לצערי, העיסוק האובססיבי בנו זה חלק מקמפיין הבחירות שלו.
זה מה שעצוב, אם האמריקאים לא היו עוצרים אותנו, מלחמה היתה מסתיימת ממזמן.
לדעתי הסיבה שהם נגד רפיח זה יותר מלנסות למנוע מאיתנו לגלות כמה נשק הם סיפקו למצרים שהוברח בסופו של דבר לחמאס. ביידן באמת אכפת מהפלסטינים כמו שלי אכפת מהאוכלסיה השיעית בלבנון.
לייק 1
אההה, אז כשכתבו כאן, ובכלי התקשורת, שביבי הציע את מה שהחמאס הציע רק באיחור ושבגללו שבויים נוספים מתו הם טעו?
מעניין אם מישהו יתנצל על המילים שלו.
2 לייקים
בוא לא נתבלבל. הצנזורה אסרה על כלי התקשורת לפרסם את ההצעה הישראלית. מה שביידן אמר לדעתי זה הקצנה (בכוונה) של ההצעה הישראלית.
ישראל למעשה נכנעה לחמאס כמעט בכל פרמטר ומה שהיה אכפת לביבי זה רק הניסוח של ההפסקת אש. שישאר מעומם בשביל שהוא כרגיל יוכל ל"בלבל" את הבייס שלו (בעזרתם של אנשי ערוץ 14) בנתיים חמאס מסרב גם לזה.
יש כאלו שטוענים שזה סירוב טקטי שזה נועד להשיג ויתורים נוספים, אחרים אומרים בגלל שאין לו יותר מידי חטופים חיים חוץ מאלו שמשמשים אפוד מגן על דף וסינואר…
כמו שנכתב פה לפני, ביידן במרדף שלו אחרי הקולות המוסלמים במישיגן מאריך את המלחמה במדיניות שלו.
כמו שכתבתי פה כבר, לדעתי סינוואר חושב שפקטור הזמן עובד לטובתו. לכן עסקה שהיה לוקח בדצמבר - לא כדאי לו בהכרח לקחת עכשיו.
סינואר לא חושב על פקטור של זמן הוא חושב על הישרדות ובשביל זה הוא צריך הפסקת מלחמה. זו הייתה הדרישה מלכתחילה. הוא לא זז ממנה מילימטר כי זה כל מה שהוא צריך.
אם ההצעה הישראלית ניסתה באופן מעודן להציע מכבסת מילים מתחמקת שפירושה סיום מלחמה בלי להגיד סיום מלחמה, נתניהו מלאך החבלה מיהר לצווח ולוודא שחמאס מבין שאין הפסקת לחימה.
אין ניצחון מוחלט. כלומר יש בחלומות המוזרים של דוד. הוא גם יביא סימוכין מההיסטוריה. מה שאין בהיסטוריה זה ניצחון מוחלט של נתניהו. אין ולא יהיה. כרגע יש 2 ברירות:
-
הפסקת המלחמה, שכוללת שקט מצפון ושחרור החטופים
-
המשך מלחמה אינסופית, שכוללת ירי מצפון ומדרום, חיילים וחטופים מתים והישרדות פוליטית.
גם אם רוצים את הניצחון המוחלט צריך קודם להחליף את הדירעקטיבה
אז אתה בעצם אומר שתנאי מקדים לניצחון מוחלט זה החלפת נתניהו? וואלה יש מצב שאני מסכים איתך, הקטע המצחיק הוא שחלק גדול ממי שדורש להחליף את נתניהו עושה את זה על מנת להפסיק את המלחמה.
נתניהו אפס מאופס ואני בעד להחליף אותו, המזל היחיד שלנו הוא שכרגע האינטרס הפוליטי שלו הוא לא לחתום על הסכם כניעה ולכן הוא גם לא חותם עליו. אם יום אחד האינטרס הזה איכשהו יתחליף וישתלם לו לחתום על הסכם כניעה, אין לי ספק שהוא יחתום גם יחתום.
פשוט מדהים איך תוך כמה חודשים כלל מערכת הביטחון וחלק גדול מהפוליטיקאים שלנו (במיוחד אלו שהם יוצאי מערכת הביטחון…) חזרו לקונספציה. האמת, זה מאוד מפחיד מה שזה אומר על מערכת הביטחון שלנו והאנשים שמובילים אותה.
לייק 1
עם נתניהו שום דבר הוא לא מוחלט. הכל אינסופי ועקלקל. אין לי ספק ויש לי 8 חודשים לצידי, שההכרעה שאתה רוצה לא יכולה לקרות כשבראש אעומד אלוף העולם במסמוס.
אני לא חושב שהם חזרו לקונספציה אלא שאתה עדיין תקוע בקונספציה שהצבא שלנו מסוגל להתמודד צבאית. אחרי 8 חודשי כישלון צבאי מהדהד החברים בימין עדיין חושבים שאפשר להילחם בלבנון. מדינת ישראל בדרך להפוך למדינה חלשה שכל מי שרוצה יכול לירות עליה מתי שמתחשק לו ושמפחדת מהתמודדות צבאית.
אתה לא יוצא למלחמה ארוכה אינסופית ומפנה רבע מיליון תושבים. יש פה סתירה. אתה לא נכנס לעזה כדי למנוע ירי רקטי ואז פשוט מקבל אותו מצפון בסטרואידים. אין פה שום רמז לחתירה להכרעה. יש פה אך ורק הישרדות פוליטית. הצבא מתפורר ונראה כמו צל של צה"ל. זה לא מקרי.
מסכים לגמרי.
8 החודשים האחרונים לטעמי היוו הרבה פחות כישלון צבאי והרבה יותר כישלון מדיני. זה כמובן לא אומר כלום לגבי היכולת שלנו להילחם בלבנון ולצאת עם תוצאה רצויה. אם כן - אני בעד להיכנס למלחמה, אם לא - אני נגד. אין לי את המידע.
אבל, אין לזה שום קשר לעזה. גם אם נכון בלבנון להימנע ממלחמה בעת הזו (וזו דעה מאוד לגיטימית ואני עצמי חושב שייתכן והיא נכונה), בעזה אין לי שום צל של ספק שהניצחון המוחלט הוא בהחלט אפשרי. הבעיה שם היא לא צבאית אלא מדינית.
הגענו ל-8.10 בלי שיש במגירה תכנית צבאית לכיבוש מלא של הרצועה. אם זה לא כישלון צבאי אז אני לא יודע מה זה כישלון. 8 חודשים אחרי ועדיין אין תכנית צבאית כזו.
לייק 1
אני לא מחפש ניצחון מוחלט כי אחרי השביעי לאוקטובר אין כזה דבר ניצחון מוחלט. השביעי לאוקטובר גם בעוד מאה שנה יזכרו אותו . סינואר ודף בעיני המוסלמים השיעים במזרח התיכון נחשבים כבר עכשיו לממשיכי הדרך של מוחמד. אין כזה דבר ניצחון מוחלט אחרי שכובשים וטובחים בך.
אני רק מחפש לא להפסיד. לסיים המלחמה שחמאס בשלטון זה להפסיד ולהזמין עוד שביעי באוקטובר שבוא ליאור והשמאל יסבירו לנו שוב ושוב שצריך היה לסיים את המלחמה הבאה כי אין דבר כזה ניצחון מוחלט…
ליאור, אתה באמת משקר לעצמך וחושב שתסיים עכשיו את המלחמה תקבל כמות משמעותית של חטופים חיים? אתה באמת מאמין לזה? תקרא שוב את ההסכם. ההסכם מאפשר לחמאס להשלים גופות למספר החטופים החיים אם אין לו 33 חטופים חיים, אתה מבין מה זה אומר?
מי שזוכר, איך חיזבאללה החזירו את הגופות של גולדוסר ורגב בזמנו, שהם עשו טקס עד הדקה 90 שבוא הם סירבו להגיד אם הם חיים או מתים, זה יקרה שוב הפעם, אם העיסקה הזו תתקבל.
המזל היחיד שלנו שחיזבאללה מסיבות שאני לא מבין באמת, לא הצטרף לחמאס בפעם הזו, בפעם הבאה, חמאס יצטרף למתקפה שאירן וחיזבאלה יתחילו.
הערכות מדברות על 60 חטופים חיים. לי יש תחושה שיש 40. בעסקה הקודמת שוחררו 110.
העיסקה מדברת שהם מתחיבים עד סיום השלב השלישי! לשחרר 33 חטופים. לא מתחיבים על כולם שהם בחיים.
אם הם היו מתחיבים על 40 חטופים בחיים בשלב הראשון היתי בעד לבצע עיסקה.
לא קראתי מן הסתם את המסמכים עצמם אבל למיטב הבנתי ההבחנה בין השלבים היא לא לפי חי/מת (כי אין מספיק חיים בכל קטגוריה כדי למלא את המכסה) אלא לפי קטגוריות:
שלב ראשון - הומניטרי: נשים ומבוגרים (שם ככל הנראה לא נותרו 33 בחיים)
שלב שני - יתר החטופים (חיילים, חיילות וגברים בגילאי מילואים)
שלב שלישי - גופות יתר החטופים (שלא בקטגוריית הומניטרי)
מה הכוונה? לכאורה ההבחנה הזאת קריטית כי חמאס תמיד יכול לירות בחטופים לפני שהוא מחזיר אותם
ואז הפתולוגים בישראל יגידו ששעת המוות הייתה היום וזו תהיה הפרה של ההסכם
אז במשך שלב א’ הם יירו ב(חלק מה)חטופים שישחוררו במסגרת שלב ב’ ויטענו שזה מהפצצות צה"ל
בשלב א אין הפצצות
בכל מקרה לגמרי אפשר וצריך להתעקש על רשימה מראש
בגדול, כל עוד חילופי האסירים מתרחשים על סמך אסירים חיים בלבד, ואולי אף אפשר לדרוש מחמאס מספר מדויק של מי חי ומי מת כחלק מחתימת ההסכם - זה די אמור לתת להם תמריץ להשאיר אותם בחיים. אין להם סיבה להרוג אותם “סתם”.
הבעייתיות בסיפור של 33 החטופים החיים או לא חיים היא לא בתמריצים של החמאס (שקיימים לגמרי להשאיר אותם בחיים) אלא דווקא בצד הישראלי של כל מי שתומך בעסקה בכל מחיר. יש אחוז גדל והולך, לצערי בהובלת אנשי צבא לשעבר, שתומכים בהסכם כניעה של ישראל מול ארגון טרור חלש ממנה עשרות מונים על מנת להציל כמות די קטנה של אנשים. לאנשים הללו, יש אינטרס די ברור שהמספר המדויק של החיים מתוך ה-33 יישאר בגדר נעלם.
אני לגמרי מאמין שהכוונות של האנשים הללו טובות, מה שמייאש אותי זה ההבנה שאלו ראשי הצבא והביטחון שלי (בהווה ובעבר) ועליהם אני אמור לסמוך. 0 חשיבה אסטרטגית ו-0 נכונות להקריב חיים (על מנת להציל כמות גדולה בהרבה של חיים). כשאתה לא מוכן לספוג נפגעים, הצבא שלך יכול להיות הכי חזק בעולם אבל הוא חסר משמעות ואולי אפילו היה עדיף שלא היה.
3 לייקים
מצטער, אבל זו אמירה שמעידה בעיקר על בורות, ואפילו על מידה של צביעות.
אלוהים יודע שיש הרבה על מה לבקר את המערכת הצבאית-בטחונית שלנו, רק בהודעה שמעליי יש דוגמה טובה לכך (עיסוק יתר של בכירי צבא בפוליטיקה מדינית וב"ערכים", במקום במשימות המקצועיות שלהם).
אבל במקרה הזה זה פשוט לא נכון:
א. גם אם הייתה תוכנית צבאית לכיבוש הרצועה ב-6.10 (והייתה כזו), היא מן הסתם לא כללה “דקויות” כמו 250 חטופים ישראלים שמפוזרים ברחבי הרצועה. ולכן כל תוכנית שכזו בהגדרה לא רלוונטית ל-8.10.
ב. גם אם לא הייתה תוכנית צבאית לכיבוש הרצועה ב-6.10 - היה מדובר קודם כל בכישלון מדיני, ולא צבאי. הצבא, כידוע, הוא בסה"כ עוד זרוע של הממשלה ושל המדיניות שלה, ולכן תעדוף המשימות שלו מושפע ישירות ממדיניות הממשלה. לבנות תוכנית צבאית בסדר גודל הזה, לאשר אותה בכל הדרגים, ובעיקר - להמשיך לתקף ולתחזק אותה - דורש המון קשב, זמן ומשאבים של הצבא. הצבא היה חוטא לתפקידו אם היה משקיע את כל המשאבים הללו בבניית ותחזוק התוכנית, כשהממשלה מראה (ברמזים ובאמירות מפורשות כאחד) שאין לה שום כוונה לממש תוכנית כזאת.
העובדה שהגענו ל-6.10 כשהתוכנית לכיבוש מלא של הרצועה נמצאת עמוק בתוך המגירה, ברמת בשלות לא מספקת אולי - היא תוצאה ישירה של המדיניות הרופסת של הממשלה ב-20 שנה האחרונות, ויותר מזה - גם של כל החכמים בדיעבד, בתקשורת, בציבור, ובקרב כל הפוליטיקאים הצבועים והכושלים שמתיימרים להוות אלטרנטיבה לממשלה הנוכחית.
ג. כמובן שמאז ה-7.10 גובשה, נבנתה ותוקפה תוכנית לכיבוש מלא של הרצועה. אבל יש המון מגבלות חיצוניות למימוש התוכנית - בעיקר לחצים מדיניים בינלאומיים, אבל גם המאמצים לעסקת חטופים לדוגמה (ואני לא פוסל שגם כאן מעורבת מדיניות ממשלה כושלת, שנובעת אפילו משיקולים פוליטיים צרים) - שמוסיפות המון אילוצים לתוכנית, ומחייבות אותה להשתנות תוך כדי תנועה. אם כי, חייבים לומר ביושר, שגם ללא אילוצים חיצוניים בכלל - מימוש מלא של כיבוש כלל הרצועה הוא תהליך שאורך זמן, ויש לא מעט אנשים (מנשיא ארה"ב ועד לא מעט מאזרחי ישראל) שלא מוכנים לקבל את זה.
לצד זאת, חשוב להדגיש שגם היום הצבא סובל מכך שאין כוונה אמיתית לכיבוש מלא של הרצועה, וכמו בבדיחה הישראלית המפורסמת והעצובה - מקבלי ההחלטות חוששים מהמקרה שבו נצליח במשימה, ולא יודעים מה לעשות במקרה כזה. לצערנו, כפי שדוד ציין, זה נכון גם לגבי כמה בכירים בצבא, בהווה ובעבר. ושוב - זה נכון גם וביתר שאת לגבי גורמים רבים מאוד של אנשי תקשורת, מובילי דעת קהל, ופוליטיקאי אופוזיציה בכירים, שמתיימרים להוות אלטרנטיבה ומעבירים בצביעות ביקורת על התנהלות המלחמה.
5 לייקים