כמובן שלא הייתי רוצה להתחלף עם אף הורה או בן משפחה שיש לו חטוף, חי או מת, בעזה.
ועדיין, עם כל הרחמים שיש לי, פחות מקבל את זה שאסור להגיד עליהם אף מילת ביקורת בייחוד שיש במקביל אליהם אנשים באותו מצב בדיוק שמתבטאים, חושבים ומתנהגים אחרת לגמרי (ובאורח ׳פלא׳ קולם ודעתם בקושי נשמע בתקשורת ו/או בהפגנות).
שמעתי לפני כשבועיים ראיון ברשת ב׳ עם אבא של אחד החטופים (נראה לי זה שהוצא מהוועדה של רוטמן כי התפרץ לדברים של קרוב משפחה אחר של חטוף שחושב אחרת ממנו) שאמר ש״צריכים להבין, בינינו לבין החטופים עומד בנימין נתניהו, הוא היחיד שמפריע לעסקה, הוא לא רוצה שהחטופים יחזרו וכל עוד שהוא המחליט לעולם לא תהיה עסקה״ {הציטוט לא מדויק אבל משהו ברוח הדברים האלה}
כלומר, לדעתם ביבי ושאר ה׳ימין המשיחי׳ לא רוצים להחזיר את החטופים כי אז זה יוביל לסיום המלחמה, בחירות וועדת חקירה והם רוצים להמנע מהסיטואציה.
בעיני זו שטות גמורה. לא חושב שיש אדם אחד שלא רוצה לראות את כל החטופים בבית אתמול - השאלה היא רק באיזה מחיר.
הם לא מבינים או לא רוצים להבין שהם במו ידיהם ופיהם מרחיקים עסקה ומעלים את המחיר בכל הפגנה וראיון.
ברור לי שאם לא היו הפגנות על החטופים כל שבוע (ולפעמים בתדירות גבוהה יותר) המחיר היה זול בהרבה והיתה יכולה להסגר עסקה ממזמן.
מאחל להם לא להגיע למצב הזה אבל נראה מה יגידו אם תסגר עיסקה על ידי ביבי בתנאים הנוכחיים אבל לא יחזירו את החטופים שלהם וגם כנראה לא תהיה עוד אופציה להחזיר כי יגמרו לנו קלפי המיקוח וגם נתחייב על הפסקת הלחימה מה שלא יאפשר מבצעי שחרור חטופים.
שיאכלו את מה שהם בישלו.
