אתה נכנס למשהו אחר לגמרי. ומשהו אחר לגמרי אתה לא יכול להגיע אליו שיגמר החימוש והאמריקאים עומדים מהצד.
זה שאנחנו תלוים באמריקאים כל כך זה עוד כישלון. למה לא מיצרים חימוש בארץ?
אתה נכנס למשהו אחר לגמרי. ומשהו אחר לגמרי אתה לא יכול להגיע אליו שיגמר החימוש והאמריקאים עומדים מהצד.
זה שאנחנו תלוים באמריקאים כל כך זה עוד כישלון. למה לא מיצרים חימוש בארץ?
אני יתן לך דוגמה. קשה ולא pc
נניח ולפני הטבח אוקטובר. בכל פעם שחמאס התגרה וירה רקטות לישראל ונגיד לא היה לנו כיפת ברזל, רקטה אחת פתאום נופלת בגן ילדים עשרות ילדים הרוגים…
אתה חושב שזה היה מגיע לאוקטובר? היינו מייד במבצע בעזה.
כיפת ברזל איפשרה לדרג המדיני לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח כי לציבור בישראל אם אין נפגעים אפשר לספר לו ש"חמאס מורתע"
כיפת ברזל “הרדימה” אותנו. יש מצב שלא לזה ליאור התכון
למה אני הולך רחוק? אם למשל המטח של אתמול בערב של השלושים רקטות, בלי כיפת ברזל כל הרקטות נופלות בקריית שמונה ואז יש לך ספק שבשעה הזו מטוסים לא היו מפציצים בביירות?
אני לא בא בטענות לכיפת ברזל כמובן. אני בא בטענות להיעדר מעשה מדיני. יש לנו סכסוך לא פתור ובמקום לנסות לפתור אותו אנחנו מנסים להכיל אותו. אנחנו מייצרים מנגנוני הגנה שמאפשרים לאויבים לירות עלינו בימי חול ומאפשרים לנו לא להתמודד עם זה שיורים עלינו. המערכת הפוליטית-מדינית חטפה את הפיתוחים הישראלים ועשתה בהם שימוש לרעה.
אנחנו התרגלנו שיורים עלינו וה"עולם" התרגל גם כן. עכשיו כשחיזבאללה יורה עלינו זו לא עילה מספקת למלחמה. זה הזוי. אבל אנחנו הרגלנו את עצמנו ואת כולם שזה סבבה. ולא עשינו את זה כי אנחנו ישו או מפציפיזם. עשינו את זה כי במשך שנים אנחנו רק מטאטאים הכל מתחת לשטיח.
האם כיפת ברזל היא הגדלה של קונספציית הטיטוא - כן. אבל בוא - ירו עלינו קסמים וקטיושות עוד הרבה לפני. הן בצפון והן מעזה. אוי ואבוי אם לא הייתה לנו מערכת הגנה אווירית רב שכבתית - גם במחיר הגדלת המטאטא. טילים בליסטיים כבר היו נוחתים, זו לא קונספירציה.
חזון מדיני - היה חזון של ביבי על חיזוק החמאס - לכן מבחינתי זה לא שלא היה חזון, אלא שהיה אחד מזיק. פה אני מסכים, התבטאתי על כך כאן יותר מפעם אחת.
כיפת ברזל זה לא הבעיה אלא תחושת הביטחון המזויפת שהיא מביאה איתה.
אתה מערבב בין חזון לאמצעי. חיזוק חמאס הוא אמצעי להפרדת הגדה מעזה. הפרדת הגדה מעזה (וחלוקת שטחי ABC) היא אמצעי למניעת רצף טריטוריאלי פלסטיני. מניעת רצף טריטוריאלי היא אמצעי למניעת מדינה פלסטינית. מניעת מדינה פלסטינית היא אמצעי להשגת ארץ ישראל השלמה.
הקטע העצוב הוא שזה לא באמת החזון של נתניהו. לנתניהו אין חזון. הוא רוצה את האמצעי עצמו - את השלטון וזהו.
זה איש הקש, השאלה היא מה איש הפלדה.
נכון שנתניהו מונע מתאוות שלטון, כמו שכל פוליטיקאי מוצלח חייב להיות. נכון גם כנראה שאצלו התאווה הזו גדולה במיוחד בהשוואה לפוליטיקאים אחרים. אבל אני חושב שזה מגיע מתפיסה כנה ואמיתית שבטחון ישראל והצלחת הפרוייקט הציוני תלויים בתבונתו ויכולות ההנהגה שלו. בהחלט יש חזון, והוא מסמוס האתוס הפלסטינאי עד לאכפתיות אפסית מצד העולם, דחיקה עד לקריסה מבפנים סטייל סוריה או ברה״מ. זכות מי שרוצה להאמין שמבחינתו המדינה תישרף, אני לא חושב שזו הפסיכולוגיה של האיש ויש לזה לא מעט עדויות. נשמע בלתי סביר כמעט כמו רצונו בארץ ישראל השלמה, שבמציאות לא מעניינת אותו כבר לפחות 30 שנה.
כל זה כמובן לא כתב הגנה. מנהיגות ופוליטיקה לא עושים עם מוסר של כוונות ובכל הכתוב למעלה אין סתירה לכך שהמניעים שלו ושיקול דעתו נוראיים לפרקים.
זה לא חזון מה שאתה מתאר אלא אמצעי. השאלה היא מה יוצא ממסמוס האתוס הפלסטיני? לאן זה מוביל?
בטחון לישראל. אין יעד סופי, יש רצף שבתוכו הבטחון נמצא ברמה מספקת להמשך קיום המדינה היהודית (כל מה שקרה עד ה-7.10, לצורך העניין, שלתפיסת ביבי היה אמור להמשיך ולהישמר אם לא לדעוך). ברמת הטריטוריה אני לא חושב שיש לו פתרון ממשי בראש, כי התפיסה היא שאין כזה ואנחנו עושים טריידאופים מיטביים עד שיהיה כזה (אם יהיה כזה). כמובן שיש לו כמה שאינם באים בחשבון וכמה שכנראה כן, אבל הרעיון הוא למטב את מצבך ברמה האסטרטגית מול השכנות: להדק קשרים ובריתות עם אלו שרוצות לשחק, ולגרום לאלו שלא רוצות - לראות כמה הן מפסידות (או לא מרוויחות) מזה.
כל זה כמובן התפוצץ מהכיוון הפלסטיני, אבל זו התפיסה.
כשאתה כותב ״חזון״ אתה כנראה מתכוון לאיזה יעד סופי מוגדר בדמות מדינה אחת / שתי מדינות / סיפוח עזה והגדה ע״י מצרים והגדה בהתאמה, וכזה אני מסכים שאין. זה פשוט שימוש מאד מצומצם במושג ״חזון״, ואני עדיין לא מסכים עם זה:
אפרופו מלחמת הלגיטימציה -
הבנאדם נמצא בקמפיין הטלת אחריות על הצבא. קמפיין שפירושו החלשת הזרוע הביטחונית של מדינת ישראל. זה לא מתיישב עם מה שאתה אומר. גם ההססנות כלפי איראן (איום קיומי על אמת) כשזה היה בר ביצוע לא מסתדרת עם “ביטחון לישראל”. גם ירי מהצפון בלי תגובה הולמת לא מסתדר. השאיפות הפוליטיות של נתניהו גוברות על הכל. גם על בטחון ישראל.
בטחון ישראל כפי שהוא רואה אותו כמובן… חוסר ההסכמה בינינו הוא רק על הרציונליזציה, כך נדמה לי
צבא ההגנה לקטאר
עלאק לא ידעו שבכירי חמאס ישתלטו על המגורים ההם…
אין לי התנגדות גורפת לייחוס תכונות אלטרואיסטיות למנהיגים, אבל נראה לי שלייחס לנתניהו תכונות שכאלה זה מוגזם. אם נעמיד את נתנינו במבחן: שלטון או ביטחון אין לי ספק במה הוא יבחר.
זה פשוט מעורבב ולכן זה דיון קצת עקר. כלומר לתפיסתי, הוא חושב שביטחון המדינה תלוי באופן קריטי בזה שהוא יהיה בשלטון לאורך כמה שיותר זמן, יותר מאירועים ספציפיים כמו מלחמות וכו׳. זה דיון על מה קורה לו בין האוזניים, כנראה שאין איך לשכנע.
זה לאו דווקא רק אלטרואיזם אגב, גם עניין של תודעה היסטורית חזקה מאד ורצון להיזכר כסוג של ״צ׳רצ׳יל״ (כמובן ש-פחחחחחחח, אבל זו השאיפה והתפיסה העצמית שלו).
ביידן מתחיל להיות חוצפן. מילא שאתה מפיל עלינו החלטה של הקמת נמל בעזה אבל אתה עוד מצפה שאנחנו נאבטח את זה?, הרצחת וגם ירשת?, אם בטעות ישראל מסכימה לזה אז אפשר להפסיק לקרוא לנו מדינה ריבונית ועל הדרך לתת לנו גם זכות הצבעה לבחירות לנשיאות. שלפחות נזכה לבחור מי ישתין עלינו.
זה גם מסכן חילים שלנו וגם יכול להיות מידרון חלקלק להפוך אותנו להיות גורם שלטוני שם.
ביום שביידן יפסיד אנחנו צריכים לפתוח בזיקוקים.
נ.ב רק תזכרו שחילים שלנו יחזרו בארונות משם, תדעו שהם מתו בגלל שהסנילי רוצה ל"פייס" את הפרגוסיבים במפלגה שלו.
הסנילי החוצפן מממן לכם את המלחמה כן? אם יש טענות אפשר להכריז על ישראל כמשק אוטארקי…