הפצצות שישראל משתמשת בהן הן פצצות מאוד-מאוד לא גסות, ואנחנו משלמים הרבה מאוד כסף על להפוך אותן למדוייקות וללא גסות - גם ישירות, בגלל המחיר הגבוה של פצצות מדוייקות (כ-80% ממחיר הפצצה הוא הקיט שהופך אותה למדויקת), וגם בגלל כל התהליך הארוך שעוברת כל מטרה שנתקפת, דרך הרבה מאוד אנשי מקצוע (יקרים…) שמעורבים בתהליך. אנחנו משלמים על כל זה גם כדי להביא הישג טוב יותר בכל תקיפה (ארגוני הטרור מולם אנחנו מתמודדים בנו את עצמם כדי לנטרל את היתרונות שלנו, ולכן אנחנו זקוקים למודיעין ולתקיפות מדוייקות במיוחד על-מנת להשמיד את היכולות שלהם), אבל גם כדי למזער נזק אגבי (משלוש סיבות, אגב: א. לגיטימציה. ב. זה לא בהכרח תורם לנו אסטרטגית להרוג המוני אזרחים, במקום להפנות אותם כנגד חמאס. ג. כן, שיקולים מוסריים).
זה שצריך להסביר את כל זה לישראלי שחי בארץ, שרואה את הדיווחים על תקיפות שהופסקו בגלל בלתי מעורבים, שרואה את הקושי שלנו להתמודד כבר שנים עם גופי טרור חלשים מאיתנו בסדרי גודל בגלל ההגבלות המוסריות שאנחנו מטילים על עצמנו - זה עצוב בעיניי.
הפצצות הללו גסות רק במובן שבכל זאת מדובר בסדר גודל חצי טון עד טון של פצצה, מתוכו כמחצית הוא חומר נפץ, שמטילים בלב שכונות אזרחיות. אבל תחת כלל המאמצים שתיארתי לעיל, האופן שבו עושים שימוש בפצצות האלה, ומאמצי הפינוי שנעשו מתחילת המלחמה - מדובר בתקיפה הכי פחות “גסה” שאפשר לדמיין, בהתחשב בנסיבות.
ובשורה התחתונה, כפי שאורי כתב בצדק (ואפילו הוא החמיר מאוד) - במבחן התוצאה אנחנו נמצאים במצב של פחות מהרוג אזרח אחד לכל שתי פצצות “גסות”. הטלנו על עזה כ-40 אלף חימושים עד עתה, וע"פ הספירה האחרונה של האו"ם בעצמם - נהרגו עד עכשיו כ-15 אלף “בלתי מעורבים”.
לגבי שקר ההרעבה -
אני בטוח שהמצב ברצועה היום קשה יותר מאשר לפני ה-7.10, וטוב שכך. זאת המשמעות של הכרזת מלחמה על מדינה שכנה (אם אתה מפסיד בה), וגם האוכלוסייה האזרחית צריכה להבין את זה - בפעם הבאה שיחשבו לחגוג פלישה קרקעית לישראל. יש לזה חשיבות קריטית במאזני כוחות ובמערכת התמריצים של מנהיגים ושל יחסים בין יישויות מדיניות.
אבל מפה ועד להרעבה שיטתית ומשמעותית, שמייצרת “משבר הומניטרי” של ממש - המרחק גדול מאוד. אנחנו מעבירים עשרות ואף מאות משאיות של סיוע הומניטרי לתוך הרצועה, משטחנו; אנחנו מאפשרים הצנחות של סיוע הומניטרי בשטח אווירי ריבוני שלנו, שהוא שדה קרב ושטח צבאי סגור לכל צורך ועניין; אנחנו אפשרנו וסייענו הקמה של אזורים בטוחים ברחבי הרצועה, שם האוכלוסיה האזרחית יכולה לחיות בבטחה יחסית, ותוך הבנה שסיכוי גבוה שחמאס משתמש באיזורים הללו לצרכיו, לבטחונו, ולכרסום יתרוננו היחסי; אנחנו סייענו להקים מזח אמריקאי שמתספק את האוכלוסייה המקומית, ואף מאבטחים את כל המאמצים הנ"ל באמצעות חיילינו, תוך לקיחת סיכון ממשי.
אגב, בהקשר הזה גם הביקורת על צה"ל שמאפשר כביכול את השתלטות חמאס על הסיוע ההומניטרי היא לא נכונה ולא ראוייה בעיניי. אפשר לדבר הרבה על מנגנון הניהול והשליטה החלופי לחמאס שלא קם/הוקם עד עתה, אבל אין שום סיבה שחיילינו יסתכנו (יותר ממה שהם עושים ממילא), פיזית ותדמיתית כאחד, ויספקו בעצמם את הציוד והמזון לאוכלוסיה העזתית, תוך חשיפת עצמם למתווי פיגוע שונים של חמאס (שטמוע עמוק בלב האוכלוסייה האזרחית), או תוך נטילת אחריות לגורל העזתיים. בפעם הבודדת שצה"ל עוד ניסה לעשות זאת, אח"כ הוא הואשם ע"י כל העולם בבלאגן שהלך שם.
ושוב, אם נלך למבחן התוצאה - לפי הנתונים הרשמיים, עד עכשיו אחרי חצי שנה של “הרעבה” - מתו בסה"כ 32 אנשים כתוצאה מרעב (מתוך למעלה מ-2 מיליון איש ברצועה). אלה מספרים מגוחכים. אני אפילו לא בטוח שזה יותר מאשר שנה רגילה ברצועה הנחשלת הזאת.
לצורך העניין - ככה נראית הרעבה שיטתית של מדינה יריבה על אוכלוסיה אזרחית בעת מלחמה. אפרופו מוסר כפול - מעניין שהמדינה המרעיבה שם, היא אותה סעודיה שעכשיו ארה"ב כל-כך ששה ולחוצה לנרמל בכל העולם, ובפרט עם ישראל “הרעה”.
אני אגיד יותר מזה - אני אפילו לא בהכרח מסכים עם איך שמדינת ישראל מתנהלת מבחינה הזאת, בשני המישורים: ההימנעות מנזק אגבי, וסיפוק הצרכים ההומניטריים של תושבי עזה כאחד. בעיניי זאת הזייה שאנחנו צריכים להתאמץ כל-כך, גם בכסף וגם בנפש, ולסכן את טובי אנשינו וחיילינו על-מנת לדאוג לאוכלוסייה שצהלה וחגגה כשטבחו בנו ואנסו בנו, ועד היום מסייעת לחמאס להמשיך ולפעול, ולהסתיר את חטופינו האזרחים.
אבל עצם העובדה שישראל עושה מאמצים אדירים כאלה בכל אחד מהתחומים, באופן שאינו בר-השוואה בכלל לאף מדינה ואף מלחמה אחרת בהיסטוריה, ובכל זאת חוטפת קיתונות כאלה של ביקורות מכל העולם (כולל מתוכה עצמה, מסתבר) - מוכיח לי יותר מכל דבר אחר עד כמה זה מאמץ עקר, כמעט.