לריאל אין מגנים, יש בלמים בינוניים, (קישור מעולה, כנראה הטוב בעולם) התקפה בינונית מאוד שמתבססת בעיקר על הברקות של ויני (שדביל וגם פצוע לתקופה), ו(לעונה הקרובה) יש שוער בינוני מינוס.
מצד שני, הליגה הספרדית במצב מזעזע וברצלונה נראית על הפנים. אם כולם יחלימו, אם צ’אבי יחליף דיסקט, אם לא יהיו עוד הרבה פציעות (לא סביר) ואם נשרוד עד שרוקה יגיע בחורף, אולי נוציא משהו מהעונה - יש פה יותר מידי “אם”.
ריאלית, אני ממש לא חושב שריאל קבוצה טובה, אבל מסכים עם טיטי - יהיה מפתיע מאוד אם לא תקחו אליפות.
לא הייתי בונה אבל על עונה אירופית מזהירה.
אם כי, למדתי כבר שבליגת האלופות כל שחקן לבן פתאום הופך להיות פלה וכל יריבה הופכת להיות אוסאסונה מולכם, אז מי יודע.
המשפט הזה בעייתי. הבלמים שלנו בינוניים ביחס למה שאנחנו רוצים, לא ביחס למה שיש בשוק. המגנים שלנו בעייתיים ועדיין בין הטובים בליגה ובינתיים הם מציגים יכולת מעולה, ובהתקפה חסר לנו חלוץ כדי שתהיה שלישיית התקפה מעולה בכל קנה מידה. ויני פצוע ויעדר בין שישה לשבעה משחקים, לא לעונה שלמה.
בכל מקרה, זה נראה שלאף אחד במועדון לא מזיזה העונה הקרובה, כך שיכול להיות שיפקירו אותנו עם הסגל הזה ויאפשרו לכם לזכות באליפות עם הקבוצה המביכה ביותר שהייתה לכם מאז שאני זוכר מה זה כדורגל. כשלבנדובסקי צל של עצמו, פדרי ואראוחו לא מצליחים להעביר כמה חודשים ברצף מפלי ליפול מהרגליים, הסגל מלא בכאלה שצ’אבי בעצמו לא רוצה או כאלה שלא תורמים מספיק, אם אנחנו נאבד לכם את האליפות זה יהיה כישלון ברמה היסטורית למרות שאנחנו (שוב פעם) בעונת מעבר ובשנה שמנסים לחסוך פיננסית.
אני מאמין שאם אנחנו לא לוקחים, אז אתלטיקו הבאים בתור.
מהעלבונות הכי גדולים ששמעתי בפורום הזה.
מצטער על הישירות, אבל זה מוגזם.
מי יודע אולי תצליחו לעשות טריפיט בלרדת לליגה האירופית, שמעתי שויקטוריה פלזן מתגעגעת.
העניין הוא שגם שאר הקבוצות באירופה (למעט סיטי) לא באמת גדולות ומאיימות, ובאלופות עוד מעזות לשחק פתוח מול ריאל שאם יש דבר שהיא בנויה טוב אליו - זה למתפרצות
בגלל זה אנחנו נראים טוב באופן מוגזם וקיצוני לעומת הליגה
למה? קבוצות הרבה פעמים מפשלות מולנו באמת. אם זה למשל השוער של ליברפול ב2018, פסז’ וסיטי ב2022, היו עוד לא מעט מקרים שקבוצות הגיעו לשחק מולנו ופשוט הפכו לנמושות בין רגע. לא רואה בעיה עם מה שהוא אמר.
בגמר בקייב הייתה הופעה היסטורית (בקטע רע) של שוער. התמודדנו מול אחת הקבוצות החזקות של העשור.
סיטי ב22- לא מסכים איתך בכלל, קבוצה סופר התקפית ששגתה מולנו ברמה הטקטית והייתה קצת חסרת ניסיון אבל לא התבזתה או הציגה רמת משחק נמוכה.
הקבוצות האלה פגשו את מודריץ’, קאסמירו, בנזמה, ויניסיוס ודויד אלאבה Prime.
זה שלנו הסתדרו הכוכבים והייתה רוח קודש בכל מקום שהופענו - לא אומר שפגשנו קבוצות ברמה נמוכה.
נו באמת חנן, אל תיפול גם אתה לטיעונים המקטינים הקבועים האלה של כל ההייטרים למיניהם (לא מופנה אישית ל-RDT, אלא לטיעון שהועלה).
כל הקבוצות מפשלות לפעמים. ככל שתשחק יותר זמן ברמות הגבוהות ביותר (ולא תעבור כל שנה ל… אהמ… הליגה האירופית) - אתה תזכה לחוות יותר פישולים של היריבות שמולך, גם של הגדולות ביותר.
אז מה, כששנה שעברה חטפנו רביעייה ממנצ’סטר סיטי, אז גם היה להם מזל ש’פתאום’ נראינו כמו אוססונה? או שמגיע להם כל הכבוד על זה שגרמו לאלופת אירופה המכהנת להיראות ככה (בעזרתו האדיבה של קרליטו, אבל זה לא חשוב כרגע)?
איכשהו כל פעם שריאל זוכה במשהו, זה כי ‘היה לה מזל’, ‘הקבוצות שמולה פישלו’, או ש’הליגה חלשה במיוחד’. אלה טיעונים קלאסיים של הייטרים. אפשר פשוט לפרגן (בטח כשזאת הקבוצה שלך…), לומר כל הכבוד לקבוצה שניצחה, וזהו זה.
אני חושב שאתם לקחתם את זה למקום שהוא לא התכוון אליו. הוא לא התכוון להקטין אותנו אלא להגיד שגם כשאנחנו לא הכי טובים אנחנו עדיין מצליחים לנצח בליגת האלופות. אני גם מאמין בזה, ולא רק אני, יש כאלה שיגידו שזה הרוח של חואניטו, אני שמעתי הסבר שלשחקנים שלנו יש יתרון פסיכולוגי בגלל המורשת של המועדון, וואטאבר. אני כן חושב שיש לנו יתרון בליגת האלופות מול קבוצות שזהות לנו ביכולת, ואפילו עולות עלינו.
הגעתי לעונה החדשה עם התלהבות אדירה, ריאל מדריד הייתה מאוד חסרה לי, “הדבר האמיתי” עם כל הכבוד לפרה-טמפורדה. אני תמיד ככה, אוהד “עיוור” בלי שום קשר למה שקורה, וברוב השנים היה טוב - ברוך השם. ועכשיו יש תחושה ממש קשה. תחושת שבר שלא הייתה קיימת אצלי אף פעם, גם לא בימי שמינית הגמר הארורים. זה כמובן לא בא לידי ביטוי בחוסר עניין או בצפייה במשחקים, אני גם ממשיך לכתוב כל הזמן, אבל זו תחושת באסה כזו
אני מוכן לקבל עונות לא טובות (נניח העונה שעברה) סיבוכים בעלילה, ימים בהם היריבה טובה יותר והחמצנו אליפויות (נניח מול ברצלונה של ליאו מסי). קורה שמנסים דברים ולא מצליחים - וטועים (נניח אדן הזאר). אבל אני לא אוהב להרגיש שצוחקים עליי.
אני לא זוכר עוד קיץ כזה של ריאל מדריד. כאילו מישהו עיוור, כאילו מישהו התעייף מלנצח. מזלזלים באוהדים, פשוט ככה. אני מעריץ של פלורנטינו פרס אבל יש גבול לכל תעלול, הוא מאכזב. עוד בעונה שעברה ההתקפה זעקה לחיזוק. כשקארים בנזמה היה ישנו. לא יכול להיות שחוסלו פותח עונה כחלוץ לא רק הבכיר אלא גם היחיד. לא יכול להיות שפותחים עונה עם ארבעה שחקני התקפה. זה לא מזל רע - זה טמטום. “חוסר אונים”, אמרתי בפודקאסט לגבי ההתקפה שלנו עוד לפני שלושה שבועות.
אתה אומר לעצמך - “אין מצב שזה ככה”, תגיע הפתעה, אבל לא, קיליאן (אמבפה) לא יהיה, כבר היינו בסרט הזה, הוא עשה מאיתנו צחוק. וגם לא איזה צ’יצ’יריטו. זה הזוי שאוהד ריאל מדריד הקבוצה הגדולה בתבל אומר “עזבו אתכם מליגת האלופות”, אבל באמת עזבו רגע. ריאל הולכת לזרוק עוד אליפות ליגה מול ברצלונה די מביכה - כזו שעוסמאן דמבלה עזב אותה, כזו שהייתה משעממת למוות כבר אשתקד, כזו שאין לה מאמן כזה טוב, כזו בלי מגרש ביתי(!!!), כזו שהמצב הכלכלי שלה לא טוב ולכן היא הולכת על חבל דק.
תארו לכם שזה היה הפוך - ברצלונה עם האמצעים הכלכליים שיש לנו עכשיו (השיפוץ בסנטיאגו ברנבאו לא רלוונטי לזה) והרעב של המועדון - כבר הייתה מחתימה שלושה גלאקטיקוס וסוגרת עניין. ימים מבאסים מאוד. אנחנו לא מפסידים ליריבה, אנחנו מבקיעים את הגולים העצמיים לבד, אנחנו מפסידים לעצמנו.
סיטי לא קיבלה מתנות והיה לה מזל שנה שעברה, עד הפנדל שהיא קיבלה במשחק השני לייפציג הייתה עדיפה, זה לא מזל.
איך שהו כל ניצחון של ריאל אתה מגדיר כמזל, תשאל את הממגן השמאלי שלהם אם זה מזל, הוא עדין מחפש את ויניסיוס אחרי הוריש שקיבל. שחקן יכול לבעוט 8 פעמים לשער מהם כולם יכולים להיכנס לשער או אף אחד מהם לא. מה כן מזל מה לא? בשביל להבקיע שערים אתה צריך להגיע למצבים להבקיע, זה גם מזל להגיע למצב.
ואחרי קיין ועד לוקאקו, ועכשיו גם קאנסלו שצפוי לעבור לברצלונה תמורת צ’יפס וקולה - שחקן נוסף שיכל לשדרג אותנו ואנחנו צפויים לפספס בגלל העקשנות/העיוורון של ראשי המועדון:
בנז’מין פבאר, שגם יכל לסגור לנו את פינת הבלם במקום מיליטאו הפצוע, גם יכל להחליף לעת מצוא את קרבחאל בצד ימין (אפילו אם הוא פחות אוהב את העמדה), וגם בימי שגרה אני לא אופתע בכלל לגלות שמדובר בבלם טוב מאלאבה, שמקבל משום מה קרדיט אינסופי בעמדה. הוא צפוי לעבור עד סוף החלון אל האימפריה הכלכלית אינטר, שכידוע אין לנו דרך להתחרות עם האמצעים האינסופיים שלה.
בדרך כלל אני מבסוט על כך החלטה של המועדון. כבר שנים ארוכות שכל החלטה שנלקחת אני מרוצה ממנה ו(חושב ש)מבין אותה. אני מבסוט על הסבלנות ובחירת השחקנים המדוקדקת שלנו, וגם על דברים שרוב האוהדים מתבאסים עליהם (הויתור על שחקנים כמו קיין או קאנסלו הם הדוגמאות האחרונות שעולות לי לראש).
הפעם, ההחלטה שלא להביא תוקף נוסף לקבוצה בכל מחיר, לא ברורה לי. מעבר לכך שזו הצהרה חד משמעית שהעונה אנחנו לא נלחמים על כל התארים, מדובר בפגיעה משמעותית בתדמית וכבר אפשר לראות בדיחות שרצות ברשת. אחרי ה4-0 שקיבלנו שנה שעברה, אבדן שחקנים כמו אסנסיו ובנזמה, אנחנו צריכים יותר.
בגלל שזו טעות (לדעתי) שלא להחתים עוד חלוץ, אני כן מאמין שיעשה איזשהו ניסיון להביא תוקף נוסף עד יום שישי. אולי זה סתם ווישפול ת’ינקינג אבל אני באמת לא רואה איך אנחנו מאבדים אליפות לבארסה חלשה, חוטפים 4-0 מסיטי, מאבדים את הכוכב של הקבוצה, ולא עושים רכש משמעותי מהבחינה התדמיתית כדי להשיב קצת את הכבוד.
דווקא פבאר שחקן שלא הראה כלום בקריירה מלבד כמה משחקי מונדיאל טובים, מאלה ש"לא רוצים לשחק מגן ימני" אבל בקושי שיחק כבלם אז אתה לא יודע באמת מה הוא שווה. ב30M שהוא יעלה לאינטר לא תודה.
עם זאת הנקודה שלך נכונה ויש מגוון רחב של שחקנים שזמינים בהשאלה ובמחירים זולים מכל הצ’לסיות העמוסות.
אז אני בעמדה של כולם פה. פחות בא לי לטחון מים: להאשים את פלורנטינו, לטעון שאנחנו אולי נמצאים במצב הזה בגלל האובססיה על אמפבה [?], לכעוס שקרלו הוא זה שמאמן את הקבוצה, לא להבין למה לא נותנים לבראהים לשחק ואם זה בגלל שקרלו לא סומך עליו אז למה לא מכרו למילאן והשאירו את אריבאס במקום [?], וכו.
מה שאני כן חושב ומנסה לשכנע את עצמי, זה שבתחילת השנה ההתקפה שלנו כללה את ויני, רודריגו, בראהים, חוסלו, וארדה. על פניו 5 שחקנים שזה לא גזרה נוראית. להבדיל, אם היו לנו 6 שחקני התקפה אז כביכול 2 לכל עמדה זה טוב. פשוט ביש מזל של פציעות פלוס שאר הדברים שטחנו עליהם מים
בכל אופפפןןןן, עם איך שהדברים נראים, אני חושב שההרכבים הכי טובים שלנו לזמן הקרוב הם:
לא עף על הרעיון שג׳וד חלוץ מדומה, ואני חושב שהיתרונות שלו הן כשהוא בא מקו לשני לתוך הרחבה (להגנה מאוד קשה לסגור אותו ככה). אבל אלה האופציות הכי טובות לדעתי.
זה הקיץ הכי מוזר שלי מאז התחלתי לאהוד את הקבוצה. במשך כל השנים האלה, הייתה לי תמיד הרגשה מוזרה במצבים בהם אנחנו כאוהדים בפורום ראינו באופן מובהק דברים שהצוות המקצועי/הנהלתי לא. קול קטן שאומר בראש - אין מצב, פשוט אין מצב, שדבר כל כך ברור אנחנו רואים והם לא, זאת העבודה שלהם הרי.
הקיץ ריאל מדריד עושה הכל כדי לגרום לי לחשוב שטעיתי. שקרלו באמת בובה ברמות הרסניות לקבוצה (פפ או קלופ מניחים את המפתחות במצב דומה, אפילו מוריניו), שמה שפרז עשה בעברו בריאל היה מרשים, אבל משהו השתבש בתהליך קבלת ההחלטות, אם בגלל הצב או לא, והקבוצה נפגעת מהעניין באופן ישיר.
אני לא מסוגל להפנים את האדישות מהפסד האליפות הקליל מדי והתבוסה על ידי סיטי באירופה, הרי הובסנו ללא עורערין, לא עם איזה כמעט רמונטאדה כמו זאת שהושלמה לפני שנתיים. איך ב-2009 דבר כזה מביא את הקיץ הכי מטורף שחוויתי כאוהד, וב-2023 זה מתקבל בהבנה מוחלטת?
בערך מאז המפגשים נגד סיטי אני משוכנע שנתחזק כהוגן, אנחנו הרי תמיד שואפים להיות הטובים בעולם, לא? איך ממצב שאנחנו לא מדגדגים את סיטי בחצי הגמר, ועוד אחרי זכייה שקשה לי למצוא מישהו שמערער על זה שהיא מזליקית בצורה חריגה בנוף האלופות, הקברניטים של הקבוצה מחליטים שמה שיש זה מספיק?
אני בכלל לא מדבר על השחיקה של השחקנים הנוכחיים, שגם אם הם צעירים כמו ויני, ייחשפו יותר לפציעות מקצרות קריירה, מרדדות יכולת במקרה הטוב ושאין מהן דרך חזרה להרכב ריאל מדריד במקרה הרע.
ההסבר היחיד הוא שאנחנו לא יודעים את כל התמונה, אבל ימים יגידו. עונה עם הסגל הנוכחי עשויה להיגמר רע מקודמתה. לא צריך הרבה, קצת פציעות וזה נראה שאנחנו כבר על המסלול של הרכבת, עכשיו נשאר לחכות להתנגשות.
