דרך טובה לשמור על מוטיבציה עם התחביבים אצלי זה להתגעגע. לקחת הפסקה לקצת עד שממש יש חשק לחזור לזה.
(אני לוקח בחשבון שעם כושר ואימונים זה בטח יותר מורכב לקחת הפסקה).
עוד משהו שיכול לעזור זה לנסות לקבל השראה חדשה.
בנוגע לאימונים זה יכול להיות אימון בסגנון שונה או עם אדם חדש למשל. או אפילו ללכת לתחרות של מרימי משקולות או משהו חחח וואט אבר פלואטס יור בואוט 
וואלה דווקא בקטע של כושר מה שמניע אותי זה חזרה לפונקציה. אני הייתי קפואריסט ולפעמים אני עוד הולך להתאמן בהתעמלות קרקע (לא בשנה האחרונה), אז כל פעם שאני חוזר לוינגייט, זה מניעאותי להתאמן שוב, אני שואף גם להיכנס לאומנויות לחימה שוב בגלל זה, וגםאם בטעות החבר’ה שלי מצליחים לשמור על עקביות בכדורגל, אני מוצא אתעצמי חוזר לריצות שוב (שאני שונא) או ספרינטים.
אניבכלליאוהב להתאמן ואני מתבאס בכל יום שאני לא, אבל עם השנים אתה מבין שהמטרה העיקרית זה להצליח להתמיד ברמה כלשהי. הרבה מתאמני חדר כושר מפסיקים כי הם באים בגישה של הכל או כלום. או ש"תפרתי את האימונים כמו שריציתי במאה אחוז ואני מתלהב ואני בטירוף", או ש"אין לי כוח ללכת בכלל והאימונים שלי נראים חרבנא". העיקר זאת ההתמדה.
עוד אינסנטיב טוב? מסיבות בריכה.לפני פאנג’ויות, אחרי תקופות מבחנים שהוציאו לי את הרצון לחיות, מצאתי את עצמי במוטיבציית שיא (שטחי אבל יעיל).
שמע דפקת פה פוסט מורטום רציני לשני דייטים. לא בקטע של להעליב חלילה אבל יש מצב שהיא קלטה ממך ווייבים של אובר אנלייזינג? יש מצב שהכבדת עליה? כי זה נשמע ככה לפי מה שאתה מתאר. לפעמים התחלות הן רק התחלות.
אני לא טוב בחיזור. אבל לא הצקתי לה בכלל לא. הודעה נניח ביום של ההיכרות כשהסכימה לעבור לוואטספ. כמה הודעות והלכה. אחרי יומיים-שלושה שוב. פה היה חג, שם סופ"ש. יצאנו בשני, כתבתי לה בחמישי בערב אחרי שלא דיברנו - על מנת לקבוע דייט נוסף. הצעתי שישי, העדיפה ביום שבת. תמיד בהפסקות, תמיד ספייס. מניח שאם הייתי מעיק לא היה גם דייט אחד ולא הייתה אומרת אחריו “חד משמעית ניפגש שוב”.
אממ גם לרוב הבחורות הן שמעדיפות את השיחת טלפון לפני הדייט. זה נותן להן ביטחון. שיחה לא חייבת להיות רבע שעה. אני מאוד רוצה להכיר ותמיד מחפש את “הטוב” והפעולה שהבחורה עשתה שכביכול הפגינה רצון.
קודם כל מאוד מזדהה עם התחושות שאתה מתאר,
מה שאני למדתי בדרך הקשה זה שוואצאפ זאת חוויה מאוד חד צדדית, פעם הכרתי פסיכולוג שאמר שהתכתבות זה כמו לכתוב מכתב ולשלוח למישהו, אתה נותן את כל הרגשות שלך ואין לך יכולת לקבל בצורה מיטבית את כל התחושות של האדם האחר בשונה מפנים אל פנים שיש מלא הקשרים של( הבעות פנים, תגובות, היכרות יותר מעמיקה ויכולת יותר פשוטה לחדד את מה שנאמר ) תוסיף לזה את כל סל החוויות וחששות של היכרות ומאפיינים אישיותיים ואצלי זה יצר אכילה עצמית ורמת התכתבות והסברים בלתי נסבלת.
נוסף לזה ברשתות חברתיות לצערי אנשים יותר מאפשרים( בריונות היעלמות) ולדעתי בדייטים גם הרבה חשש בצדק! ממי עומד מולך ואי רצון להעניק הסברים והתנצלויות( כשאני שמעתי מאשתי מה היא עברה הייתי בשוק ).
מה שאני לקחתי מזה:
כמה שפחות להתכתב יותר להיפגש, לדבר ישירות( אני רואה שאת מתעכבת לענות, היית מעוניינת שנצא? ) ובאופן כללי אצלי זה היה מאוד נכון ללמוד על עצמי הרבה יותר( מה החלקים שמפחידים אותי, מה אני עושה נכון ואיך אני לוקח התנהלות של אחרים במידה והיא לא תואמת את מה שאני מרגיש).
מה שאני למדתי וכמובן אני לא מכיר אותך ככה שזה על עיוור, האדם שמתאהב בך בדרך כלל יראה באור יותר חיובי את המעלות שלך ופחות שלילי את החלקים החסרים שלך( במקרה שלי היא פשוט חשבה שאני ממש לא חופר אלא מאוד רגיש שאכפת לו איך השני מרגיש).
בהצלחה!
מה שאתה כותב מקסים ואני ‘נוטה’ להיות הבן אדם הזה. של התשומת לב, לשאול שאלות. אבל אם בחורה עונה לך לאט ואתה כותב לה ‘יש סיבה?’ או משהו כזה אז לדעתי בצד השני זה מציג אותך באור לא טוב. כמנדנד וכן הלאה. אני חושב שכן אמורה להיות אינטרקציה מינימלית בין הדייטים. לא שהיא תיזום שיחות. אם אני כותב לה וכבר יש מענה אז זה מצחיק לא משנה מה הייתי עונה אחר כך - אין תגובה ממנה. כן יכול להיות שלא מצאתי את האחת שתעריך.
אני למשל הכרתי בחורה בים, אחד החברים היה שם וראה אותי מתחיל איתה אז הוא שאל ושיתפתי במלוא הסיפור, אחד אחר למשל שמע את הסיפור. אז בהתחלה אמרו לי “איזה גבר אתה” ואחרי שזה נגמר הם אמרו שהייתי אולי רגיש מדי נקרא לזה ככה.
זה מתכתב אגב למשהו שציינתי פה עם השחיקה מהשגרה והתחביבים - אם אני מוותר על חדר כושר ביום ראשון כדי ללכת עם חבר’ה לים ולנשום אוויר ולהקפיץ כדור - דיינו. אם אני קם מקולקל זו טעות וזה חבל.
בקיצור ביום ראשון אחד הלכנו לים, אני בדרך אחרי עבודה ואומר לעצמי “וואו, כל הילדודס פה” כי היה חופש פורים. באים מתמקמים מקפיצים. היו שתיים שסבבה, אחת בדיוק הטעם שלי - שיער שחור, מחייכת, עגיל. רציתי לבוא לקשקש איתה אחר כך ופתאום היא באה להקפיץ איתנו. האמת דיברה בלי סוף. אהבתי נטו את הלוק לא אכפת לי שהיא כביכול משחקת כדורגל. כדי לטשטש את העניין הלכתי הזמנתי את החברה שלה גם להקפיץ במעגל. החברה הבלונדה ניסתה קצת, ראתה שזה לא זה - וישבה. ואז המשחק השתפר
זה מצחיק כי אני בדיסוננס - מצד אחד מבסוט על הבריזה, הנוף, אוהב לשחק כדורגל, המעגל סבבה, מספרות ואקשן. אפילו עבדכם הנאמן - בלם אפור. מצד שני אני מחכה קצת שזה ייגמר ואזרוק לה איזה מילה. באותו יום באתי לים ב-16:45 ונשארתי עד 20:15, זה אומר הרבה, הכי לא אופייני לי.
טוב נגמר המעגל, אומר לחבר שאיתי - “אני חייב לגשת אליה, רומנו, תהיה גבר”. שתיהן ישבו יחד אז הסיטואציה הייתה פחות נוחה לי אבל באתי לדבר והתקבלתי בחיוך. קישקשנו קצת, כל אחד סיפר על עצמו, החברה זזה לשירותים. דיברנו קצת אמרתי לה שהיא ממש חמודה ואור וכריזמה ו"עשתה את ההקפצות". אחרי זה לקחתי אותה סיבוב קצת בטיילת דיברנו התחבקנו והחזקנו ידיים כמו בתיכון. אמרתי לה די ישירות שהיא מוצאת חן בעיניי ו-וואלה פתאום מרגיש לי בן 16. החלפנו טלפונים, דיברנו, אמרה שזה הדדי, חשבנו על להיפגש בחמישי. למחרת דיברנו חצי שעה בטלפון.
בקיצור ואז הופיע הדבר הרגיל הזה שהיא אמנם קצת דיברה עליו - “אני צריכה לעבור תהליך עם עצמי” כי היא הייתה ארבע וחצי שנים בזוגיות לא טובה שהורידה אותה והיא הייתה צריכה לרצות כל הזמן. ניסיתי הכל, נתחיל לאט-לאט, בואי נשב לבירה ונדבר, אני אשתף במה שקורה איתי. אמרתי לה אין לי סיפור ‘קורע לב’ לספר או צלקת גדולה אבל הרבה צלקות קטנות שהפכו למשהו גדול…לא עבד. אבל כן התחושה הזו שאתה סוף סוף ניגש פנים אל פנים. זה אש
אני חושב שבאופן כללי כשאתה משתף אנשים בקורות עימך( במיוחד בדייטים שמדובר ב2 אנשים שאחד יכול לסרב לך) חלק יגידו לך היית צריך לעשות כך וכך וחלק יגידו היא הייתה צריכה לעשות…
מה שלמדתי מכמה דברים בחיים והרבה מאוד בדייטים זה שאין לך שליטה על חייהם של אחרים, הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות בחיים זה לשפר את החיים שלי ואת העצמי שלי במקסימום שאני יכול( זאת עבודת חיים כן). כי אז אני יכול בביטחון הולך ומתגבר להרגיש שאני עושה את המיטב שביכולתי ויש חלקים שהם לא שלי( קל להגיד) ומימלא גם להיות בפחות תסכול כלפי מה השני לא עשה בסדר( שזה באמת מתסכל ).
בסוף בזוגיות צריך שכל כך הרבה כוכבים יסתדרו בשורה( כל אחד והמטען שלו, האישיות שלו, הצלקות שלו) שזה דבר מאוד מורכב ולכן כל כך הרבה דיו ותסריטים ומה לא נשפך על זה.
אני חושב שאתה עושה נהדר שאתה לא מפסיק לנסות, זה מלמד הרבה, וגם מעלה כמובן את הסיכויים למצוא.
שוב, אני משתף בתובנות שלי מכיוון שאינני מכיר אותך ככה ששום דבר לא אישי באמת.
עצה מושלמת ופילוסופית חיים נכונה לטעמי.
זה מה שאני אומר לחבר’ה הצעירים שעדיין לוקחים את החיים קשה מדי:
תתאמן כל יום, תלמד לנשום, תעשה מדיטציה, תשקיע בתחביבים שלך, תאכל טוב ובריא, תשתה המון מים, תלמד שפה חדשה, תלמד לנגן, תהיה בן אדם טוב יותר והכל יסתדר לבד.
האם זה אומר שתשיג את כל מה שאתה רוצה? לא.
האם זה אומר שתשיג כל בחורה שאתה רוצה? בחיים לא.
אבל יהיו לך חיים מלאים, עשירים ובלי חרטות. אם אתה עושה את המקסימום וזה לא מצליח לך, לא קרה כלום. כך זה החיים. לפחות שמרת על עצמך, התבגרת טוב ויש לך תחביבים נהדרים.
כתבת נהדר!
קצת קשה לכתוב אחרי הדברים הנפלאים שרביע כתב, אבל בכל זאת רציתי להוסיף כמה דברים ממני.
לפני זה, אני רוצה להתייחס רגע למה שרביע כתב - למרות ההסתייגות של רביע שהעצות האלה לא יתנו לך ‘את כל מה שאתה רוצה’ או ‘כל בחורה שאתה רוצה’ - העצות האלה כל-כך חזקות, שהן רלוונטיות גם עבור מי שלכאורה כן משיג את כל מה שהוא רוצה. בסוף מרדף אחרי ריגושים הוא מתיש ולא מספק לאורך זמן, וכנ"ל עבור המקרה הפרטי של להשיג כל בחורה שאתה רוצה - גם עם הבחורה שאתה הכי רוצה בעולם, השגרה שוחקת בסוף, והדרך לשמור על חיוניות לאורך זמן זה בדיוק הדברים שרביע כתב.
אז נחזור עכשיו לפוסט המקורי שלך, דור.
אני חושב שזה די ברור ממי שמכיר אותך יותר מדקה וחצי, שאתה בחור משקיען. כשאתה אוהב משהו, או מישהו - אתה נותן את כל כולך. זה עולה מהפוסטים שלך כאן בפורום, מהאתר, מהספר, זה עולה מזה שלקחת את האימונים בחדר כושר עד לרמה מקצועית ממש, וזה עולה גם ממערכות היחסים שאתה מתאר. לא רק מהמובן מאליו, גם בין השורות - כל ה’נתתי לה את היום-יומיים’, ‘לא ישבתי עליה כבד’ וכו’ - שומעים שזה לא טבעי עבורך, ואתה צריך להיאבק באינסטינקטים שלך. וזה לגמרי לגיטימי.
יש אנשים שעלולים לראות את כל זה כקצת מכביד או אפילו מאיים, ולכן זה טוב שאתה ‘ממתן’ את עצמך - אבל בסוף בסוף, זה מי שאתה. ולכן אתה צריך למצוא מישהי דומה לך בפן הזה. אתה רוצה, וגם מגיע לך - מישהי שתתרגש ממך ולקראת מפגש איתך, בדיוק כמו מה שאתה תיארת כלפיה - שלמרות שמן הסתם עשית דברים אחרים באותו היום, המפגש איתה ישב לך בצד (בארכיון), וחיכית וציפית לקראתו. אין שום סיבה שהבחורה תתייחס לפגישה כמשהו אגבי ששווה-ערך לכל דבר אחר שיש לה בלו"ז, בטח בתחילת הקשר. בדיוק כמו שכתבת - זה נטו עניין של סדר עדיפויות, ואין סיבה שניסיון לקביעת דייטים ראשונים עם מישהי, ייראה כמו קביעה של פגישה עם חבר ותיק נשוי, ‘כשייצא’ לכם.
אני מכיר טוב מאוד את התחושה הזאת, כשאתה מסתמס עם מישהו/י - חבר, ידידה - ואחרי חילופי כמה הודעות ברצף, פתאום יום וחצי (או יותר) בלי כלום. אני לא אוהב את זה, אבל אני מבין את זה. אני בסה"כ חבר/ידיד, ויש להם עוד דברים ביום-יום ובחיים שלהם, ואני רק עוד אחד ברשימה. אבל אם הייתי יוצא עם מישהי, והיא הייתה מתנהלת איתי ככה - כבר לא הייתי מקבל את זה בהבנה. אם היא מתרגשת מהקשר שלנו, מהפגישות שלנו, כמו שאני מתרגש מבחורה חדשה שאני יוצא איתה - אני לא רואה שום מצב שההתכתבות בינינו מחכה לה בצד במשך יומיים, והיא פשוט ‘שכחה’ מזה. ואם כן - אז לי אישית זה לא מתאים. אני לא אוהב לשחק משחקים שלא מתאימים לאופי שלי.
בהקשר הזה, דווקא מה שתיארת על ‘הבחורה הכי יפה שיצאת איתה’ - היה מדליק לי נורה אדומה. בלי להכליל, אבל בחורה יפה במיוחד, רווקה, שגרה בתל-אביב - סביר מאוד שבכל רגע נתון היא מחזיקה עוד 5 לפחות ‘כמוך’, באפליקציות, בהודעות, או אפילו סתם כאלה שהתחילו איתה ברחוב. כמעט קשה לי להאשים אותה בזה שהיא לא מתרגשת מכל דייט שני עם בחור חדש.
יש אולי בחורים שזה יכול היה להתאים להם, אולי כי גם הם מתנהלים בצורה דומה, והם גם פחות נקשרים רגשית. אבל מכל מה שאתה מתאר - זה לגמרי לא אתה. אתה “צריך” מישהי שתתעניין בך כמו שאתה מתעניין בה. שתשקיע, שתתרגש. וזה קשה, כי אחד הדברים הכי קשים שיש, זה להפנים ולהודות באמת בפני עצמנו, שהצד השני לא רואה אותנו כמו שאנחנו רואים את עצמנו.
אתה בן-אדם של הכול או לא כלום. זה גם מתקשר למה שתיארת על האימונים בחדר-כושר - ירדת מ-7 אימונים בשבוע ל-5, ואתה כבר לא רץ בשמחה לכל אימון ואימון - אז אתה מרגיש שזה כבר לא זה. להגיע אל כל אימון בתהלהבות זאת רמה מאוד-מאוד גבוהה. בטח לאורך שנים ארוכות כמו שאתה מתאר. לא כל דבר פחות מזה זה כלום מוחלט, רחוק מזה. צריך ללמוד להתגאות גם ב’מעט’ שעושים, גם אם זה פחות מהאידיאל ששמנו לעצמנו (או אפילו אידיאל שהצלחנו לעמוד בו בעבר). ולא פחות חשוב - לדעת לקחת בפרופורציות תקופות ‘שפל’, כדי שיהיו לנו את הכוחות לחזור (בהדרגה!) אל עבר תקופות גאות.
מארק טוויין אמר: נורא קל להפסיק לעשן, עשיתי את זה כבר 1000 פעם.
אז בפראפראזה - נורא קל להתחיל להתאמן, עשיתי את זה כבר 1000 פעם.
מעבר לאלמנט ההתמדה שבמשטר אימונים, החשוב כשלעצמו, יש לכושר גופני המון המון בנפיטים לחיים - תחושת חיוניות, דימוי עצמי, דופמין, עירנות - ולכן חשוב מאוד שלא להמאיס אותו על עצמנו.
רק אני בחיים לא הייתי בדייט?
זה כי אתה פוסל אותן עוד לפני הדייט, רק בגלל שהן לא מהוות אופציות מסירה.
לא הכרת את אשתך בגיל 4? הייתם בדייט בארגז חול, זה גם נחשב
הכרתי אותה בגיל 12. אנחנו יחד מגיל 20. לפני זה היו לי חברות ובחיים לא יצאנו לדייט. נקלענו לפריצה משותפת לתקליטיה למשל כדי לגנוב תקליטים ועל הדרך התנשקנו ומשם… בחיים לא באופן רשמי.
יש משהו קצת לא טבעי בדייט. הרי בחיים האמיתיים פשוט פוגשים מישהי שאוהבים, נשארים ערים עד הבוקר. הכל קורה מעצמו. לא מבין למה הלבישו על זה כל כך הרבה תפאורה וסטרס…
מה שאתה מתאר כאן זו אהבה קסומה כמו באגדות, סוג של. אני ממש מאמין בלהכיר במסגרות, והאמת ששם היה לי הרבה יותר קל. נעזוב רגע את החדר כושר. אבל במכללה למנהל, בצבא שם נפתחו לי העיניים נקרא לזה ככה. אבל אתה יודע אם יש מישהי מהקורס חדר כושר שהייתי מלווה אותה לרכבת בסוף היום קבוע או מדבר איתי, עדיין היציאה לדייט היא משהו אחר. מפנים זמן לא בספונטיות. לא ראיתי בדייט מעמד מלחיץ לרוב אגב, למרות חוסר ההצלחה שלי.
היו לי כמה אהבות נעורים כאלה שלא יכלו לקרות. אם אתם קצת בביזנס של תיאטרון ושחקנים וכדומה, לין אשרוב שהיא בת של במאי מפורסם או משהו כזה ושיחקה גם בסדרה על הצבא של כאן 11 ששכחתי את שמה - היא הייתה איתי בגימנסיה הרצליה ופינטזתי עליה. גם הייתי ‘דלוק’ על בת של חברה של הורים שהייתה קטנה ממני משנה והיינו יחד בטורקיה המשפחות, אבל היינו קצת קטנים ובהמשך לצערי היא עברה בית ספר.
(אני אגיב גם לפוסט המרגש של EGB כמובן, וואלה הופתעתי והתרגשתי וכן של האחרים)
קודם כל דור, רוצה להגיד לך שאתה אחלה גבר.
אספר קצת על משהו שלמדתי במהלך החיים שלי.
אין איזושהי נוסחה לבחורות, חלק יחתכו ממך כי אתה אדיש מידי וחלק יחתכו ממך כי אתה מרגיש מידי. חלק יחפשו שתהיה אליהן יותר רע וחלק ירצו אותך יותר טוב וחמוד.
הפתרון בעיני הוא לא למצוא את האיזון, אלא להיות עצמך. צריך להבין שעצמך יהיה “לא מספיק טוב” עבור חלק וזה בסדר, זה לא כי אתה לא בסדר, אלא כי פשוט בחיים יש עניין של התאמה, ולא כל אחד מאיתנו יתאים עם כל אחת.
הניסיון למצוא איזשהו אופי אבסטרקטי שמתאים לכולן מורגש מהר מאוד. לטווח הקצר זה אולי יעזור לך לקבל עוד וי, אך מעבר לכך זה מורגש ורק מוריד.
בטעם מעט יותר אישי, אני אחד שהיה באפליקציות לא מעט עד שהכרתי את בת הזוג הנוכחית שלי (לפני שנתיים וחצי). אני ניסיתי בעבר למצוא את הדרך הנכונה שכולן ירצו אותי. זה לא עבד. זה הביא אותי להמון דייטים שאני מרגיש שהם תקועים.
אגב, זה הגיוני, אני הרבה יותר מוצלח בלהיות אני מאשר מישהו אחר, 27 שנות ניסיון זה לא מעט.
בשלב כלשהו עשיתי שינוי גישה, החלטתי להיות אני. חייב להגיד שראיתי שינוי לטובה עצום. גם כשלא חיפשתי משהו רציני וגם כשכן.
זה התחיל כבר ממשפט הפתיחה שהרבה יותר תיאר אותי, בדיחה של משחק מילים.
זה פסל אותי מול חלק שבטח שאלו את עצמן “מי זה החנון הזה”, אבל חלק אחר, החלק שבאמת מעניין אותי, התלהבו מהעניין.
בקיצור, אם יש משהו שלמדתי מעולם הדייטינג, תהיה עצמך. גם כשזה לא יספיק, אתה לפחות תהנה מהדרך.
אל תתרגש מכל אחת שלא תרצה אותך.
אסיים במשפט, “כל מערכות היחסים שלך ייכשלו, למעט אחת.” אז אל תתרגש מעוד אחת שנכשלה, היא פשוט עוד צעד בדרך לאחת שלא.
כל מי שהגיב כאן ריגש מאוד.
@EJB, תודה מיוחדת. בכל מקרה, זה מאוד קשה לעתים להיות “הכל או כלום”, אני מסכים איתך מאוד. זה קשה לשנות את זה, בטח עם הגיל. אם לא הייתי פרפקציוניזם בחדר כושר אז גם לא הייתי מגיע למה שהגעתי, אם הייתי מוותר כשקשה או לא בא לי. כריסטיאנו רונאלדו של השכונה, נקרא לזה ככה; אני גם מודע לעובדה שנניח יש אולי 0.00001% מהבחורות שמתאימות לדור. אגב הבחורה שכתבתי עליה - דווקא היא שאלה אותי “אתה יוצא הרבה לדייטים? כי אני ממש לא?”.
כמובן שיכול להיות שהיא ‘מיקבלה’. לי לא יצא מעולם לעשות זאת. אני הייתי מאוד תמים עד לפאנג’ויה הראשונה שפתחה לי את הראש…
אני לא מצפה שתהיה אותה ההתלהבות מההתחלה. אבל זה לא יכול להיות 80-20 וגם לא 70-30, הצד השני צריך להראות משהו, קצת. להוציא ארנק ולהציע לשלם חצי-חצי זה לא העניין.
גם בימים הכי חרא שלי ברמה האישית, מצב רוח רע מאוד, והמשפחה בריאה טפו-טפו-טפו, יש קורת גג, אני עובד ומתפרנס, אלה יותר “מסביב” ועניינים חברתיים\כדורגלנים - לא ויתרתי על הדברים שאני אוהב.
@Motty, מה שאמרת נכון מאוד ומקסים. אני גם לא בהכרח חושב שהבחורה הבחורה תהיה “האחת”. החבר שאמר לי בצבא שאני אתחתן ראשון - הוא מתחתן ביוני ואני עדיין לא. אבל אם מישהו מכיר את הריאליטי שהוא קצת קשקוש ‘אהבה חדשה’ - אני חושב על הרבה פעמים שהיו אחלה דייטים ואחרי זה לא קיבלתי הזדמנות. ואני מאוד ביקורתי כלפי עצמי ויודע מתי ‘טעיתי’.
@Gev, תמיד הייתי מי שאני. להיפך, זה בעוכריי. קלישאתי: “אהבת חינם”. אני מעדיף להכיר במסגרת אבל זה קצת יותר קשה היום, כך זה מרגיש לי. אם אני מתכתב עם בחורה ולא משנה מניין הכרנו ובמקרה אני פנוי אני לא אתן לה לחכות שלוש שעות לתגובה ממני בהודעה. אני כן קצת זהיר כי קרו דברים ונסגרתי. כמובן שאניי גם לא פועל רק מהלב כמו בגיל 20.
לפני שבע שנים בערך אני זוכר שהלכתי עם חבר למתחם התחנה, בחיים לא הגעתי לשם ומאז לא חזרתי לשם, יוזמה שלא. ראיתי שם בחורה אחת שכאילו סימנה לי לגשת, חוץ מהלצביע עליי היא עשתה הכל. והייתי בתקופה עם ביטחון גבוה אחרי פאנג’ויה (אני צוחק פה), עם חבר שמפרגן, אווירה טובה - והלכתי אליה. החברה לידה נשארה, לא היה אכפת לי גם אם נוח אחד על אחד. היא הייתה כזו יפה אבל כמה יפה - גם שטן, הרגיש לי ולא בגלל השיער השחור. דיברנו והיה כיף ולקחתי ממנה טלפון. שלחתי הודעה אחרי כמה ימים. היינו עוקצים אחד את השני המון בוואטספ, בעיקר בגללה, מדברים הרבה. לקחתי בחשבון שהבחורה צעירה בגיל ובגלל זה לא בוגרת מספיק ויש פוזות.
קבענו בשעה טובה לדייט, חצי ביוזמתה אגב. ניסתה לטמון לי מלכודת ולבדוק אותי לפני. אני בחדר כושר מבסוט מתאמן בערב בנוהל, אמור לראות אותה עוד שנתיים+. כותבת לי: “יש בעיה, הקפיצו אותי למשמרת בעבודה, לא יודעת לגבי הערב”. קראתי את זה וצחקתי. לא עניתי לה. בתשע אני יוצא לכיוונה והיא כותבת לי: “נו אתה בא כבר?” ואמרתי לה: “אהה את לא עובדת?” והגעתי. בדרך אליה אמרתי לעצמי שאם היא תעשה פוזות גם בשיחה עצמה באחד על אחד ובלי המסכים אז זה לא בשבילי (ובשיחה עם החברים הייתי יותר גס).
בקיצור היה ממש כיף בדייט, גם התנשקנו באוטו בדרך חזרה אליה. זה היה יפה תל אביב-לוד, לוד-ראשל"צ, ראשל"צ-לוד, לוד-תל אביב. בכל השיחות בוואטספ (בדייט עצמו לא) אני קצת משחק אותה אדיש והארד טו גט כי היא הייתה חייבת התנהגות כזו. זה היה עצוב כמה הצליח לי.
יצאנו בחמישי ולמחרת בשישי “היציאה הייתה מאורגנת מוקדם כמו שאומרים”. היה לי יום עמוס בטוב. משמרת בחד"כ, אימון, ים עם חברים, משפחה ואז יציאה לבר. היא מסמסת ב-22:45 וחיכיתי קצת עם התגובה ואז היה טלפון: “מה הקטע שלך? אתה בוחן עליי? בדייט אתה עף עליי ומנשק אותי ונעלם לי אח"כ?”. אמרתי לה שלא, שאמרתי לה שהיה לי מאוד כיף איתה ואשמח לראות אותה שוב. היא יזמה את הדייט השני. דיברנו ואז נעלמתי לעוד יומיים. ואז היא שוב לא הפסיקה לשלוח הודעות ולהתקשר. עצוב כמה זה עבד. לא עשיתי את זה מאז.
אני בן 30, אנחנו לא בני 16. אין לי כוח לפוזות, למשחקים. גם באפליקציות, אמנם לא בהודעה הראשונה, אבל כן אחרי יום של התכתבות אני חותר ללבקש טלפון ואחרי כמה ימים של התכתבות בוואטספ אז מנסה לקבוע דייט. יש אנשים שמכירים בפאבים בדיזינגוף ויש עניינים כבר אחרי יום…
אין, אין לי תגובה בריאה כשמדובר בפפ. פשוט אין. היום קמתי עצבני על העולם וטעם מר בפה.
שראיתי אותם מניפים את הגביע חשבתי לשטוף את העיניים במלבין.
כשהפסדנו פעמיים בגמר סתם קמתי עצוב כמה שבועות. עכשיו? יש לי רעל בדם. בחיי.
אני מבין עכשיו את הווק הממוצע כשיש לו טריגר מהמילים סרייט, לבן או מכון כושר. פפ, שיטי והנשיא שלה גורמים לי תגובה גרועה יותר.
הנה פרקתי.
(מוקדש באהבה למשה)
א. זה מצחיק, כי ‘להלבין’ זה בדיוק מה שהקטארים והאמירתיים מנסים להשיג עם הזכיות האלה.
ב. זה מצחיק, כי ‘להלבין’ זה בדיוק מה שקרה לאירופה בחצי מהזכיות האחרונות בצ’מפיונס.