דור, ההשקעה שלך עצומה וחריגה, והידע שלך על ריאל מדריד גם הוא יוצא דופן.
יחד עם זאת, יש דברים שאתה יכול וצריך לשפר, אם אתה באמת רוצה להפוך את התחביב למקצוע, ולהצליח בו. וההודעה של דוד נגעה בפערים בצורה סופר מדויקת. הפערים האלה הם לא גזירת גורל, אבל הצעד הראשון בדרך לשיפור הוא הכרה בפער.
לייק 1
אני לא אעבוד במקצוע אלא אמשיך לכתוב כתחביב כאן ואולי לוואלה ספורט וכאלה בשביל הבמה. קח בחשבון שהייתי עורך שנתיים וקצת ושם (ספורט1 או בכלל) הכתיבה שונה משמעותית כמובן הרבה מעבר לאובייקטיבית/שפת אוהד. מה כן הייתי רוצה? למכור את הספר יותר ושהדף יצמח בעוקבים/גולשים/שיח שזה גם פידבק להשקעה. יש לי חלום לערוך איזה ערב של ריאל מדריד בהנחייתי באיזה אולם.
דוד לא נתן שום ביקורת בונה (באמת שניסיתי) ומעולם לא אמרתי שאני מושלם. כמות השטויות שקראתי בפורום שלנו בשנה האחרונה היא בלתי נתפסת+הטרלות והתעסקות בקקה.
דור, אני לוקח קצת יותר זום אאוט על כל הרעיון של עיתונות ספורט.
אני עוקב אחרי מלא ענפי ספורט וככזה קראתי טורים בעברית ובאנגלית יחסית בכמות גדולה של אתרים. אמלק - אין לזה ביקוש בתכלס.
רוב אוהדי הספורט רואים את המשחק עצמו וזהו - לא צורכים עוד מהמסביב מהמחסור בזמן וחובות החיים (עבודה, זוגיות, ילדים וואטאבר), השאר - השאהידים המאוהבים - חלקם ילדים צעירים חסרי השכלה/תרבות/הבנה ועוד חלק די קטן שנגוע בחיידק כמעט כמוך (כמוך לא ראיתי, מאוהבים בקבוצה בכזו רמה ותפיסה בחיים).
לפרוטוקול, לא קראתי מילה אחת מכתבותיך. על בארסה אני לא משקיע כל כך הרבה אנרגיה (מחוסר זמן, פעם הייתי יותר משקיע כשהלימודים והעבודה לא היו מרכז חיי) בטח שלא על ריאל מדריד. ספורט - לרוב העולם - הוא חוויה אמוציונלית המנתקת למשך זמן קצר את עול וטרדות החיים. כיף להתדיין פה בפורום אבל לא בחינם הקפיטריה מוצפת בפער בהודעות מאשר כל שאר הפורום - אלו החיים האמיתיים, כלכלה, פוליטיקה, דת ועוד.
6 לייקים
דור, אני קורא את מה שכתבת, בעיקר בפורום, וראיתי גם חלק מהסרטונים שלך, אבל מעל הכל אני כרגע מנסה להבין מה המטרה שלך בשיח שאתה מנהל פה. בכנות, דוד כן נתן ביקורת בונה על סגנון הכתיבה, והוא לא נגע בהכרח באופי של הדברים שאתה כותב, או חלילה להזנות את עצמך לרמה של מדרידיסטה, אלא מדובר בהכרח על הנגשה.
גם אני חופר, גם על דברים שלי אני עובר כמה פעמים, וגם אשתי וגם מי שמנהל את התוכן בקליניקה עוברים על זה. אם זה היה תלוי בי הייתי חופר לנצח, אבל אני חייב שיהיה את הבן אדם שנותן לי “קאט” אחרת גם אם אני בטעות אומר דברים יוצאי דופן, זה לא ממש שווה משהו אם אני לא יודע איך להעביר את זה. זה מתכון להיות מתוסכל בו אתה לא מקבל את התרומה להשקעה שלך, וזה נכון גם לסרטונים לפני המשחקים, שם בעיקר אין מקום את הכל מהר רק בשביל להגיד את כל מה שאתה רוצה להגיד באיקס דקות.
אל תוותר על הסגנון שלך מצד אחד, אבל תמצא מקום איך לפתח את היכולת שלך להעביר מסר. זה לא חייב להיות אחד על חשבון השני
2 לייקים
הכתיבה משחררת אמרנו, לא? אם הייתי רוצה לשמוע כמה אני תותח הייתי פונה לאבא שלי הוא תמיד מרים לי את המצב רוח. וברצינות: אני תמיד בעד ביקורת בונה, בתחילת הדרך גם גיא קליין היה קשה איתי מאוד לדוגמא (לפני 17-18 שנה), עוד בפורום רק של אוהדי ריאל, לפני ספורטאנטר, הוא היה יורד עליי המון, ממש בכוונה. יש ביקורת בונה ויש את מה שדוד (אין לי טעם אפילו לענות על נקודה אחת) וחנן עשו.
אנשים עירבבו כאן כמה דברים שונים: יש את דור שכותב פה בפורום\באתר, יש את דף הפייסבוק, זה לא אותו הדבר, זה לא אחד לאחד. כמובן שיש תכנים שעולים גם וגם אבל לא הכל. אני גם השלמתי עם זה שלא אהיה בתקשורת הספורט, גם “באשמתי” וגם בגלל איך שהדברים מתנהלים וברור שאפשר היה להשאיר אותי ולא ציפיתי להתעשר מהענף הזה.
בגדול היבעתי תסכול על המצב של דף הפייסבוק שמעלה תוכן איכותי ומעדכן בכמויות ועדיין אין מספיק עוקבים\לייקים\שיח איכותי, אני לא הולך וסופר תגובות כי זה לא מדד. כן יש הרבה אוהדי ריאל מדריד שצורכים תוכן, כמובן שיש ידיעות שיעלו בספורט5 ו-ONE ואני לא היחיד שמתרגם, אבל האלטרנטיבה שלהם לעדכון יום-יומי על ריאל הוא מדרידיסטה ש…אתם מבינים…
זה גם לא הנושא ולא אומר שחתרת לשם אבל חד וחלק אם הייתי משקיע את אותו הדבר בפורום של ברצלונה זה היה מתקבל בעין יותר יפה, אנשים פשוט פה בפורום של ריאל התרגלו. כנ"ל אם הייתי מוציא ספר על ברצלונה והייתי אוהד ברצלונה.
@Daniel היקר באהבה אמשיך את השיח הזה בפרטי אם יהיה לך זמן מתישהו, קראתי כל מילה, אז ככה: מה שאתה אמרת נכון ואני מסכים מאוד, רק שיש תכנים שעולים גם פה, גם באתר וגם בפייסבוק וגם אם זה העתק-הדבק זה דורש הרבה זמן. מעבר לכך היו באמת פוסטים, נניח ריאיונות מעניינים, שלקחתי 4-5 ציטוטים ועשיתי משהו כמו “לכתבה המלאה” - ולינק לאתר או משהו כזה. לא היה הבדל גדול בטראפיק ובתגובות.
קודם כל, רוצה להתחיל בזה שכיף שאתה פה בפורום, לא חושב שהפורום היה מחזיק בלעדיך, בשיא הרצינות.
לדעתי, לשאול את חברי הפורום על מה צריך לעשות בפייסבוק זה כמו לשאול צמחוני איך להכין בשר.
הוא אולי ידע לתת לך מידע כי כנראה שהוא חקר אוכל בצורה מעמיקה יותר מאדם ממוצע, אבל בסוף הוא נותן לך דעה על משהו שהוא פחות הטעם שלו. הפורום פה שונה לגמרי מהפייסבוק וזו לדעתי הסיבה שרובינו בחרנו בפלטפורמה הזו כדי לספק את הצורך שלנו בתוכן הקשור לכדורגל.
אז אם להיות אובייקטיבי, הדעה שאני אכתוב ושהשאר פה כתבו זה ממש לא בהכרח מה שרוב האנשים מחפשים בפייסבוק. בכל אופן הנה השנקל שלי:
אני מאוד מתחבר לתוכן שמחדש מידע שהוא קצת מעבר לסטטיסטיקה (או לפחות לסטטיסטיקה יבשה שיש בכל מקום). תוכן שנותן זוויות נוספות ובכללי הוא מעבר למה היה במשחק. את המשחק עצמו כנראה שראיתי, ואם ארצה לחזור על מה שהיה במשחק, אעשה את זה עם תקציר.
מה אני כן חושב שיהיה נחמד בפוסטים של אחרי משחקים? ניתוח טקטי של המשחק עצמו. להסביר איך השער שהבקענו נבנה, ואיך השער שחטפנו נגרם. אה וכמובן שלהביא את התקציר תמיד מוסיף.
דוגמה לפוסט שמאוד התחברתי אליו לאחרונה הוא סיכום ה"איפה הם היום" על אותה קבוצה נהדרת שהייתה בקאסטיליה ב2012.
אתה לא פעם מביא פוסט על ציון יום השנה למשחק גדול. אישית, הייתי מתעניין הרבה יותר בפוסט כזה אם הייתה בו כותרת (משחק, שנה, תוצאה, כובשים) ותקציר. זה באמת שכל מה שאני מחפש מאותו גמר/חצי/קלאסיקו וכו’…
זה רעיון מאוד יפה, שעל מלל רב עלול להפוך למעט מעייף.
אני פחות מתחבר לפוסטי תצוגה (תוצאות למשל). כנראה שכל מי שקורא את מה שאתה כותב רואה את המשחק בעצמו או יעדיף להתעדכן ב365 למשל (הרבה יותר נגיש מכל עמוד פייסבוק, ומאוד קל לראות את כל הסטטיסטיקה המיידית).
שוב, אני לא קורא ממוצע בפייסבוק, את התוכן שלי על ריאל אני צורך פה מהפורום, ויש לכך קשר ישיר לסוג המידע אותו אני מחפש.
אגב, משהו שראיתי שעובד לפעמים בדפים אחרים, תשאיר מקום להתערבות הקוראים. “איך הייתם מתמודדים עם עודף הכשרון בקישור, את מי תושיבו על הספסל?” “איך הייתם עולים לקלאסיקו”, וכו’… לא מספיק מבין באלגוריתם של פייסבוק, אבל כל מה שמגדיל טראפיק לדעתי יעזור לדף לגדול.
הייתי מביא את EJB לייצר לך מימים מידי פעם (אם תהיה מוכן שהדף לא יהיה רק 100% רציני).
בקיצור, כותב את זה פה עם המון הערכה אליך כאדם וככותב. לא כולם יתחברו לדרך שאתה כותב ומציג את הדברים. זה ככה עם כל כתב. חשוב שתזכור שהפורום פה זה מקום של אנשים שפחות התחברו לקונספט של דפי הפייסבוק או אתרי הספורט הגדולים.
5 לייקים
כמה מילים ממני אליך, דור.
למרות שכפי שטענת פעם - ‘הסגנונות שלנו אולי מאוד שונים’, אני מקווה שבשלב הזה אתה מבין שאני מעריך אותך מאוד, ככותב בפורום, כאוהד ריאל מדריד, וכאדם כאחד.
זהו, אז אחרי שהורדנו את זה מהשולחן, ובלי להיכנס לשיפוטיות/היעלבויות וכו’, אני רוצה לנסות לתת לך רק טיפ אחד, שעשוי לכלול בתוכו את כל הטיפים שכבר נתנו לך פה (את אלו שאהבת יותר, וגם את אלו שהתחברת אליהם פחות…):
תנסה להיכנס לנעליים של הקוראים הפוטנציאליים שלך.
זהו זה. זאת התורה כולה על רגל אחת.
זה מתחבר חלקית לדברים של גב מעליי - כל אחד שכתב לך פה, נתן לך את הזווית הייחודית שלו על הדברים, או במילים אחרות - מה היה מעניין אותו. כמות הלייקים שכל אחת מההודעות כאן למעלה היא גם מדד מסויים למידת ההסכמה עם הנקודות שעלו, בתוך חלקת האלוהים הקטנה של הפורום שלנו.
זאת התחלה טובה, אבל מטבע הדברים - זה רק חלק מהתמונה. אתה עובד כאן על מספרים גדולים, ולכן אתה צריך לנסות להיכנס לנעליים של כמה שיותר מהקוראים/העוקבים הפוטנציאליים שלך, ולחשוב מה היה מעניין אותם. משימה לא פשוטה בכלל, אבל זאת המשימה שלקחת על עצמך.
לצורך הדוגמה, ברמה האישית אני יכול להגיד שלפעמים יש מימים שאני שולח כאן שאני חושב שהם גאוניים ולא זוכים ל’תהודה’ שלה ציפיתי, ואז אני תוהה.מתרץ לעצמי אם הם התפספסו במקרה ; ומצד שני יש מימים שהתלבטתי אם להעלות בכלל כי הם כ"כ מובנים מאליהם בעיניי, ומסתבר שמאוד הצחיקו מישהו (או הרבה מישהו-ים, לצורך העניין). אני יכול לשפוט את השאר על הטעם ה’ירוד/נמוך’ שלהם בהומור, אבל זה עוזר לאף-אחד, אלא אם כן אני מעוניין לצחוק עם עצמי בחדר סגור (ולפעמים זה אכן מספיק לי).
אתה בוודאות לא מסתפק בזה, ומחפש להרחיב מעגלי חשיפה והשפעה.
תתחיל מלחשוב על עצמך - מה מעניין אותך לקרוא כשאתה נכנס לפייסבוק, אילו דפים מושכים אותך, איך בכלל אתה מתחיל לעקוב אחרי דף חדש (3-4 פוסטים שקראת ועניינו אותך? משהו שהצחיק אותך? אולי חברים שהמליצו לך?) - ותמשיך משם. תברר עם חברים, משפחה, חתכי גילאים שונים (חברים של אחים צעירים וכו’) - וככה תרחיב לאט-לאט את מאגר הידע שלך בעניין.
בסופו של יום, אתה זה שתכתוב ותערוך את הדף, ולכן לא משנה איך אנחנו היינו עושים את זה במקומך. הדף הזה הוא דור רומנו, לטוב ולמוטב.
בהמשך לכך ולצד זאת, אם אתה רוצה לנסות לעשות את הדברים בצורה מקצועית / סמי-מקצועית, כן הייתי ממליץ לך על עוד מספר צעדים נלווים:
א. להתייעץ, להתייעץ, להתייעץ. עם חברים, אבל בעיקר עם אנשי מקצוע.
אי אפשר לעשות שום-דבר לבד, בטח לא בעולם ההולך ומתמקצע של היום. יש אנשים שכבר המציאו את המקצוע, ולכן אין שום צורך להמציא אותו מחדש, בטח שלא לבד. בעולם כל-כך תחרותי, שבו כל פלוץ בן 14 עם מחשב וחיבור לאינטרנט חולם ומנסה להפוך למשפיען הרשת הבא, יש מספיק אנשים שעובדים במקצוע הזה, וכדאי מאוד ללמוד מהם. איך הרשת בנויה? איך עובדים האלגוריתמים השונים? מה עובד / לא עובד בכל רשת חברתית? אנשי המקצוע יכולים לעזור לך גם לענות על השאלה המרכזית שהעליתי קודם - מה קהל היעד הפוטנציאלי שלך מחפש.
ב. בהמשך ישיר לכך - חשוב שתמדוד את עצמך במדדים ובמספרים אובייקטיביים. כמות לייקים/עוקבים זאת התחלה טובה, אבל יש בעולם הזה עוד אינספור מדדים שונים ומשונים - למדידת טראפיק, חשיפה, צפיות, תגובות וכן הלאה. בהקשר הזה, אני מתחבר מאוד למי ששאל - מה האנד-גיים שלך? להיות רווחי? מספר לייקים מסויים בדף הפייסבוק? להשתוות/לעקוף את מאדרידיסטה? תענה לעצמך, לא לנו, ולפי זה תבנה את המדדים הנכונים להצלחה.
אתה אומר שהספר שלך לא מוכר מספיק - בכמה נמכרים ספרים באופן כללי? וספרי ספורט בפרט? תחשוב גם על זה שבעצם זה שהצלחת להוציא לאור ספר, על ספורט, על קבוצה אחת, בעברית - ואפילו למכור אותו - אתה כבר נמצא בפסגה זוהרת שמעטים מבין אלו שניסו הצליחו להגיע אליה, ומותר לך להיות גאה בעצמך על ההישג שלך.
זהו זה. הרבה מאוד עבודה, אבל אם יש לי משהו אחד שאין לי ספק בו - זה שאתה לגמרי ערוך לכך.
אחרי הכול, זה בדמך 
6 לייקים
אני לא הגבתי “כראוי” לסגנון\הומור\או לממים האלה שלך בתחילת הדרך והתנצלתי ואחד האחרונים שהעלת כאן בפורום של ריאל מדריד קרע אותי מצחוק
אלו הרבה נקודות טובות שהעלת, אני כן מתייעץ, בתחילת הדרך גם הייתי עושה את זה לפני שכתבתי לאתרים הגדולים, נניח התייעצתי עם דור הופמן לגבי כתבה על דויד ויאה בערוץ הספורט כי הם קצת שיחקו אותה הארד טו גט. התייעצתי עם גיא קליין האגדי לפני שכתבתי ל-‘וואלה ספורט’ על ראול.
יכול לתת לך דוגמא: אני מניח שמדרידיסטה ראו ב-Madrid Xtra שקייל ווקר הניף כיסא בחגיגות הזכייה של מנצ’סטר סיטי ועשו ‘השוואה’ עם דויד אלאבה וריאל מדריד - מי ‘ממציא’ משהו ומי ‘רק מעתיק’. מי המלך ומי הסגן הנצחי. אני משוכנע שזה גרף המון לייקים וגם שמו את הסמל שלהם. בפועל זה פוסט חביב אבל זה לרדת למכנה המשותף הכי נמוך של אוהדי ריאל.
אגב יש הרבה דברים שאני לא סגור עליהם בגלל זכויות יוצרים, סגרו לי את הדף הקודם שאותו פתח גיא - בגלל שער מטופש של כריסטיאנו במשחק אימון או משהו כזה. הליגה הספרדית חסמה לי סרטון וידאו שהעליתי את עצמי מפרשן לקראת הקלאסיקו כי ברקע (בטעות זה היה על פליי) ראו את הגול של טוני קרוס נגד ברצלונה ב-2021 בכדור חופשי וזו עבירה על זכיות יוצרים.
לגבי הספר אני יכול לתת כמה אנקדוטות: אם אבא אחד שלח לי תמונה של הילד שלו בן 7-8 עם הספר בצהריים, לא עוזב אותו, קורא הכל ויודע מי זה אמיליו בוטראגניו - דיינו, השגתי את שלי.
-אני הנחתי שכאן חברים בקהילה יפרגנו לחבר שהם מכירים דרך המסך ועבד קשה וירכשו, אולי גם כדי להחכים עוד טיפה, מי יודע. זה לא קרה.
-אני לא מוכר אותו בסטימצקי ודומותיה מהסיבה הפשוטה: אין משא ומתן. זה עובר דרך צד שלישי, איש שזה התפקיד שלו, וחנות הספרים הגדולה עושה את רוב הרווחים, והסופר נשאר עם 33%. זה הזוי מבחינתי להרוויח על הספר 33 שקלים כשהיום כל אחד מוציא ספר, מנטור, בעלות של למעלה ממאה. אפילו אולטראס הפועל כתב ספר די חובבן על מאה שנים למועדון וזה עלה 120 ש"ח ופרגנתי להם. תאר לך שיש מבצע לכבוד יום כזה או אחר או שהספר יושב במדף הרבה זמן - אז אני עלול לקבל לכיסי רק 20 שקל ומגיע לספר הזה יותר.
ייתכן שכבר ניסית, אבל -
יש כמה קבוצות פייסבוק גדולות של המלצות על ספרים (‘המלצות אמיתיות על ספרים’ לדוגמא) בהן מתקיימות מעת לעת הגרלות על 3 עותקים מספר חדש. כדי להשתתף בהגרלה צריך לשתף את הפוסט שמפרסם את הספר ולכתוב איזה קשקוש בפוסט בקבוצה. מי שזוכה בהגרלה מתחייב לפרסם סקירה על הספר בקבוצה תוך חודש מקבלת הספר.
לדעתי זה אחלה מנוע לפרסום. זוכים בטראפיק גם בזכות ההגרלה וגם בזכות הסקירות. אם הספר טוב והסקירות חיוביות, זה פרסום יותר טוב מכל מודעה. העלות של זה היא אפסית - למסור 3 עותקים זה שום דבר, גם אם כוללים עלויות משלוח.
הקבוצות האלו לא תמיד קהל היעד לספרות ספורט, אבל הן כן מלאות הורים שמתים להנחיל את התחביב לילדים שלהם. ספר על ריאל מדריד נשמע לי מושלם לסיטואציה הזו. אני מניח שגם יש בהן כמה חובבי ספורט שיהיו שמחים לקרוא. אם הייתי כותב ספר על יונייטד (רק עוד כמה שנות מרמור והפוסטים לפני משחק יעמידו ספר מכובד) הייתי מנסה את זה בוודאות.
בנוסף - אני כל שנה מטייל בדוכנים של שבוע הספר ומסתכל בין היתר גם בדוכן של ספרי ניב ואף פעם (כלומר בשנתיים האחרונות) לא ראיתי שם את הספר שלך. יש לזה סיבה מצידך או שזו החלטה של ההוצאה?
2 לייקים
דור, למה בעצם אתה מגביל את הפעילות שלך לקהל הישראלי?
היום הבנתי שיש לי בעצם בעיה. המדינה בוערת מסביבי ואין לי מושג על מה בעצם, אנשים מסביבי מדברים על סרטים חדשים ועל כל מיני דברים שאין לי מושג מה מצאו בהם, ואני תקוע כל היום עם הראש בתוך טלפון לראות האם מישהו ששווה לשמוע את מה שיוצא לו מהפה אמר משהו על אמבפה. במקום ללכת לישון אני מתווכח עם טיטי עד 2 לפנות בוקר מי יותר טוב קיין או אמבפה, ותוך כדי עבודה אני מרענן כל אתר ספורט בקצב של 5 פעמים בדקה. עכשיו אני שוב מוצא את עצמי קורא בלייב ראיון של אמבפה שבו הוא מדבר על כדורגל אפריקאי ושיט כזה או אחר.
אז כן זה נושא בעל משקל כבד בעתיד של הקבוצה. מקצועית, תדמיתית, פיננסית, שיווקית. אבל הייתי רוצה שזה פחות יטריד אותי ולא יתפוס את הראש שלי כל כך הרבה. מרגיש שזה קצת משתלט עליי והייתי רוצה להתנתק קצת, אבל מרגיש שאני לא מסוגל ויש לי בעיה. מרגיש שאני קצת טמבל שזה נושא שמעסיק אותי כל כך הרבה.
מתסכל.
6 לייקים
מצד אחד, יש דברים בגו. מצד שני, הייתי מציע לך להסתכל על זה אחרת: יש כל כך הרבה חרא מסביב, כל כך הרבה פייק, שעדיף שלא תצמד לזה וכן תתעסק במשהו שעושה לך טוב.
לא רואה פסול בזה.
בדיוק מישהי בעבודה עם יותר ניסיון ממני בחיים (שיש לה משפחה לנהל, בניגוד אלי), העלתה את הנושא הזה מולי.
עצם זה שהמדינה בסכנה קיומית, והיא בסכנה קיומית מכיוון צפון, והאזרחים אדישים, והם אדישים ולא מודעים למצב, זה ההישג הכי גדול של הציונות. לכו ספרו את זה להרצל, או ליהודי אירופה בתחילת המאה הקודמת.
אבל שוב, היא הסבירה לי כמה לא הבנתי עד עכשיו כמה המצב הביטחוני רגיש, ונראה שכל המדינה הזאת בכלל לא בכיוון של לעסוק בזה. אם זה התקשורת והפוליטיקה עוסקת במחאות ובחוקים, או אם זה האזרחים חיים כל אחד בעיסוקים שלו או בתחביבים שלו.
לאחרונה קראתי מאמר על המוזיקה הישראלית (יותר נכון, על פסטיבל הזמר שהיה בשנות ה-60-70). אחרי ששת הימים מצב הרוח במדינה היה בשמיים, אנשי צבא היו אלילים, המדינאים היו מוערכים. המוזיקה הפופולרית והשלטת היתה המוזיקה שהמדינה החליטה (מוזיקת ארץ ישראל, עברית גבוהה ותזמור). בקיצור, אופוריה.
יום כיפור ניפץ הכל. הכל נהיה ציני, בראש ובראשונה כל מה שהגיע מהראש. הפוליטיקאים הפכו למושא ללעג (החיקויים הראשונים של פוליטיקאים הגיעו אחרי כיפור), הקהל התרחק מהמוזיקה של האליטה, פסטיבל הזמר בוטל, הלהקות הצבאיות נסגרו, והמוזיקה של העם צמחה וצמחה.
בקיצור, מלחמת כיפור ורצח רבין היו שני אירועים היסטוריים ששינו הכל במדינה הזאת והפכו את העם הזה למה שהוא היום, לטובה ולרעה. אני חושש שבקרוב יקרה עוד אירוע בסדר גודל כזה עם השפעה על העתיד.
א. לכולם יש בעיות.
ב. כל אחד “בוחר” לעצמו את דרכי הבריחה שלו (לרוב הבחירה היא לא מכוונת ומודעת, אלא דרך הבריחה “בוחרת” אותך. קצת כמו זהות הקבוצה שאתה אוהד).
ג. סרטים וטלוויזיה היא דרך בחירה קלאסית, עד כדי קלישאתית. בפרט, אין שום סיבה שזאת תהיה גם דרך הבריחה שלך, וגם אם כן - שיהיה לך את אותו טעם כמו של אחרים, או שסרטים מסויימים יתפסו אותך כמו שהם תופסים אחרים.
ד. גם פוליטיקה, על-אף שנראית חשובה ומשמעותית מאוד לחיינו, בטח הרבה יותר מיתר הדברים שהוזכרו כאן - היא סוג של דרך בריחה. 95% מהאנרגיות והזמן שאנשים מן השורה (כלומר, לא הפוליטיקאים עצמם) משקיעים בפוליטיקה, לא באמת משפיעים על החיים שלהם ישירות. זה נובע הרבה יותר מהרצון האנושי הבסיסי של להיות חלק ממשהו גדול יותר, או אפילו סתם מרכילות זולה (ההוא רב עם ההוא, ההוא חבר של ההוא - סוג של ‘האח הגדול’, אם תרצה).
Having said all that - אני לגמרי יכול להזדהות עם מה שכתבת.
זה שאנחנו יודעים שמדובר בדרכי בריחה - לא באמת מנחם, ולא עונה על השאלה ‘בריחה ממה?’
כדי לענות על השאלה הזו, צריך לעשות המון עבודה ובירור עצמיים, על-מנת לחדור לשורש הבעיה הייחודית לכל אחד ואחד מאיתנו, ולהגיע למעין סגירת מעגל והשלמה פנימיים.
אני עוד לא זכיתי להגיע לזה. מאחל לך שתצליח.
9 לייקים
יש אנשים ש"בורחים" לדברים הרבה יותר ‘גרועים’. המקום הזה, האתר, הפייסבוק, אפילו ריאל מדריד לעתים (כי הרי אצלי זה לא נגמר בלראות משחק ולכתוב לפני ואחרי) - היא מקום הבריחה שלי כבר שנים. כמובן ששילמתי מחירים פה ושם, אבל הם נמוכים ביחס לתועלת המדהימה שהרווחתי. אני יכול לספר שחלק מהחברים הכי טובים בחיים שלי ושניים שטסתי איתם למשחק (ועם השאר אני בקשר חברי טוב למעלה מעשור) - הכרתי אותם דרך ריאל מדריד. אחד מאתר אינטרנט עוד “בטיפו”, אחד מהפורום, אחד דרך זה שרציתי לארגן מפגש צפייה ב-2013 והוא הגיע אליי איכשהו ושלח לי את ה-SMS הכי ארוך שקראתי איי פעם.
אני חושב שזה בתקופות, לעתים המינון יהיה גבוה יותר או נמוך יותר ואל תדאג חלון ההעברות נסגר בספטמבר. זה תקף כמובן גם לכל סוג בריחה אפשרי, מתישהו מפסיקים עם זה גם אם אין תאריך תפוגה, צריך להתנתק ואז לחזור.
פעם שמעתי משהו מהמם על התמכרויות פסיכולוגיות. שכדי לשחרר מאיזשהי התמכרות, לא צריך לשנות גישה כלפי מושא ההתמכרות, כי כנראה שזה באמת כיף לגלול באתרי ספורט ולהתווכח על אמבפה. הפתרון הוא לגלות עוד דברים שעושים לנו טוב וככה ניתן יותר בקלות “לשחרר”, פשוט לגלות את ההנאה בעוד דברים.
לגבי עניין הבריחה - אני חושב שאנחנו לא רגילים להרגיש את הרגשות שלנו, בדגש על השליליים ולכן מנסים להקהות את התחושה. הפרדוקס הוא שכשאנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש אותם, הם עוברים דרכינו וחולפים די מהר לרוב, אם לא שוקעים מדי בחשיבה שלילית. זה בסדר להרגיש רגשות שליליים, הם נועדו להתריע לנו שמשהו לא כשורה, אבל לשקוע במחשבות שליליות זו עצלות מחשבתית. כמובן ששיח כנה ופותח מול עצמך מאוד חשוב בעניין הזה.
לייק 1
הקטע הוא שלא עושה לי טוב כל ההתמכרות הזאת. אני מבין את הטענה שאומרת שזו בריחה (אם אני מבין בכלל את המשמעות של המילה הזאת - אני לא פסיכולוג), אבל אני מרגיש שזו דאגה אמיתית לעתיד המועדון, מכיוון ששמנו את כל הביצים בסל שלו.
בכל מקרה, מאז שכתבתי את הפוסט, וחוויתי את הכעס הזה על עצמי, אפשר לומר ששיחררתי קצת מהנושא והוא פחות מעסיק אותי. זה השתלט לי על החיים והכל זז הצידה, אבל עכשיו דיי חזרתי לחיים הרגילים שלי.
לייק 1
אז לא עוד כותרות ׳מפוצצות׳ של חוסה פליקס דיאס? 
נראה… בינתיים לא עד אוגוסט, אבל רק כי זה מה שהוא כתב שלשום.
כן, זהו המקום הנכון לפוסט הזה.
15 שנים לפחות אני מחכה לרגע הזה. כל חיי הבוגרים פחות או יותר. מאז שהשתתפתי כתיכוניסט באינספור הפגנות נגד הגירוש מגוש קטיף, וראיתי איך בית המשפט מעדיף להסתכל לצד השני, ולא לראות אותי ואת שכמותי. גם כשכנגד ראש הממשלה דאז, וכנגד משפחתו - החלו להיערם חשדות כבדים על הליכים לא תקינים בעליל, וניצול כוחם השלטוני לרעה. הסתבר שהכול מותר ושום דבר כבר לא שפיט, כשיש אג’נדה אחרת שחשובה יותר.
הבנתי אז, בין היתר בסיוע של הוגי דעות מעורים בהרבה ממני, שדרוש חריש עמוק במערכת המשפט. אחרת היא אף-פעם לא תראה אותנו. וההבנה הזו רק הלכה והתחדדה וקיבלה משנה תוקף לאורך השנים.
ועכשיו, ברגע האמת, כשמה שאנחנו מטיפים לו ומצביעים עליו כבר 15 שנה סוף-סוף קורם עור וגידים? שום טיפה של שמחה. נאדא.
אני רואה את התגובות שבצד השני, ולגמרי יכול להזדהות איתן. תחושת חוסר האונים המוחלטת הזו.
והכי מפחיד? אני לא יודע מה הם, או אלה שעומדים “מולם” - הולכים לעשות עם התחושות האלה שלהם.
בפעם הראשונה בחיי, אני חווה חרדה ממשית.
אין לי מושג לאיפה המדינה שלנו - ובעיקר העם שלנו - יילכו עכשיו. אבל קשה לי לגייס גרם אחד של אופטימיות.
6 לייקים