מה הקשר? המספר ‘הבסיסי’ של אמבפה זה 10 בכלל. הוא עם 7 בפריז רק בגלל שניימאר עם 10.
וגם אם זה כן היה המספר שלו, אם אמבפה כן יגיע - הוא יסתדר כמו ילד גדול עם מה שיש. אם מסי הסתדר בלי המספר שלו במשך שנתיים, גם הוא יכול.
ואם זה יהיה דיל ברייקר מבחינתו - וול, כנראה זה לא סוג השחקנים שתרצה אצלך בקבוצה (כאילו אין לנו מספיק דגלים אדומים בקשר אליו גם ככה…)
קודם כל, שים לב שלא העברתי את בייל באופן מלא לטור המאכזבים, ואת חאמס לטור ההצלחות. בסה"כ עידנתי קצת את החלוקה הדיכוטומית, וטענתי ששניהם מבחינתי איפשהו באמצע בין כשלון להצלחה. לכן גם קראתי לזה ויכוח ‘סמנטי’, בסוף המחלוקת בינינו היא לא מהותית בעיקרה.
עם זאת, גם כשהעמדתי אותם אחד מול השני אצלי בראש, ניסיתי להבין למה בכל זאת יש בי יותר סלחנות כלפי חאמס מאשר כלפי בייל. זה לא נובע מפער ה-20 מיליון בין העלויות ביניהם. כנראה יותר שילוב של פערי ציפיות, ועניין הגישה. לחאמס תמיד הייתה גישה טובה יותר מבייל - נלחם, ניסה ללמוד את התפקידים החדשים שנתנו לו גם כשזה בבירור לו היה לו טבעי, אפילו ירד לגליצ’ים כשהיה צריך. בייל לעומתו תמיד נראה כאילו הוא עושה טובה שהוא משחק, האשים את כולם שהם נגדו, חזר מפציעות רק כשבא לו, וכמובן אין צורך לפרט על הדגל, הגולף והנבחרת.
ייתכן בהחלט שכל הסיפור פה יותר רגשני מאשר ניתוח נכון של איזו רכישה הייתה עדיפה, אבל לדעתי קשה להפריד בין השניים כשמדברים על אכזבות ועל חרטות.
לגבי אחוז כשלונות - אם ניקח לצורך העניין רק את רכישות הביניים שלנו מהעשור האחרון, כמדגם לאו דווקא מייצג, נקבל (לקחתי את כל הרכישות של מעל 20 מיליון, מ-transfermarket):
קמאבינגה (31 מיליון) - הצלחה
מיליטאו (50) - הצלחה
מנדי (48) - הצלחה/כישלון?
רודריגו (45) - הצלחה
רינייר (30) - בינתיים כישלון
ויניסיוס (45) - הצלחה
קורטואה (35) - הצלחה
אודריוסולה (32) - כישלון
מריאנו (22) - כישלון
תיאו הרננדס (24) - הצלחה
מוראטה (30) - הצלחה/כישלון?
קובאצ’יץ’ (38) - הצלחה/כישלון?
דנילו (31) - כישלון
טוני קרוס (25) - הצלחה
יארמנדי (32) - כישלון
איסקו (30) - הצלחה חלקית
כלומר, בסה"כ 7 הצלחות ברורות, 5 כשלונות ברורים, ועוד 4 מקרים גבוליים. סה"כ אחוזי הצלחה די דומים לרכישות ה’גדולות’ (3 הצלחות ברורות, 2 כשלונות ברורים, ועוד 3 מקרים גבוליים).
אגב, לא יודע אם לזה התכוונת כשכתבת ש’זה בגלל המחיר הנמוך מלכתחילה’*, אבל חשוב לזכור שבגלל המחיר הנמוך יחסית מלכתחילה, אז מעבר לזה שכל הציפיות מהרכש מכוילות בהתאם (הקריירה של איסקו אצלנו היא כישלון ביחס לתג מחיר של 60 מיליון, אבל סבירה ביחס ל-30 בהם הוא נקנה), אבל גם ‘שולי הביטחון’ להצלחה/כישלון הם הרבה יותר גדולים מלכתחילה - השחקן יכול להימכר ברווח, לדוגמה, או לכל הפחות לא בהפסד. זאת לעומת רכישה יקרה, שהסיכוי לשחזור העסקה במחיר הגבוה הוא נמוך, וקל וחומר למכור ברווח. כך לדוגמה, שחקן כמו מנדי שנקנה ב-48 מיליון, על-אף שמתגלה כפציע ולא כזה עילוי הגנתי כפי שהיה נראה בתחילה - אם יימכר ב-30-40 מיליון בסופו של דבר, לא יהיה כישלון נורא כמו לו היה נקנה ב-80 מיליון מלכתחילה.
*אם לזה התכוונת אז אתה צודק בהחלט (וכמובן שבכל מקרה זאת נקודת זכות לטובת רכישות ביניים, לעומת רכישות יקרות).
