חלית? נפצעת? בוא נכתוב על זה- דיון הפציעות בספורט

-רגליים מעולם לא היו החלק החזק שלי, גם בימים שהייתי עושה 120 קילו סקווט, מכרעים ואפילו אוכל אחרת לפני אימוני הרגליים. בכל מקרה, כבר שנתיים שאני לא יכול לעשות רגליים כמו שצריך. להערכתי יש לי קרע קטנטן במפרק הירך. בלחיצת רגליים כבר במשקלים של 50-60 קילו כל צד - אני מרגיש כאב חד, ובעיקר בסקווט שם אולי אני מסוגל לעשות 50 קילו שהם מוט אולימפי ו-15 בצדדים. האמת שדי מפחד לבדוק את זה. בפשיטת הברך די נחלשתי.

-פציעה שמלווה אותי יותר זמן היא בכתפיים, זו הסיבה שאני קצת תקוע עם המשקלים של הבנג’-פרס. אני יכול לעשות נניח ארבע חזרות מעולות ואז בחמישית אם אין שמירה אז זה ייגמר בלא טוב. בכתפיים הייתי עושה פעם אימונים יפים. הורדתי עומס, בעיקר בכתף הקדמית, וגם בכתף המרכזית אני עושה בעיקר טכניקה ותנועה איטית שזה נחמד. בכל מקרה, עוד בתחילת ימי הקורס של ווינגייט בינואר 2014 הלכתי לד"ר אחד שמומחה לפציעות ספורט בהמלצת מישהו מהחד"כ, עשה לי צילום, עשה לי פה ועשה לי שם ולא מצאו כלום וזה מצד אחד משמח ומצד שני מבאס מאוד. אני אולי בן אדם שמתלונן אבל לא אוהב להתלונן בספורט. חיי עם הכאבים עד היום.

בשביל אנשים כמוך המציאו את הפרולו.
שמעתי כל כך הרבה סיפורים כאלה וכמעט לכולם עזרה הפרולותרפיה. תחפש אם יש מישהו בישראל שיכול להזריק לך, חייב להיות לפחות אחד.

בגדול כן. גמישות יתר היא תופעה שרואים אותה הרבה ולרוב היא באה לידי ביטוי בטווחים עודפים במקומות מסויימים (פרקי האצבעות, יישור יתר בברך ועוד). גמישות יתר היא מולדת, והיא מראה את ה- TRADE OFF שיש לנו בדרך כלל בשרירים- כוח לעומת טווח. זה קיים אצל המון ספורטאים. ככלל הפיתרון הוא עבודה על אימוני התנגדות וחיזוק באיזורים בהם נראה שטווח היתר קיים. לצורך העיניין, אני אתמקד בעבודת המסטרינגס אצל מי שאני רואה יישור יתר בברך.

@Raulito-7 , במקרה שלך אני צריך אשכרה להעריך דברים כמו טכניקה, איך אתה מגיע לאותם עומסים וכ’ו. יש המון מקרים של אנשים עם “בעיות של חזקים”, ואני רואה אותם אצל הרבה אנשים שחדר כושר או רחמנא ליצלן קרוספיט (הספורט השנוא עליי בעולם אחרי בייסבול). מה אני רואה בדרך כלל? אנשים שמתארים לי שלל בעיות באיזור הכתף לדוגמא, ולרוב אני צופה שיש בעיה בשליטת שרירית סביב שרירי השרוול או בשליטת השכמה. כשהשרירים שאחראים לייצוב הגפה לא עומדים בעומס על הכוחות בשרירים יותר “מנופיים” בייספס, טרייפס וכ’ו, כך נוצרים קטנים באותם שרירים מייצבים, ולמעשה מפסיקים לתפקד כהלה בזמן עליית או עומסים. העיקרון הזה קיים גם בירך, בברך, גב תחתון וכ’ו.

אני לא באמת יכול לקבוע שזה הסיפור אצלך, כי לא בדקתי, או אפילו ראיתי אותך מעולם, אבל זו הערכה קטנה שעוברת לי בראש ממה שאתה מספר.

לא פוסל שזה יכול להקל על הסימפטומים, אבל אין פה מימד של מניעה ואין מה שימנע מזה לקרות שוב במקרים כמו שהצגתי. לא מעט ספורטאים באים אחרי שכבר עשו זריקה, טיפול תרופתי כשלהו או כל דבר אחר, והם מדווחים לעיתים על רגיעה של כמה זמן, אבל אחר כך הסיפור חוזר על עצמו. מין הסתם שאני מאמין שהטיפול חייב להיות משולב (סימפטומים ומניעה), אבל גם אם הזריקה הזאת באמת הדבר הכי מופלא שיצרו, לבד זה לא מספיק במקרים כאלו.

ברור. תחילה מרגיעים את הכאב ועוזרים לגידים עם הזריקות ואז ממשיכים אחרי כמה ימים מהזריקה עם פיזיותרפיה וכל מיני אימונים כדי לחזק את כל האזור. זה בדיוק מה שעשיתי בשילוב עם הקורס הכי טוב שנתקלתי בו ל Mobility

אני ממליץ בחום על הקורס הזה כי זה עוזר עם שיקום ומניעת פציעות.
3 רמות, כל רמה אורכת 8 שבועות. לקח לי שנה וחצי לסיים את זה כי חזרתי על שתי הרמות הראשונות כמה פעמים.
קורס משנה חיים. לא פחות.

קודם כל תודה על ההתייחסות. לא בטוח שאני ממש עונה לך על השאלה, אבל בוא נגיד שהאימון שלי כמה שהוא אינטנסיבי - מעולם לא היה של משקלי על. אני שוקל קצת פחות מ-70 קילו וכמובן שאהבתי כנער מתבגר להעלות משקלים אבל זו מעולם לא הייתה אובססיה. זה לא שניסיתי לדחוף 150 קילו בנג’. אני מניח שרוב המתאמנים “החזקים” או המקצועניים כן סובלים מהכתף בצורה כזו או אחרת. בשריר הבייספס אכן אני עושה יותר ושם כן מעלה משקלים, זה נחשב לשריר האהוב עליי וכזה שאני יחסית מרים בו משקלים די כבדים. החזה וכיוצא בזה הכתף - עם עומס זהה לזה של הגב.
מה שאני עושה זה כביכול לנוח קצת יותר, אין מה לעשות, אימון החזה נמשך יותר זמן. אני גם משלב יד אחורית וזה גורם להתשה מלאה.

אגב, שכחתי לציין, ב-2014 לקחתי ארקוקסיה, אני לא חושב שאת הסוג “החזק” והמחיר היה שבועיים לא להתאמן אחרת אומרים שאין השפעה ובעצם לא עשיתי כלום. בוא נגיד שחזרתי לאימונים עם מוטיבציית שיא ובדיוק אותם הכאבים.

De mal en pire- מהפח על הפחת. אני מניח שזה מה שעובר בראש לאוהדי הנבחרת הצרפתית (לדוברי הצרפתים מביניהם לפחות), בעוד הם רואים איך כל אחד מהשחקנים המרכזיים שלהם נפצע ומוכרז כלא כשיר למונדיאל. מפוגבה וקאנטה עד לאנקונקו עליו נכתב פה רק אתמול. עכשיו זה תורו של לא אחר מאשר זוכה כדור הזהב קארים בנזמה, שלאחר מאבק ארוך על כשירותו בשל מספר פציעות, הוכרז כי לא יוכל להשתתף במה שמסתמן כמונדיאל האחרון שלו בקריירה. הסיבה: קרע בשריר הארבע ראשי.

“איפה הוא קרע בדיוק?”

שריר הארבע ראשי נמצע בקדמת הירך ומורכב מארבעה שרירים:

1. Rectus Femoris- השריר הארוך שאחראי על פעולת יישור הברך. בעל הסבירות הכי גבוהה לקרעים מבין הארבעה.

2. Vastus Medialis- השריר שנמצא באספקט האמצעי/פנימי של הירך. עוזר בספיגת עומסים בנשיאת משקל על הברך.

3. Vastus lateralis- השריר שנמצא באספקט צידי/חיצוני של הירך. גם הוא עוזר בספיגת עומסים בנשיאת משקל על הברך.

4. Vastus intermedius- שריר שנמצא מתחת לכל שלושת השרירים האחרים.

אומנם המיקום המדוייק של הפציעה בארבע ראשי לא פורסם, אך כפי שנכתב הסבירות הגבוהה ביותר היא ב Rectus Femoris, בגלל היותו חשוף לעומסי מתיחה בזמן כיפוף הברך והתנגדות בזמן יישור הברך.

“איך זה קורה?”

במידה ולא מעורבת חבלה או טראומה, פציעות מסוג זה לרוב קורות בעומסים חוזרים על השרירים הרלוונטיים כמו כיווץ בזמן מתיחה וכיווץ מהיר ואגרסיבי. פעולות כמו בעיטות, ספרינטים ושינויי כיוון יכולים להביא לפעולות הללו כשאר נעשות לאורך זמן ובעומסים גבוהים.

פקטור נוסף הוא הגיל של בנזמה. לרוב השרירים הללו אצל ספורטאים עוברים תהליך של יצירת קרעים קטנים בזמן פעילות, והגוף שלהם מתאושש כל פעם מחדש ומאפשר להם להמשיך בפעילות העצימה שלהם. במקרה של בנזמה, בגיל 34 השחקן חווה את התהליך הזה באופן אינטנסיבי לא מעט פעמים בקריירה. רק בעונה שעברה הוא שותף ב 46 משחקים, והיכולת של השרירים שלו להחלים לאחר פעולות אינטנסיביות כמו אלו נהיית יותר ויותר מוגבלת.

“זה חמור?”

קרעי שרירים לרוב מתחלקים לשלושה חלקים כתלות בגודל הקרע. הדרגה הראשונה הינה הכי נמוכה ונעה בין מתיחה לקרע קטן, והדרגה השלישית יכולה לנוע בין קרע כמעט מלא למלא. בהתאם לדרגות נקבע גם זמן החזרה למגרש ואופי הטיפול (אם יש צורך בניתוח או לא). לפי המקורות כרגע, דרגת הקרע לא פורסמה, אך טוענים שמדובר על זמן החלמה של כ-3 שבועות, אבל לרוב החזרה למגרש לוקחת יותר זמן. זה יכול להסתכם גם במעל לחודשיים כתלות בהרגשה של הספורטאי, והיכולת של השריר להתאחות. בקרעים נרחבים זה יכול להגיע עד כדי 4-6 חודשים בחוץ.

אומנם לצרפת יש עוד הרבה שחקנים מצויינים שיוכלו לעזור לנבחרת הטריקולור לשמור על המעמד שלה גם במונדיאל הזה. בכל זאת, המשימה לעבר שמירה על התואר נהיית רק יותר ויותר מאתגרת לאור רצף הפציעות של השחקנים המרכזיים של הנבחרת. מה שבטוח, קארים בנזמה יאלץ לראות את מה שאמור היה להיות המונדיאל האחרון שלו בקריירה מהבית.

זה לא תמיד קשור ל"האם אתה מרים כמו בודיבילדר מקצועי", אלא החשיפה לעומסים פר סה. יש פה הרבה אלמנטים לחקור אותם ממה שאתה מתאר, ואני מאמין שזה משהו שאני לא אוכל לפתור על רגל אחת רק משיחה, אלא זה מקרה עם אלמנטים שמתמשך כמה שנים. אני מאמין שיש מה לעשות עם מה שאתה מתאר, אבל זה מצריך לשבת ולבדוק אותך באמת ולא פוסט בפורום.

המשחק בין איראן לאנגליה יצר לא מעט כאב ראש. לא, אני לא מדבר על המסרים הפוליטיים לכל צד, או אפילו מבול השערים שנפל על איראן, אלא דווקא על כאב ראש אחר- זעזועי מוח. הסיבה בגללה באיראנווד האיראני והארי מגווייר הבריטי עזבו את המגרש (מעבר לחבלה המאסיבית אותה קיבל השוער האיראני).

“מה זה זעזוע מוח?”

זעזוע מוח נגרם בחבלה ישירה לראש ויוצר תנועה מהירה של המוח בתוך הגולגולת. במהלך אותו זעזוע מוח יכול להיות אפקט של לחץ על הנוירונים ומתח על האקסונים במוח ויכולים לפגוע במהלך העצבי. במחקרים נמצא שיכולה להיות לאורך זמן פגיעה בסידור של אותם אקסונים ופגיעה בתהליכים המטבוליים של הנוירונים.

“מה הם מרגישים?”

סחרחורות, בחילות, לחץ בראש, בילבול, שינוי בהתנהגות ואובדן זיכרון. לעיתים זה יכול להתחיל ממש באיבוד הכרה כתוצאה מהפגיעה.

“מה עושים עם זה?”

כשזה קורה על המגרש מבצעים הערכת מצב לספורטאי. מתחילים בהערכת מצב ההכרה שלו, אם הוא מגיב שקוראים לו והאם הוא מבולבל. בהמשך בוחנים סימפטומים אחרים כמו סחרחורות וכאבי ראש. מחוץ למגרש מבצעים בדיקות דימות (CT, MRI וכ’ו) לברר האם יש פגיעה ישירה בגולגולת ובמוח עצמו. זמן ההחלמה יכול לנוע בין שבוע עד כ 3 חודשים, וישנם מקרים בהם זה יכול להמשך לעד כשנה.

קצת מספרים:

• ע"פ חלק מהסקירות, נמצא שבארה"ב ישנם 1.6-3.8 מיליון מקרים מידי שנה של זעזועי מוח כתוצאה מספורט.
• ענפי הספורט עם אחוז זעזועי המוח הגבוהים ביותר הינם פוטבול אמריקאי, רוגבי, הוקי והיאבקות. אצל נשים כדורגל וכדורסל נמצאים בראש הרשימה.
• אומנם באופן כללי זעזועי מוח נפוצים יותר בגברים מנשים, אך בענפי ספורט בעלי כללים זהים בין המגדרים (כמו כדורסל וכדורגל) נמצא כי נשים סובלות פי 2 מגברים מזעזועי מוח. ההערכות מאיפה ההבדלים הללו באים הינם הבדל בהתנגדות שרירי הצוואר וגורמים הורמונליים.
• הסיכוי של זעזוע מוח לקרות שוב? המחקרים נעים בין 5.6-36 אחוזים. יש הטוענים שבענפי ספורט עם מגע שיעור החזרה אף גבוה יותר. אותם מחקרים מציינים שבגלל הפגיעה המטבולית אותה ציינתי בהתחלה הסיכוי לזעזוע מוח נוסף גבוה.

עוד לא ברור כרגע מה מצבם של באיראנוואנד והארי מגוייר והגיוני שהם נמצאים בהערכות מול הצוותים הרפואיים. מה שבטוח, זה לא משהו שצפוי לעבור מהר כל כך, ויכול להיות קריטי בטורניר קצר כמו המונדיאל. אנחנו כמובן מאחלים לשחקנים לסיים את המונדיאל בריאים, ועבור הצופים בבית לראות כמה שפחות דרמות כמו אלו ויותר כדורגל טוב. המשחק הזה לחלוטין נתן לנו את שניהם.

קח @Aimarito. באתי לעזרת חבר

אציין שהטקסט נכתב לעמוד של הקליניקה בה אני עובד בלילה של המשחק של צרפת לפני ההודעה הרשמית על הקרע בACL של לוקאס.

עוד יום עובר, ועוד שחקן צרפתי נפצע. הטריקולור אומנם הרשימו בניצחון 4-1 על אוסטרליה, אבל שילמו מחיר כבד עם ירידתו מהדשא של המגן הפותח לוקאס הרננדז המצויין, שחקנה של באיירן מינכן, שהוחלף ע"י אח שלו- תיאו הרננדז. אומנם אין דיווח רשמי על מקום הפציעה, אבל עולה חשד שמדובר באחת הפציעות הכי מורכבות שיש לעולם הספורט להציע: קרע ברצועה הצולבת הקדמית.

“מה זה רצועה צולבת?”

בברך ישנן ארבע רצועות עיקריות:

ACL- הרצועה הצולבת הקדמית.

PCL- רצועה צולבת אחורית, חזקה פי 4 מהרצועה הקדמית ופחות מוטה לפציעות.

MCL- הרצועה האמצעית. נוטה להימתח כשהברכיים נמצאות במנך של איקס (ואלגוס).

LCL- הרצועה החיצונית. נוטה להימתח ברגלי O (וארוס)

הרצועה הצולבת הקדמית הנקראת בקיצור “צולבת” או ACL (Anterior Cruciate Ligament), היא רצועה המחברת בין עצם הירך (femur) לבין עצם השוק (tibia). תפקיד הרצועה הצולבת הקדמית הוא בייצוב הברך ומניעת תנועה קדמית של עצם השוק ביחס לעצם הירך. בנוסף ברצועה ישנם מרכיבים סיבובים אשר מגבילים תנועה סיבובית של הברך בכל שלב בכיפוף הברך.

“למה יש חשד שמדובר בזה?”

לרוב הפציעות יש מנגנון שמאוד מתאים או טיפוסי להן. בניגוד למה שלא מעט חושבים, 70% מהפציעות בכלל נגרמות ללא התערבות או מגע של שחקן אחר. המנגנון הנפוץ ביותר לקרע ברצועה הצולבת הוא בזמן שינוי כיוון של הגוף תוך כדי שכף הרגל מקובעת לרצפה. דרכים נפוצות נוספות הם האטה של ריצה תוך שינוי כיוון וקיבוע כף הרגל על הרצפה, נחיתה מקפיצה, סיבוב תוך שימוש ברגל כציר וחבלה אחורית לשוק. התיאור הזה מאוד מתאים לאופן בו לוקאס הרננדז נפצע בזמן שירד להגנה. אומנם זה לא רשמי, וצריך לוודא את זה עם MRI, אבל כאמור הסיטואציה מאוד תואמת את המנגנון.

יש לציין שאחד הגורמים לפציעה מסוג זה היא גם חולשה שרירית והסטוריה קודמת של פציעות. אומנם הקריירה של לוקאס הרננדז רווייה בפציעות שריריות ומפרקיות, אבל הצרפתי חזר רק לפני פחות מחודש למגרש לאחר קרע במקרבי הירך שהשבית אותו ל-47 ימים. מאז הרננדז שיחק ב 3 משחקים עם הקבוצה הבווארית בלבד, ולא השלים פעם אחת 90 דקות. זו נקודה שיכולה להוות גורם תורם לפציעה הנוכחית.

“למה זה כזה מורכב?”

למרות שישנה מגמה לעודד שיקום שמרני ע"י פיזיותרפיה בלבד, עדיין רוב הספורטאים פונים לאופציה ניתוחית שכוללת החדרת שתל במקום הרצועה הקרועה בתהליך שנקרא “שחזור צולבת”. התהליך השיקומי הוא ארוך ומצריך המון התייחסות למספר גורמים מכמה תחומים כמו: טווחי תנועה, כוח גס בגפיים, שליטה וקואורדינציה שרירית, יציבות, זמן החלמה וכיום ישנה התייחסות למצב הפסיכולוגי ותפיסת מצבו הרפואי של הספורטאי.

כמה מספרים שכדאי להכיר:

• בעבר היו מחזירים למגרש לאחר 6 חודשים בלבד בהנחה שכל מבדקי הכוח והשליטה תקינים ואין כאבים, אבל מחקרים נוספים יצאו ודיווחו ש 40% אחוז מהשחקנים שחזרו לפני 9 חודשים קרעו שוב את אותה צולבת. היום מדובר על תהליך של 9-12 חודשים עד לחזרה למגרש במטרה למזער את סיכון הקריעה החוזרת. כל חודש המתנה מוריד את הסיכון לקרע חוזר בכ-50%, כשהמתנה מעבר ל12 חודשים אינה בעלת ערך מוסף.
• הסיכון לקרע ברגל השניה, שלא עברה ניתוח לשחזור צולבת גדול מהרגיל והוא עומד על בין 4% ל 12%. זו הסיבה העיקרית בגללה יש התייחסות ספציפית להבדלים בין הרגליים בבדיקה לקראת חזרה למגרש.
• הסקירות הנוכחיות טוענות שרק בארה"ב יש בין 100 ל- 250 אלף מקרים של קרע ברצועה הצולבת בשנה. כדורגל מדורג כאחד מענפי הספורט המוטים ביותר לקרע ב ACL.

שום דבר עוד לא רשמי, ואני מין הסתם לא יכול להכריז על זה בעצמי, אלא מקסימום לחשוד בהתאם למה שראיתי. בכל זאת, אם אני צודק יעבור לא מעט זמן עד שנראה את לוקאס הרננדז חוזר למגרש, וכמובן שהמונדיאל לא רלוונטי עבורו. עוד כאב ראש עבור מאמן צרפת דידייה דשאן במירוץ לשמירה על התואר.

נדב, בתור מישהו שקרע 3 פעמים רצועה, וכל פעם חשבתי ששמעתי כל הכל והבנתי איך זה קורה, לאחרונה שמעתי הסבר שונה, שבעצם פציעות כאלה קורות בגלל שהמוח לא שידר בזמן הוראה לעצב של שריר מסוים להתכווץ, ואז בעצם יש עומס על הברך והיא קורסת וככה הרצועה נקרעת. כלומר זה לא באמת משנה עם השרירים חזקים מסביב, וזה בעצם כשל עיצבי שגורם לפציעה. כלומר השיקום נועד להעיר את העצבים ולהחזיר אותם לפעילות, ולא בהכרח לחזק את כל מה שמסביב.

כל מה שאתה אומר נכון, אבל זה לא משהו שהוא בהכרח “כשל עצבי” בהגדרה. זה מתחיל מזה שגם להגדרה של חיזוק שרירים יש כמה הגדרות. חיזוק שרירים לצורך העיניין יכול לבוא לידי ביטוי בכמה אספקטים:

1. הגדלת מסה- הסיבה שרומנו אוהב לעבוד על בייספס.
2. עלייה בכוח יותר אקספלוסיבי- היכולת לייצר כוח בפרק זמן קצר, בה לידי ביטוי בעבודה של משקל ושימור מהירות.
3. קואקטיבציה שרירית- מונח כבד אבל אנסה להנגיש את זה כי שם הסיפור טמון.

בכל סיבי שריר יש לנו יחידות מוטוריות שהן אלו שעוזרות להעביר את המסר מהעצבים להתכווץ. בשביל ששריר יתכווץ באופן יעיל, זה להביא לכך שכמה שיותר יחידות ומוטוריות יגיבו יחד. ככל שיגיבו ביותר תיאום כך השריר יצליח להפיק יותר כיווץ ביותר יעילות. זה לצורך העיניין קואקטיבציה תוך שרירית- הסנכרון בין יחידות מוטוריות.

אם חשבת שהמשימה של העברת המסרים מורכבת בשריר אחד, תחשוב על איך זה אמור לבוא לידי ביטוי בין שרירים שצריכים לתאם פעילות ביניהם במה שנקרא קואקטיבציה בין שרירית. לצורך העיניין, אחת הסיבות שאנחנו רועדים בתרגילים חדשים או מורכבים יותר זה לא בגלל שאנחנו כביכול “חלשים” באופן בו השרירים שלנו לא מפיקים מספיק כוח, אלא הם עוד לא בנו ביניהם תיאום, וזה בא לידי ביטוי בהתכווצויות לא מתואמות- רעד.

עבודת חיזוק זה לא רק כמה אתה מרים, אלא זה גם אמור לבוא לידי ביטוי בפרמטרים אחרים של תזמון, תגובה וקונטקסט (במקרה של ספורטאים). זה לא כשל עצבי, זה עדיין כשל במוכנות בתגובה שרירית ולא כי לכל מי שנפצע יש לו בעיה במסלול עצבי (יש דוגמאות גם לזה והסימפטומים אחרים לגמרי).

מצטער אם הפלתי פה קונספטים כבדים, אבל ניסיתי לפשט את זה כמה שיכולתי כי בכנות זה נושא מורכב.

image1030×690 52.5 KB

שיאנית המונדיאלים ברזיל פתחה את הטורניר ברגל ימין, והינה המועמדת העיקרית לפי סוכנויות ההימורים לקחת את הגביע. מי שמוביל את הנבחרת הוא ניימאר שהגיע עם מוטיבציה גבוהה וכושר שיא במטרה לתת תצוגת שיא במה שהוא תיאר בביוגרפיה שלו כ"המונדיאל האחרון ככל הנראה". ניימאר הוחלף במחצית השנייה ונתפס במצלמות בוכה מול הצוות הרפואי כתוצאה מנקע בקרסול בחווה בזמן תיקול של שחקן סרביה.

“מה זה נקע בקרסול?”

רצועות כמו כל רקמה בגוף יכולה להימתח, להיקרע באופן חלקי או להיקרע לחלוטין. נקע הוא ביטוי לקרע חלקי, שגם הוא מחולק לכמה דרגות חומרה כתלות בגודל הקרע.

“יש לנו רצועות בקרסול?”

כן, יש מספר רצועות בקרסול במספר מקומות וגבהים, הן בחלקים הפנימיים של הקרסול, והן החיצוניים. הרצועות הרלוונטייות בקרסול שעשויות להיות מעורבת הינן ה -ATFL, CFL ו-PTFL, שלושתן נמצאות בחלק החיצוני והנמוך של הקרסול ושלושתן עשויות להיפגע במנגנון הפציעה אליו נכנס במפגש מול אחד משחקני סרביה.

“רגע, מנגנון פציעה?”

לנקעים בקרסול יש מנגנון מסויים שניתן לראות בתמונה. שינוי כיוון, בלימה או במקרה הזה היתקלות בה הרגל של ניימאר נתפסת ונדחפת החוצה כשכף הרגל פונה פנימה והקרסול מתגלגל כלפי פנים בעקבותיה. המצב הזה, בגלל המיקום של הרצועות בקרסול, יכול להביא למתיחה שלהן ואפילו לקרעים.

יש לציין שעוד גורם תורם לנקעים הינו נקעים קודמים. לפי הסקירות כ-20% ממי שסבל מנקע אקוטי ימשיך לסבול מאי יציבות כרונית בקרסול ונמצא בסיכון גבוה לנקעים חוזרים. במקרה של ניימאר, קרסול ימין שלו עבר לא מעט. ב-2019 הברזילאי קרע את אחת הרצועות בקרסול הימני שלו ונעדר 63 יום מהמגרשים. הברזילאי המשיך לחוות מאז אירועים שונים של נקעים וכאבים בקרסול ימין מאז, ובין היתר גם בקרסול שמאל.

“הוא יכול להחמיץ את המונדיאל?”
שאלת מיליון הדולר. התשובה: תלוי בחומרת הפציעה. יש נקעים מאוד קלים שבמצבים כאלו הקבוצות נוטות לנסות להקל על הסימטופמים, לחבוש ולראות איך השחקן מגיב לזה, בשאיפה להחזיר אותו למגרש. לרוב, ההחלמה לפי לא מעט סקירות מצביעה על עד שבועיים לנקע קל, ו 6-12 שבועות במצבים של קרעים גדולים או במספר מבנים בקרסול. זה מבלי לדבר על אופציה ניתוחית אם יש צורך, יש זמן ההחלמה ארוך יותר. החומרה כאמור עוד לא ידועה.

קצת מספרים:

• ע"פ הערכות שעשו ב-2019, ישנן כ-2 מיליון נקעי קרסול בשנה בארה"ב.
• 45% משחקני הכדורסל סבלו מנקעי קרסול במהלך הקריירה.האחוזים של שחקני כדורגל ופוטבול לא נמצאים רחוק משם.
• ניימאר עצמו סבל מ-5 פציעות שונות בשתי הקרסוליים. רק מ 2019 הברזילאי היה מחוץ למגרשים כ- 163 ימים בגלל פציעות קרסול.

בעיני אוהדי הכדורגל, ניימאר הוא לחלוטין שחקן שנוי במחלוקת. בכל זאת, זה אחד השחקנים שלא מעט אוהדים ציפו לראות במונדיאל האחרון שלו, כשהשחקן עצמו נמצא ככל הנראה בשנותיו האחרונות לקריירה. יהיה חבל לראות אותו מסיים את דרכו בטורניר באופן הזה.

שיהיה לניימאר הרבה בהצלחה.

לא הבנתי לחלוטין לגמריי, אבל אני מניח שתסביר לי יותר טוב על כוס בירה באחד המפגשים.

כשהייתי בתאילנד לא מזמן הייתי עם חבר טוב שמשחק שם, לידור כהן, ולמרות שאנחנו לא מדברים הרבה על כדורגל יצא לנו לדבר מלא על קריעת רצועה והשיקום כי היה לו מקרה מצער שבמשחק ליגה הראשון שלו הוא קרע את הרצועה. הוא דיבר איתי ישר אחרי המשחק בזמנו ושאל את דעתי, ראיתי את הרגע שהברך ברחה לו הצידה (חבר מהעבודה ניתח את המשחק) ואמרתי לו שלדעתי הוא קרע מיניסקוס או רצועה, למרות שהוא הלך אחרי המשחק ועוד שיחק 10 דקות אחרי הפציעה (!). הוא פשוט החליק כשהוא ניסה לעשות תרגיל והברך ממש זזה לא בטווח נורמלי, כלומר בגלל ההחלקה השרירים לא התכווצו וישר היה לי ברור שמשהו שם נקרע אצלו.

דיברנו על השיקום שלו וכמה זה הזוי המפרק של הברך ואיך כל ברך מגיבה אחרת, כלומר כל קרע במיניסקוס/רצועה הוא שונה בין ספורטאי לספורטאי, משך ההחלמה, הכאבים וההגבלות אחרי הם שונים לגמריי.

אתה יכול לספר על בשורה חדשה במיניסקוס למשל? זה משהו שגומר את שנינו מבחינת כאבים, יש כבר השתלת מיניסקוס ברמה גבוה? זה משהו שמוכח כיעיל ואפקטיבי?

יש היום תהליכים של הזרקת מיניסקוס, אני לא סגור על האפקטיביות, אבל הרבה אורטופדים אוהבים את זה. הבעיה היא שכל עוד אתה עם רצועה קרועה אתה עדיין בסיכוי של קרעי מיניסקוס חוזרים, כך לרוב מה שמדברים עליו זה ניתוח החלפת ברך בגיל 60, וזה כרגע הפתרון שבסופו של דבר מדברים עליו כמה שעשוי להקל על הברך במצבים כאלו.

סורי, שאין לי הרבה חדשות טובות בעיניין, אולי יום אחד יהיה משהו שיהיה טוב יותר.

ברור שהם אוהבים, ניתוח כייפי עם שם מפוצץ יוקרתית. עוד קצת שעות ניתוח. שאלתי אותך בתור פיזיוטרפיסט על התהליך ואם זה אפקטיבי באמת במידה והרגל שלי חזקה ואני לא מתעסק בכדורגל.

זה בדיוק מה שהפיזו שלי אמר לי
כל הרופאים רצים לנתח ולהחליף וזה לא תמיד הפתרון הנכון לשיקום ארוך טווח ויכול רק לייצר שיקום קשה וארוך יותר

אני נשבע שאני לא מקבל כסף על הפרסום וסליחה שאני שוב חוזר על זה, אבל כל מה שאני קורא פה מצביע שכולם פשוט חייבים, אחרי השיקום למי שצריך, לעשות את קורס ה Mobility. משנה חיים.

הנה הביקרות למי שמתעניין:

שווה כל אגורה ב100 היורו שזה עולה.

גבריאל ג’זוס חווה עונה לא רעה עד כה. אחרי שהוחלט לתת לשחקן לעזוב את מנצ’סטר סיטי הגדולה לארסנל, הברזילאי בן ה-25 נתן תפוקה מדהימה עם 5 שערים ו-5 בישולים בליגה האנגלית, ועזר לארסנל להתייצב במקום הראשון כחמש נקודות מעל אותה מנצ’סטר סיטי ששיחררה אותו. הברזילאי כמובן זומן לסגל של ברזיל למונדיאל, ולמרות שהמאמן מעדיף את רישליסון המצויין בתור החלוץ הפותח, זה היה רק עיניין של זמן עד שגם ז’סוס יקבל את ההזדמנות שלו. במשחק האחרון בבתים גבריאל פתח בהפסד 1-0 מול קמרון, ונאלץ לצאת מהמגרש בדקה ה- 64 בגלל כאבים בברך.

תחילה נאמר לו שמדובר בעיניין של מספר שבועות ועל כן יאלץ להיפרד מהמונדיאל, אבל סקירות נוספות הודיעו שככל הנראה ז’סוס יצטרך לעבור ניתוח בברך הימנית וזה צפוי להשבית אותו כשלושה חודשים, בגלל קרע ב** MCL **בברך ימין.

"מה קרה לו** **?”

לפי העדכונים האחרונים, מדובר על קרע באחת מרצועות הברך. בברך ישנן ארבע רצועות מרכזיות:

ACL- הרצועה הצולבת הקדמית הידועה לשמצה בתור הפציעה שגומרת לשחקנים את העונה.

PCL- רצועה צולבת אחורית, חזקה פי 4 מהרצועה הקדמית ופחות מוטה לפציעות.

MCL- הרצועה האמצעית. נוטה להימתח כשהברכיים נמצאות במנך של איקס (ואלגוס).

LCL- הרצועה החיצונית. נוטה להימתח ברגלי ) Oוארוס.(

הרצועה הרלוונטית כאמור היא ה- MCL.

“למה זה דווקא ניתוח?”

בימים האחרונים, הן באנגליה והן בברזיל היה חוסר בהירות בתקשורת וברשתות לגביי אופי הפציעה, החומרה והמקור שלה. למרות שדיווחו שהוא עבר MRI בברך, ככל הנראה היה חוסר בהירות בדרגת הקרע. ה- MCL, כמו כל רקמה בגוף, יכול להימתח, להיקרע בצורה חלקית ולהיקרע טוטאלית. חומרת הקרע מתחלקת לדרגות:

דרגה 1 לקרע קל.

דרגה 2 קרע בינוני.

דרגה 3 קרע חמור שמשפיע על היציבות בברך ולעיתים מערב עוד רקמות.

תחילה, דיברו על 3 שבועות בחוץ ללא מעורבות ניתוחית. ככל הנראה חשבו בהתחלה שמדובר על קרע בינוני בלבד, אבל כנראה בדיקות ההדמייה הדליקו כמה נורות אדומות שהביאו לטיסה מוקדמת של הברזליאי ומשפחתו מקטר לפגוש את מומחה הברך של הקבוצה בלונדון. מנקודה זו, הכיוון הניתוחי הוחלט ככל הנראה בגלל החומרה של הקרע.

“אז מתי הוא יחזור?”

בתקשורת מדברים על שלושה חודשים, וזה לא בדיוק מתיישר עם הסקירות. בדרך כלל ההערכה לקראת חזרה לספורט אמורה לקרות לאחר 20 שבועות. לצורך העיניין, בשלב זה יתחילו לבחון את את מצבו של ז’סוס רק בסוף אפריל, כלומר יותר לכיוון 4 חודשים עד אפילו חמישה כתלות במצבו.

קרע ב MCL מהווה כ- 7.9% מסך כל הפציעות בברך, וגבריאל ז’סוס חווה את זה בפעם השנייה. הוא כבר הושבת בעבר בתקופתו במנצ’סטר סיטי למשך 54 ימים בשנת 2018 גם בגלל קרע ב MCL אבל ברגל שמאל ולא הזדקק לניתוח. הפעם, הברזילאי של ארסנל הולך ללמוד להתמודד גם עם ניתוח לאותה פציעה, ויאלץ לעודד גם את הנבחרת וגם הקבוצה שלו מהבית ולקוות שיסתדרו בלעדיו.

ארגנטינה עלתה עוד שלב עם ניצחון דחוק ומותח לאחר דו קרב פנדלים מול הולנד. בתוך רכבת ההרים הרגשית של המשחק הופיע שחקן שבלט בהיעדרו מאז שלב הבתים של ארגנטינה- אנחל די מריה הותיק, שחקנה של יובנטוס, שעלה בדקה ה- 112 למשחק. ע"פ הדיווחים האחרונים די מריה הוחלף בדקה ה-59 במשחק נגד פולין בשל חוסר נוחות בשריר הארבע ראשי, ועדיין סובל ממנה.

“מה זה שריר הארבע ראשי?”

שריר הארבע ראשי נמצע בקדמת הירך ומורכב מארבעה שרירים:

Rectus Femoris: השריר הארוך שאחראי על פעולת יישור הברך. בעל הסבירות הכי גבוהה לקרעים מבין הארבעה.

Vastus Medialis: השריר שנמצא באספקט האמצעי/פנימי של הירך. עוזר בספיגת עומסים בנשיאת משקל על הברך.

Vastus lateralis: השריר שנמצא באספקט צידי/חיצוני של הירך. גם הוא עוזר בספיגת עומסים בנשיאת משקל על הברך.

Vastus intermedius: שריר שנמצא מתחת לכל שלושת השרירים האחרים.

כקבוצה, השרירים הללו פעילים בקפיצות, נגיחות, בעיטות, ספרינטים, האצות ובלימות, או למעשה, כמעט כל תנועה שקיימת בכדורגל.

“אז מה קרה לו שם? הוא קרע אותם?”

כאמור, שרירים כמו כל רקמה יכולים להימתח, להיקרע חלקית או אפילו להיקרע טוטאלית. במקרה של די מריה נאמר שהוא עבר אבחון רפואי כולל בדיקות דימות (אקוגרף) ולא נמצא שום קרע. המאמן והתקשורת תיארו את המצב הזה כ"עומס יתר". השריר נמצא בכיווץ מתמשך עד כדי חוסר יכולת להרפות וזה לרוב מלווה הכאב ובקושי להפעיל אותו שוב. אם מצב זה מנוהל לא נכון זה עשוי להוביל למתיחות וקרעי שריר.

“איך זה קורה? זה נשמע דיי שגרתי”

ברוב המקרים, הגוף מגיב לעומסים הללו ברמה התאית בתהליכים של פירוק ובנייה מחודשת של תאי השריר. התהליך הזה מאפשר לבנות מסת שריר ולהתחזק. אותו תהליך הזה עשוי לחוות כשל מסויים במצבים של עייפות, עלייה חדה בעומסים, הסטוריית פציעות חוזרות בנוסף לגיל של השחקן שיכול להוות פקטור לאופן בו הגוף מגיב לעומסים. במקרה של הארגנטינאי בן ה-34, נראה שכבר כמה זמן הוא נאבק בחזרה לכושר מיטבי. עוד מתחילת העונה הוא החסיר כ-50 יום בשל פציעות שריר שונות. בנוסף, בטורניר קצר כמו מונדיאל אין את הפריווילגיה לחזור באופן הדרגתי לשחק, אלא על כל שחקן להיכנס ולתת 100%, כשבין היתר המרווח בין המשחקים מאוד קצר (כל שלושה עד ארבעה ימים).

“מתי הוא יחזור לשחק?”

במצבים כאלו קשה להגיד ועוקבים אחרי ההתאוששות והתגובה של השחקן לעומסים באופן יומיומי. התקשורת הארגנטינאית כבר דיווחה שהוא אמור להיות כשיר למשחק נגד הולנד, אבל כשליאונל סקאלוני, מאמן ארגנטינה, התראיין לאחר המשחק על הכניסה המאוחרת של הכוכב הארגנטינאי ענה: “אנחל עוד לא כשיר באופן מלא, והעובדה שהכנסתי אותו לשחק היא אחת מאותן החלטות קשות שלעיתים מאמן צריך לעשות בכדורגל”. כרגע, עוד קשה להגיד אם ישחק וכמה ישחק בחצי הגמר מול קרואטיה.

אנחל די מריה של יובנטוס חווה קריירה עם לא מעט פציעות, ובין אוהדי ארגנטינה הוא ידוע בתור שחקן שמפספס טורנירים בשל כך. בכל זאת, נראה שהצוות הארגנטינאי מנסה לא להגיד נואש על די מריה, ועדיין לנסות להכשיר אותו מחדש לקראת המשחק הבא של הנבחרת הארגנטינאית. אוהדי ארגנטינה יכולים רק לקוות ש"אל פידאו" יפתיע את כולם ויחזור לשחק בשביל הנבחרת.