בסיפור עם סוארס יש הרבה חוכמה בדיעבד. בזמן-אמת, זה אולי לא היה בדיוק קונצנזוס, אבל כן היו חששות קונקרטיים ללא מעט אוהדים וחברי פורום, שסוארס מלוכלך ומשוגע שירעיל את חדר ההלבשה, ושלא נוכל לסמוך עליו ברגעי האמת כי הוא עלול לחטוף ג’ננה סטייל פפה. היום, אחרי 6 בבארסה, 150 שערים, ים אליפויות, נעל הזהב, ואפס בעיות משמעת - אנחנו יודעים לומר שהחששות האלה היו מיותרים.
כמובן שהשינוי ההתנהגותי הזה לא קרה בוואקום, וההגעה של סוארס לבארסה הותנתה בסדרת חינוך שהוא עבר. סוארס הבין שלהגיע לבארסה זו הזדמנות של פעם בחיים, והתיישר בהתאם. אבל זה בדיוק העניין - גם אמבפה, אם וכאשר - יצטרך לעבור תיאום ציפיות משמעותי טרם הגעתו. בדיוק כמו עם ניימאר, שגם אצלו היו חששות של התאמה ואופי בעייתי טרם הגיע לאירופה, אבל הוא עבר בבארסה תיאום ויישור מקדימים, הסתפר כמו בן-אדם, ואכן התרכז בעיקר בכדורגל. ואפרופו ניימאר - זו דוגמה מצויינת להבדל בין מועדון-על, לבית בושת שנקרא פריז סן-ז’רמן. בברצלונה ניימאר אמנם לא היה כריסטיאנו, אבל הוא בהחלט התנהל כמו מקצוען ברוב הגדול של הזמן. איפה זה ואיפה השטויות הבלתי פוסקות בפריז, ההתגרויות בשחקני היריבה, המריבות עם כל העולם ואשתו, וההיעדרויות הממושכות שהפכו מסופ"ש בברזיל עם אחותו, לחודשים שלמים באמצע העונה.
רגע אחד. עם כל הסיפור האמין או לא אמין שחאליפי מספר עכשיו (עוד אגע בזה בהמשך), על הקיץ הקודם חשבתי שכבר הסכמנו. לא היה כאן שום תכנון מתוחכם וערמומי מראש של ‘בוא נשתמש בהצעה מריאל כדי להוציא כמה שיותר כסף מפריז’, אלא אמבפה אכן החליט מראש באופן כן ואמיתי לעבור לריאל, ונתקל בלחצים פסיכיים (בין היתר כלכליים, אבל לא רק), שבסופו-של-דבר צלחו. נכון, על הדרך ריאל נפגעה - גם האוהדים, וגם ההנהלה שבנתה עליו - אבל זה בפירוש לא היה פרי מלאכת מחשבת זדונית ותאבת בצע.
לגבי הסיפור עם חאליפי עכשיו - ייתכן בהחלט שבנו על זה שאו שיימכר ביוקר הקיץ, או שיאריך חוזה לקראת סוף השנה הבאה. אבל:
- כל העניין הזה של ‘אמבפה הזה עשה מהלך שיזיין אותנו, שאנחנו נצטרך לשלם את מענק הנאמנות שלו’ - זו הסתכלות מאוד פרובינציאלית וחד-צדדית. אפשר להסתכל על זה בדיוק מהכיוון ההפוך - אמבפה התנהג בג’נטלמניות עם פריז, המועדון שלו, והבית שלו ב-5 השנים האחרונות (בעוד מי אנחנו בכלל?), והסכים איתם על חוזה כזה שאם לא יאריך אותו - עלות המענק תתגלגל אל דמי ההעברה / מענק החתימה של המועדון שירכוש אותו (שלהזכירכם, כאשר חתם את החוזה, עם כל הדם הרע שהיה אז - אף-אחד לא יכל להבטיח בכלל שיהיה מדובר בריאל).
- כל זה בהנחה שאמבפה בכלל מודע לשיקולים הפיננסיים האלה, ואלה לא דברים שנסגרו בין אמא שלו / הפמליה שלו, לבין הנהלת פריז. לאמבפה אכפת בשורה התחתונה שהוא מקבל את הבונוס - מה אכפת לו באיזה אופן?
- וחוץ מזה - מי לעזאזל בונה חוזה כזה, שאם החוזה מתמלא כלשונו (שזה בסה"כ כל מה שאמבפה הרשע אמר לפריז שבכוונתו לעשות - לכבד את החוזה עד תומו) - הוא יוצא מופסד מהעניין?
- ויותר מזה - אם האופציות שהיו על השולחן אכן היו או שיימכר הקיץ, או שיאריך חוזה בשנה הבאה - אז מה הבעיה בזה שאמבפה מסמן שמבחינתו האופציה הראשונה היא המועדפת? הוא נתן לפריז קיץ שלם למצוא קונה ראויה, וחאליפי עצמו הוא זה שהפך את כל האירוע לפארסה אחת גדולה.
לא. הכול מרמז על-כך שלחאליפי לא הייתה שום כוונה לשחרר את אמבפה בשום שלב, גם לא בסוף החוזה הנוכחי, ומבחינתו הוא יישאר אצלו עד שחאליפי עצמו יחליט שזהו זה. כמו כל דבר אחר במועדון החולה הזה. וכמו פוליטיקאי טוב, ואיש עסקים גרוע - כשהדברים מתחילים לא להסתדר כפי שרצה, הוא מאשים את כל העולם ואשתו, ומלכלך על כולם.
מדובר בהתנהלות שהיא ההפך המושלם מהמועדון שלנו - מהחוזים המגוחכים, דרך ההשארה בכוח של שחקנים, ועד הלכלוך על שחקני ואנשי המועדון. ומכיוון שכך, אני גם לא צופה בעיות דומות מצד אמבפה אצלנו.
לגבי הסיפא על קיין והלאנד - ברמת העיקרון, אני לגמרי איתך. גם אני סבור שמקצועית הדבר הנכון לנו זה להביא את קיין עכשיו ולשדרג אותו בהלאנד עוד כמה שנים. הבעיה היא שזה מקרה קלאסי של ‘עדיף ציפור אחת ביד’. שום דבר לא מבטיח לנו את הלאנד עוד כמה שנים, ויש אלף ואחד דברים שיכולים לקרות עד אז, לעומת אמבפה עכשיו שנראה בהישג יד וקרוב מאי פעם, עם פריז שנמצאת עם הגב לקיר. ובין האופציות הבטוחות יחסית של ‘רק קיין עכשיו’ או ‘רק אמבפה עכשיו’ - כולנו הסכמנו שהאופציה השניה היא העדיפה (חוץ מטיטי כמובן). לכן, ולמרות הכול - אני מעדיף לנסות להביא את אמבפה עכשיו, ואם אופציה של הלאנד תבשיל בעוד כמה שנים - אז כמובן ללכת עליה בכל הכוח.
