אהלן משה, אני בסדר תודה על הדאגה. מחכה לימים טובים יותר שאפשר לחזור לדבר על כדורגל.
בנתיים מארח חברים מהצפון שפינו אותם.
לא אוהב להשתתף בדיונים שהם לא על כדורגל, גם ככה בדיכאון וכמעט לא פעיל בשום מקום.
תשמרו על עצמכם.
אהלן משה, אני בסדר תודה על הדאגה. מחכה לימים טובים יותר שאפשר לחזור לדבר על כדורגל.
בנתיים מארח חברים מהצפון שפינו אותם.
לא אוהב להשתתף בדיונים שהם לא על כדורגל, גם ככה בדיכאון וכמעט לא פעיל בשום מקום.
תשמרו על עצמכם.
וכדורגל אנגלי?
בשבת הדרבי של הסקאוזרים. ליברפול תקבל אדום וה-VAR יפסול לה שני שערים בטענות נבדל לא מוצדקות ואז נראה את טיטי הישן והטוב
איזה תקופה יפה הייתה אז שנבדל לא מוצדק היה אחד הדברים הכי חשובים בעולם…זה כאילו היה לפני עשור ויותר.
אני בסדר, במילואים בצפון. אבל שומרים על מורל
תודה
איפה אתה? על ציר הסופטשל והפיצות, או הסושי והלדרמן?
חחחחח מאבטח ישוב קרוב לגבול, כלומר על ציר הג׳חנון והשניצל
אז כנראה שאנחנו לא רחוקים. יחסית.
שנייה מארגן פה האמר, ונקודות לדיון על ברתומאו ונגריירה.
שמור על עצמך אח!
כשזה ייגמר מבטיח לחזור להטריל על ברטומאו
בכללי, כולכם תשמרו על עצמכם, גם מי שבמילואים וגם מי שבבית. תדעו גם לצחוק ולהתנתק כשצריך! במיוחד בתקופה כזו.
כנ"ל.
איזה שומר עליכם…על הגזרה של עצמי אני לא שומר פה, אז על אחרים?
ובכיף.
לא יודע אם אצליח לחזור לכדורגל, בטח לא בזמן הקרוב, אבל לפחות שאר הדברים פה, בפאב השכונתי, שווים את כניסת העדכון פעם בכמה דקות/שעות/התעפצויות. טוב…כמעט כל שאר הדברים.
וואלה המלחמה הזו גרמה לי לחשוב קצת על הדברים אחרת, “על החיים שלי” ועל ההתנהלות שלי. לא יכול לספר לכם שיש פרופורציות במשהו שקשור לריאל מדריד, זה לא, אבל…בעזרת השם עוד כמה חודשים שהכל יסתדר אני אשמח אם נעשה איזה ערב בירה במקום ממוצע בארץ וזה לא חייב להיות במשחק כדורגל. רציתי גם לכתוב מזל טוב לירדן מנדייטה היקר (19/10) ואמנם בירכתי בפרטי אבל לא הספקתי להעתיק את זה לפה.
יצאו לי כמה חברים גדולים לחיים האלה מהעיסוק בריאל מדריד\כדורגל\פורומים ברשת וזה לא מובן מאליו. וואלה אני מרגיש בנוח לכתוב פה על הכישלונות החוזרים שלי עם הבחורות מאשר לשתף חלק מהחברים שלי. שמרו על עצמכם גיבורים.
מצב הצבירה שלי בזום:
אני יודע שהתבטאתי כאן בפורום כמה פעמים שאחרי ה-7.10 הארור שום-דבר כבר לא מעניין ולא יחזור להרגיש אותו דבר, ובמידה רבה אני עדיין מרגיש ככה.
אבל אני חייב להגיד שלהיכנס לכאן לפורום אחרי יום מילואים ארוך, ולראות שני דיונים מקבילים של 70-80 הודעות על הקלאסיקו, עם ויכוחים, תשבוחות, עצבים, שנינויות ועוד, ממש כמו בימים הטובים - יש בזה משהו ממש מרומם ומחזק, בימים טרופים אלו.
תמיד ראיתי באהדה שלי לכדורגל משהו שדי הגביל ועצר אותי. חשבתי שאם לא הייתי מתעניין בכדורגל היו מתפנות לי עד היום אינספור שעות שהייתי יכול להשקיע בחיים האמיתיים. ואז באה המלחמה…
בימים הראשונים של המלחמה הייתה פגרה, וכמו כל המדינה, או כמעט כולה, הייתי בחרדות ולחצים. לא היה חשק לכדורגל, בטח נוכח ההתעלמות הרועמת שהפגין הכדורגל האירופאי. אבל אז חזרו המשחקים, בהתחלה רואים באילוץ, אבל לאט לאט מצאתי הרבה נחמה בכדורגל. זה שאב אותי לעולם שבו הכל נמצא בשגרה, וזה היה האסקפיזם המושלם. מרגע שיצאו לפגרה אני שם לב איך שהחרדות עוד הפעם עלו בצורה הדרגתית, שאני לא ישן טוב ושאין לי באמת מנוחה.
פעם ראשונה בחיי שאני אומר תודה על זה שיש כדורגל, ופעם ראשונה שאני מבסוט מזה שזה בכלל מעניין אותי. כיף שהליגות חוזרות הסופש הזה, אני צריך קצת מהסם הזה לחזור לעצמי.
קצת Off topic למסר שלך אבל חייב להגיב על זה.
לפני כשנתיים למדתי תואר שני (בהמשך כמעט ישיר מתואר ראשון) ובמקביל עבדתי ב2 עבודות והרגשתי שאין לי שניה לנשום ורק חיכיתי לסיים את הלימודים והכנתי רשימת ToDo ענקית לאחרי הלימודים שיתפנה לי המון זמן.
במהלך הלימודים פגשתי חבר שכבר סיים תואר שני (בתחום אחר אבל לא משנה) ואמרתי לו שאין לי שניה לנשום ואני מחכה לזמן שישתחרר והוא צחק ואמר לי שמהר מאוד אגלה שאין דבר כזה.
והוא צדק.
אני שנתיים אחרי ויש יותר דברים שנשארו ברשימה ונוספו אליה מאשר דברים שירדו ממנה ואני גם עכשיו מרגיש שאין לי רגע פנוי למרות שאני עם עבודה אחת ובלי לימודים ברקע ולא מבין איך הצלחתי לדחוס גם לימודים ועוד עבודה באותו פרק זמן.
בעיני בסוף הכל זה ניהול נכון של זמן.
ברור שיש גבול מסויים שבן אדם לא יכול לעבור אותו, לא משנה כמה הוא ינהל, ועדיין אם לא ננהל את הזמן ברוב המקרים תמיד נרגיש שאין לנו זמן.
תגובה יפה מאוד, לצערי נחשפתי לזה רק עכשיו. אני יכול להגיד שאולי גם בגלל המלחמה ולא רק התיקו נגד ראיו וייקאנו - הורדתי ציפיות. במשחק נגד נאפולי וגם נגד ולנסיה אמרתי “איזה כיף שאני רואה כדורגל של הקבוצה שלי, יש לי ערב בסלון, אבא וחבר טוב באו להתארח בדירה החדשה, וההנאה הזו שלי לא תלויה באף אחד”. החלטתי ש-“אין מה להפסיד”. גם אם לא מנצחים. האתר שלנו נסגר לצערי הרב וזה עצוב אבל גם כן כבר השתנו סדרי העדיפויות, אני מעמיק בכתיבה רק אם אין משהו יותר טוב לעשות. וכשאין - זו בריחה מדהימה לעולם אחר. יכולתי ללמוד יותר ספרדית למשל או לסדר או לא יודע מה, ועדיין אני מאושר.
ביום שלישי שעבר רציתי לשבת עם איזו מישהי שהכרתי באינסטגרם, זה לא דייט אבל יש לנו המון תחומי עניין משותפים. וראיתי שזה מסתבך. זו כבר שעה מאוחרת בלילה, צריך להסיע מפה לשם וכדומה, וזה לא בקטע רע, אבל אמרתי האם זה שווה את ההתאמצות שלי? אמרתי לה שאני חולה. חסכתי איזה שלוש שעות והכנתי לי קפה בערב, כתבתי לקראת ריאל מדריד ונאפולי וגם אם אף אוהד לא קרא את הסיקור שלי - הרגשתי שאני נהנה מאוד וטוב לי.
אני מצאתי את עצמי כותב כל בוקר על כדורגל בערך בשש, מי שעוקב אחרי הדף של האתר רואה שיש “מבול” של פוסטים מ-06:00 בערך עד 07:30 וזו אולי סיבה שאין גם טראפיק ואז במהלך היום נעצר. לא הצלחתי לעשות דברים אחרים בטח בחורף כמו לקום להתאמן בשש.
סתם שמח לשתף אתכם ומרגיש פה מאוד בנוח, מחודש ספטמבר ועד עכשיו, נניח נוריד את חודש המלחמה אז זה יוצא חודשיים - הייתה במצב טוב של עשייה בעבודה. אני עובד בכמה עבודות וכולן עם ילדים, לטוב ולרע. הרווחתי את המשכורת הכי גבוהה שלי, הייתי עמוס בדברים טובים, אבל חברתית הייתה קצת…לא בשיא. ריב עם החבר הכי טוב, ריב הזוי, של בנות, עדיין רווק, עם ידידות זה לא מסתדר, וזה מנע ממני להיות עוד יותר מאושר…לא ממש היה לי עם מי לחלוק את האושר והזכות שניתנה לי.
אגב מי שקרא את הפוסט - הילדים הכינו לי מכתבים בהפתעה, מדהים לראות איזה 3-4 מהכיתה מציירים לי את הסמל של ריאל מדריד ועם גביע אירופה. זה אומר שעשיתי עבודה טובה
ועוד משהו, ילדים כיתה ב’, אתם יודעים. לראשונה בחיים שלי הזמנתי חולצה חדשה של ריאל מדריד וכתבתי Romano מאחורה עם המספר 7. הראיתי להם בכיתה את התמונה הזו וסיפרתי להם שחתמתי בריאל עד 2029 והם אשכרה האמינו למרות שזה נשמע מטומטם.
עזוב אותך בנות, רק מפריעות לראות ולכתוב על כדורגל.
נגיד אתה קם בשש בבוקר ומתחיל את הפוסט הארוך לקראת מחזור הליגה הקרוב. היא מתעוררת באמצע, מתחילה להסתובב ארומה בבית, נוגעת בך ודורשת צומי. אי אפשר להתרכז ככה.
או בערב כשאתה באמצע המשחק , אחרי שכבר השקעת המון מחשבה של חולצה של מי אתה לובש היום, היא פתאום רוצה סקס. היא לא תבין שאתה עסוק , מבחינתה אתה סתם רואה טלויזיה כשיש לך דברים יותר טובים לעשות. ולא יעזור לך שום שכנוע הגיוני.
בואנה דימה יא womanizer, מה אתה עושה להן שהן לא יכולות להוריד את הידיים ממך?
מסכם להן דו"חות פיננסיים של לאפורטה? משווה להן הטיות סטטיסטיות של השיפוט של חיל מנזאנו? או שהן בכלל יותר טיפוס משפטי, אז אתה מעדכן אותן בשינויים החוקתיים של עבירות יד?