קפיטרייה- לפעמים הכתיבה משחררת

“המשחק” שלי היה מול בחורה ממש צעירה שהכרתי לפני שש שנים, לא במקרה הנוכחי שהבחורה השתמשה בי כנהג מונית שלה, מסתבר, ‘לדייט האמיתי’. עם הבחורה האחרונה התחלתי בים בצורה די רגילה.

אגב, אותה בחורה “מהעבר”, היא כאילו אוהדת ריאל מדריד (אתם מבינים…), אבל לא באמת, הייתה עם האקס שלה פעם במשחק וכן הלאה, והיא אשכרה באה למפגש צפייה שלנו בגומלין נגד פריז סן ז’רמן העונה. היא הגיעה באיחור גדול, רצתה לבוא בדקה ה-20 כי היה לה משהו אישי, בסוף הגיעה דקה 60 - אבל מסתבר שהייתה הקמע. באה, שמתי עליה את הצעיף, העלתה סטורי עם תמונה של 1:3. התעדכנו שאלנו מה נשמע והכל. היא זרקה מלא משפטים של “שים בצד את מה שהייתי פעם, הייתי ילדה, אני כבר לא בחיי הלילה, אני יודעת שהייתי אולי מאנייקית”, שאלה אם אני רווק…אבל הכל היה משחק.

אם אני בוחן את הדייטים שלי אז כן רוב הבחורות היו יפות וחלק יפות מאוד, אבל אני כבר לא מחפש דוגמניות. אני חושב שכמו בחתנומי - חייבים משיכה חיצונית ושאם זה לא קורה ‘מיד’ אז כנראה זה לא יקרה, כדי שארצה להכיר את הבפנים. כמובן שהאופי שלה חשוב ואיך היא מתנהגת ומה יוצא לה מהפה. וגם אני חושב שגם בחורה יפה על אף שיש לה מלא מחזרים - זו לא בושה שאני אגש ולא חשוב איך אני אראה (בתיאוריה, כן? בשנים האחרונות אני מאוד מתקשה).

הבחורות עצמן תמיד יגידו שגבר ישיר ושבא דוגרי זה מקסים ותמיד מביא לנקודות זכות וכן הלאה - אבל אם מדובר בחברה שלה. כשאתה “עושה מהלך” על אותה הבחורה, זה מצחיק לעתים שבחורות נרתעות ולא חשוב באיזה גיל. אגב, אין גם אחת שלא אומרת “גברים כבר לא ניגשים” ולמרות שלרוב לא קיבלתי איזה תשובה דוחה או מגעילה מבחורה, מקסימום לא ממש הורידה את האוזניות היא הסתכלה בטלפון - זה לא קורה מספיק מהצד שלי.

אגב זה ממש עוזר לכתוב פה את מה שאני מרגיש, גם אם יש דברים שאין לי אומץ לחשוף, יותר אפילו מלדבר על זה על החברים הקרובים. אבל בשורה התחתונה זה מעצבן לראות שהבחורה האחרונה שהתנהגה לא יפה אפילו לא התנצלה מנימוס וכמובן שאני עדיין רווק.

לייק 1

בתור ילד, הייתי ילד שמנמן וחסר ביטחון, תושב פריינדזון אולטימטיבי והחלום שלי היה להצליח עם נשים. היום, כשאני נושק לגיל 30, הייתי עם לא מעט בחורות בחיי. זיין-על אני לא, אבל חוויתי כמה הצלחות ואשמח לשתף כמה תובנות לאור השיח שהתעורר פה:

  • (קצת תובנת טוני רובינס אבל היא נהדרת בעיני) - כדי להשתפר עם נשים, כמו גם בקריירה, בירידה במשקל או בכל דבר אחר - הפוקוס צריך להיות על מה אתה עושה ומה שאתה יכול לעשות יותר טוב. תמיד יהיו נשים זבל, או אוכל מפתה, או בחור מעצבן בעבודה ששם לך מקלות בגלגלים. לאורך זמן אם תתמקד במה שאתה יכול לעשות טוב יותר, הסטטיסטיקה תתיישר.
  • יש דברים מסוימים שמושכים נשים, כנראה עניין של ביולוגיה. כל הנשים נמשכות לביטחון, הומור, קלילות. בצדק, אלו התכונות שמנבאות שתהיה אופציה טובה להעמדת צאצאים. אם אתה לא משדר את הדברים האלו, השאלה היא מול עצמך וגם הפתרון הוא מול עצמך. אי אפשר לזייף לאורך זמן, אבל אפשר להתפתח.
    דור סורי אבל לשבת עד שעה לפני הדייט בחוסר ידיעה ואז לנסות להספיק כי היא נזכרה לאשר? זה לא היחס שאתה רוצה לקבל, אבל כשאתה זורם על זה אתה משדר משהו מסוים, וביטחון זה לא…
  • רגע של אמת כואבת - “אין לי זמן…”, “אני לא פנויה רגשית…” וכו’ - ב90% מהמקרים תוסיף בסוף המשפט את המילה “אליך”. הקטע הטוב הוא שכשאתה לומד להתנהל עם נשים טוב יותר, פתאום אחוז הלא פנויות רגשית צונח משמעותית…
  • יש להמון גברים נטייה לנסות למצוא חן בעיני בחורה, ופחות להתעסק בעד כמה היא הבחורה שהם רוצים בכלל. סתם נקודה למחשבה.
  • וסתם כי הזכירו את זה פה - ממש לא צריך לזייף כדי לקבל מבחורה משהו (בין אם רציני ובין אם לא). זה לא מכבד לא אותה ולא את הגבר. יש המון המון בחורות שרוצות לזרום לדברים לא רציניים. לעבוד על היכולת שלך לשדר את הרצונות שלך בקלאס ייתן הרבה יותר תוצאות וגם יגרום לך להרגיש טוב יותר מול עצמך…

פשוט פרספקטיבה נוספת.

5 לייקים

אני הייתי שמנמן ברוב בית הספר היסודי, אבל אתה יודע איזה כבוד זה להיות ‘חבר’ של ילדה בשכבה מעלייך ולבוא אליה כל שבוע? :slight_smile: הודעה מעולה, חייב להגיד.

תראה, למעט אולי החברים הכי קרובים - קשה להודות בזה כנראה, גם אם אף אחד לא ישתמש בזה “נגדי” חלילה בויכוח השטותי הבא. אני מודה שאני לא טוב בזה, לחזר אחרי נשים, זה קצת מייסר. אם הדייט עם הבחורה האחרונה, זו שהכרתי בים, היה “דייט סטנדרטי” למשל דור רוצה יותר וחותכים ממנו ב-SMS למחרת - לא הייתי כותב מילה פה בפרהסיה. אולי רק בוורד. אבל הדרך שזה קרה, היחס שלה, שהיא חתכה בדייט חצי שעה אחרי כדי לראות מיד את הבחור מהעבודה שלה - וואלה נעלבתי, אמרתי לעצמי שזה לא מגיע לי. אני כאילו מלא בכעס, לא יודע על מי אפילו.

לא תמיד אני יכול להעיד על עצמי האם אני טוב במשהו או לא. אני הרבה יותר ספונטני מבעבר בכל צורה אפשרית. היא לא הפסיקה לצחוק מהשטויות שלי הן בהודעות והן בלייב וגם בדייט, באוטו. להגיד לך שאני שיא הביטחון? לא יודע, לא חושב, אני עדיין לומד. אולי ‘בזה’ אני לא שיא הביטחון. בריאל מדריד כן, לצורך העניין, בחדר כושר כן. אני ‘קול’ בהתחלה וכשמשהו משתבש לעתים מאבד את זה. כאן לא ממש דברים השתבשו…כאילו…

אני לא יכול לדעת היא בחורה שמתאימה לי. ניגשתי להתחיל איתה כי חיצונית היא משכה אותי, וגם בבר סביר להניח שהייתי בא לידה. מאינטרקציה של שעתיים בים, בוואטספים וגם שעה וחצי נניח בדייט עד שהופרדו כוחות בסה"כ - נראה שכן. יש תחומי עניין, יש משיכה, הנוכחות שלה הרגיעה אותי, היא פה ושם הייתה אסרטיבית. אי אפשר לשפוט. אני גם לא יודע אם אפשר לדעת דבר כזה אחרי דייט אחד. בנות ממהרות לפסול.
אם במקרה קראת שהזכרתי כאן בחורה נוספת, זו “ששיחקתי” איתה בצורה עדינה - אז אני כן חושב שלטווח הרחוק זה פחות היה עובד. כי יש לה המון אגו, כי היא עוקצת מלא, כי היא כן הייתה זמן רב בחיי הלילה וכל השלוותא\ליצמן\המסיבות בנמל הגעילו אותי גם בגיל 22 או 25 ולא רק כשאני מגרד את ה-30.

לגבי העדכון בדקה ה-90 - NoventaYRamos - קראתי את מה שכתבת, לשנייה כאילו קיבלתי כאפה. יכול להסכים איתך. מצד שני אמרתי יאללה, ספונטני, ‘נזרום’. לא היה לי משהו אחר לעשות. אחרת מבטיח שלא הייתי נותן לזה לקרות. חשבתי שהיא אמרה שהיא חולה, לגיטימי, וכן רוצה לצאת אז יופי, הכוונות שלה טובות. מעבר לכך, ‘דור הישן’ היה שולח לה הודעה תוך כד ‘איך את? יוצאים היום?’ ואני שמח שלפחות המינונים שלי ירדו משמעותית ואני הרבה יותר סבלני.

דבר אחרון, אני תמיד עושה את ההקבלה הזו מעולם הכדורגל שהיא נוחה לי. קבוצה נמצאת ברצף הפסדים, נניח הפועל תל אביב. המאמן אומר להם באימון ‘חבר’ה, מה שהיה - היה. עכשיו אנחנו הולכים לנצח, הקהל איתנו’. יש תשוקה, יש מוטיבציה, אולי מגיעים עם אמונה. ואז מקבלים גול מהיר, נניח בדרבי, וזה כדור שלג של כשלונות, הביטחון שלה יורד לריצפה בין רגע ועוד הפסד.
אני בן אדם מאוד ביקורתי כלפי עצמי, אני אולי קשה עם עצמי. אבל אני לא חושב שזה ‘הגיוני’ שתמיד עשיתי משהו בצורה עקומה, מבלי ‘להאשים’ את הצד השני.

אחי אתה יודע למה אני אוהד ריאל מדריד (חוץ מהחבר הזה ביסודי שאמר להדליק טלוויזיה)? כי היא משדרת את כל מה שהוא הצלחה בעיני.

זה מועדון שבאמת מתנגד לתלונות על שיפוט. מי כמוך יודע, אם הקבוצה שלך באמת הייתה טובה יותר, שיפוט לא ישפיע.

אמבפה משחק בנו עד דקה NoventaYRamos? שילך קיבינימט, ‘אין שחקן שגדול יותר מהמועדון’ הוא לא סתם סלוגן.

יש בעיות עם הכושר? אז מביאים את מאמן הכושר הטוב בעולם ומתאמנים במסיכות אב"כ, לא עסוקים בלהלין על כמות המשחקים בשנה (או לפחות לא נותנים לאחד להשפיע על השני).

אתה מבין מה אני מנסה להגיד?

בדיוק כמו שההתמקדות אל פנים המועדון ושיפור פנים המועדון באספקטים הנדרשים כדי להצליח, כך אני מאמין שקורה גם בחיים.
אני בטוח שיש המון דברים שאתה עושה נכון. בחור בן 30 שמנהל קהילה, מוציא ספר ומגשים חלומות מקצועיים שחלקנו שמענו עליהם כבר לפני עשור וחצי, חייב לעשות משהו נכון. ותאמין לי שאלו דברים שלא יתפספסו גם אצל בחורה בקשר ארוך טווח, כי זה אומר עליך המון דברים טובים. ביכולת של הפלירטוט? או בגישה הכללית לעולם הדייטינג? כנראה שאתה יכול לעשות משהו טוב יותר. השאלה איך אתה יכול להשתפר, הבעיה לא ב(שופטים) בחורות.

אני ממש ממליץ על הספר MODELS של מארק מנסון, שמדבר על כל העולם הזה. ואגב גם מסביר למה הגשמת החלומות, הקהילה וכו’ הם דברים סופר מושכים. רק קצת פיין טיונינג במישורים אחרים, אבל בשביל להבין שיש לך איפה להשתפר אתה חייב להבין שיש דברים שעשית לא נכון.

3 לייקים

מה אתה מסתלבט? בגלל זה מוריניו מחכה בחנייה וראמוס שולח הודעות לרובלאס על שיפוט לטובת ברסה?

כל השאר אני מסכים לחלוטין, תמשיכו :rofl::kissing_heart:

4 לייקים

חחחחחחחחחחחחחחחחח נשבע ששם המשתמש שלך עבר לי בראש בעת כתיבת השורה הזו. זה כל מה שיש לי להגיד לך בנושא.

2 לייקים

אני לא רוקד אם אין מוזיקה.

לייק 1

אולי באיזשהו שלב גם אכתוב פה, אבל הת’רד הזה הכי טוב והכי משחרר בפורום. הפרחים לנדב שקפץ למים ופתח פה פינה עצומה.

3 לייקים

אני חושב שכתבתי כבר, אבל היה קצת משחרר לכתוב כאן מאשר לספר את הדייט הטראגי עם 4-5 חברים קרובים. למרות שעשיתי התקדמות עם עצמי ואני כבר פחות צריך את ה-“אתה בסדר” ומתמודד לבד.

בתקופת הצבא חזרה לי גם התשוקה לכתוב באתר על כדורגל מידי יום (זה היה ערב אחד, שמירות במגדל, מצד אחד לא ממש מפקחים עליך וזה סבבה להיות בטלפון - לא יתפסו אותך - בניגוד לש"ג, ומצד שני להעביר ארבע שעות זה קשה. אז נכנסתי לאתר וקראתי כתבות ישנות והיה כל כך כיף), וגם לכתוב מעין ‘יומן’. הייתי כותב בוורד מה אני מרגיש, ממשיך לעבוד במקביל במיילים והמפקדת מבסוטית שאני בקושי קם מהכיסא. משגר דף להדפסה וממהר לקחת אותו אליי. זה הכל במגירה.

הייתי כותב שם על אהבה נכזבת (בצבא זה ‘התפוצץ’, ראיתי מישהי ואמרתי ‘אני חייב שהיא תיהי שלי’), על החברים מהילדות שבאופן טבעי אולי הקשר נותק איתם - ההוא בחובלים, ההוא טוחן בקורס, ואני בן אדם שאוהב לשמור על קשרים ומאוד נוסטלגי, על אף שאני מודה לאלוהים שנכנסו לחיים שלי במקומם חברים אחרים, על הרישיון נהיגה שאני רוצה (התחלתי מאוחר, טסט שלישי לצערי), על החלומות שלי אחרי השחרור, אפילו על הכאבים מהחדר כושר כשהשכתפיים התחילו לעשות בעיות. גם הפועל תל אביב עלתה שם.

ההודעה הזאת גרמה לי להבין משהו בכל הדיון הזה -
דור, הבחורה ההיא פשוט עשתה לך אמבפה. אתה בחברה טובה.
אל דאגה, בהמשך אתה (תיקח ליגת האלופות) תשכב עם החברה הכי טובה שלה על אפה ועל חמתה, אצלה בבית.

2 לייקים

קיבלתי פה איזו התראה ש"פרסמת פה למעלה מ-20% מהתגובות", משעשע. ובכל זאת מקפיץ את הדיון עם שאלה קלה, מבטיח לכם שזה לא קשור אליה:

מישהו כאן פעם, איך נאמר בעדינות ובלי להתבייש - ממש היה בקטע של מישהי, נניח יצאתם, היא חתכה ואז עשיתם ‘ניסיון שני’ (כמובן שזה לא הצליח) והתבאסתם רצח על כך? לקח לי המון-המון-המון זמן לשחרר. היא הייתה במחשבות הרבה זמן. האכזבה הכי מבאסת שלי, והיו המון. בחורה שאהבתי בה הכל בערך.
זה היה אחרי דייט שני מדהים שהיא פתאום התהפכה, בים, עפה על הבחירה והלוקיישן והארגון. הקלטתי לה באיזה יום, בהתחלה עלו התירוצים הרגילים של ‘אני לא בתקופה טובה, כן מצאתי בך המון’. אמרנו שנהיה שם אחד בשביל השנייה. בסוף הדייט המתוכנן לא יצא לפועל.
חשבתי פעם ‘תלך עם הלב’ ושלעשות ‘ניסיון אחרון’ זה מותר, רק בבחורה שאתה ממש רוצה. רק לאחרונה הבנתי שכאשר בחורה רוצה היא תפעל בדרכה. והניסיון השני לא מביא אף פעם להצלחה ורק מוריד אותך.

קורה לי כל שנה עם אבוקדו

לייק 1

לא קרה לי בכנות, אבל זה כן הגיוני. היה, ניסיתם, פיתחתם שוב ציפיות וזה נפל שוב. זה עוד יותר באסה עם מישהי שהיא בול מה שאתה רוצה, אבל לפעמים זה לא הולך. צריך להמשיך לרוץ אחי ולהמשיך הלאה, עם כמה שזה קשה.

כבר יומיים שאני די נסער בגלל גל הפיגועים האחרון, אז מצטער מראש אם הדברים קצת פחות קוהרנטיים. לכן, בין היתר, בחרתי לכתוב אותם דווקא כאן.

מכל הפיגועים האחרונים, שבר אותי בייחוד הפיגוע שבו חצי משפחה נמחקה - כשכל חטאה היה שרצתה לנסוע לחופשה לרגל החג. הבנאליות של הפיגוע הזה, היא זו ששברה אותי. אני ממש יכול לשמוע את המיני-וויכוח שבוודאי התקיים בין שני בני הזוג טרם הנסיעה:
“אני לא רוצה לנסוע בשני רכבים, בוא ניסע ברכב אחד גדול. גם סתם מלחיץ אותי אח"כ לנסות לעקוב אחריך, אני לא מכירה את הכביש.”
“לא, חבל שנצטופף סתם… אני גם אשתדל לא לנסוע מהר מידיי, כדי שלא יהיה לך מסובך לעקוב אחריי.”
החלטה כזו בנאלית, שגרתית - משעממת כמעט - חורצת גורל של משפחה לעולמי עד.

ניסיתי לתרגם את זה לעצמי, שזה כמו תאונות דרכים. גם שם נהרגים אנשים סתם, בלי סיבה, וזה טראגי וכואב וקורע את הלב. וגם שם זה נראה כמו גזירת גורל, שאין מה לעשות נגד זה (עד שהטכנולוגיה תציל).
אבל המוח שלי, וגם הגוף שלי, פשוט לא מוכנים לקבל את זה שזה אותו דבר. והם צודקים - זה באמת לא אותו הדבר. כי בתאונות דרכים עוד אפשר איכשהו להגיד לעצמנו שאם רק ננהג זהיר יותר, אז אפשר יהיה למנוע. או כאמור - שהטכנולוגיות יבואו ויצילו אותנו מעצמנו באיזשהו שלב.
אבל מה אפשר לעשות נגד רוע כזה, זדוני ומכוון, שבא להרוג אותך - כנגד כל חוק פיזיקלי שיש? כנגד פראי אדם כאלה, שאלוהים יודע על מה הם גדלו וחונכו - שום טכנולוגיה לא תעזור ולא תציל.

במציאות כזאת, ויסלח לי רביע שיודע שאני אוהב אותו, באמת שקשה לי לגנות גילויי גזענות מהצד היהודי-ישראלי. כשמגיל אפס אתה נחשף פעם אחר פעם לזוועות כאלה שיוצר הצד הערבי, איזו ברירה אחרת יש לך אלא לפחד ולהירתע.
הימין אוהב “לצחוק” על השמאל שהוא חוטא בגזענות של ציפיות נמוכות, כשהציפיה הבסיסית שלו מערבים זה שהוא יפגע וישחט, כמעין חוק טבע כמעט.
בפועל, מדובר בלא יותר מאשר כלי ניגוח של הימין, שכן כולנו “חוטאים” בזה. למישהו יש באמת ציפיה אחרת מהם? מישהו באמת יכול לסמוך עליהם לשותפות-אמת, לאורך זמן?

כבר 100 שנה שהם טובחים בנו, לא משנה מה מזג האוויר - חם או קר, קיץ, חורף, סתיו או אביב.
הם טובחים בנו כשהם זועמים, והם טובחים בנו כשהם חוגגים.
הם טובחים בנו בחגים שלהם, והם טובחים בנו בחגים שלנו.
הם טובחים בנו כשיש קיפאון מדיני, והם טובחים בנו כשיש התקדמות במשא ומתן.
הם לא צריכים סיבה לטבוח בנו, ובכל זאת יש מי שמתעקש לנדב כל יום סיבה חדשה ו"צידוק" נוסף, למה הם טובחים בנו הפעם.

איזה שילוב של אפס חמלה ואנושיות, ופחדנות, דרושים כדי להוציא להורג בדם קר שתי בחורות צעירות ואת אמם, מטווח אפס?!
איזה מין אבא, עוזב (לעולמים, מבחינתו) את 5 הבנות שלו בבית, כדי ללכת לדרוס תיירים ואזרחים בטיילת?!
מה לעזאזל עובר בראש ובדם של ה"אנשים" האלה?!

9 לייקים

לרצוח חצי משפחה זה רוע מוחלט. מה בין זה לבין המסקנה שלא לגנות גזענות? ולמה אתה מחכה לטכנולוגיה? תכתוב בדיון הסכסוך איזה פתרון אתה מציע… הרי לכל התנהגות יש הסבר…

א. מטרת הפוסט הייתה בעיקר פריקה. הזהרתי מראש שהוא עלול ללקות בחוסר קוהרנטיות/לוגיקה פנימית.
ב. כתבתי שקשה לי לגנות, לא שאני בהכרח מצדיק את זה. וראה שוב סעיף א’.
ג. אין לי פתרון, ואני לא חושב שקיים פיתרון באופק הנראה לעין.
אם בכל זאת תדחוק אותי לקיר, אומר לך שעבור עם בעל תפיסות ואמות “מוסר” מתקופת התנ"ך - דרושים פתרונות מתקופת התנ"ך.
להמשיך לנהל שיח פתרונות רציונלי מערבי בכלים של המאה ה-21, בנוגע לעם שתקוע במקרה הטוב במאה ה-11 - משול בעיניי לניסיון לנצח בדמקה כשמשחקים לפי חוקים של שחמט.

הפיגוע בטיילת יותר ‘קרוב’ אליי, תרתי משמע, עברתי שם בצ’ארלס קלור בפינה המאולתרת לזכרו של התייר. אבל כל פיגוע הוא עצוב וזה הנורא מכל, זה באמת מרסק את הלב. הפיגוע בטיילת היה שנה בדיוק לאחר אותו פיגוע איום ונורא בדיזינגוף שגרם לי להבין שאין יותר את ‘הבועה התל אביבית’ ואני זוכר את כתבי החדשות המטומטמים והקלוזאפים של הטלוויזיה ממש מפריעים לחיילים שהיו עם נשק בהכנס ליד אחד הבתים שאולי שם מסתרר המחבל.

הטיילת היא תל אביב היפה והפשוטה, כולם עוברים שם. אני הולך בדרך הזו למשחקים של הפועל תל אביב באצטדיון בלומפילד - תמיד ההלוך ברגל, בכיף, אני והאוזניות חצי שעה (הולך במהירות מטוס) וחוזר בקורקינט. אני עובר שם כמעט כל ערב כשמזדמן לי. גם בשישי ההוא עברתי שם פשוט שעתיים אחורה. וגם במקום ההוא בשדרות בן גוריון. ‘סצנה’ לפי מה שאומרים בתל אביב. תייר הגיע כדי לראות את ארץ ישראל היפה וזה מה שקרה.

אגב, הפיגוע בבן גוריון לפניכן, אני והשותף מבר כוכבא (בדיוק אחת מהים נתנה לי ברקס) ששמע כל מיני סיפורי מעשיות על בחורות מאכזבות, היה ‘מבסוט’, אהב את הכנות. “אחי, בוא נצא פה קרוב בו נשב לבירה”. אמרתי לו 'עזוב אותך אחי, אנחנו פה בשיחת מטבח מרגשת, נשב ביום אחר". כמה דקות אחר כך אבא שלי מתקשר פעמיים ברציפות וזה לא אופייני לו ושאל אם אני בסדר.

גם אני אוהב אותך אלישע ולחלוטין מבין את מה שאתה אומר.
אני אומר את זה בכל שיחה שיש לי עם ערבים ישראלים שטוענים שיש גזענות כלפיהם.
אני שואל: “כן, רובכם לא יפגע גם בזבוב, אבל יש מספיק אנשים שסתם רוצחים יהודי כי הוא יהודי. אם ערבי סתם יאבד את דרכו בכל עיר יהודית לא יקרה לו כלום, אבל כולנו יודעים מה יקרה ליהודי שייקלע לאחד הכפרים. אז איך אתם מצפים שלא יקפצו מפחד כשיראו או ישמעו ערבית?? איך לא תהיה גזענות?”

(אגב בגלל זה חשבתי שלפחות אם אנשים היו מבינים ערבית היו שומעים שיחות סתמיות רוב היום וזה היה מוריד את מפלס המתח)

הפיגוע הנוראי הזה בו עשו וידוא הריגה לא יוצא לי מהראש. זו רמת שינאה ורצח מסוג אחר. לא יודע איך אפשר לא רק לירות כך סתם על בני אדם אלא גם לצאת מהמכונית, להסתכל להם בעיניים ואז בדם קר לגמור חיים. אני לא מבין.

אבל אז אני נזכר בקצת סיפורים אישיים שקרו לי ולמשפחה שלי ואני יודע שזה באמת מצב בלתי אפשרי:

רובכם הבנתם שאני נוצרי.
המשפחה של אמא שלי ממוצא פרסי. הם היגרו לישראל לפני כ100 שנים. הדודות של אמא התשקעו בלבנון שאר המשפחה באה לגליל.
כשחזבאללה לקח את לבנון, רוב הדודות שלי נאנסו ורוב הגברים נרצחו.

לסבא מצד אבא שלי היו אדמות שהמוח’תאר של הכפר רצה לקנות. כשסבא סירב כי יש לו המון בנים, האשימו אותו שקילל את הנביא, וגזרו עליו מיד גזר דין מוות. למזלנו הצילו אותו כמה שעות לפני ההוצאה להורג.

ב73’ בזמן שאבא נלחם במלחמת יום כיפור השכן של המשפחה הפרסית שלנו בא לסבא מצד אמא, ואמר לו: “ישראל עומדת להפסיד. אנחנו הולכים לקחת את הנשים שלכם. בגלל אתה חבר שלי החלטתי לחוס עליך ועל שני הבנים שלך אבל אני רוצה את אשתך ואת חמשת הבנות שלך”. אשכרה מה שקרה לדודות שלי בלבנון.

כשהייתי בן 17 השכנים שלי אמרו לי שאסור לעבור מול הבית שלהם כי הנוכחות שלי מלכלכת את המקום. הבעיה? זו הייתה הדרך היחידה החוצה מהבית שלי.
בפעם הבאה שעברתי משמה, כבר חיכו לי שלושה מהם, עם מוטות ברזל. היכו אותי 3 פעמים בכתף, בגב ואחת בראש שבלמתי ביד שלי והייתה רחוקה כמה ס"מ מריסוק הגולגולת שלי.

וזה רק חלק קטן מהסיפורים של המשפחה הקטנה שלי.

מה באתי להגיד עם כל זה? שאני לא יודע איך אפשר להשיג פתרון עם רמת השנאה הזו.

14 לייקים

הדבר שהכי אוכל אותי זה התדמית שלנו בעולם, ואיך זה בכלל לא מגיע לאוזני אירופה. ואז אתה מבין כמה רוע יש בעולם בשביל להפוך אותנו לאנשים הרעים.

זה מזכיר לי שזהבה גלאון כתבה פוסט, ועל פיה האיטלקי בתל אביב “נרצח”, בעוד המשפחה באפרת “נהרגה”. זו רשעות סמויה ולצערי לא מעט מתבטאים כמוה בלגיטימיות.

5 לייקים

כל האנשים הפשוטים שדיברנו איתם באירופה לא שונאים את ישראל וחלקם ממש אוהבים .
הם שונאים את המוסלמים שחיים במדינה שלהם, לא את המדינה הרחוקה שהמוסלמים עושים בעיות גם שם .
זה נכון אפילו לצרפתים.
מיותר לציין שדיברנו עם הנוצרים, לא עם המוסלמים במדינות האלה.

כשעליתי ארצה, כדי לממן את הלימודים, עבדתי קיץ שלם כפועל שחור במפעל רהיטים. צירפו אותי לצוות של מכונה מסוימת, ששני חברי הצוות היו ערבים מוסלמים והיו צריכים את השלישי.
הם דווקא אהבו אותי, דאגו לי לאוכל, דאגו שאף ערבי אחר לא יסתכל עליי עקום, והריצו בדיחות בעברית ככל הניתן לפי העברית המאוד מוגבלת שלי .
30 שנה אחרי אני עדיין זוכר לטובה את אחמד ואת מוחמד. לא כל הערבים כאלה כמו שמראים לנו בטלויזיה

6 לייקים