תוהה אם זה בכוונה
צריך פשוט להסתכל על הרכישה מנקודת מבט לא סנטימנטלית.
הרי נניח שהוא יתפוס מקום לאחד הצעירים שלנו, זה כי הוא יהיה טוב יותר, מצב שבהחלט מצדיק מבחינתי את התפיסה.
אם הוא לא יהיה מספיק טוב אז תמיד אפשר למכור…
מסכים עם גיא, ובנוסף: התפיסה כאילו כל תחרות תפגע בפרחי הקנטרה העדינים שלנו פשוט שגויה, ומתאימה יותר לאידאליזם הרומנטי של הפורום השכן. אנחנו צריכים לייצר כמה שיותר תחרות בכל הרמות והגילאים עם כמות גדולה ככל הניתן של כשרונות. הרי זה לא שאנחנו לא טובים בלתת הזדמנויות לצעירים, במועדון ומחוצה לא.
אם כבר יש העדפה לטובת מישהו שלא על סמך יכולת, זה לטובת שחקני הבית. הרי מריאנו בחיים לא היה נרכש מליון אם לא היה שחקן בית, כנ"ל לגבי קאסמירו ומוראטה. בסבירות גבוהה גם יורנטה לא היה מגיע לסגל של ריאל מדריד רק בעקבות עונה אחת טובה באלאבס. אחוז שחקני הבית בסגל גבוה משמעותית מאחוז “הצטיינותם” באוכלוסיית שחקני הכדורגל. וזה בסדר גמור, יש ערך מוסף לשחקני בית בעיניי ויש גם חוק של אופ"א שמחייב כל מועדון להחזיק מכסה מסויימת כמדומני.
לא דומה.
בקאנטרה בפרט ובבארסה בכלל, יש שיטה שהיא ייחודית למועדון. הגישה ‘הרומנטית’ מתבססת על עיקרון מסויים ולא רק על נאמנות לפרחי הבית. הילדים מהמאסטייה מכירים את התבנית השיטתית, זה בדם שלהם. כלומר יש רציונל לנסות ולתת להם הזדמנות.
במקרה של ריאל, כן כל שכיר חרב יכול להיות קפטן ולעשות את העבודה. אם הוא מספיק טוב.
בד"כ מסכים עם גישת “החזק ישרוד”, ואם זה מקסימום ירוויח לנו כמה שקלים מעסקה עתידית, אחלה. מצד שני, היינו מילימטר מלאבד את יורנטה בינואר. הזוי שהוא בכלל בחר להישאר, גם כשכל הקישור היה פצוע, זידאן היה מעדיף לעלות עם קאסייה בקישור על פני מרקוס.
חלוצים- כמה שיותר ניסויים יתקבלו בברכה.
בכל הנוגע לשחקני בט"ש, בקישור (הלא התקפי) יש תחושה של עומס לא בריא. קובא עזב, סביוס ויורנטה היו כפסע מלעזוב, שלא בצדק. אם קונים ומשאילים- מעולה.
@Agalma זה מה שאתם מקווים שיקרה, או מוכרים לעצמכם שקורה בהווה או קרה לאורך כל ההיסטוריה. בפועל פיגו היה יופי של קפטן ובעשור האחרון השחקן הכי טוב שיצא ממחלקת הנוער שלכם הוא דאולפאו - שהוא גם לא טוב וגם מלא בDNA כדורגלני של ריאל מדריד (כפי שהוא עצמו מעיד).
הוא גם היה מעדיף להעלות את בנזמה בהרכב לפני פלה, ואותך בהרכב לפני חאמס. זו לא אפליה מגמתית נגד צעירים או שחקני בית. זידאן סיפסל את יורנטה ונתן לו לחלטר כבלם עוד כשאימן את קסטיליה.
נסחפת טיפה… תיאגו אלקנטרה? הל, אפילו סרג’י רוברטו. (בהנחה שבוסקטס ופדרו לא נחשבים כי אנחנו תכף ב-2019)
גם הקטור ביירין שפותח בארסנל כבר 3-4 שנים עדיף על דאולופאו.
לפדרו בעצמו יש DNA שיותר מזכיר את לודוביק ז’ולי מאשר את בוסקטס. הפפ טים פיתחה אצלכם (בצדק) אידאל שאולי צריך לשאוף אליו, אבל אי אפשר לעמוד בו לאורך זמן בצורה כזו, כפי שההיסטוריה הקרובה והרחוקה של בארסה בעצמה מעידה מצויין. צריך גם לציין שהוא רלוונטי בעיקר לקישור. הרי פויול, למשל, הוא סמל והכל, אבל מה שהפך אותו למיוחד באמת זה סט היכולות המדהים שלו כשחקן הגנה, והיה גורם לו להצליח בכל מקום שהיה דורך בו.
ה-DNA הברסאי בעצמו מיובא חלקית מהולנד, כמו גם הרבה מהשחקנים שיישמו אותו טוב לאורך ההיסטוריה.
צודק לגבי תיאגו. נסכם שדאולפאו אחד הבולטים, ושגם סרג’י רוברטו הוא לא בעל הDNA המדובר (וגם פדרו לא).
בסוף בסוף, הטריק של בארסה לא שונה ממועדונים גדולים אחרים: לנסות לאסוף את כל הכשרונות הגדולים מכל העולם בכל גיל ולתת לחזקים לשרוד.
מה גם שהוא הגיע לבארסה בגיל 17. אם קרויף הספיק להשפיע עליו כל כך הרבה בזמן כל כך קצר, אז אפשר להעביר תהליך דומה ילדים בני 17 מארגנטינה.
אתם יכולים לזלזל באידיאלים של בארסה (גם כמה נשיאים בארסאים עשו זאת לפניכם), אבל בסופו של יום-ובזה אנחנו נבדלים מעוד קבוצות גדולות, לנו, יש, לאן לחזור. זו הרוח הקרוייפיסטית (זה DNA כמטאפורה, לא משנה שהגנים הולנדיים) בגבם של כל השחקנים והמאמנים בבארסה אם הם רוצים בכך או לא. דמבלה אצלנו, לא יישחק כמו דמבלה אצלכם, כך גם לואסיטו ושאר ירקות מיובאים.
אגב
מזל טוב על גביע העולם!
אין לי סיבה לזלזל באידיאלים, להיפך - הלוואי שהיה להם ביטוי במציאות, וכל הסאמפרים והמונירים היו זוכים לצ’אנס אמיתי ומניעים כדור שמאלה וימינה ושוב שמאלה כפי שאתם חולמים. היינו פותחים עוד קומה לגביעים ואליפויות בברנבאו. לצערנו אתם קונים בשפע והיטב.
אז אנחנו מסכימים! שיטה+גביעים, אצלנו. (אותה שיטה שהביא מונדיאל לספרד+אליפות אירופה).
דור חריג של שחקנים גדולים =! שיטה.
אם זאת הייתה שיטה הייתם מייצרים עוד כאלה.
הדיון פה והדיון המקביל בבארסה שיש לו קווי דמיון עורר אותי לרפלקציה מסויימת. האם אפשר לומר שדור השחקנים הנוכחי הוא דור מאכזב למדי, או שמשקפי הנוסטלגיה מעוורים את עיני? ניקח את השחקנים שעשו הופעת בכורה בבוגרים בשנים 08-17 לעומת השנים 98-07 (אני מוציא את השחקנים שהופיעו לראשונה בעונה האחרונה, כי אין שום אינדיקציה לגביהם בכלל). רונלדיניו, צ’אבי, אינייסטה, כריסטיאנו רונלדו, ווין רוני, מסי, סטיבן ג’רארד, בסטיאן שווינשטייגר. זה קרם דה לה קרם של עלית שחקני כדורגל. זה מבלי לרדת לשחקנים כמו פרננדו טורס, דוד וייה או אפילו קון אגוארו שהם השורה השניה מבחינת איכות. אגוארו, היגוואין ודוד סילבה הם שחקנים שכיום נחשבים שחקנים די מרכזיים למרות שהדור הזה היה כבר צריך להיות נשלט ע"י הדור הצעיר יותר. כולם עשו את הופעת הבכורה בבוגרים בעשור האמור. מי הכוכבים הגדולים שעשו הופעת בכורה בבוגרים בעשור האחרון? גארת’ בייל וניימאר הם השמות הגדולים, אבל התחושה שלי היא ששניהם קצת תקועים מבחינת מימוש פוטנציאל. אני פתוח להצעות שאני לוקה בנוסטלגיית יתר, ואני אתן לכם לשכנע אותי אחרת. האם היבול של השחקנים בעשור האחרון הוא מאכזב? אני יודע שזה קצת לא הוגן בהתחשב בזה שאין להו פרספקטיבה על השחקנים הממש צעירים, אבל אני מרגיש שגם אם אמבפה יענה על כל ההבטחות הגדולות שתולים הבא הנקודה עדיין עומדת
דור של שחקנים גדולים היו גם בריאל מדריד, אבל לא שיחקו באותה שיטה. גלקטיקוס מישהו?
הבעיה היתה פחות בשיטה, ויותר בהסתמכות על שחקנים בינוניים ומטה בקישור ובהגנה. העובדה שהיכולת הכלכלית לבנות סגל על נוסח מה שבארסה וריאל הרגילו אותנו בשנים האחרונות התאפשרה הרבה בזכות ההצלחה השיווקית האדירה של הגלקטיקוס גם כן קריטית לסיפור הזה.
אתה מתכוון לשיטת משחק, אני מתכוון לשיטה באמצעותה מחלקת הנוער מייצרת שחקנים מהונדסים לאותה שיטת משחק כך שכל מה שנותר הוא לתת להם לשחק ובארסה של פפ תחייה לנצח. כלומר, שיטה לייצור בוסקטסים, צ’אבים וכו’. כזאת שיטה אין.
זה נכון שיש לבארסה DNA מסויים בשיטת המשחק, כך גם לריאל מדריד, יונייטד או יובנטוס. מידת הדבקות בשיטת המשחק משתנה בהתאם לחומר הגלם ולהשגיות. כשצריך גם בארסה עוברת לפאוליניואים ו-וידאלים (ופפ מכניס את סיידו קייטה). בדיוק כשם שכשצריך, ריאל מדריד מביאה את קאפלו או מוריניו. אני עוד זוכר את בארסה לפני רייקארד, והיא לא שיחקה כדורגל שונה מכל קבוצה גדולה אחרת שאינה איטלקית לצורך העניין (באיירן, יונייטד, ריאל).
העלת נקודה מעניינת ביותר. אני לא חושב שדור השחקנים הנוכחי מאכזב מבחינה מקצועית אובייקטיבית, הכדורגל רק מתקדם בהיבט המקצועי ובעיניי שחקן כמו אדן הזאר לא נופל מפיגו או גיגס. לעומת זאת, משהו השתנה בסטנדרטים הנדרשים ל"כוכבות". הפרמטרים לסטאר קוואליטי השתנו. זה קורה גם בכדורגל הישראלי וענפי ספורט מוזרים כמו NBA. אולי יחידי הסגולה כריסטיאנו, מסי, זהבי ולברון העלו את הרף לשאר והשאירו פסגה דלילה יותר מבעבר. אולי זה קשור לעידן הטכנולוגי בו אנו חיים. מעלה תהיות
פפ בסיטי, אוקיי. זהו מיציתי את הדיון. במהלך ההיסטוריה יש שדגלו בשיטה יש שלא. האם האידיאל היה בפרשנות של בארסה ההיסטורית ההיא בראשות פפ, כן, האם ניתן לפתחה עוד, כנראה שכן, תשאל את צ’אבי.
לא מנסים לעשות עוד אינייסטה, מנסים להיצמד לשיטה שגילפה את אינייסטה לשחק בסגנון הברסאי. או במילים אחרות כל שחקן פירש ופיתח את השיטה בדרכו. השחקנים עצמם אומרים את זה, לא המצאתי פה משהו.
זה לא כלכך מסובך להבין את הכוונה שלי
אני מבין את כוונתך מההודעה הראשונה, האמן לי.
אינייסטה הוא בראש ובראשונה תוצר של הכישרון שלו, ואם לחזור לתחילת הדיון הוא תוצר של מחלקת סקאוטינג מפוארת שיש לה זרועות בכל פינה בגלובוס (אלבסטה במקרה הזה) והיא קונה כל כישרון שהיא יכולה בכל גיל. כל השאר סיפורים שאתם מספרים לעצמכם, בדיוק כמו לספר על סיטי של פפ בלי באמת להכיר אותה. אגב, היא קבוצה פחות טובה מבארסה הנוכחית. בהצלחה עם הגילוף של אלנייה.