לא נראה לי שקלופ יוותר על לחץ גבוה מול הגנה כמו שריאל מעלה וסיכוי להרוויח כדורים בשליש האחרון כשההגנה לא מוכנה מתוך פחד שפדה יקח כדור ויעבור 60 מטר עם הכדור…במיוחד כשהוא אמור לעבור את פאביניו ואת רוברטסון ובעיקר את פאקינג ואן-דייק
בדקה ה-2 ליברפול הייתה כבר ביתרון מפנדל, הסיכוי היחיד שטוטנהאם מבקיעה אז היה מהתקפה מתפרצת, קלופ פשוט לא נתן להם את זה וחנק אותם והביא גביע, אני מאוד אופתע אם ליברפול לא תלחץ חזק וגבוה, אם לא ב 10 הדקות הראשונות אז אחר כך אחרי שהשחקנים יכנסו למשחק, אבל מהמר שכבר על ההתחלה נראה התנפלות.
אגב אני מאוד רגוע לפני המשחק, אם לא מביאים גביע הביתה זה לפחות הולך לבית השני, בגמר הקודם זה היה חשוב לי הרבה יותר בגלל שאז ליברפול לא זכתה בכלום המון זמן, הפעם אני אהיה מאוכזב אבל פחות.
בכל מקרה, נשאר עם ההימור שלי 3-1 אדום.
אני אף פעם לא אצליח להבין את זה, לאהוד שתי קבוצות. אם אתה מאחל לקבוצה מסויימת להפסיד במשחק הכי חשוב שקבוצת כדורגל יכולה לשחק בו, איך אתה יכול לקרוא לעצמך אוהד שלה? בלתי נתפס עבורי. אם לא הייתי מכיר אותך כבר שנים, לא הייתי מתייחס ברצינות להצהרה שלך שאתה אוהד אדוק של שתי הקבוצות.
כנראה נסיבות שאיפשרו את זה. נגיד אתה הנכד של רוזנטל, אתה כנראה תתמוך בליברפול כי זה משהו שיעבור במשפחה, אבל עד לשנים האחרונות ליברפול לא הייתה ‘‘אותה קבוצה כמו אז’’ אז באופן טבעי אתה תתחבר לקבוצת על כמו ריאל מדריד. אחרי כמה שנים, ליברפול חוזרת להיות ליברפול ואז אתה בעצם תקוע בין 2 קבוצות.
אלאבה בהרכב אחרי שלא שיחק חודש זה צל"ש או טר"ש.
שני השחקנים הכי חדים שלנו בישורת האחרונה של העונה, רודריגו וקמאבינגה פותחים על הספסל. זה עבד טוב בשלבים הקודמים אבל יש מצב שליברפול יגמרו עניין עד שהם ייכנסו.
ליברפול בהרכב הכי חזק שלהם, אף שחקן לא חסר. נדיר ששתי הקבוצות מגיעות לגמר אחרי עונה מפרכת בלי חיסורים.
סיבה לאופטימיות? ב-2014 רוסיה פלשה לאוקראינה, אוקראינה זכתה באירוויזיון וריאל של אנצ’לוטי זכתה בליגת האלופות. אתם כבר יודעים מה קרה השנה.
סיבה לפסימיות? פעם אחרונה שהפסדנו בגמר האלופות היה בפריז לליברפול. לפחות זה היה באיצטדיון אחר, אז אולי יש עוד סיכוי…
אחרי ההפסד לליברפול זכינו בשבעה גמרים רצופים בצ’מפיונס. אם מבטיחים לי זכייה בשבעת הגמרים הבאים שנשתתף בהם תמורת הפסד היום, אני לוקח.
כמה סמלי שבעונה כזו המשחק יידחה בשעה. כמו שפאר שר בדרך השלום: “הלילה לא הולכים לישון” (הארכה עוד תהיה ואקשן). אולי נתחיל לשחק בדקה ה-90 ולא ה-60. אחרי חצי שעה כבר אפשר לשים את פדה ורודריגו. אופ"א אפסים, איזו פארסה, כאילו זה משחק בית"ר-סכנין. ואמנם היה מרגש לעבור את פ.ס.ז’ אבל לא שכחנו שההגרלה הייתה בנפיקה. מת שניקח גביע על הפרצוף של צ’פרין ובפריז. כל דקה שהמשחק נדחה היא נצח מבחינתי, אוף. הלב שלי חלש.
העיכוב בפתיחת המשחק היה שווה את זה. לפתע בתזמון מדויק הטלוויזיה נתנה מבט. ראיתי את המלך ראול, השחקן שבגללו אני כלכך אוהב כדורגל - שואג את Hala Madrid Y Nada Mas. המנון הדסימה שלנו. כאילו אלוהים התגלה אליי. מאוהב. מרגש. ראול גם סחב את הגביע למגרש. זה חייב להיות שלנו!
