בגדול ישראל די נכנסה כאן למלכודת. ארה"ב הצליחה לאיים מספיק כדי להרתיע את איראן מתגובה, מה שכנראה מאוד עזר לה לרדת מהעץ באמצעות הסולם של המשא ומתן בדוחא. הנקודה היא שזה לא חדשות טובות עבורינו: עבור הממשל האמריקאי שדה אסקלציה היא מטרה מבחינתו (ולא אמצעי בלבד, כמו שאמור להיות), זה בעיקר אומר להגביר הרבה הרבה הרבה יותר את הלחץ על ישראל להיכנע לכל הדרישות של החמאס.
וכבר יש לזה לא מעט ראיות בהתבטאויות שונות גם של האמריקאים וגם של החמאס.
זה אותם בכירים אמריקיאים ואותו עיתון שרק לפני שבוע אמרו לנו שישראל לא מצליחה לחסל את חמאס ורוב חמאס עדיין שורד, שבוע עובר והופ הפתעה, צה"ל עשה את כל מה שצריך עכשיו אפשר לקפל הכל… תשכחו מה פירסמנו רק שבוע שעבר… אין להם אפילו בושה.
ניו יורק טיימס זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה קשור אלינו…
צריך להצביע על ההבדל ביחס הבינלאומי בין הכיבוש האוקראיני לכיבוש הישראלי?
אם ישראל הייתה מדברת על ממשל צבאי בעזה אני לא רוצה לדמיין בכלל איך העולם היה מגיב. ברוסיה זה בסדר. וזה למרות שמה שהעזתים עשו גרוע פי אלף ממה שהרוסים עשו.
אתה שוכח משהו אחד חשוב - אוקראינה זה עוטף רוסיה. זו הקו הראשון של ההגנה של האירופאים מפני הרוסים. הם יקבלו הכל העיקר שימשיכו ללחום בגבורה ולהתיש את הדוב הרוסי.
אנחנו בגבולות מחורבנים, אנחנו לא מעניינים את אף אחד מהמערב. מדינה מערבית בלב הג’ונגל המפגר של העולם.
לא יודע כמה אתה קורא ציטוטים ערביים ואמריקאים בערוצים (אמינים) בטלגרם. לחץ אמריקאי ואירופאי, כן. הצלחה לשכנע את איראן לא להגיב, נראה שלא.
אני אישית החזקתי בדעה כמעט מDay1 שלא יהיה כלום, מקסימום סדר גודל של ליל הכטבמים באפריל -+, אבל לפחות מבחינת הציטוטים של הבכירים, לא נראה שאיראן ויתרה אלא רק רוצה להיות מוכנה.
זה רק מהשעות האחרונות:
דובר הבית הלבן ג’ון קירבי: ״יש לנו מידע על כך שאיראן נערכת להתקפה על ישראל ושזה עלול להתרחש ללא התרעה או עם התרעה קצרה. איראן לא נסוגה מהאיום לתקוף את ישראל, ואנו מקווים שהיא לא תגיע לכך״
חבר בכיר במשמרות המהפכה: ״העיכוב בביצוע מתקפת הנגד על ישראל אינו מתעכב בגלל הפחד, או בגלל דברי המתווכים, ובטח לא בגלל המשא ומתן להפסקת האש.
יש רק סיבה אחת, מתכוננים להיכנס למלחמה כוללת באזור ואף להתעמת עם ארצות הברית.״
יש עוד (גם מהחיזבאללה) שאני חוסך, אבל הכיוון מבחינתם ברור.
אבל הם כן מפחדים! אנחנו יודעים את היכולת שלהם והיא לא קרובה בכלל להתמודד עם קואליציה מערבית. שום סיכוי, 0 עגול. להציק ולהזיק - כן, להתמודד ראש בראש - אין מצב.
אני מרגיש שיש פה משהו אחר שאנחנו מפספסים, במשך כל השבוע האמריקאים מספרים שהנה זה בא (וזה לא) ואוי ואבוי אם זה יבוא (עובד בינתיים) וציר איראן חיזבאללה אומרים שההמתנה היא חלק מהסיפור והנה אוטוטו באה ההתקפה…
מה אנחנו מפספסים במחול הזה? מרגיש שיש פה חתיכת משחק של אגו עצום והורדת ידיים. האמריקאים כל כך לא רוצים את המלחמה שהם אייבו כל כך חזק שאשכרה האיראנים חוששים.
אתה חושב שאם איראן וחיזבאללה יתקפו רק את ישראל (בלי לפגוע באירופאים ובאמריקאים), תהיה תגובה מערבית שתסייע לישראל?
הצחקת אותי.
אוקראינה מוסרת ד״ש חם.
כן, ברור שלא. אבל ישראל לבד לא יכולה להגן על עצמה מכמות מטורפת כזו, ואם יהיו פגיעות (וכנראה יהיו - אלא אם כן התגובה תהיה מה שהיה באפריל שזה אם לומר ת’אמת די דרדלה) אז ארה"ב לא תוכל לעצור את ישראל מלתקוף וכך הפינג פונג הזה ימשיך. סקפטי מאוד שישראל לא תתקוף בחזרה אם יהיו אבדות.
בגדול יש פה שני מדינות עם אגו שלא יוותרו, לא איראן וגם לא ישראל.
תהיה תגובה מתישהוא, אבל לקחת את התעמולה האירנית של הבכירים זה בעיני טעות.
מה הציפיה? שהם יגידו שהם מוותרים? הם כל הזמן מאימים.
אני אישית מפחד יותר מחיזבאללה. לדעתי התקפה מאירן והשותפים שלה תהיה פחות או יותר כמו אפריל אבל חיזבאללה זה סיפור אחר.
אתה חושב שאיראן ששה להקריב את חיזבאללה? כי נראלי שישראל בזון לגמרי להנחית שם מכה קשה. כלומר, כן, כלכלית המלחמה לא טובה אבל האיום שחיבאללה יושב על הגדר הוא קריטי, אתה לא יכול להחזיק הרבה אנשים על הגדר כדי למנוע 7.10 חדש. זה סדר גודל של מאות אלפי אנשים.
אני חושב שאתה נותן לנו קרדיט יותר מידי, בשביל שתצא למשהו גדול בלבנון חיזבאללה יצטרך ממש להתאמץ.
מהיכרותי עם המימסד הישראלי, יעשו הכל בשביל להוריד איזה דיונה בלבנון ולסגור את הסיפור.
צריך להיות משהו ממש יוצא דופן בשביל שנפתח חזית שניה בלבנון.
אני מאוד נוטה להאמין שאיראן עסוקה בעיקר באיומים, להם לבדם יש לא מעט יתרונות עבורם:
המון תלוי בתוצאה של המשא ומתן, ואם יש שם סיכוי לעסקה איראן לדעתי תדרוש את הדרישות שלה ותהיה מוכנה לרדת מהעץ. העולם במקום לכעוס על האלימות שלה יעריך אותה וייתן לה מתנות. זה ניצול הזדמנויות מצוין תוך כדי התבססות על המנטליות המערבית הרופסת של העידן הפוסט מודרניסטי הנוראי שאנחנו נמצאים בו.
ישראל, מנגד, נופלת באופן מלא למלכודת הזו. יש בעיקר דרך אחת להתמודד עם המלכודת וזה לחשוף את המשחק המסוכן הזה. הייתי מצפה מההנהגה שלנו בשבועיים האחרונים לעסוק אינסוף בראיונות בינלאומיים בפאקינג עובדה שאיראן הולכת לתקוף אותנו, בפעם השנייה תוך כמה חודשים, באקט שצריך להיחשב על ידי כל אדם עם מח בראש כהכרזת מלחמה מלאה.
ישראל חייבת להסיט את תשומת הלב העולמית (כמה שאפשר, זה לא קל) לעובדות ולא לנראטיב. חיסול הנייה שקול לחיסול בין לאדן, מה היה קורה אם אפגנטיסטן היו מאיימים על ארה"ב בהתקפה מלאה בעקבות החיסול שלו? ומדוע בכלל לאיראן יש זכות להגיב על משהו כאשר פיגועי טרור זה משהו שהם מממנים ומובילים במשך שנים נגד ישראל, אבל “פיגוע” אחד בטהרן נותן להם זכות לתקוף אותנו באופן מלא?
אלו שאלות מעולות שיהיה קשה מאוד לעולם לענות עליהם, אבל במקום זה איכשהו התקבלה תודעה שלאיראן יש זכות לתקוף אותנו ואם הם רק יעשו את זה בקטנה או יוותרו הם יוצאים המלכים פה. זה כישלון אסטרטגי מחפיר שלנו.
לבסוף, קשה לי מאוד מאוד מאוד לדמיין מצב שבו העיכוב הוא כי איראן מתכוננת למלחמה מלאה באזור, כולל התעמתות עם ארה"ב. זה לא עושה שכל בשום צורה וזה נוגד ב-1,000 אחוז את האינטרסים של איראן. הם צריכים להיות מטומטמים מוחלטים לבצע את זה, והאיראנים הם הרבה דברים, מטומטמים הם לא (ואני אטען שהם כבר שנים הרבה יותר חכמים מאיתנו).
ואגב, אם באמת יש אינדיקציות בישראל שלשם האיראנים מכוונים, אנחנו צריכים לעשות כרגע הכל, אבל הכל, כדי להכשיל את העסקה כמה שאפשר בצורה שבה חמאס נתפס איכשהו כאשם, כי דה אסקלציה בסיטואציה כזו זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים. מלחמה מלאה שכוללת את ארה"ב זה החלום שלנו כרגע. עדיף עכשיו מאשר עוד כמה שנים כשיש לאיראן גרעין.
"עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף ברצועת עזה, אמרה בהפגנה בשער בגין כי “גורלו של מתן ושל 114 חטופים נוספים נחרצים ברגעים אלה. החיים של המשפחות שלנו נמצאים בידיהם של פוליטיקאים בעלי אינטרסים אישיים, שרק הכיסא שלהם מעניין אותם”. לדבריה, “נמשיך להילחם על האהובים שלנו שנתניהו שומר בשבי מפלצות החמאס. נילחם על המדינה שלנו, על העתיד שלנו, נשקם, נתקן את כל מה שהם הרסו, נביא עסקה ונחזיר אותם הביתה”.
שואל את עצמי, אם היה מאמינה בזה באמת ומשקרים גם לה או שהיא מודעת לשקר?
אם מקבלים את העיסקה בשלבים גוזרים את רוב החטופים להפוך לרון ארד.
היא לא קראה רבע מההסכם.
אמא זו אמא, היא רוצה את הבן שלה במחיר של אמא אחרת שתאבד את הילדים שלה בגלל מחבלים שיצאו לחופשי. אי אפשר לדון אותה, אסור להתייחס אליה.
ומה יקרה אם הילד שלה לא יהיה בין ה30?
די פשוט להבין למען האמת, ולמעשה די מתחבר להודעה המצויינת של דוד.
לאיראנים יש רק מה להרוויח מההמתנה הזאת:
מגיעים מוכנים יותר למתקפה עצמה (בהנחה שהם אכן מתכננים לתקוף). החיסול של הנייה תפס את האיראנים בהפתעה מוחלטת, ולהוציא לפועל מתקפה בסדר גודל של אפריל (שאגב - ממש ממש לא הייתה קטנה או ‘דרדלה’*) - לוקח הרבה מאוד זמן. בטח לארגון בטחוני מבולגן יחסית ולא מנוסה כמו מערכת הביטחון האיראנית (עד כמה שהם מתפארים ומספרים אחרת לכל העולם). ההמתנה מאפשרת להם קודם כל לארגן את המתקפה הזאת, בכלל, ואח"כ גם לטייב אותה כמו שצריך, כולל אולי הפקת לקחים מאפריל.
כמה שהאויבים שלנו לא מערביים בתפיסות שלהם, וכמה שהם פושעים שפלים שלא פועלים לפי אף אמת מוסר מערבית - הם יודעים לשחק באופן מושלם את המשחק המערבי (והרבה יותר טוב מאיתנו, בלי שום צל ספק). רק מלקרוא ולראות את התגובות ואת ההצהרות של האיראנים, הלבנוניים ואפילו חמאס - אפילו אני כמעט משתכנע לפעמים בטעות שהם צודקים.
ישראל הוא הצד התוקפן (המספרים היבשים ללא ספק בצד שלהם), שמפר את השקט ואת הריבונות של כל הסביבה (מה לעשות שאנחנו חייבים לתת מכות מנע, ושאנחנו יותר מוצלחים בזה מהאויבים שלנו - את המערב זה בטח לא מעניין), שעובר פעם אחר פעם על החוק הבינלאומי (מקבלים לכך גיבוי מתיאטרון האבסורד האולטרא פוליטי שבהאג), שלא באמת שואף לשלום ולהפסקת אש, משיקולים פוליטיים צרים (התקשורת הישראלית כמובן מספקת בטמטומה המון דלק לטענות האלה), בעוד כל מה שאנחנו האיראנים רוצים זה להגן על ריבונותנו (ריבונות שמגנה על טרוריסטים ומממנת אותם ללא קץ, אבל מי זוכר), ולהגיע להפסקת אש ולשקט (נו ברור שזה האינטרס שלהם, שחמאס יישאר בשלטון, ובטח בתנאים המפליגים שהם מקבלים מהמתווכות).
ובתוך כל המשחק המערבי הילדותי והרדוד להחריד הזה - הדבר הכי נכון והכי חכם שאיראן יכולה לעשות, זה פשוט לחכות כמה ימים לטובת ה"פסגה" בקטאר, שברור לכולם שדינה להיכשל (אלא אם ישראל תוותר על כל קו אדום שהוא, כפי שאני בהחלט חושש שהיא תעשה תחת הלחצים העצומים) - ואז להאשים את ישראל בכישלון השיחות, ולקבל הצדקה מלאה למתקפה שלה עלינו - כמעט עם ברכת הדרך מצד המערב על “טוב ליבם” של האיראנים שהסכימו לחכות בסבלנות עד עכשיו.
בינתיים ישראל גם סופגת נזקים כלכליים משמעותיים מההמתנה הזאת, כמו גם חרדה ושחיקה של החוסן של העורף הישראלי, מבלי שאיראן או שלוחותיה צריכים להזיז עט אפילו.
*כאמור, המתקפה האיראנית באפריל ממש ממש לא הייתה דרדל’ה. רק בעולם המטורלל שאנחנו נמצאים בו, שבו מצד אחד יש עולם מערבי מבולבל מוסרית ומוחלש, שהמושג צדק הוא עניין יחסי ולא מוחלט, ומצד שני נותנים משקל לא סביר לתוצאה של מעשה על חשבון המעשה עצמו - רק בעולם כזה המתקפה האיראנית לא הייתה עילה למלחמה כוללת של ישראל על איראן, שלא לומר של כל העולם המערבי על איראן הבריונית ללא מעצורים והמתגרענת ללא שליטה.
חבל לי לראות שהבלבול הזה חלחל במידה מסויימת גם אלינו, אל חבר’ה אינטילגנטיים שאני מעריך את כושר השיפוט שלהם.
איראן אשכרה שיגרה משטחה מאות טילים מדוייקים וכטב"מי נפץ, חלקם עם ראשי קרב בגודל של מאות ק"ג כל אחד, לעבר מאות מטרות בכל רחבי הארץ, סביר מאוד שחלקן אזרחיות (אם במתכוון ואם בגלל מגבלות החימוש), והכריחה אומה שלמה להיכנס למקלטים למשך לילה שלם, וקואליצייה מערבית שלמה שכללה צבאות של לפחות 5 מדינות מובילות (ושטח אווירי של לפחות 3 מדינות), להעמיד את הכלים האיכותיים והיקרים ביותר שלהן כדי להתגונן בפני המתקפה.
זה פשוט משוגע.
אתה הראש אתה אשם!! בגדול יהיו עוד צעקות נגד ביבי כאילו זה אמור לסדר את העולם שלנו.
פסדר, לא דן אף אחד שנמצא בסיטואציה המחורבנת הזו, עם זאת ולמרות הטענות הנכונות של הפקרה החטופים לא אמורים להיות חלק אפילו קטן במערכת שיקולים עצומה של מדינה.
אתה צודק מאוד בכל ההודעה שלך. אבל…
בסוף מצעד ההפחדות יילך וישחק. כשאתה מאיים לנקום על חיסול עימאר מורנייה ואתה לא עושה את זה, כשאתה מאיים להגיב על חיסול קאסם סולימאני ואתה לא עושה את זה, כשאתה מאיים על חיסול שןכר ועל חיסול הנייה ואתה לא עושה את זה - אתה נמר מקרטון. כן, גרמת לנזקים כלכליים ולכמות ישראלים לעמוד על רגל וחצי, אבל בסוף לא נמדדת ביכולת צבאית אלא מדינית. קצת קצת כמו רוסיה, חששנו שהצבא שלה עצום וחזק עם מטוסי על כמו הסוחוי 57 והנה הכל חרטא, האוקראינים מקצצים להם את הכנפים וטובחים בהם עם אבדות כואבות ועם כוח הרתעה שלגמרי נשחק.
באשר לטיעון הדרדלה -
ברור לי שההתקפה הזו הייתה פראית וחסרת אחריות מאין כמוה, וכמובן רק בעולם המערבי הילדותי הפחד ממלחמה כל כך גדול שמצווה לספוג מכות. עם זאת, חייבים להסתכל על צד אחר של התמונה, אנחנו לא יכולים להלחם מול איראן כי היא רחוקה מאיתנו, והיתרונות שלנו הם בעיקר בשמירה על הקרוב, ככל שאנחנו מרחיקים אנחנו נחלשים. האיראנים דווקא טובים רק במרחוק, צבא האוויר שלהם מעפן, ובעולם של היום אם אין לך עיניים באוויר גם צבא הרגלי שלך שווה לתחת.
הם ירו מאות כטבמים וטילים (בליסטיים ושיוט) ואשכרה כלום לא פגע כמעט ולא היו אבידות בנפש, בדבר שהם הכי מתגאים בו והתכווננו אליו - יצאו עם 0 תוצאות, זה שארה"ב מחשקת לנו את הידיים כי החלטנו להיות בנות בריתה או יותר נכון תחת חסותה - זו בעיה שלנו. הייתה סיבה לצאת למלחמה, לא יצאנו כי אבא לא הרשה.
כפי שכבר נאמר לפניי - את האם המסכנה אי אפשר ולא נכון לשפוט ולבקר.
מה שכן - את כל התקשורת, הפוליטקאים, ה"מומחים" וה"משכילים" למיניהם, אלה שיש להם השפעה ממשית על מקבלי ההחלטות - אותם אפשר וצריך לבקר. בחומרה רבה אפילו.
למעשה, אותה קבוצה קולנית מתנהגת בילדותיות אינפנטילית שאין כדוגמתה.
קודם כל ולפני הכול - מדמיינים עסקה שלא קיימת.
אח"כ - מסרבים להכיר במציאות ולא מוכנים לקבל שהיא לא קיימת.
אחרי זה, כופים את המציאות וקובעים שמשהו מסויים הוא-הוא העסקה המדוברת.
אחרי שנקבעה המטרה (המדומיינת) - מפעילים את כל כובד משקלם להשגת המטרה, ומשתיקים ועושים דמוניזציה לכל מי שאומר שהיא לא קיימת, ו/או שהיא לא שווה את המחירים הגבוהים שהיא תעלה (בעיקר לאור מה שהיא באמת, ולא מה שרוצים שהיא תהיה).
קובעים את ה"מחליט" וזה שמנסה לתווך להם את המציאות כרשע מרושע, שהוא למעשה זה שעומד ביניהם לבין חלום המטרה המדומיינת שלהם.
ולבסוף, כשהלחצים האדירים שלהם יתנו להם את מה שהם ביקשו ודרשו - יכעסו ויאשימו את מי שנתן להם את זה, ולא יקחו גרם של אחריות על ההשלכות של הבקשות והדרישות שלהם.
אשכרה כמו ילד קטן שדורש במלא-מלא כסף צעצוע-רובוט שהוא מדמיין ולא באמת קיים, ובסוף זועם על ההורים שלו שמה שהם הצליחו למצוא (בכסף מלא) זה לא מה שהוא דמיין.
יש המון מה לבקר את נתניהו ואת כל שאר ההנהגה הפוליטית שלנו. המון. אני אפילו מסכים שכנראה שחלקים גדולים מניהול המלחמה שלו (ובתוכה המו"מ על העסקה) לא מתבצע משיקולים ענייניים.
אבל באורח פלא, למרות שההנהגה הפוליטית גרועה כל-כך וקלה כ"כ לניגוח, אלה שאמורים להוות אופוזיציה רעיונית ושלטונית - נראים אפילו יותר מגוחכים ומנותקים, שלא לומר ממש מסוכנים.
וזה, בקיצור נמרץ, למעשה מספר את הסיפור כולו של הפוליטיקה הישראלית ב-15 שנה האחרונות.