איך קבוצת כדורגל משחררת 3 קשרים(קובא; סבאיוס ויורנטה) בקיץ אחד ולא טורחת להביא מחליף אחד הולם(וייסלח לי חאמס , עד הפציעה של אסנסיו אף אחד לא בנה עליו באמת).
קיץ שהתחיל בטירוף עם טעם של “הנה אנחנו פה” , נגמר עם טעם מר בפה. נמאס לי. קשר אחד מה כבר ביקשנו!
לקראת סוף העונה זידאן הבטיח קבוצה חדשה. תחילת החלון דווקא היה נראה מבטיח, אבל המגמה נעצרה מהר מאוד. פתאום זידאן מבסוט מאותו סגל שרק כמה חודשים לפני נראה היה שיתחיל לפנות את מקומו.
לאורך כל החלון זידאן אמר כי יכולים לקרות דברים עד סוף החלון, והנה אנחנו עומדים לקראת סופו ויש דממה. אין אפילו שמועות.
הייתי בטוח לאורך כל החלון שהיום תיעשה פנייה ליונייטד לגבי פוגבה ויתנו להם את 200 מיליון היורו שהם מבקשים. ואם גם זה לא יצליח, אז ינחיתו קשר אחר. אבל גם שמועוצ על קשר אחר אין.
מישהו יודע את השעה המדוייקת בה נסגר החלון? הציפייה המיותרת הזאת סתם אוכלת לי את הראש.
קיץ שהתחיל עם המון תקוות מסתיים באכזבה גדולה.
האכזבה כזאת גדולה שבאה איתה פסימיות ברמה שחבר ואני תיכננו לנסוע למשחק בנובמבר אבל ביטלנו מחשש שהעונה תהיה כבר גמורה.
לא האמנתי שזה המצב שנגיע אליו אחרי הרכש של הזאר, מנדי ויוביץ’. מאכזב ברמות, הקישור שלנו היה חייב רענון, עזבו אותנו כמה שחקנים והיינו חייבים להביא לפחות שחקן אחד שיכול להתחרות על הרכב עם מודריץ’ וקרוס. מאכזב.
עם כל הכבוד לאדישות כאן, קיילור נאבאס, שוער שלוש הזכיות בליגת האלופות - עזב לפאריס סן ז’רמן.
עבורי זה הרגע הכי עצוב מאז עזיבתו של CR7. הנחמה היחידה - שם יעריכו אותו. התמונה שלו מתפלל לפני כל בעיטה בדו קרב הפנדלים בגמר בסאן סירו לעולם לא תצא לי מהראש. השוער מקוסטה ריקה ניצח את כולם בלי טובות מאף אחד עד לפסגת הכדורגל, וכולם יודעים עד כמה התפקיד הזה - שוער ריאל מדריד הוא יוקרתי אך כפוי טובה. לא התקשורת, לא הצל הכבד של איקר קסיאס שעוד ספסל אותו בעונת הבכורה, ולא הפקס ודויד דה חאה. תמיד צנוע, נחוש, מקצוען אמיתי, אופי ענק, מעריך כל דקה ושנייה בריאל מדריד. חמש עונות, 162 הופעות, 12 תארים ואינסוף הצלחות חתוליות. השוער היחיד שזכה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות. כתב את שמו באותיות של זהב. מספיק לראות איך השחקנים נפרדו ממנו ברשתות החברתיות - זה מסביר הכל.
והנה הגרף המלא שלו עם כל המספרים. הוא ספג 159 שערים ב-162 הופעות כשכזכור בלט בעיקר בעונת הבכורה כשוער ראשון 2015/16, אז ספג 31 שערים ב-45 משחקים. ספג בליגת האלופות רק במשחק אחד עד לגמר - נגד וולפסבורג בגרמניה. שמר על שער נקי נגד מנצ’סטר סיטי, פעמיים נגד רומא ובחמשת המשחקים בשלב הבתים.
ב-AS כתבו שביום בו הוצג בריאל מדריד, לאחר ה-“Hala Madrid, Pura Vida”, המדינה הקטנה הרגישה לפתע כמו אלופת העולם. גאווה לאומית. ואתם יודעים, 18 בספטמבר, מחזור הפתיחה של ליגת האלופות - כבר נפגשים, ובחודש נובמבר כשיגיע לברנבאו ויתקבל בכבוד של מלכים כשיגן על שערה של האורחת - זה יהיה מאוד מוזר. הנה, אגב, סרטון הפרידה שלו. Gracias por todo, Keylor. Pura Vida😒
במיוחד בשבילכם, גם בספרד קוטלים ובגדול, שער המארקה : " איפה המהפכה הצרפתית שהבטחת (זיזו)?"
מאוד לא מתחבר לדעה שלך עליו. העונה הראשונה שלו הייתה פנטסטית, ומאז כל עונה הייתה מאוד בינונית. הוא לא השפיע בגרם על שום זכייה, להיפך, בקרב מול באיירן ב2016/17 הוא החוויר מול נוייר שבמו ידיו השאיר את באיירן בתמונה בעשרה שחקנים; שנה לאחר מכן, מול יובה, ספג שלושה שערים באשמתו הבלעדית וכמעט שהודחנו בגללו (ושלא נדבר על צמד השערים המגוחך שספג מקימיך). הוא פשוט היה שם כשהקבוצה הייתה בשיא.
מעבר לכך, הוא היה מודע למעמד שלו במשך שנה שלמה, בפרט בתחילת הקיץ הזה, ומרח את היציאה שלו עד לדקה האחרונה. יכולנו להשאיר אצלינו את לונין, שנראה שגם ככה לא יקבל דקות בויאדוליד, ולהרוויח עוד כמה ג’ובות במקום ההשאלה המיותרת של אראולה.
לא כתבתי על קיילור מעולם רק בפן המקצועי, כתבתי הרבה מעבר, שהתחברתי אליו. השאלה היא שוב - האם טיבו קורטואה הנוכחי, מודל 2019, לא השוער המפלצתי של אתלטיקו מדריד או האליפות הראשונה בצ’לסי - טוב ממנו, והתשובה היא ממש לא. לטעמי בסיכום העידן של קיילור הוא היה טוב גם בעונה השנייה ונחלש בשלישית. במשחק בטורינו נגד יובה הוא שמר על שער נקי ולקח נגיחה אדירה שם במצב של 0:1, נגד באיירן הוא תיקן הכל בסדרת הצלות בגומלין. אגב, לא ביקרתי את המועדון על כך שהוא שוחרר בדקה ה-90 או משהו כזה, אלא פשוט לא אוהב את ההחלטה הזו. וואלה, הוא גם ספג פחות מגול למשחק, ובקבוצה שלנו זה די נדיר. תמיד הרגשתי בטוח איתו בין הקורות. בכל מקרה, האיש ושלושת גביעי הצ’מפיונס.
קצת מתקשה להבין מהיכן העצבות הגדולה… (גם לעצבות עם עזיבת כריסטיאנו אני לא מתחבר, אבל נניח לזה, לפחות ברמה המקצועית זה מובן). לא מדובר באיקר. שוער חביב, אינסטינקטים טובים אבל גם לא מעט שטויות ולדעתי בשקלול התכונות אף פעם לא נמנע על השוערים בטופ. עזב, סאלאמת, לא מדובר פה באיזה שחקן בית ששירך את דרכו בנחישות מהנוער. תודה על הכל (באמת!) ולהתראות.
בנוגע לרכש ולקישור האחורי, לעומת זאת, ביחד עם השחרור התמוה של יורנטה, מדובר בטמטום צרוף שמחזיר אותי לימי האילתורים הנוראיים בעמדה הקריטית הזאת. מת על קאסמירו (או קסימרו בנימנית), גרזן אמיתי, אבל מה יהיה אם ייפצע חלילה? נכון, נדיר ששחקנים חשובים שלנו נפצעים, אבל בכל זאת. לא מצליח להבין את המחדל הזה ומה עבר לזידאן בראש. אצל צ’אבי אלונסו זה בחיים לא יקרה.
@Raulito-7 מתחבר מאד. אין שום קשר לרמתו (וגם על כמה קורטואה טוב ממנו אפשר להתווכח, בטח כרגע). מדובר בשחקן שלי כאוהד היה קל וכיף להתחבר אליו. מעודד את החברים שלו, מסור, בעל מוטיבציה ענקית להצליח,
תמיד התנהג כמו גבר. פרימדונות יש מספיק.
גם כן מסכים, תמיד נתן את כל מה שיש לו ולא עשה פוזות, הסכים להיות שוער שני וחלק מרוטציה של שוערים (איפה זה קורה חוץ מאצלנו?) גם אם הרמה לא תמיד היתה מאוד גבוהה, זה לא מחוסר מקצועיות אלא מתקרת הכישרון שלו…
ובכלל, אפשר לדבר על זה, אולי כל הטעויות והכושר הירוד קשור גם לרוטציה השוערים שזידאן הנהיג.
למה צריך שוער אחד לליגת האלופות ושוער אחד לליגה?
זידאן לא הנהיג רוטציה שכזו, ובאמת שלא צריך. נבאס סרב לעזוב בקיץ הקודם ונתקענו עם שני שוערים ברמה גבוהה. רק לופטגי ערך רוטציה שכזו. סולארי פתח עם קורטואה באלופות וזידאן הגיע כשכבר עפנו מכל המפעלים.
אני לא מבואס מהאין רכש, הזארד עוד יעשה את שלו, לא מבואס מזה שבייל וחאמס נשארים אולי הם עוד יתרמו, לא מבואס מההפסד המביך לאתלטיקו במשחק חסר חשיבות, לא מבואס מראמוס והשטויות שלו, הוא עוד יחזיר כשחשוב, לא מבואס מזה שבעטנו בדלי, ברסה עדיין מאחורינו, לא מבואס מהעזיבות, רובם היו לא ברמה הנדרשת.
מבואס ומאוכזב לחלוטין מדבר אחד. זידאן עדיין חושב שקרוס יכול להחזיק את הקישור האחורי עם קסאמירו