הכותרת בעברית של ואללה מעוותת את התוכן באנגלית.
ההודעה של צ’לסי אמנם מזכירה את ההתקפה על ישראל, אבל היא די פרווה. בפיסקה השניה הם מדברים על אובדן חיים בישראל ובעזה כאילו זה שווה.
הכל עניין יחסי בחיים.
אפשר רקע/מקור קריאה על מה שקרה בלבנון?
אני לא איש צבא גדול, ומה שאני מדבר זה נטו ממה ששמעתי עד עכשיו מכל מיני אנשי צבא ופרשנים, אבל הבנתי שהסיבה שהעניינים מתעכבים משתי סיבות. הראשונה, ריכוך התמרון הקרקעי מהאוויר. ככל שכותשים אותם יותר מהאוויר יכולות הלחימה שלהם נפגעות וזה יקל על הכוחות הקרקעיים לכשיכנסו. הסיבה השניה היא שפשוט לוקח זמן לארגן צבא מבחינה לוגיסטית…
בכל מקרה אנחנו כבר רק שבוע בתוך הסיפור הזה ובקרוב נכנסים קרקעית. זה מאוד מהיר לדעתי, ומעיד על האגרסיביות הרבה של חיל האוויר ברצועה.
תתחיל מפה:
בכלל אתה מכיר את גד סעד? אם לא, אני ממליץ לך לעקוב אחריו ולקרוא את הספרים שלו. הפרקים שלו עם רוגן הם האהובים עליי. בן אדם ענק.
2 לייקים
רביע אפרופו רוגן
https://vm.tiktok.com/ZGJT8E45W/
לפחות לזכותו שהוא נותן במה לכולם.
באותו עניין ראיתי לפני איזה שנתיים שלוש כתבה בטלויזיה על נוצרים שרוצים להתגייס, זכור לי ציטוט של נערה שאומרת ‘אני לא ערביה אני נוצרייה ארמית’. זה יפה שיש יותר ויותר אנשים שרוצים לבחור בשפיות שישראל מציעה באופן חד משמעי בלי גם וגם. רואים הרבה דוגמאות של בדואים ואולי חלק המוסלמים יצטרפו מתישהו
לייק 1
אני לא נכנס לטיק טוק זה חדש?
לא, לפני שנים בודדות. קשה מאד לשמיעה וגם בזמן אמת לא הצלחתי לשרוד יותר מכמה דקות בפרק הזה, ממש פרופגנדה אולטרא שמאלנית שלצערי מתיישבת היטב עם מה שמרבית הצעירים המשכילים בארה״ב חושבים.
למה בעצם אנחנו כל כך אובססיביים על ההסברה? אם המנהיגים איתנו, מה אכפת לנו מה הקהל בבריטניה או ארהב למשל חושבים?
כי המנהיגים במדינות דמוקרטיות הולכים עם הקהל שלהם, לא עם כמה יהודונים מישראל.
2 לייקים
מחד אני אופטימי, חמאס נתן תזכורת שאנחנו עם אחד וכולנו יהודים. לא מבדיל בין חרדי חילוני שמאלני ימני. מאידך, גם חייל במילואים עדיין עושה את הדבר הבא. כמה שנאה בתוכנו, דכאון.
עריכה
החשבון כן מאומת. עם זאת טוענים שהוא הלום קרב.
העם שלנו פצוע
יש סיכוי שבגלל דעת קהל לא נכנס לעזה וניכנס למו"מ, העולם ממשיך לפמפם שהאשמה היא עלינו, הפוליטיקאים לא לוקחים אחריות ועוד יש מי שתומך בהם.
ככל שהזמן עובר אני מתחיל להבין שאנחנו הפקר, שנפלנו בפח ושאין מי שישמור עלינו. לא יודע אם יש לי טעם לגדל משפחה ולחיות במקום בו כבר אין ביטחון ואין ערכים. המשפחה של אבא שלי היגרו מתוך ציונות, סבא שלי מצד אמא נלחם בבריטים והכניס ספינות של מהגרים יהודים לאדמת ישראל. נקרע לי הלב ואני רועד מכעס.
לאן מתקדמים מפה? ככה מרגיש חורבן הבית?
5 לייקים
זה לא בגלל דעת קהל. זה בגלל שיש ראש ממשלה שמשותק מפחד.
מצד אחד אני לגמרי יכול להבין ואפילו להזדהות עם התחושה, ולא יכול בכלל להאשים את מי שמרגיש ככה. המדינה הפקירה אותנו ב-10 ימים האחרונים (בעצם ב-20 שנה האחרונות, רק עכשיו זה יצא מהכוח אל הפועל), והמנהיגים שלנו הפקירו וממשיכים להפקיר אותנו, בראשות מר ביטחון שהדבר היחיד שבטוח בו זה שהוא בחיים לא ייקח אחריות.
מצד שני - אין לנו באמת אלטרנטיבה אחרת. 2000+ שנות היסטוריה יהודית הוכיחו שאין לנו שום אפשרות ופריבילגיה, לסמוך על מישהו אחר שידאג וישמור עלינו. היינו תחת אינספור סוגי שלטון שונים, בחברות שונות ובתקופות שונות - ובכולן ללא יוצא מן הכלל, בסופו של דבר נפלנו קורבנות לאנטישמיות.
ובעיקר, מה שבאמת נותן לי תקווה בימים האלה - זה העם שלנו, שמתגלה במלוא תפארתו. היוזמה, התושייה, ורוח ההתנדבות הישראלית מעולם לא היו ברורות כל-כך.
ביום שאחרי כל זה, ואחרי שנוריד אחד-אחד את חבורת חדלי האישים שמנהלים לנו את החיים כבר כמה שנים טובות - נמצא את האנשים הטובים והנכונים מתוך המבחר המופלא של ההון האנושי שיש כאן. אם אלה אנשים ‘מתוך המערכת’, שהוכיחו את עצמם בדוגמה אישית, באומץ ובנחישות, בכיבוד הסכמים, בשיתוף פעולה, בנכונות לקחת אחריות - אנשים כמו בנט ויאיר גולן, הרצי הלוי ורונן בר. ואם אלה אנשים מחוץ למערכת, בין אם הם שמות מוכרים ובין אם נכיר אותם רק בהמשך - אני לא דואג. אנחנו עוד נמצא את האנשים המתאימים.
מה שהיה הוא לא שיהיה - בכל תחומי החיים.
לגבי העיכוב בתמרון - זה נובע בעיקר מסיבה אחת: החשש מהתפתחויות משמעותיות בגזרה הצפונית. ברגע שהחשש הזה יירד - אנחנו נראה כניסה קרקעית. שום מו"מ ושום שמו"מ.
3 לייקים
החשש הזה אף פעם לא יוסר, ואם אתה מהסס בגללו, אז מוטב לא לבצע כניסה קרקעית מראש.
אני יחזור שוב, אקדח שמושם במערכה הראשונה ירה בשלישית. זה בדיוק האיום משם.
2 לייקים
אנחנו חיים בעולם מאוד סוריאליסטי, כמעט בכל תחום.
מבין כל הדברים האלה, יש משהו שאני באמת לא יודע איך להתייחס אליו.
אני יודע שבימינו, הכל מושפע מדעת קהל והכל מתנהל ברשתות חברתיות.
אבל יש דיסוננס גדול מאוד בכל התנהלות המלחמה הזאת (או כל מלחמה אחרת לצורך העניין).
יש חשבונות טוויטר לחאמס, לישראל, לאונרא, לאיראן, לחמינאי וכו וכו’ והם אשכרה לוקחים זמן להתנצח שם בציוצים ותגובות, זה מאוד ציני, כאילו שמדובר באיזה ריב בין ילדות בחטיבה ובסוף כולם ילכו לפיצה במרכז המסחרי ויעבירו דאחקות.
עוקצים ומאיימים על השני, באותה מידה הם כבר יכולים לארגן dance off וככה לקבוע מנצח.
ברמה שאני באמת תוהה מה יקרה אם ביבי, חמינאי, נאסרללה, הנייה וביידן ימצאו עצמם בחדר, איך הם יתנהגו?
הם הרי לא ילכו מכות, הם כנראה יעשו פרצופים נעלבים אחד לשני לכמה דקות ובסוף פשוט ישבו וידברו בנימוס.
לייק 1
אני בריקנות מאוד גדולה, מנסה להרים את עצמי, מודה שאני מתנחם בזה שעוד מעט יום רביעי כבר וריאל מדריד אוטוטו חוזרת למרות שברור שנפסיד ברמון סאנצ’ס פיחואן. אני הייתי מקליט הרבה יחסית לעצמי בקבוצה “שיחות עם אלוהים”, אבל עכשיו זה עבר למשהו משמעותי יותר של כתיבה למגירה בקובץ וורד. וואלה צריך חיבוק [וכן אני יודע שיש כאלה שעמוק בחרא, הרבה יותר, שלא נדע, קצת מתבייש בתחושות שלי].
יוליה היפהפיה כבר לא תחזור, יהיה זכרה ברוך.
אני חושב שלצערנו אין אחד שזה דילג עליו, לכל אחד מאיתנו יש איזה מכר ואפילו ‘גרוע מכך’ - שהיה במסיבה הארורה ההיא או נרצח בדרך אחרת.
האמת שיוליה למדה איתי בתיכון בגמנסיה העברית הרצליה, אני חושב שהילדות והנעורים אלו תקופות קדושות, הכל שם אני רואה בעיניים ורודות.
לצערי “פספסתי אותה”, בחורה יפה וטובת לב, לא היינו יותר משלום-שלום וחבל שכך ועדיין זה חודר לנשמה.
חבר שהיה פעם החבר הכי טוב שלי והקשר התנתק - שלח הודעה, זה כבר הריח לא טוב. הודיעו שהיא נעדרת. הייתה במסיבה ההיא. החדשות שהגיעו אחר כך היו די צפויות אבל כל כך עצובות.
החלטתי ככה מהרגע-להרגע אתמול ללכת למזרקה היפה והעצובה בכיכר דיזינגוף עם שלט לזכרה, דגל ישראל, הדפסתי תמונה וגם הדלקתי נר. ביקשתי מאחת החברות הטובות שלה שתעביר את התמונה הזו לאמא.
7 לייקים
וואלה רומנו, מקנא בך שאתה מצליח לשים הכל בצד ולראות ריאל. אני באמת מתלבט אם להפסיק לראות כדורגל. אפילו את ארגנטינה פיספסתי. אני כל כך מריר כלפי האירופאים ומועדוני הכדורגל בפרט שאני לא יודע אם אחזור לראות כדורגל שוב.
9 לייקים
את המשחק נגד ג’ירונה ראיתי - מחצית ראשונה בסלון, “כמו בימים כתקנם” כנראה שלא הבנתי את גודל האסון איכשהו והייתי בבועה התל אביבית שלי. המחצית השנייה - אמנם היה לי זום בית ספר אבל לא ממש. ארסנל-מנצ’סטר סיטי זה משחק גדול לדעתי וזה היה יום למחרת, כביכול שיניתי את הלו"ז כדי להדליק טלוויזיה אבל ברחתי לחדשות מאוד מהר, קראתי גם ב-Ynet וכן הלאה. אני כן חש צער עמוק על היחס העלוב מכל העולם וגם דקת הדומייה עאלק שזה לזכר כל הקורבנות - לא משכנע. זו כנראה מלחמה אבודה מראש.
רציתי לעשות סשן שאלות-תשובות עם אוהדים באחד הימים הראשונים למלחמה וכתבתי כמה פעמים רק מי שזה מעודד אותו ויש לו ראש לזה (לא השתמשתי פעם אחת במילה ‘אסקפיזם’). שאלו כמה שאלות מקצועיות - האם תהיה אליפות, הבעיה במערך, ריאל הכי גדולה שראיתי. והיה אחד ששאל האם השתיקה של ריאל מדריד פגעה או תפגעה באהדה שלי כלפיה והאם זה ישנה משהו. התביישתי לענות על זה, התעלמתי.
אני לא יודע אם זה בסדר שאני מרגיש כזה חרא ועצוב למרות שיש אנשים עם מצב הרבה יותר קשה ממני טפו-טפו-טפו ואני לא מדבר אפילו על כאלה שפינו אותם מהבית שלהם ותושבי העוטף ושאר היישובים, אפילו אנשים אחרים במרכז.
סתם דאגה, יש כמה שהפסיקו לכתוב, אז חשבתי לעצמי שנדע אם הכל בסדר. אני ישים פה:
@Gev מקווה שאתה בסדר.
@titi_camara השמע קול
אני יודע שאייל במילואים, מקווה שהכל בסדר, אהוד גם השמיע קול שהוא בסדר, גם בלאנקו בסדר.
בקיצור חשוב שנשמור קשר אחד עם השני במלחמה שנעבור אותה בשלום ואפילו אם יש צורך לעזור במקרה של צרה.
13 לייקים