אני יחסוך ממכם את התמונות.
הלב שלי נשבר.
ממש
מה שהולך בטלגרם
יותר מידי מפורש
מקווה מאד שזה לא יתפתח למערכה ארוכה גם בצפון
אני באמת מופתע שזה לא התפתח עד עכשיו…
אני חושב שהם מחכים שהארוע יסתיים ואז שצהל יתכונן לתגובה הם יאיימו שהם יכנסו למערכה מציפיה שצהל יורתע.
אי אפשר לדעת כלום כמובן
אבל זה הרי מתוכנן, לא איזה משהו ספונטני
ואם זה מתוכנן אז אולי ההמשך ידוע, גם אם לא לנו
לגמרי. פחד אלוהים. וזה עוד בלי הטרגדיה האנושית הבלתי נתפסת שחברים שלי עוברים כבר עכשיו.
התרחיש של אם כל המלחמות בצפון עם טילים על כל הארץ מדובר מאז לבנון השניה
מקווה ששם נופתע פחות אבל לאור התמונות קצת קשה לבטוח בכך
יש מצב שהם פשוט מחכים לראות מה התגובה הישראלית. התגובה צריכה להיות לא פרופורציונלית, אחרת חיזבאללה לא יהיה היחיד שמבין שיש לו פה הזמנות שלא הייתה כמותה.
לייק 1
הסיבה שיש כמות משמעותית של חטופים היא ביטוח נגד תגובה לא פרופורציונלית. מצב נוראי גם למקבלי החלטות טובים בהרבה מאלה שיש לנו.
לייק 1
השאלה היחידה היא האם מישהו יתפטר לאחר שיתפזר האבק(בטוח שלא), והאם נראה שינוי במדיניות ישראל בכל הנוגע לחמאס ולרשות לאחר דברים. כי לדעתי זו מכת מוות עבורה.
מישהו יענה על השאלה איך דבר כזה קורה בלי שאף אחד רואה או מגיב בזמן אמת?!
עזבו מודיעין או חיזוי.
רואים מחבלים עוברים את הגדר, עם טנדר! ומה?! איפה כל אמצעי התצפית? איפה כל החיילים?
איך לעזאזל קבוצה של מחבלים חוגגים על טנקים נטושים של צהל?! איפה הצבא הכי חזק בעולם?
זה חתיכת בלון שהתפוצץ כולם מסביב רואים…
כולם ביהודה ושומרון שומרים על מתנחלים
משגע אותי שהערוצים בישראל משדרים את התעמולה של חמאס…
אני האחרון שמבין ‘בפוליטיקה’, מפחד אפילו להביע את דעתי כדי לא לכתוב שטויות. אני הייתי “בבועה התל אביבית שלי” פחות או יותר עד לפיגועים בדיזינגוף באפריל 2022 או משהו כזה. מאז אגב בכל שישי בערב די שומם שם. היום אף אחד אבל אף אחד לא היה בחוץ ברחובות. אנשים ממושמעים.
לא תיארתי לעצמי בבוקר שזה יימשך עד עכשיו, להגיד שהחדר כושר סגור או שמחר לא יתקיימו לימודים בבית הספר זה אנדרסטייטמנט; חשבתי שמדובר ברקטות אחת ל…; לדעתי לא הגיוני שהקבינט התכנס כל כך מאוחר אם דני קושמרו היה יכול לקפוץ לאולפן ולנהל שידור ברגע. לא הגיוני שיותר מדי זמן עד שתושבים קיבלו תשובות. זה באמת מצמרר ומרגיש כמו מלחמה. אנחנו עסוקים “באויב מבפנים”, כשיש אויב מבחוץ שרוצה לחסל אותנו ותפסו אותנו עם המכנסיים למטה. בהתחשב בכך שזה היום הראשון זה הכי נורא, אבות כבדות מאוד בנפש! וזה מפחיד שיש הרבה מחבלים שמסתובבים בחוץ.
ידידה שלה גרה בעוטף כמעט כל חייה, כעת היא בארה"ב ואוכלת את הלב שהמשפחה שלה נשארה שם לב והיא רחוקה.
שתהיה בריאה אדווה דדון, עיתונאית טובה, כל הכבוד על האומץ להגיע ולסקר שם בעטוף, אבל שתי הבנות האלה התחבאו בשיחים עשר שעות אחרי המסיבה, תשאלי שאלה-שתיים רלוונטיות ושחררי אותן להורים שלהם…
לייק 1
בת דודה שלי ובעלה על 7 ילדיהם מתגוררים בעוטף ולא מגיבים בווטסאפ ובטלפון… הם דתיים אבל תמיד מעדכנים אפילו בסבבי ירי ‘שגרתיים’ בשבת.
בא לי לבכות. נקווה לטוב.
3 לייקים
מצטער לשמוע על כל מי שחווה את האירוע מקרוב - תהיו חזקים! 
מצטרף ל @Shayhi7 , מישהו מבין איך החדירה הזאת קרתה? זה נראה כאילו שחררו את כל הצבא הביתה לחג. לא ברור איך הם חדרו ככה עם רכבים והכל.
אני מצפה לתגובה חריפה מהמדינה. הפעם לא מעניין אותי מה יגידו בעולם ואיזה סקנציות. אני מדבר קצת מהרגש, אבל מצד שני לפעמים צריך להגיב בצורה חסרת תקדים. נמאס.
6 לייקים
די עם לחכות לתגובות כבר.
יש טרקטור שמפרק את הגדר, למה אין מולו מסוק?!
2 לייקים
עדכון: הם בסדר, לא יודע אם נפשית אבל עדיין…
22 לייקים
ניא קיפניס:
"כתבי הדרום, שנמצאים בתחתית שרשרת המזון של עולם התקשורת, היו אלה שתושבי הדרום זעקו מגרונם. בהיותם אנשי שטח, הם ראו את אשר עמיתיהם המיוחסים, הכתבים הצבאיים, לא ראו מבעד לתחתית כוס היין, שהשיקו לשנה טובה עם אלופי המטכ"ל. דעה
הדברים נכתבים כחמש שעות אחרי תחילת האירועים הנוראיים בדרום, כאשר התחושה היא שהגרוע מכל עוד עתיד להיחשף בשעות ובימים הקרובים. כך או כך, דבר אחד בטוח: מערכת הביטחון הופתעה, נרדמה, נכשלה כישלון חרוץ וטוטאלי במשימה העליונה שלה: הגנה על חייהם של אזרחי ישראל.
הבדיקה, ובעקבותיה גם החשבון ו עם האחראיים בתוך הצבא והממונים על מערכת הביטחון, עד לדרגים הרמים ביותר - עוד ייערכו. בינתיים ברור שלצד צמרת צה"ל וזרועות הביטחון החיצוניות (מוסד, שב"כ וישויות נוספות), יש עוד מערכת שקרסה ממש כמו ההגנה המרחבית על יישובי העוטף: כת הכתבים הצבאיים.
תכף נדרש למילה “כת”, אבל קודם עכל אני מקווה שעמיתיי, כתבי הצבא למיניהם גוזרים עכשיו לשניים את התעודה שקיבלו מצה"ל, תעודה שאומרת בגדול רק דבר אחד: אנחנו נגלה לכם מידע רגיש ובלבד שתתחייבו לא לחשוף אותו לציבור. לכאורה זה נשמע הגיוני: מידע צבאי הוא לרוב אינו כזה שיכול להיות גלוי לעין כל. במקביל חשוב כמובן גם שהכתב הצבאי יכיר את מכלול השיקולים שעומדים בפני ראשי הצבא והמפקדים בשטח. זה יהפוך אותו לבר סמכא, בקיא ורחב יריעה, נכון?
זהו שלא. אלה רק החרטוטים שמוכרים לי במשך שנים עמיתיי, כשאני שואל אותם למה הם אוחזים בתעודה מהגורם שאותו הם אמורים לבקר. תשובה לא קיבלתי בכל עשרות שנותיי בתקשורת. לעומת זאת, הוכחה לצדקת טענתי, לא קיבלנו מאז 1973. עד היום.
עם היד על הדופק. סטיינמן/צילום מסך, צילום מסך
כת משתפי הפעולה של דו"צ
מי מהצופים לא ירצה לחבק אותם, את הילדים של כולנו? מי לא ירצה לזרום עם דובר צה"ל שיוזם אייטמים שכאלה שהציבור משתוקק להם ושמצריכים מעט מאוד עבודה מצד העיתונאי האחראי. סליחה - הכתב האחראי, החבר בכת שומרי הסוד - מי שהמילה עיתונאי אינה הולמת את עבודתו השוטפת
בשבועות האחרונים, טרם מכת הפתע שהנחית חמאס על מדינת ישראל, התקיימו בתקשורת המרכזית שני זרמים מנוגדים: הראשון, החלש והצודק (בדיעבד) היה של כתבי הדרום, שהבולט ביניהם הוא תמיר סטיינמן (12). הם ניסו להביא את מצוקתם של התושבים, לשדר את אוזלת היד שמגלים הדרג המדיני והצבא נוכח הטיילת הפלסטינית על גדר המערכת. לרוב הם הגיעו לתחתית טבלת החשיבות בסדר היום החדשותי.
ממש כמו בימי חפירת המנהרות אי שם בעשור הקודם, שבהם התריעו תושבי העוטף על רעשי חפירה (וכמעט שנשלחו להסתכלות על ידי גורמי הביטחון), גם הפעם היה לכולם נוח להתעלם: מראש הממשלה שלא רצה שיהרסו לו את הפסטיבל הסעודי, דרך שר הביטחון שלא רצה להרוס את מעמדו החדש כמבוגר האחראי הכמעט-יחיד בממשלה - ועד לצמרת צה"ל.
ומה עשתה האחרונה? כינסה את כת משתפי הפעולה שלה, הכתבי-מטעם ושיווקה להם ראיונות בלעדיים ויח"צניים. הסגנון: “הנה בנינו המצוינים מגולני, גבעתי והצנחנים בפעילות מבצעית באיו"ש או על גדר הרצועה. הנה הם מחייכים, אומרים שקשה אבל שהם ערוכים לכל תרחיש” (כמה נלעג נראה עתה המשפט הזה שנכנס לדבריו של כל מפקד, משר הביטחון, דרך הרמטכ"ל ועד לאחרון המ"מים בשטח).
אכן, מי מהצופים לא ירצה לחבק אותם, את הילדים של כולנו? מי לא ירצה לזרום עם דובר צה"ל שיוזם אייטמים שכאלה שהציבור משתוקק להם ושמצריכים מעט מאוד עבודה מצד העיתונאי האחראי. סליחה - הכתב האחראי, החבר בכת שומרי הסוד - מי שהמילה עיתונאי אינה הולמת את עבודתו השוטפת.
זכות הציבור לדעת. דבורי/צילום מסך, צילום מסך
אין מי שיכה על חטא אי-החשיפה
כאשר כל זה קורה בימי שלום יחסי, עם “מחדלון” פה ושם, קל לזרום עם הדוברים הסמויים של צה"ל בתוך התקשורת, קל לחבק את מי שאנחנו רוצים כל כך להאמין שהם שומרים עלינו. כשכל זה קורס, אין מי שיכה על חטא אי-החשיפה. כתבי הדרום, שנמצאים בתחתית שרשרת המזון של עולם התקשורת, היו אלה שתושבי הדרום זעקו מגרונם. בהיותם אנשי שטח, הם ראו את אשר עמיתיהם המיוחסים, הכתבים הצבאיים, לא ראו מבעד לתחתית כוס היין, שהשיקו לשנה טובה עם אלופי המטכ"ל.
זה הזמן להתעשת, לצמצם נזקים, להשיב מלחמה ולנצח, אבל כשיגיע זמנן של ועדות החקירה, כשנתחיל לדרוש את התשובות, נהיה חייבים לשאול לא רק איך זה שהמוסד לא ידע על ההכנות למתקפה, שנערכו בפגישות בחו"ל. לא נסתפק בשאלה איך השב"כ שהתגאה ביכולתו לאתר 99% מהפיגועים המאורגנים עוד בטרם יצאו לדרך, נפל קורבן למשת"פים כפולים. לא נוכל לעצור בשאלות כמו איך קרה שמדינת ישראל שמוכרת מערכות התראה לכל העולם כשלה באיתור הסימנים המקדימים - ואיך זה שמערכות ההגנה הבליסטיות אפשרו פגיעות ישירות באחוז גבוה כל כך?
לצד כל אלו, נצטרך לשאול גם את ניר דבורי (בחור מצוין ברמה האישית) וחבריו מהערוצים המתחרים, איך זה שהוא לא היה שותף אפילו במעט לחרדות שנראו כמו פראנויה של עמיתו, תמיר סטיינמן. הגיע הזמן שכל עיתונאי-קולגה, ישאל את עמיתיו הכתבים הצבאיים שאוחזים בתעודות מיוחדות שמונפקות להם על ידי מערכת הביטחון: באיזו זכות העדפתם את ההשתייכות למיליה שאותו אתם אמורים לחקור ולבקר, על פני זכות הציבור לדעת?"
מסכים כל מילה
תחזור בך ליאור.
אתה לא מבין בכלל על מה אתה מדבר, בפרט ביום כמו היום
3 לייקים