מה זה בעצם אומר?
דגש על מיומנויות רלבנטיות. לדוגמה:
- חינוך מדעי
- התמקדות בעבודות במקום במבחנים
- ללמד את התלמיד איך לחקור ולהגיע לידע שהוא צריך בשביל לבצע משימה במקום ללמד תוכנית לימודים
- ללמוד איך מתנהג כסף ואיך עובדת כלכלה מודרנית
- אזרחות וזכויות אדם ברמה אמיתית
בקיצור, נדמה לי שכולם פה מסכימים פחות או יותר על העקרונות, על הבעיות, ועם הבנה ששיטת השוברים פועלת בכיוון של לפתור אותן. אז על מה בדיוק הויכוח? על גודל הכיתה הרצוי?
הקטע בשיטת השוברים הוא שאני לא באמת צריך לקבוע את זה. “השוק” יקבע. כל בית ספר יעשה איך שהוא רואה לנכון במסגרת העלות/תועלת שלו, ההורים ישלחו את הילדים לבתי הספר עם גודל הכיתה האופטימלי עבורים במסגרת העלות/תועלת שלהם, ובא לציון גואל. השוק יתכנס לשיווי משקל. איזה קטע מגניב זה, מחירים.
כן… לא.
עד עכשיו לא קיבלתי תשובה על איך “מתגמלים מורים לפי ביצועים”.
כמו שמתגמלים מתכנתים, פסלים, מסז’יסטים, אופים, גננות ועורכי דין - לפי שביעות הרצון של הלקוחות שלהם שמתבטאות בהצלחת העסק, בניגוד לוותק והכשרות שבעיקר מראים על אדישות ו/או יכולת להתמודד עם חרא.
מדהים אותי שהדיון הזה איכשהו תמיד הולך לכיוון הזה - נטל ההוכחה הוא על צד אחד בלבד, שחייב להסביר למה חינוך מתנהל כמו כמעט כל מוצר אחר בעולם (לרבות כאלו שחולקים איתו המון מאפיינים, כמו בריאות). נטל ההוכחה אמור להיות מוטל על מי שטוען את ההפך.
זה פשוט, הוא לא. כבר הסברתי מקודם למה, אני לא מתכוון לחזור על עצמי.
אתה בעצם רוצה או לתת לילדים בני 10 לבחור מי הוא מורה טוב, או לחלופין לתת להורים שלא מקבלים את ה"שירות" ויש להם 0 ידע על מה קורה בתוך הכיתה לבחור מיהו מורה טוב. הבנתי.
אני אגלגל עיניים מהצד הזה של המסך, ואחכה לתגובה קצת יותר רצינית, מכזאת שמשווה בין ילדים לקוד, פסל או פיתה.
אז במקום שהמנהל, הבוס הישיר של המורה, יעריך את ביצועי המורה, עדיף פשוט להניח שביצועי כל המורים זהים?
אם יהיה מנהל שירגיש שהוא ממש לא יודע להעריך את ביצועי המורים שלו - שיניח שביצועי כל המורים שלו זהים.
לא ברור לי מה למנהל בית ספר ולהערכת מורים… פגשתם פעם מנהל בית ספר? בתכנות ילדים (בשונה אולי מתכנות קוד) אין אמיתות מוחלטות. שיעור הוא לא מוצר צריכה וילדים הם לא לקוחות. אין קריטריונים מוסכמים לשאלה מהו מורה טוב ולא ברור מי יכול לקבוע דבר כזה. אם ישאלו אותי אני יכול לתת רשימת קריטריונים שהם חובה למורה טוב. קשה לי להאמין שכולם יסכימו איתי.
מצטער, אבל לא מסכים. בכל מקצוע שהוא לא רובוטי לחלוטין אפשר לספר סיפורים שאין “אמיתות מוחלטות”. זה לא שמקצוע ההוראה הוא כל כך עמוק (הוא כן) וכל שאר המקצועות פשוטים (הם לא).
באותה מידה אני יכול לספר שאי אפשר להעריך ביצועים של מתמטיקאי או מתכנת. גם שם נדרשים לפתור בעיות פתוחות, אנשים שונים יפתרו את אותה הבעיה בדרכים שונות, ולכל דרך יהיו יתרונות וחסרונות. יש מספר דברים שהם בבירור לא נכונים (כמו שברור שלהרביץ לילד זה לא נכון), אבל מה הדרך הנכונה ביותר? זה לא מדע, זו אומנות.
רבאק, אפילו במשפט, שני שופטים שונים שמקבלים אותו תיק עשויים לקבל החלטות שונות, ואי אפשר לטעון שאחד מהם בבירור טועה. אם אני אקצין אני אגיד שזה נכון גם לשופטי כדורגל.
הסירוב של אדם לתת לבוס שלו את היכולת להעריך אותו (במובן של שכר ובמובן של האפשרות לפטר) הוא הזוי ברמות. אם זה בא מקבוצת לחץ אני יכול להבין שהמצב הקיים נוח לה. כשזה בא מאזרחים מהשורה וממורים מלאי מוטיבציה, אז במחילה, אני חושש שפשוט התרגלתם לסטטוס קוו האבסורדי הנוכחי.
הבעיה בדיון הזה היא שלא הגדרנו את הבעיה. נראה שתומכי השוברים מאוד שמים דגש על איכות המורים ו’מתנגדי השוברים’ חושבים שהבעיות בכלל מתחילות במקום אחר (גודל הכיתות). אין לי בעיה שנמדוד מורים לפי קריטריונים שנחליט עליהם אבל קודם תנו להם את התנאים ללמד.
אני אשפוט את צ’אבי בעונה הקרובה אחרי שהוא יבנה את הסגל. לא אשפוט את מה שעשה כששיחק עם הסגל של קומאן.
גם אין שום מערך של תמיכה למורים. שום תכנית אמיתית שנועדה לשפר את עבודתם האמיתית. כל ההשתלמויות המפגרות שהם עוברים לא שייכות בכלל לעבודת הכיתה.
ושוב, כל הבעיות שמניתי כאן יכולות להמשיך לשגשג גם בשיטת השוברים.
למנהלים אין יכולת להעריך מי מורה טוב, להורים אין יכולת, לילדים אין יכולת. רק המורים עצמם יכולים, והמלאכים הקדושים ממשרד החינוך.
נשבע שאני לא מבין מה אתם מציעים ואיך לעזאזל אתם חושבים שתחרות וגיוון הם דירדור לעומת המצב הנוכחי.
אני בתור “תומך שוברים” חושב שגודל כיתות זה משהו שלא מוכרח להיות אחיד. יהיה מי שיקח עליו הקטנת כיתות כקריטריון מבדל, יהיה מי שיתמקד באמנות, יהיה מי שיציע מומחיות בחינוך מיוחד או הנדסה ויהיה גם מי שיציע מוצר דומה עד זהה למוצר הנוכחי - כל עוד יהיה לכל אחד מהם ביקוש.
הבעיות שמנית לא יכולות לשגשג בשיטת השוברים משום שהן תסמינים קלאסיים של מונופול קלאסי ללא איום. עסק תחרותי לא יכול להרשות לעצמו הכשרות חרטא או עובדים ברמה מקצועית ירודה.
דבר בשם עצמך. אני התפרצתי לדיון מאוד מוגדר היטב:
את הדיון הרחב יותר על השוברים אפשר בשמחה לנהל, אני חושב שנכתבו פה דברים מאוד רלוונטיים, פשוט הנקודה הזו ספציפית צרמה לי. ברור שמנהל יכול וצריך להעריך את העובדים שלו. יש לו את האחריות עליהם (בצדק) ועל כן צריכה להיות לו גם הסמכות. זה נכון בכל חברה ובכל תעשייה.
כשאני קורא פה שהמורים הם כל כך מיוחדים ושונים מכל שאר השכירים במשק - אז זה פשוט לא נכון בעיניי. כן, המורים מיוחדים. אבל גם בערך כל מקצוע אחר. זה לא טיעון רציני. זו מניפולציה רגשית הסתדרותית, ואסור שאנחנו ניפול בה.
גם הם לא יכולים אל תדאג🙂
אז או שלא היית במקדונלדס או שמקדונלדס לא עסק תחרותי…
ובלי קשר שיהיה ברור, אני חושב שרוב המורים ממש גרועים. אני פשוט לא מאשים אותם… שיטות ההוראה מיושנות, הסילבוסים גרועים והמורים חייבים להיצמד אליהם. תפיסת מערכת החינוך היא שההורים הם האויב וההורים אכן מתנהגים בהתאם, למורים אין פתרונות לבעיות התנהגות בכיתה, הכיתות צפופות מידיי. חומר הלימוד מטומטם. הבעיה היא שנכנסתם לדיון מתוך אג’נדה שיש לכם תרופת פלא שתפתור את כל בעיות החינוך ויש לה שם סקסי (סתם… חרא שם) אבל בכלל לא בדקתם מה הבעיה. הגיעה מכונית למוסך אמרתם יש מנוע מגניב שפועל על סוכר והחלפתם את המנוע. השמשות עדיין שבורות, המזגן לא עובד, האוטו מלא בחרדונים אבל אתם בסבבה שלכם.
מי שבוחר הוא ההורה. מנהל מקבל כסף פר תלמיד, מה שאומר שהוא רוצה שהרבה הורים ירשמו את ילדיהם לבית הספר שלו. נגיד שעבור כל תלמיד ההורה משלם אלף שקלים והמדינה שלושים אלף. מנהל אחד ישקיע ביום חינוך עד שעה מאוחרת כי זה חשוב לקרייריסטים בעיר שלו. אחר בחינוך טכנולוגי. שלישי בחינוך גופני,רביעי ימדוד כמו משוגע את המורים שלו ויהיה אכפת לו רק מציון ממוצע בבגרויות וחמישי ישקיע בציונות ויוציא כל תלמיד תיכון לחודש בשביל ישראל.
מניח שגם שביעות רצון התלמיד תילקח בחשבון. משום מה המערכת תמיד מתנגדת להערכות כאלה. גם שופטים לא אוהבים שעורכי דין מעריכים אותם או מנהלים - עובדים. עם זאת, גם זה שיקול שצריך להילקח בחשבון.
מה המצב כרגע? מרחב התמרון של מנהל בית הספר לא מספיק גדול והלברג’ שלו על מורים בינוניים וגרועים כמעט ולא קיים.
מדוע זה לא משתנה? גם עם שרי חינוך מכל הקשת, החל מאמנון רובינשטיין, דרך שי פירון ועד נפתלי בנט. זה צפוי לזוז לאנשהו לדעתך? לדעתי זה בערך כמו הסיכוי שיו"ר מועצת התלמידים יקיים את הבטחות הבחירות שלו, אולי מלבד מסיבת חנוכה.
מאותה סיבה שלא שינו את שיטת הבחירות ושוב הולכים לבחירות. מצד שני זה לא אומר שאנחנו צריכים לתמוך באופן אוטומטי בכל שיטת ממשל חלוםית שתציע. שיטת השוברים היא שיטה. יש עוד שיטות. זה לא - המצב הנוכחי או שוברים. יש עוד מיליון אפשרויות.
הקטע הוא שמקדונלדס עסק תחרותי, והוא באופן מובהק בחר לשים את הדגש על המחיר. אני יכול לשלוח אותך למסעדה אחרת שמוכרת המבורגרים במחיר כפול, והאיכות/שירות שתקבל יהיו בהתאם. אין שום סיבה שבעולם לחשוב שתוצאה שכזו לא תהיה גם עם בתי ספר.
ויודע מה? אני מוכן להמר ב-100% שגם בית ספר גרוע בשיטה החדשה יהיה טוב פי כמה (וזול פי כמה) מרוב בתי הספר בשיטה הנוכחית. תמריצים עובדים, אין דרך להתחמק מזה.
מנית רשימת בעיות ואז אמרת שבאנו עם אג’נדה שלא פותרת אותן. אנחנו כבר הסברנו כיצד השיטה הזו פותרת בדיוק את כל הבעיות שציינת (ועוד כמה אחרות על הדרך). האם ייתכן שבעצם אתה זה שהגיע עם אג’נדה של התנגדות עקרונית לא משנה למה?
מוזמן להציע שיטות אחרות שלדעתך עדיפות, וניתן יהיה לבחון חלופות. כרגע, החלופה המוצעת היא במקום המצב הקיים, והיא תשפר אותו עשרות מונים. ועל הדרך, לא רק שהחינוך ישתפר אלא גם אשכרה התנאים של המורים עצמם ישתפרו. זאת אומר, של המורים הטובים. אלו הגרועים בעזרת השם ייפלטו מחוץ למערכת, כמו שצריך לקרות. במציאות הנוכחית הם פשוט מקבלים העלאת משכורת כל שנה במקום. נחמד.
להציע שיטות? זה החלק הקל…
- הגבלת גודל כיתה למקסימום 22 תלמידים.
- הגבלת כל בית ספר למקסימום 2 כיתות בכל שכבה.
- העלאת דרישות הקבלה ללימודי הוראה.
- כל מורה יקבל הדרכות שבועיות (בזמן אמת) של ניווט כיתה.
- ביטול הפיקוח.
- קביעת פתרונות קבועים ומעשיים לבעיות התנהגות.
- סגירת 50% ממוסדות החינוך המיוחד והכנסת ילד משולב לכל כיתה עם סייעת צמודה.
- כל מורה בונה בעצמו את תכנית הלימודים השנתית.
- הפחתת שעות לימוד פרונטליות למחנכים.
זה כרגע מה שעולה לי לראש.
לגמרי החלק הקל, מסכים במאת האחוזים.
למשל: “הגבלת גודל כיתה למקסימום 22 תלמידים.” - אוקיי, הגבלנו. וביום שאחרי מה? אף אחד לא יודע. יש מספיק מורים? תקציב למספיק מורים?. “הגבלת כל בית ספר למקסימום 2 כיתות בכל שכבה.” - הרי ברור שלא יפתחו למחרת בבוקר עוד מאות בתי ספר.
בקיצור - אם שיטת השוברים זה משהו שעוד ניתן לחוקק ולהעביר איכשהו (תקדים הבריאות), התקנות שאתה מציע לא ישימות בעליל. אתה כותב שלדעתנו יש תרופת פלא, ואני מסתפק במה לדעתי יכול להתחיל לשנות את המגמה. דרישותי די צנועות בהתחשב במה שאני מכיר ויודע על משרד החינוך.
בינתיים אנחנו תקועים עם מנגנון ששותה את הרוב המוחלט של הכסף שלא מגיע לתלמיד עצמו (וגם לא למורה שלו), למרות שבעשור האחרון הוא *הוכפל *.הזיה מוחלטת, בחיי. ויופי של מסר חינוכי על הדרך.
תן לי את אותו בית ספר בשיטת השוברים. אני מפטר את המפקחת, המועצה הפדגוגית, הועדה שבוחרת הצגות לסל תרבות, יושב ראש מדור טיולים שנתיים במרחב הגולן והנגב ואפילו את רמ"ד רכש לוחות מחיקים כי מצאתי אחלה טושים בעלי אקספרס ולא צריך אותו. התקציב ישמש לתוספת של עוד כמה מורים טובים (שכן ידעו לזהות את הפוטנציאל שטמון בכל ילד) פלוס פסיכולוגית בחצי משרה. על הדרך ישולם להם שכר מכבד הרבה יותר. אה, ובעודף קונה כמה אייפדים כי ב- 2022 אין צורך לתת מבחן אמריקאי על ניירות וגם לא צריך לחכות שבועיים עד שיבדקו אותו (שלא לדבר על להגריל סדר שאלות ותשובות כדי למנוע העתקה). שיפרתי את המצב או לא? איזו מערכת תגייס אנשים טובים יותר לדעתך?
זה אולי קצת פשטני, ואני לא באמת טוען שאני יודע איך עושים את זה. פשוט מאמין שמה שלא משתנה עשרות שנים כבר לא יזוז לשום מקום, חושב שזה הגיוני ללמוד ממודלים שעבדו ויודע שאת הכסף הציבורי עדיף לבזבז על פיקוח (איפה שצריך) ולא על יישום.
קפץ לי בטוויטר. זה באמת מדהים, שזו נקודה כל כך בסיסית וכבר עליה יש מחלוקת משמעותית (לא בטוח אם דווקא בתוך הדיון הזה). לפרוטוקול - ההורים הם בהחלט הצרכנים של החינוך, לתפיסתי.