אתה כותב שזה לא עובד, למרות שאמפירית השנים של ביבי הן מהשקטות שהיו. מי שטוען שעקב ההתנתקות נוצרה ‘חמאסטן’ ונורים עלינו טילים, חייב לפי אותו היגיון להגיד שההתנתקות שיפרה את מספר ההרוגים הישראלים.
לגבי הג’יהאד והחמאס - החמאס הוא ארגון ריבוני. ככזה יש לו מוסדות, חוקים, משטרה וכו’. הוא צריך לאפשר להמוני פלסטינים להיכנס לעבוד בישראל. כל זה גורר שיתוף פעולה עם ישראל שמצידה איבדה עניין במי שולט ומתייחסת עניינית לדבר. לכן, החמאס צריך לשחק בתוך חוקי משחק להם הג’יהאד איננו מחוייב. כתבתי כאן קודם - המבצעים נגד הג’יהאד הם בלוף - אין פה באמת מתנגד. זה היה נכון לבנט/לפיד ונשאר נכון למבצע אותו ניהל ביבי. בוחרים כמה יעדים, הורגים כמה מחבלים ויאללה לקפל. נוח תקשורתית לשליט הישראלי ומצויין לחמאס לו יש אינטרס שישראל תעשה עבורו את העבודה. אין למבצעים האלה שום השפעה ברמת עופרת יצוקה או צוק איתן.
אני חושב שהתפיסה הישראלית היא לנסות להוריד את המוטיבציה הפלסטינית ללכת בדרך הטרור מתוך הבנה שגם אם הולכים הכי רחוק שאפשר ומעיפים את חמאס מעזה - אף אחד לא יודע אם זה לא יסתיים בגרוע יותר. הדבר היחיד הבטוח הוא יותר הרוגים מהצד שלנו. לכוח יש מגבלה. גם אם תיצור הרתעה זמנית - הוא לא באמת יפתור את הבעיה העצומה שיש בעזה והוא שני מיליון איש בסיר לחץ שכזה. אני לא אומר שברגע שתיפתר (נניח שאפשר…) הבעיה אז יפסק הטרור, אבל כן אומר שעד שהיא לא תיפתר קשה לראות איך הטרור נפסק לחלוטין.
מבחינה הסברתית יתכן ויש מה לשפר. מבחינה מהותית אתה עסוק בלקבוע עובדות בשטח ולהרחיב את שטח המדינה. ‘כועסים’ עלינו כי אנחנו לא באמת רוצים שלום. גם הם לא, אבל גם אנחנו לא.
זה אף המשך של אוסלו, במובן של העובדה שישראל לא מעוניינת לקחת אחריות על הפלסטינים. לכן באוסלו הוקמה רשות פלסטינית ולכן אחרי ההתנתקות, היכן שאפשר, היא מקבלת אפילו יותר אוטונומיה
בלי ההתנתקות (בצורה שהיא נעשתה) החמאס והגיאהד לעולם לא היו מגיעים ליכולות הצבאיות שלהם היום. אין שום ויכוח על זה. אני דווקא לא חושב שהיציאה מעזה היתה רעיון רע, לדעתי הטעויות היו בעיקר בצורה שהיא נעשתה ובנוסף שאחרי מטחי הירי הראשון שספגנו אחרי ההתנתקות מדינת ישראל לא הגיבה ראוי להפרות של חמאס (אולמרט).
בעיקרון אני מסכים איתך פה אבל אתה לא מסכים איתי על הפיתרון החלופי שלי
שוב, האם החשש הזה באמת ממשי ונכון? שאלתי את זה מספר פעמים בדיון - מניין לנו שבאמת נענש בחומרה?
דבר שני, אמנם אנחנו לא מעצמה כלכלית, אבל האם מותר לעוף קצת על עצמינו ולהגיד שאנחנו כן יותר מתורמים בתחום ההייטק, רפואה, טכנלוגיה? ברמת העיקרון אני מאמין שלכולם יש תחליף, ואין לי כוח לעשות השוואה עם שאר המדינות בעולם בתחומים שציינתי, אבל האם הערך שאנחנו מביאים בתחומים האלה לא מזכה אותנו בנקודות זכות?
1. אני יכול לקבל את זה. מאמין שיש עוד סיבות, אבל סה"כ מקבל.
2. אתה בטוח שאנשים מכירים את ישראל? אולי כן, אבל בדר"כ בהקשרים שליליים בגלל המצב בעזה - וזו בעיה. בנוגע למשפט האחרון בסעיף 2’ שלך, על איזו פגיעה בהרבה דברים אחרים אתה מתכוון? מעניין לשמוע.
דבר אחרון, אני ממש אבל ממש לא חושב שאנחנו מנצחים במלחמת ההסברה, קובעים את הסטטוס קוו, ועושים חישובים של עלות/תועלת. לדעתי הידיים שלנו כבולות בגלל שיצרנו נראטיב של צבא הומני ומוסרי ואנחנו חייבים לפעול לפיו. הפלסטיניים בחרו נראטיב של עם מסכן, כבוש, וחלש, משהו שכל כך קל וטבעי להזדהות איתו כבנאדם ואנחנו, באיזשהו מקום, אולי אפילו פרדוקסלי, בחרנו להציג את עצמינו כאנשי שלום, שמקדשים את החיים, מאמינים במוסר והומניות. למה זה בעיה? כי כל דבר שאנחנו עושים אח"כ מבחינה צבאית זה כביכול = בדיוק ה-ה-פ-ך מזה. זו חתיכת בעיה.
ה. בבקשה תביא דוגמאות אם אתה יכול. אני לא רואה את זה באותה צורה.
אגב1, הגבתי על זה לבלאנקו, אבל זו לגיטמציה שהיא בעייתית היות והיא לא בדיוק נותנת לנו…לגיטמציה.
כוחו של החמאס הביא להתנתקות, כיוון שהוא ניצח את ישראל שהתקפלה מהרצועה (ובצדק, היו שם כמה אלפים על מיליון וחצי פלסטינאים, מצב די הזוי). להציג את הסיטואציה כאילו עזבנו ואז חמאס התעצם זה קצת להסתכל מזווית שנוחה לנו.
אני לא ממש מבין מה אתה מציע וגם למה אתה חושב שזה ישים. כל מי שהטיף להכרעה וכו’ כמו בנט, ליברמן, ביבי ועוד מעט בן גביר - נרגעו מהר מאד כשהם ישבו על כסא הנהג. יש לכך סיבה.
גם אם אנחנו לא יודעים זה ניהול סיכונים פשוט. אם יש גבול אתה תבחן אותו, תמתח אותו קצת, מידי פעם תוציא רגל מעבר גם ותראה מה התגובות.
ההגיון הפשוט שלי אומר לי שלשבור את הכלים ולקחת סיכון שישראל תנותק מהקהילה המערבית זה לא הנתיב הבטוח ביותר.
בגדול אתה לא תקבל פה מאף אחד תשובה של כן או לא, הנושא הזה מורכב מידי בשביל שנוכל אנחנו כבודדים לדעת.
בהחלט מזכה אותנו בנקודות זכות. יש לנו גם המון יתרונות אחרות שמזכות אותנו בעוד נקודות זכות. השאלה היא עד כמה.
אני לא ארחיב אבל אציין כמה.
כמו שאמרתי כבר תיירות זה אחד.
העמדה הגיאופוליטית שלנו מול מדינות העולם.
הרתעה מול העולם הערבי.
חיי אדם ושגרה של אזרחי ישראל.
כח המיקוח שלנו מול החמאס.
נסכים שלא להסכים.
כל עוד אנחנו שומרים על סטטוס קוו ורק מגיבים מול האגרסור שמולנו אנחנו בצד הצודק. טוקבקיסטים בטוויטר יכולים לצעוק כיבוש עד מחר… הקהילה הבינלאומית לא יכולה להצדיק ניצוק שלנו כל עוד אנחנו לא האגרסור. (על כיבוש נדבר בפעם אחרת )
לא אנחנו כבלנו את ידינו. אנחנו מתאימים את עצמנו לקריטריונים של הקבוצה שאנחנו רוצים להיות חלק ממנה. המחיר הוא להיות צבא הומני ולספוג ביקורת. זה הכל חלק מניהול הסכסוך.
ישראל מקבלת לגיטימציה מהעולם המערבי לעשות כמעט כל העולה על רוחה כבר שנים. בשביל זה יש בצ"ג.
לפני שאריק שרון רצה להימלט מכתב אישום ובשביל זה הקריב קורבן את מתישבים של עזה, שרון הוא זה שהמציא את מושג “בעל הבית השתגע”. הפיתרון הוא לגרום לערבים ולקהילה הבינלאומית לחשוש (גם אם לחשוש לחינם) שמדינת ישראל תעשה דברים משוגעים אם היא תילחץ. כמו ללא התרעה וללא לדפוק חשבון לפלוש לעזה לגרש את בכירי חמאס למצרים. ואז להגיד לארגון טרור שיבוא אחריהם. אתם רוצים לא לחזור על זה? אל תעצבנו אותנו.
כן המחיר היה קשה הרוגים פצועים נזק כלכלי משבר דיפלומטי אבל מה ההבדל בין זה לעכשיו ? מישהו שאל את עצמו כמה עולה לירות את כל המיירטים האלו כל כמה חודשים?
כרגע אזרחים הם אפוד מגן של החילים. זה מצב לא נורמלי.
חייב להגיד שאולי יש לנו כוונה טובה, אבל אני לא רואה בפעולות שלנו שום דבר מוסרי. כשאנחנו מחליטים לבטל התקפה בגלל שהם למדו להשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, אנחנו מלמדים אותם שזה עובד, והם ממשיכים להעמיד חפים משפע בפני סכנה.
הדבר ההומני הוא להוריד יעדים שאנחנו רוצים בכל פעם שיש הזדמנות, עד שהם יבינו שהסתתרות מאחורי נשים וילדים לא עוזרת להם.
משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי הודיעו הערב (ראשון) כי עבדאללה אבו גבה, תושב עזה שנהרג מפגיעת רקטה במבצע מגן וחץ הוכר כנפגע פעולת איבה, ומשפחתו תהיה זכאית לקבלת זכויות בהתאם לחוק.
הזיה של החיים.
הדבר הכי מצחיק פה זה שלחצתי על הלינק כדי לראות אם יש עוד פרטים בכתבה אולי שיגרמו לעניין להראות הגיוני יותר…
(אולי יש לו גם אזרחות ישראלית או וואטאבר דה פאק שיכול להפוך דבר כזה להגיוני)
אבל אין כתבה בכלל. או יותר נכון מה שציטטתי זאת הכתבה במלואה בלינק.
נשבע שלכל מלצר מעפן שלא מצליח להביא לי את הבירה הנכונה שהזמנתי יש יותר כישורי חיים מלעיתונאים בימינו.
ראיתי את גרסת המתנחלים ואת גרסת הערבים ושתיהן נשמעות לי חסרות קשר למציאות.
רועה צאן יהודי שפועל אחרי כניסת שבת, ירי לאחר שהבחור נפצע קשה(כולנו פה היינו במטווחים וחלקנו גם לוחמים. פציעה כמו שהוא חווה ואחרי זה לירות ולפגוע?) מצד אחד, ומצד שני טענות הערבים גם לא עושות לי שכל, יצא לי לשרת במקומות כאלה וכשיש פרובוקציות זה לא קורה בתצורה כזו.
אסייג לפני -
מתישהו נדרש לבעיה הזו של ערביי ישראל שלא בדיוק חלק ממדינת ישראל. לא בזכויות ולא בחובות. אך בהחלט אנו מפלים אותם והם לא שווי זכויות.
ואחרי שאמרתי את זה, אני קצת שמח עם חגיגת הקטל בעולם הערבי הישראלי. אני מאז ומעולם נגד הרג ורצח, נגד עונשי מוות - כולל לשפלים שבמרצחים. ובכל אופן אופן אני מצליח להיות אופטימי מעט מחגיגת הקטל. למה? כי פעם ראשונה הערבים הישראלים חווים את התחושה שלנו הישראלים, את התחושה המפחידה שיש חיות אדם החושבות שאפשר לפתור ויכוחים ומחלוקות בהרג, בקטל, ברצח. השיטה שעבדה ועובדת להם עלינו, חלוקת הממתקים אחרי הרג יהודים ושמחה ממוות בטרם עת - הגיעה אליהם כבומרנג.
אולי, ואני לא אופטימי, גם הם יבינו שעם תרבות הרג כמיישבת מחלוקת לא מגיעים רחוק, להיפך, החיים נהיים מפחידים יותר ואיש הישר (והחזק, והאכזר) בעיניו יעשה.
אני לא שמח ולא חוגג. זה כישלון מחפיר שלנו. אבל במיוחד שלהם.
החוסר קבלה של אחריות שלהם מוביל אותם לזה.
עד שהם לא יקחו אחריות על עצמם לא יעזור שום דבר שהמדינה תעשה. ברור שצריך להכנס ולקחת להם את הנשק. אבל שיעשו את זה הם הראשונים שילכו לבכות על בלה בלה בלה פשעי מלחמה שהציונים עושים בהם.
אנחנו חיים במדינה דמיקולו. אין פה שום משילות ושום שלטון חוק.
"הצהרתו האחרונה של יו"ר הרשות על כך שהיטלר השמיד את היהודים בגלל העיסוק שלהם ולא מתוך שנאת יהודים מוכיחה מעל כל ספק שהאיש לא השתנה , הוא עדיין מחזיק בדעות כאלה, הוא עדיין נחשב אחד מגדולי מכחישי השואה שיש כיום בעולם.
אלא מה הוא נהנה מהנחות סלב, איש כמעט לא גינה את דבריו! לא יד ושם ולא פוליטיקאים ישראלים. מותר לו הכל, הכל מותר לו.
תארו לעצמכם אם נשיא אירופאי או מנהיג זר אחר היה אומר את מה שאמר אבו מאזן …הוא היה נאלץ לפנות את מקומו. אבל לאבו מאזן מותר כי הוא פרטנר לשלום …
הבעייה היא נעוצה אצלנו . אם משרד החוץ וההסברה היו מפרסמים את התוכן של הדברים האנטישמיים הרווים בהכחשת שואה אזי אולי היו מגיעים לאוזניים של המערב. אפרופו מערב, איפה כל הארגונים היהודים? מדוע שותקים? מדוע מתעסקים באלון מסק ובדברים הזויים כאלה? מדוע יהודי ארה"ב לא מגנים את דבריו של אבו מאזן?
הבעיה היא קודם כל אצלנו, יד ושם לא מתייחס לדבריו ולא לספר שלו שהוא כתב, עשרות פעמיים ניסיתי להביא לפרסום חלקים מספרו של אבו מאזן (אשר אני היחיד שתרגם מערבית ) ביד ושם סירבו באלגנטיות. גם כנס על הכחשת שואה בעולם הערבי לא התקבל.
כאשר תרגמתי את ספרו לערבית השמאלנים תקפו אותי, אמרו לי שאבו מאזן השתנה, אמרו לי שהוא כיום נשיא שעשה הסכמי שלום איתנו. צחקתי להם בפרצוף. ידעתי שהאיש הזה עדיין שונא יהודים ועדיין שונא יהודים וכי הוא אחד מגדולי מכחישי השואה שיש בעולם הערב"
)
