סורי אבל היינו בסרט הזה ב15/16. בארסה עפה מהצ’מפיונס, ניצחנו בקלאסיקו בקאמפ נואו וחיברנו איזה 100 ניצחונות רצופים. בארסה שמרה על פער של נקודה עד הסוף, וזה לא היה נראה קרוב.
בניגוד לצ’מפיונס, בארסה לא משחררת את הליגה.
אבל יהיה נחמד לנצח קלאסיקו העונה ולהלחיץ אותם עד הסוף.
באופן כללי, השנים הבאות הולכות להיות מעניינות. ראיתי נתון הזוי - יש לנו 7 נצחונות ו2 הפסדים ב13 הביקורים האחרונים שלנו בקאמפ נואו. שליטה כמעט מוחלטת שעברה בשקט יחסי. כמעט כל הנצחונות מינימליים בהילוך ראשון. כשבארסה גרועה, ריאל בד"כ נותנת טיפונת מעל המינימום הדרוש. עכשיו התנופה של בארסה תגרום לנו להתעורר. ובניגוד 2009, חומר השחקנים לדעתי נוטה כבר עכשיו לטובתנו.
כן ב-2015/16 אפילו ירדנו למחצית כאלופים עם יתרון בריאזור וברצלונה עדיין לא הצליחה להבקיע. היו לנו 12 ניצחונות רצופים, ולדעתי ה-1:2 בקאמפ נואו והמהפך בעשרה שחקנים דווקא ‘התניע’ את האונדסימה.
הסטטיסטיקה שלך נכונה אבל ריאל מדריד הזו לא יודעת להבין את מקומה ולהישאר באמת מאחור, אנחנו סתם פאסיביים זה לא אותו דבר. וקח את קלאסיקו 2022-23 שהיה סיכוי עוד כביכול לעשות משהו במאבק האליפות אם היינו מנצחים - והפסדנו. וגם את הקלאסיקו עם אותו קרלו אנצ’לוטי ב-2014-15 בסיבוב השני, ניצחון והיינו חוזרים לפסגה…
בכל עונה אחת הייתי אומר אולי שכן, אבל:
-יש גם לחץ אדיר מהצד שלנו להפסיד להם 4 פעמים ולהישאר עם נתון היסטורי מביך. 0 מ-4 אשכרה, אני גם לא זוכר עונה עם ארבעה הפסדים בקלאסיקוס. ז’וזה מוריניו הפסיד שלושה ב-2011/12 למשל, ואז היו שישה.
-כל העונה לא שיחקנו כדורגל, חוץ מנגד מנצ’סטר סיטי לא היה משחק מאוזן באמת. בגמר הגביע בעטנו בדלי.
-גם אם ננצח, יש מעט מאוד משחקים - יישארו עוד שלושה. היו לנו איבודי נקודות כמו נגד ולנסיה למשל…אתלטיק בילבאו כנראה תגמור את הסיפור של הליגה האירופית והיא בדיכאון. עם ויאריאל ברצלונה מסתדרת מצוין. גם לאחרונה הם ניצחו לא מעט משחקים בצורה צמודה.
-כשהקבוצה מתפקדת וכולם עובדים אפשר להחביא חיסרון של שחקן. אלחאנדרו באלדה לא שיחק נגדנו בגמר הגביע ואמנם זה היה רודריגו העלוב אבל לא ראיתי שחגגנו שם. מעבר לכך הם יבואו בטירוף ויש להם מספיק זמן לנוח.
הייתה לי שיחה על הבוקר עם חבר טוב שלי, אוהד ריאל שרוף (לא אתה דויד). הוא אומר שגם אם תזכי זאת תהיה אליפות שיקרית ברמות, אבל הוא שמח שמשכנו את האקסטרה הזאת ושיש לכם סיכוי לקחת אליפות בכזאת עונה מזעזעת משעממת ופתאטית מבחינת תדמית של ריאל. הפחד שלו שזה יגרום להנהלה שלכם לחשוב שהכל בסדר.
פה אפשר לראות זווית טובה של המגע בין דומפריס למרטין, לפי זה אני דווקא לא חושב שיד עבירה בכלל של דומפריס.
מי שחותר למגע זה צרטין דווקא ודומפריס פשוט שם רגל כדי לשמור על הכדור.
אני חושב שהדבר הכי בולט בבארסה השנה שלמעט ימאל לא באמת משנה מי משחק בשאר העמדות. הקבוצה מאומנת כמו יחידת קומנדו. ועם ביטחון ומנטליות פגז. אז כל אחד שנכנס לעמדה עושה אותה בסדר.
אנחנו לעומת זאת בידיוק בצד השני של הסקאלה. לא מאומנים, ביטחון בקרשים, השלם קטן מסכום חלקיו.
אז שום חיסרון אצלם לא עושה עלי רושם וצריך נס בשביל לנצח שם.
מסכים עם מה שאמרת רק שהייתי מרחיב את זה לפדרי ימאל וראפיניה. כל השאר לא באמת שחקנים שאתה חושש מהם כשלעצמם, אבל הם עובדים מעולה בתור חלקים של מכונה. והמכונה הזאת עובדת טוב.
היה להם יתרון בפתיחת העונה שכל הלחץ היה עלינו. באנו אחרי דאבל, צירפנו את אמבפה, בזמן שאף אחד לא ציפה לכלום מברצלונה. זה אפשר להם לצבור ביטחון ולהנות משקט יחסי.
אנחנו קרסנו העונה גם מבחינת הכדורגל, מלבד התקופה שבה סבאיוס השתלט על העניינים לא הצלחנו לחבר 2 מסירות כל העונה, אבל בעיקר מבחינה מנטלית. הקבוצה הייתה עצבנית, לחוצה, אינסוף רעש. התקווה שלי היא ששיפור ביכולת על המגרש תגרום לקבוצה גם להירגע ולהתייצב מנטלית, שעם אלונסו ועוד רכש נחוץ, הכדורגל שלנו יתקדם 20 שנה קדימה ונמצא פתרונות מעבר ללמצוא ריצה של אמבפה לעומק או לזרוק לויניסיוס את הכדור ולקוות שיהיה בסדר.
אני מקווה שבעונה הבאה הפער המנטלי ימחק, והלחץ לא יהיה עלינו בלבד אלא גם עליהם לשחזר את העונה הזאת. תסמונת העונה השנייה זה משהו שכולנו מכירים, וגם בקדנציה הקודמת של צ’אבי הם התחילו חזק מאוד ולאחר מכן נעצרו. אני מקווה שבעונה הבאה לא נפתח את העונה עם 2-3 צולבות כמו בשתי העונות האחרונות, שייעשה רכש שיעזור לנו להתייצב, ושהשחקנים יפנימו שלהיות פרימדונות לא יעזור להם להשיג כבוד או תארים. היה להם שיעור חשוב מאוד העונה.
בסופו של דבר הם הוכיחו את עצמם, עכשיו תורנו לעזות זאת. אבל בניגוד לחלק מהאוהדים שאיבדו את אמונם בדרך של פלורנטינו, אני עדיין מאמין באיש הזה. אם יש מישהו שיידע לייצב את הספינה - זה הוא.
הם היו יותר רעבים בהחלט. פציעות זה חרא אבל במשוואה של אדר מיליטאו מול ראול אסנסיו אז ברור שהרווחנו. מיליטאו גם עוד לא חזר מבחינת חלודה גם אחרי ההיעדרות הארוכה. הייתי מוסיף גם את התבוסות במפגשים הישירים. כי חשבנו עד ל-4:0 שאנחנו מתחממים וברגע האמת מה - קיליאן ו-ויני יתעללו בקו ההגנה הגבוה ובנאיביות. ובסופרקופה הושפלנו אחרי כביכול מומנטום טוב וקצב כיבושים בסדר. אם היה הפסד יותר רך כמו בגמר הגביע כשהקבוצה בעניינים אולי אפשר היה לחיות עם זה.
מבחינתי השבוע שמסמל את העונה זה הקלאסיקו הביתי השחור+הבלון ד’אור. על ההשפלה “החליקו” לחלוטין וכשהפרס אבד לוויני כביכול רק אז קמה הזעקה.
אגב המשבר העצום של ברצלונה כן נתן לנו צ’אנס ועוד הובלנו את הטבלה ב-7 נקודות בלי שיגיע לנו. ואז אספניול, ועצבים באוססונה וכמובן לא מסוגלים לנצח משחק גדול כמו הדרבי בבית. בטיס ו-ולנסיה היו הדגל הלבן…
אתה נותן להם יותר מדי קרדיט, כל מאמן טוב היה אמור לקחת אליפות קלילה עם הסגל שלנו.
הגיעו לחצי גמר הצ’מפיונס זה נכון, אבל הקבוצה הבאמת טובה היחידה שהם פגשו זאת אינטר.
ההפרש בינינו בליגה זה המפגשים הישירים ששם זאת נקודת התורפה של קרלו מול כל ברצלונה ולא חשוב מי משחק בא ומי מאמן, למרות כל הגועל נפש שראינו השנה מריאל עם הפסדים מביכים כמו נגד ולנסיה בסוף ההפרש היה המפגשים הישירים.
נחזור להשוואה מול צ’אבי, אם פליק ינצח את המשחק האחרון הוא יסיים את כל העונה עם 88 נקודות, רק 3 יותר מצ’אבי, אז מהקבוצה הגרועה של צ’אבי לקבוצה הטובה בעולם רק 3 נקודות ?
