קאנטה, מודריץ’ ודה בריינה.
וואו
3 לייקים
לא ידעתי איפה לשים את זה, המנהלים מוזמנים להעביר לתרד הנכון אם קיים כזה.
איטליה עתידה לפגוש את פורטוגל בפלייאוף למונדיאל, מה שאומר שרק אחת מהן תהיה שם.
נבואה ניתנה לשוטים אבל מה אכפת לי, הימור שלי: אוסטריה, שבדיה, איטליה.
לא רואה את רונאלדו מפספס את המונדיאל האחרון שלו. אוסטריה, פולין ופורטוגל.
לייק 1
קרה מתישהו שאלופת היורו לא העפילה למונדיאל?
מה שעוד יותר הזוי זה שלא מדובר בחילופי דורות סטייל ספרד 2014 (שהודחה בבתים וכן העפילה) כי איטליה היא נבחרת צעירה שלא הייתה אמורה להחלש מאז אותו יורו.
על אחת כמה וכמה כשמאז היורו תעבור רק שנה ולא שנתיים.
דנמרק אלופת אירופה 92 לא עלתה למונדיאל 94
יוון 2004 לא עלתה למונדיאל 2006
אלה האחרונות, אי העפלה של איטליה תהיה הפתעה גדולה משתיהן.
לייק 1
זה אומר שהמשחק בין פורטוגל לאיטליה ייערך בפורטוגל? משמעותי עבור משחק כל כך חשוב
כן המשחק יהיה משחק בית של פורטוגל אבל דווקא חושב שזה לא יכריע את הכף.
כפי שזה לא הכריע נגד סרביה וכפי שלאיטליה זה לא הכריע נגד אנגליה במעמד גדול יותר
לא אומר שאין חשיבות כלל למשחק בית אבל חושב שבכדורגל הנוכחי כיום אם זה לא משחק בהר געש כמו איסטנבול או תנאי שטח כמו בוליביה אין חשיבות גדולה ונבחרות יודעות להתגבר על זה
איך נקבעה ההגרלה? הגרלה עיוורת או לפי דירוג כלשהו?
אני לא מבין מדוע פולין ואיטליה באותו מסלול ואחת מ 4 נבחרות חלשות מאוד תעלה ממסלול A.
בניגוד לפלייאוף הרגיל שאנחנו מכירים עם סיבוב אחד של בית וחוץ פה הפלייאוף הוא של 2 סיבובים עם 12 נבחרות ובסוף עולות 3 כאשר בכל סיבוב יש רק משחק אחד.
12 הנבחרות חולקו ל-6 מדורגות ו-6 לא מדורגות.
6 המדורגות הן 6 סגניות הבתים שסיימו עם הכי הרבה נקודות: פורטוגל, סקוטלנד, איטליה, רוסיה, שבדיה, ווילס.
6 הלא מדורגות הן 4 הסגניות שנשארו: טורקיה, פולין, צפון מקדוניה ואוקראינה ו-2 הנבחרות שמגיעות מליגת האומות: אוסטריה וצ’כיה.
פורטוגל ואיטליה המדורגות קיבלו את טורקיה וצפון מקדוניה בהתאמה ויארחו אותן, אם יצליחו לעבור אותן למעשה יפגשו בסיבוב השני והמכריע.
ההגרלה מול מי ישחקו בסיבוב הראשון וששתיהן הוצבו אחת מול השנייה בסיבוב השני הייתה הגרלה פתוחה בלי מגבלות חוץ ממפגש בין רוסיה לאוקראינה.
פולין ואיטליה לא באותו מסלול, פולין במסלול B מול רוסיה והמנצחת בין שבדיה וצ’כיה
לייק 1
אפשר הסבר על מה כל הבכי ונהי בזכייה של מסי בכדור הזהב? פתאום יש חשיבות למספר השערים? כאילו שנדבד, קאקה, זידאן או רונלדיניו זכו בפרס הזה לפי מספר השערים שלהם, או לפי באיזה מעמד הם כבשו בליגת האלופות. בחייאת, מדובר בפרס של יכולת אישית, של שחקן שהיה הכי טוב בעולם.
מסי שנים קיבל טענות שהוא לא מצליח לקחת תואר עם הנבחרת. אז הוא לקח תואר, באדמת ברזיל, שהוא מלך השערים ומלך הבישולים. אז יתקיפו את כל המפעל ויגמדו אותו. אחלה.
שנים אמרו שהוא משחק בקבוצה הכי טובה בעולם וקל לו. אחלה-הוא סיים מלך השערים של הליגה בקבוצה בינונית שהיום בלעדיו נראת בספק לטופ 4, לקח איתה גביע מלך וסחב אותה למאבקי האליפות. כשרואים את ברסה בלעדיו, מבינים כמה זה באמת נטו יכולת אישית.
אין לי בעיה נגד לבנדובסקי, ואני חד משמעית מסכים שהגיע לו שנה שעברה. אבל השנה, אני מצטער, אני לא חושב שזה גניבה שמסי זכה, ויותר מזה-אם מסי היה משחק בבאיירן ומציג את אותם מספרים ותארים כמו של הפולני, אף אחד לא היה חושב שהוא הכי ראוי לזכות.
נ.ב
הבכי של רונלדו פשוט מביך. בחייאת, אתה כוכב עולמי, זכית בכל דבר אפשרי בקריירה שלך, מה זה התגובה המביכה הזאת? Grow up.
10 לייקים
גם אפשר לחשוב שאליפות עם באיירן מינכן היא תואר ראוי לציון. קבוצה שקונה את כל הכוכבים של היריבות הכי גדולות שלה, כולל לבנדובסקי עצמו. טענות בדיחה נגד מסי. אני מניח שהן נובעות מה"עוול" על שנה שעברה, כאילו לקחת ממסי תואר שמגיע לו יכפר על זה, וזה מגיע מאוהד רונאלדו.
לייק 1
מצד אחד מסכים עם רוב הנקודות של שביט.
מצד שני, זה פרס על שנה קלנדרית ומסי לא קיים בערך בשליש ממנה. זה לא זניח.
2 לייקים
קשה לי עם המשקל הגדול מידי שמקבלים תארי נבחרות.
בסוף אפילו מונדיאל הוא טורניר של 7 משחקים לכל היותר. למה אותם 7 משחקים מקבלים משקל גבוה יותר מ38 מחזורי ליגה + סביבות 8-13 משחקי צ׳מפיונס (לא ראיתי מועמד לזכיה שלא הגיע לשמינית צ׳מפיונס) + כל מיני משחקי גביע, סופרקאפ וכו…
כאילו שחודש אחד של 7 משחקים ברמה נמוכה יותר משפיע יותר.
מעבר לכך קשה לי עם נושא התארים הקבוצתיים.
אם שחקן זוכה ביורו מגיע לו תואר - יורו.
לצורך העניין מה שדמסגור עשה עם דנמרק מרשים יותר ממה שג׳ורג׳יניו עשה עם איטליה לצורך העניין.
כן, תואר כזה צריך להנתן לפי יכולת אישית ומספרים.
מסי היה השחקן הטוב יותר באותה עונה ולדעתי לזכיה בקופה אין קשר. אם ארגנטינה הייתה מפסידה בגמר לא חושב שהיה מגיע למסי פחות.
שמת לב בכלל למספרים של לבאנדובסקי? הבנאדם שבר שיא בונדסליגה של 40 שנה וגם העונה הוא מחורר רשתות עד כה. בסדר לחשוב שמסי ראוי יותר אבל לא צריך לבטל את מה שהפולני עשה השנה. הוא וסוארז בזמנו הם היחידים שסיפקו מספרים זהים למה שהתרגלנו ממסי ומרונאלדו.
הפציעה שהוא סבל ממנה בשלב קריטי של העונה קודמת, שבגללה באיירן הודחה מוקדם מהצ’מפיונס, פגעה מאוד בסיכויי הזכייה שלו בכדור הזהב לצערי.
גם אם שמים את המספרים בצד הוא מפגין יכולת פנומנלית וזה פשוט תענוג לצפות בו כפי שזה תענוג לצפות במסי.
מילה על הדיון הנצחי לגבי המשקל של טורנירי הנבחרות.
דעה אולי קצת לא פופולרית - אבל בשורה התחתונה כן, אני חושב שלמשחקים האלה יש וצריך להיות משקל גדול יותר.
בסופו של דבר, מדובר בבמה המרכזית. נכון שעבור רובנו כאוהדים שרופים של המשחק, מדובר לכאורה בעוד טורניר, וכנראה גם לא האיכותי ביותר. אבל מבחינת חלק גדול מהאוכלוסייה, אולי אפילו רוב העולם, אלה המשחקים היחידים שהם ייראו (אם בכלל), ואלה המשחקים עליהם הם ישמעו - בעיתונות, במשרד, ובחיים בכלל. זאת הבמה המרכזית, ושם השחקנים נבחנים.
והשחקנים גם הם נענים לאתגר הזה. כמה פעמים אנחנו שומעים על שחקנים גדולים ש"שומרים את עצמם" למונדיאל/יורו/קופה? כמה פעמים אנחנו שומעים על זה שהחלום הגדול שלהם הוא בעצם זכיה עם הנבחרת? וגם ההתרגשות שלהם מתארים כאלה היא בהתאם. זה לא רק תחושת פטריוטיות - הם מבינים ששם יש להם את הקהל הגדול ביותר, שיזכור אותם לעד ויעשה מהם את הגדולים ביותר, אם רק יבריקו וינצצו. כלומר, השחקנים עצמם מגיעים בשיא הדריכות והכוונה, וגם אם המשחקים עצמם לא מתעלים לרמה הגבוהה ביותר, השחקנים עצמם נותנים את כל כולם, ברמה הגבוהה ביותר שהם יכולים.
ולגבי הרמה - לדעתי יש משהו גם יפה ונקי בזה שלא מדובר במשחקים הטקטיים ביותר, עם מערכים מחושבים של מאמן, שמתואמים באופן מושלם. הכדורגל בעצם חוזר פה לצורה ה"טהורה" ביותר שלו - חזרה לשכונה, לרחובות של סאו פאולו, רוסאריו או ליסבון, שם מי שטוב נוצץ באופן טבעי.
מדברים הרבה על זה שלא הוגן לשפוט שחקן של עונה שלמה (או אפילו קריירה שלמה), לפי טורניר של 7 משחקים שקורה פעם בשנתיים עד 4 שנים. אבל גם בענפי ספורט אחרים זה המצב. בכל ענפי האולימפיאדה למיניהם - לפעמים ספורטאי נשפט ע"פ 10 שניות (!) פעם ב-4 שנים. זהו הספורט - מצד אחד אתה יכול לקנות את עולמך ברגע, אבל באותו אופן גם לאבד אותו באכזריות.
נ.ב. יש פה כמובן גם שאלה נוספת, לגבי המקום של יכולת ותארים קבוצתיים בשיפוט של שחקן בודד. אבל זאת כבר שאלה אחרת שלא אתייחס אליה פה.
לייק 1
אני לא שותף לתפיסה מהנבחרות, בעיניי טורנירי נבחרות לא משקפים כמעט כלום. לנבחרות אין באמת זמן ליצור תיאום, שיטה אמיתית וכדורגל איכותי, וכל המשחקים בנויים על להרוס ליריבה ולעקוץ עם יכולת אישית. זה למה הרבה משחקים נגמרים בתיקו משעמם ופנדלים.
נבחרות שבאמת מצליחות מעבר לזה הן נבחרות שהבסיס שלהם רץ לפחות שתיים טורנירים ביחד. וכל זה בלי בכלל לדבר על העובדה שהשחקנים מגיעים לטורנירים עם הלשון בחוץ. אז לא, אני לא מתייחס לזה באמת. וככה לדעתי גם את ליגת האלופות ניפחו ואת הזוכה הגדול כביכול בסוף. הרי אף אחד לא יטען שמודריץ’ גדול יותר מזידאן, או שקסמירו גדול יותר מקאנטה, או שפיקה גדול מקנבארו, נכון? אבל לכל הראשונים יש יותר תארים של ליגת האלופות מהאחרים. אם הם היו ראש בראש, הייתם חושבים שלזכיות שלהם בליגת האלופות יש את המשקל העצום ששמים על הגדולה של רונלדו בתואר הזה למשל? אני לא חושב. זה טורניר נוקאוט, ובמשחק קבוצתי כזה גדול עם כל כך הרבה משתנים, אי אפשר להסתכל רק על מפעל אחד כמדד. צריך להסתכל על כל המכלול, על הדברים שרואים בעיניים שהשחקנים על המגרש, וזה למה זידאן עם זכייה אחת בליגת האלופות בלבד הוא פאקינג יותר אגדי מקרוס והוא ייזכר יותר גדול ממודריץ’ וקשרים אחרים שזכו יותר ממנו בליגת האלופות.
אלונסו, לבה עשה עונה מדהימה. אבל צריך להתחשב בעובדה שהוא משחק בליגה שיש שם יותר שערים עובדתית, והוא משחק בקבוצה שהכניסה הכי הרבה שערים מכל הליגות הבכירות, ושלא באמת הייתה היה לה אתגר. שוב, אם מסי או רונלדו היו משחקים שם ומכניסים את המספרים האלה, אף אחד לא היה טוען על סמך זה שמגיע להם. אני חושב שללא ספק עונה שעברה הגיע לו לזכות, בלי מתחרים.
לייק 1
לדעתי לרוב הטענות שהעלית התייחסתי כבר בהודעה הקודמת שלי. רק שים לב שאתה מערבב פה בין שתי השאלות - המשקל של טורנירי הנבחרות, ושאלת השיפוט של השחקן הבודד בתוך משחק קבוצתי. לצורך העניין, כדי להפריד משתנים - השאלה היא לא רק על הזכייה עצמה, אלא על כמה משקל נותנים לאיך השחקן שיחק בטורניר. אבל כן, על המשקל הזה - גם ל"היעלמות" במשחק הגמר יש משמעות גבוהה יותר.
אגב, מצחיק שהבאת פה כדוגמה את זידאן, שחקן שהרבה מההייפ סביבו נבנה דווקא לאור מספר משחקים מצומצם, ובייחוד - אותם צ’מפיונס ומשחקי נבחרת שהשמצת (גילוי נאות - זידאן הוא השחקן האהוב עליי בכל הזמנים).
אני גם לא מבין את המשקל על משחק אחד, גדול ככל שיהיה. למה משחק אחד בודד משנה הכל? רונלדו הווינר הבלתי מעורער הגיע לגמר אחד בתאכלס, נגד יובה זה היה הגמר שלו. זהו. לא עשה כלום נגד את’ פעמיים וגם נגד ליברפול. לבייל ולו יש את אותו מספר שערים בגמרים. במדי ריאל. זה מוחק לו את הדרך? מסי לא עשה הרבה נגד יובה בגמר האחרון, זה מוחק לו את החצאי גמר נגד באיירן שהוא ניצח לבד והאכיל את סוארז וניימאר עם כפית של זהב?
אני חושב ששחקנים כמו זידאן קיבלו את ההילה הזאת בגלל היכולת. בגלל העובדה שראית בעיניים שלך שהם רמה מעל השאר, וזה לא משנה אם הם יצאו בסוף מנוצחים או מנצחים. ראית שמבחינה אינדיבידואלית, הם רמה אחרת, גם אם הם הפסידו או לא לקחו את התואר או לא הופיעו למשחק גמר ההוא. היום לעומת זאת יש נראטיבים, הראייה מאוד צרה. לבנדובסקי דיבר על זה באופן אירוני לא מזמן.
3 לייקים