אבל זה טיעון מגוחך כמו להגיד שמסי ורונאלדו לא הלכו ללסטר או נאפולי ולקחו אליפות. בואו נתקדם. כל המאמנים מוציאים המון כסף, אף אחד מהם לא עם תקציב של חטאפה. כסף לא בהכרח מבטיח תארים, תראה את ברצלונה ללא כסף לוקחת תארים ותראה את האנגליות ששופכות שנים ולא לוקחות.
בליגת האלופות אין אף פעם פייבוריט מובהק. את הליגה האנגלית הוא רמס.
העניין של פפ וליגת האלופות הוא באמת מעניין. גם באינסטינקט שלי, הוא ״נכשל״ שם. ועדיין, שמסתכלים על הנתונים היבשים, הוא זכה בתואר 3 פעמים והגיע ל-4 גמרים. למי כבר יש הישגים יותר משמעותיים ממנו? חוץ ממאמנים של ריאל מדריד (שזה באמת דיון ותזה נפרדת), אני לא רואה אף אחד.
אז מוריניו וקלופ הם מאמנים מוצלחים יותר מפפ במפעל? למה? כי הם אימנו קבוצות שאם הם מודחים אז אף אחד לא בא אליהם בטענות ובסופו של דבר הגיעו לפחות הישגים? גם אם זה טיעון רלוונטי זה באמת לא טיעון חזק מדי מבחינתי כדי לומר שהם הצליחו ופפ נכשל בצורה כל כך נחרצת.
אין אף אחד מאמן אחר שאימן במשך 15 שנה את הקבוצות הכי טובות בעולם ברצף ולכן אין את מי להשוות בכלל לפפ כדי שיהיה סטנדרט שאליו משווים. בכל שנה הקבוצה של פפ היא הפייבוריטית או אחת מה-3 לזכות במפעל וכל הדחה שלו היא כשלון וטרגדיה.
ייתכן שביחס לרמה של הקבוצות שאימן אז אחוזי ההצלחה די מאכזבים (יכול להתחבר), אבל מלכתחילה אני חושב, שעצם זה שתמיד הקבוצה שלו היא הכי חזקה, או אחת החזקות, שמצופה ממנו לזכות, זה בין היתר בגללו. רוצה לומר, עם מאמן אחר לא בטוח שהקבוצות האלו היו בכלל מגיעות לרמה שבה זה ממש אכזבה אם הן לא זוכות במפעל, וכנראה על מנת להגיע לכזאת יציבות אי אפשר להיות ״מאמן נוק אאוט״ אלא מאמן מאוד פדנט ושיטתי שיודע לייצר קבוצות בריאות לטווח הארוך, שפחות טוב בהתאמות נקודתיות.
ולכן, למרות שאינו כזה וסגנון אימונו אינו מתאים לנוק אאוט, הוא עדיין אחד המאמנים המצליחים בתולדות המפעל.
מצד שני - כמה “מאמני נוקאאוט” אתה מכיר?
ליגת האלופות היא טורניר נוקאאוט עם הקבוצות הכי טובות בעולם, ומלא טעויות שיפוט (גם בעידן ה-VAR, שנה שעברה השופט מנע מאיתנו להעפיל לגמר. אותו פפ הודח מול טוטנהאם על שער מנגיעת יד) - מה שהופך את המפעל לסופר רנדומלי. הקבוצה היחידה שמצליח להתגבר על הרנדומליות הזאת (ולא פעם בזכות אותן טעויות שיפוט) היא ריאל מדריד.
בהקשר של פפ - זה בעיקר בסגנון משחק שהוא לא מתפשר עליו ולא מתאים את הקבוצה למאצ׳ אפים ומונטומים במשחק - בעיקר במשחקי חוץ קשים. הוא לא מצליח לייצר את האקסטרה טירוף ואנרגיה שקבוצות אחרות כן מצליחות לייצר במשחקי צ׳מפיונס. לדעת לסבול וכל השיט הזה.
תמיד זה נראה שהקבוצות שלו משחקות על מאין טייס אוטומטי כאשר לפעמים במשחקי צ׳מפיונס צריך את האקסטרה. בגלל שהטייס אוטומטי הזה כל כך חזק ויציב (שוב, הרבה בגללו) זה גם מספיק לזכיות מדי פעם ובאופן הרבה יותר תדיר בליגה (הכי הרבה זכיות רצופות אי פעם בפריימרליג).
באמת אין אצלו הרבה איך לבדוק כי אין רק 3 קבוצות, ברצלונה ובאירן זכו בתואר אחריו ועדין מתמודדות, את סיטי הוא עדין לא עזב.
אני לא בא לזלזל פפ או בהישגים שלו, כמו שטענתי קודם הוא אחד המאמנים הטובים בעולם, העלתי טענות נגד לטענה של הגדול מכולם.
ריאל זכו ב-12 גביעים בלי אנצ’לוטי ומילאן ב-5. אני לא בא לזלזל בא לזלזל באנצ’לוטי או משהו, רק לציין שאלה שתי הקבוצות שלקחו הכי הרבה גביעי אירופה ולכן כל ההישגים שלו לא נחשבים.
ברצלונה זכתה אחריו בגביע אחד ב-13 שנים, באיירן זכתה אחריו בגביע אחד ב-9 שנים. לא נראה לי שאם אלו היו הסטטיסטיקות שלו במועדונים האלה, היית מחשיב אותו כהצלחה. זאת עוד הוכחה שגם במועדונים האלה לא פשוט להגיע להצלחה שיטתית במפעל.
לגבי סיטי קשה להתעלם מקפיצת המדרגה שהמועדון עשה מהרגע שהגיע, גם בליגה המקומית וגם באירופה.
אני מניח שאפשר להתווכח על הנקודה שלי אבל בשלוש השנים שבהן פפ גווארדיולה היה שם - היה לבאיירן מינכן הרכב מושלם כמעט ללא חסרונות, הוא הגיע גם לקבוצה טרבליסטית שהורידה את הקוף הזה מהגב (ההפסד בגמר הביתי לצ’לסי למשל). אני לא חושב שלבאיירן היום יש 11 ברמה של אז עם אריאן רובן ופרנק ריברי בשיאם ואחר כך גם רוברט לבנדובסקי במתנה מבורוסיה דורטמונד ועוד-ועוד ויסלח לי הארי קיין שהוא שחקן נהדר. מנואל נוייר גם הזדקן מאז.
ברצלונה זכתה בגביע אחד אחריו ב-13 שנה, בהחלט, הסגל מ-2017 לדעתי עם עזיבת ניימאר ודעיכת עוד שחקני מפתח - הוא לא באותה הרמה.
בפועל פפ מאמן אוטוטו 20 שנה, אפשר להוריד לו את עונת ההסתגלות בסיטי שהייתה כישלון ונניח את העונה הזו על עזיבת כוכבים, יש לו שלוש זכיות וזה מעט. ושוב, דווקא כי פפ מאמן כזה גדול יש ציפיות. ויש לו את הנטייה לנסות להמציא יותר מדי.
כמובן שאם מדברים על האיכויות כמאמן או מוסיפים את העבודה בליגה כמו שכתבת על פפ - זה דיון אחר לגמרי וקרלו אנצ’לוטי למשל לא בכיון, שתי אליפויות בריאל מדריד בשש שנים זה כלום. בטח כשברצלונה בבעיות כלכליות ו\או עם סגל בינוני כמו ב-2022-23.
דלפ (?) - לא רק שבארסה של פפ עדיפה על בארסה של לוצ’ו, בארסה של לוצ’ו בכלל לא בשולחן של בארסה של פפ. לא במונחי יופי, נטו כדורגל והמשכיות:
בארסה של פפ במשך 4 שנים הייתה הטובה בעולם, ואף אחד לא הצליח ללמוד אותה ולהבין איך אפשר לנטרל אותה. במשך 4 שנים היא מעולם לא הובסה, וגם כאשר היא הפסידה משחקים ותארים - היה ברור שהיא הקבוצה הטובה יותר. הכי קרובה לנטרל אותה הייתה אולי אינטר 2010, כאשר על צ’לסי 2012 אני מאמין שנסכים שמדובר בעיקר במזל חריג. מדריד 2012, למרות שלקחה אליפות בזכות קצב צבירת נקודות מדהים נגד הקטנות (במקביל לעייפות החומר של בארסה נגד הקטנות), הייתה בפירוש נחותה מבארסה 2012, והפסידה לה ברוב מוחלט של 6 המפגשים הישירים ביניהן באותה עונה. הקבוצה הראשונה שבאמת ניטרלה את בארסה הייתה באיירן 2013, ולעולם לא נדע איך המפגש הזה היה נראה עם פפ, או אפילו רק טיטו בריא, על הקווים במהלך העונה.
אז כאמור, בארסה של פפ - במשך 4 שנים כולם ראו מה היא עושה, העריצו אותה, ולא הצליחו ללמוד איך לנטרל אותה. ומה לגבי בארסה של לוצ’ו? לא תשמע ממני מילה רעה על החצי השני של העונה הראשונה שלו. בארסה של 2015 ניצחה את כל הקבוצות הגדולות בעולם - מדריד, סיטי, פריז, באיירן, יובנטוס - בדרך לזכייה אולי הכי מרשימה של איזושהי קבוצה בגביע עם האוזניים הגדולות, וגם למיטב זכרוני בלי טעויות שיפוט בולטות לטובתה. לא היו פנדלים שלא נשרקו לצ’לסי, או אדומים מפוקפקים לואן פרסי ולפפה.
היו לה את מסי, סוארז וניימאר, כולם בגיל נכון ובחלוקה נכונה לעמדות ותפקידים (יש טוענים שמי שאחראי לחלוקה הזו הוא מסי ולא לוצ’ו - אבל הם גם טוענים שהגאון הטקטי האמיתי היה אשתו של פפ טיטו, אז נתעלם מזה). ובזכות שתי הנקודות האלה, ואפס אגו, זה עבד מעולה כמו שהשילוב של מסי, ניימאר ואמבפה מעולם לא עבד. אבל לכמה זמן? כמה זמן אפשר לשחק עם שלושה שחקנים שלא עושים הגנה, עד שהיריבות ילמדו אותך?
כבר בעונה הבאה קבוצות הביכו אותה. היא קיבלה 4-0 מבילבאו ו 4-1 מסלטה, דברים שמעולם לא קרו לבארסה של פפ, אבל אני מסכים שזה זניח יחסית ומשחקים לא מאוד חשובים כשלעצמם. בליגת האלופות היא לא הצליחה לפרוץ את ההגנה של אתלטיקו, שזה לגיטימי, אבל קצת מאכזב, לאור כל כוח האש שלה. אולי אפילו קצת מזכיר את אינטר. אבל אז הגיעה העונה השלישית - הפיק, במקרה של בארסה של פפ. ומה לגבי בארסה של לוצ’ו?
בעונה השלישית זה כבר נהיה עצוב בליגת האלופות, אין דרך אחרת לתאר את זה. בארסה קיבלה 4 מפריז ללא מענה (וחזרה בדרך נס בגומלין - ויש יגידו, אותם אנשים שמתלוננים על צ’לסי, ואן פרסי ופפה - עם טעויות שיפוט), וקיבלה 3 מיובנטוס ללא מענה (הפעם גם ללא מענה בגומלין הביתי). אם זה לא ממחיש לנו עד כמה למדו איך לנטרל אותה, אני לא יודע מה כן.
ובנימה טקטית - היה הרבה יותר קל ללמוד את בארסה של לוצ’ו מאשר את בארסה של פפ, כי היא שיחקה כדורגל שלא יכול להצליח לאורך זמן. אי אפשר לשחק עם 3 שחקנים שלא עושים הגנה. למעשה, אם אתה לא מסי או כריסטיאנו, אפילו שחקן אחד שלא עושה הגנה זה לא לגיטימי, גם אם קוראים לו אמבפה. לא אני אומר את זה, אלא הבוס עצמו:
מתחבר לניתוח שלך, אני חושב שברצלונה של פפ הייתה “הורגת” את היריבות עם הנעת כדור ומרכז שדה יותר איכותי, וברצלונה של לואיס אנריקה הלכה קצת יותר מהר לשלוש המפלצות מקדימה אבל הייתה פחות מאוזנת, גם ההגנה פחות טובה. מה שקצת “הפריע לי” במה שאמרת.
-ב-2013 הרי באיירן מינכן ניצחה 0:7 בצמד המשחקים, זו הייתה דומיננטיות מוחלטת, לא איזה פוקס, אז האמירה של “אי אפשר לדעת מה היה קורה אם פפ היה על הקווים או טיטו ז"ל” - נראית לי על פניו כעושה יותר מדי חסד עם ברצלונה. כאילו ברור שבאמת אי אפשר לדעת אבל הפערים היו גדולים מדי. זה כמו שאני אזרוק לאוויר הנחה ואחליף את המילה ברצלונה במילה ריאל מדריד ואגיד על ה-4:0 נגד ליברפול ב-2009 בעידן שמינית הגמר השחור - אם ז’וזה מוריניו היה עומד על הקווים אין לדעת מה היה קורה. ברור שלברצלונה היה הרכב מעולה, פשוט המומנטום לפני המשחק ומנגד הנסיקה של באיירן. זה לא היה נגמר 7:0 בסיכום שני המשחקים באף מקרה נוסף כנראה, אבל אני לא משוכנע שברצלונה עוברת. באיירן הייתה עוברת ב-6 מ-10 מפגשים לדעתי או אפילו ב-7. זו הייתה השנה שלהם
-באותה עונה, אני לא יכול להגיד שריאל מדריד עשתה בית ספר לברצלונה לצערי אבל שלושה ניצחונות נגדה בשישה משחקים ועם הפסד בודד אחד זה מאזן יפה. אני זוכר משחק די נוח מבחינתנו בגומלין חצי גמר הגביע בקאמפ נואו, משחק ששתי הקבוצות לקחו ברצינות ועם הרכבים מלאים, גם ניצחון 1:2 שלנו בליגה כשכריסטיאנו רונאלדו ומסוט אוזיל על הספסל ועוד שחקנים, ובסופרקופה ניצחנו 1:2 בגומלין וזכינו רק בשל שערי חוץ אבל ברצלונה קיבלה אדום שכמובן עזר לנו אבל הגענו לאינספור מצבים. ריאל מדריד הצליחה לתסכל טקטית את ברצלונה זו נראית לי הגדרה הוגנת או “ריאל מדריד הצליחה להסתדר מולה”.
נ.ב: אני חושב שברצלונה הייתה עוברת את ריאל מדריד ב-2010/11 גם ללא מה שאני מגדיר “האדום הלא צודק של פפה”. לגבי המשחק בגשר זה עניין אחר.
על שאר הדברים שכתבת כנראה לא נסכים וזה לא חדש ואין לי טיעונים שלא השמעתי בעבר, אבל אני רוצה לחדד לגבי הנקודה הזו: כתבתי “ולעולם לא נדע איך המפגש הזה היה נראה עם פפ, או אפילו רק טיטו בריא, על הקווים במהלך העונה.”
הדגש חשוב. אני לא מתכוון שאם פפ היה על הקווים באותו משחק אז הוא היה שולף איזה שפן קסום מהכובע. לא, כדורגל לא עובד ככה. אני מתכוון שהפרויקט של פפ נגמר כאשר הוא בחר לעזוב, והפרויקט של טיטו - ממשיכו הטבעי ביותר - מעולם לא קיבל הזדמנות אמיתית, בגלל המחלה הארורה.
אם פפ היה ממשיך לעונה חמישית, או אם טיטו הבריא היה מקבל את ברצלונה - ייתכן שהיא הייתה ממשיכה להיות הטובה בעולם. לא ספציפית נגד באיירן, כי המשחק נגד באיירן היה רק תסמין לעונה חלשה של ברצלונה (ופנומנלית של באיירן). גם במשחקים נגד מדריד ב-2013 הקבוצה בלבן הייתה טובה יותר, למרות שברצלונה זכתה באליפות.
זה בעיני מעניין מהצד השני.
האם יש דבר כזה התאמה לנוק אאוט, או שעיקר ההשפעה היא בבניית קבוצה טובה וזהו.
אנחנו רואים עכשיו מה בודו גלימט עושה. זה שיא של מועדון שיקח להם המון זמן לשחזר.
סביר להניח שהסיבה העיקרית פה שמדובר פשוט בקבוצה שהגיעה לשיא מסוים שמאפשר לה להתחרות ברמה הזאת, ולא בהכרח איזה התאמה ספציפית לנוקאאוט.
ככה השאלה הופכת להאם מדובר בעניין ספציפי לליגת האלופות או הצלחה בבנייה של קבוצה.
פפ היה מספיק חכם כדי לברוח מברצלונה בזמן. זה לדעתי הדבר הכי משמעותי שהוא עשה בקריירה. וכמו שמדברים עכשיו על פליק שיש לו חוזה עד 2027, גם פפ סיים חוזה והלך שנתיים אחרי שלאפורטה סיים את תפקידו.
זה נשמע כמו הטרלה של MD, אז הלכתי לבדוק במארקה, וזה מופיע גם שם.
כנראה סיפור אמיתי.
מבאפה הרגיש שמשהו לא בסדר בברך שלו לפני כמה שבועות, הרופאים של ריאל בדקו את הברך בכל דרך אפשרית ולא מצאו כלום. נתנו לו אור ירוק לשחק. הוא שיחק עד שכבר לא יכל, ואז הלך לצרפת להיבדק שוב.
הרופאים בצרפת מצאו את הבעיה. מסתבר שהרופאים של ריאל הסתכלו על הברך הלא נכונה!
הברך הפצועה היא ברגל שמאל, אבל הם בדקו את רגל ימין בטעות. פשוט הזיה מוחלטת.
ב MD אומרים שמבאפה כועס מאוד על המועדון ועל הצוות הרפואי, וראשים הולכים לעוף שם.
פאדיחה מארץ הפאדיחות.
איך בודקים רגל לא נכונה בלי שהשחקן גם יבחין?
אנחנו מדברים על דמבלה?
אתם מפסידים כבר את הדיון המרתק שפתחנו על זה בתרד פציעןת של ריאל
הטענה שלמכונה MRI הכניסו את שתי הרגליים ביחד, ואז הם התבלבלו.
יש הטוענים שמבאפה אשם גם, כי שיחק חודש עם כאבים . היה צריך לעלות על הטעות הרבה לפני.
אבל אני לא מבין כלום בזה. פשוט נדהם מהפאדיחה.
אם זה אמיתי, רשלנות ברמות שאי אפשר לתאר.
חבל שלא ניתחו. 
לדעתי אחרי תחקור מעמיק של האירוע, מציאת הגורמים לבעיה, הסקנת מסקנות והבנה ויישום הלקחים, יוחלט שהדרך הכי טובה לטפל בבעיה ולמנוע הישנות שלה היא לתת פנדל לריאל.
