אנצ’לוטי דווקא העז אתמול הרבה מעבר למה שהוא רגיל. הוא הרי מאמן שמרן, בדרך כלל שמרן מידי (לדעתי מדובר בהרבה השפעה של בנו). הקבוצה אתמול לחצה עם שני שחקנים קדימה והחליפה המון מקומות בקישור. לגמרי לא הכדורגל שמאפיין אותנו, בטח לא במשחקים שבהם אנחנו מזריקים ליריב חומר הרדמה וגומרים אותו לאט אבל בטוח. השחקנים ניסו ואפילו ביצעו לא רע. הרעיון היה לתת לשניים שלוחצים קדימה, בעיקר קרוס ומודריץ’, לקבל את הכדור גבוהה כדי שלבארסה לא יהיה קל לחטוף לנו כדור ואז ברגע שויני ורודריגו מגיעים יהיו מספיק שחקנים למעלה. מקצועית היו עם זה כמה בעיות:
- בלי חלוץ, נכתב על כך מספיק
- השיטה תורגלה די בפעם הראשונה במשחק כזה
- מיסמץ’ גדול מאד באגפים. ויני הוא בעל הבנת משחק הרבה פחות טובה משל רודריגו, שלוחץ הרבה יותר אפקטיבי ממנו. מצד שני, ברור שהוא מסוכן יותר בהתקפה. היה נכון לשים את רודריגו לעזור עם דמבלה ולהרחיק את ויני מאראוחו, שמצליח לתסכל אותו ולא בפעם הראשונה.
- חוסר התאמה כללית של השיטה להרכב. אם באים לשחק בשיטה מאד פיזית שמצריכה אינטנסיביות, אז להרכיב את קמאבינגה למשל. התייחסתי לזה בדיון אחר - יש לנו כיוון לקבוצה שלוחצת אבל עם נאצ’ו, קרבחאל, קרוס וגם מודריץ’ זה יהיה קשה מאד.
- כמו שטיטי ציין - מרגע שקו הלחץ נשבר זה היה קל מדי. הוא נשבר כי בוסקטס היה מצויין, פדרי טוב כרגיל ואז גם הרמה של דה יונג עולה בהתאם. אבל כזו שלישייה תצליח להניע כדור כמעט מול כל יריב. השאלה היא מה קורה מהרגע שקו אחד נשבר, איך מרוויחים את הכדור. לזה לא הייתה לנו תשובה והם מצאו את עצמם ביתרון מספרי יותר מדי פעמים
ולמרות כל זאת - קיבלנו שני גולים מנגיחה. אחד מהם מקרן. הקדימו את מיליטאו האתלט. עד הקרן הזו עוד איכשהו יכול היה להיות 1:1, אם ויני חד. כלומר - בהחלט מדובר פה בהתפרקות. שהיא מעבר לטקטיקה וזה מתסכל הרבה יותר
בוא נגיד ככה
בהיעדר שחקני התקפה נורמלים חייב לשחק כמגן.