אוקיי, אז אנחנו רוצים אותו דבר ושנינו אף מוכנים לעשות ויתור על עקרון ה’רק לא ביבי’ לשם הישגים גדולים יותר. אני מבין נכון?
הציבור של סמוטריץ’ יצטרך להתגמש. שימו על הולד את הסיפור של ההתפשטות בשטחים לרגע אחד (אם כי, סתם לדוגמה, דניאלה ויס הודתה לפרס על הבניה ולדעתי גם ביקרה את ביבי על הקצב האיטי), רחמנא ליצלן תסכימו עם כמה לובשי משקפיים עגולים על כמה סוגיות ליברליות אפילו רק בשביל הנראות - ותקבלו התקדמות בשיוויון בנטל, בטחוני וכלכלי. בהסכמה אפשר יהיה לבצע רפורמות גם במערכת המשפט. מותר לבקש שיתחשבו גם בנו, אחרי 15 שנות יובש?
ומה אם לא, אם הם לא רוצים לתת כלום? אז אענה בשאלה - אתה מכיר כאלה שעזבו את הארץ מאז שהתחיל הבלאגן של המהפכה המשפטית? אין צורך לענות…
לא סותר. אחרי התרגיל שביבי עשה לו - יתכן כי זו כבר שאלה של לעשות עסקה עם מי שרימה אותך פעמיים ברצף. בעייתי אפילו מבחינת להגיש את הלחי השנייה, מבחינת גיבוי של הציבור שלו. לא שאין שאלה דומה עכשיו, אבל זה כבר היה יותר מדי אפילו בשבילי. אחרי השביעי לאוקטובר והמהפכה המשפטית - אין לי בעיה עם כך שהעמדות זזו ויעשו דברים שלא נעשו עד כה/יעברו דף. כאמור, בשביל מטרה גדולה - בכיף.
בהחלט. אני אף פעם לא החזקתי בו, עדיין סולד ממנו, אם כי הרבה פחות מפעם.
כל מילה בעיקרון, אם כי ״מי שמי״ ואולי אלישע/משה יותר כתובת בעניין הזה (וגם הם כנראה ״סמן שמאלי״ ביחס למצביע סמוטריץ׳ ממוצע, בהקשר ההתנחלויות בלבד). הלוואי הלוואי הלוואי שיש פה קו פרשת מים סביב השירות כפי שנדמה לי שיש. אבל, הבעיה תמונה בנקודה שאתה מציין מיד אח״כ:
ובכן, אתה בעמדה ללא כוח ורוצה להשיג אותו. בוודאי שאם ״האסימון נופל״ בצד השני שממשלת הימין מלא לא ממש משרתת את האינטרסים שלו ביחס לקואליציה רחבה ומרכזית יחסית, ואם הקרח מפשיר גם מהצד השני כמו שהתחלנו לראות בהתבטאויות של לפיד - זה תרחיש על סף האופטימלי מבחינתי. אבל יש שם כמה קפיצות בלתי טריוויאליות, וכל עוד הן לא קרו - הצד שללא יד על המושכות כנראה יצטרך להקריב יותר ולבלוע יותר צפרדעים, גם אם זה ״לא פייר״ מהרבה מאד בחינות.
הצפרדע הבלתי-בליעה היחידה בעיני ברמה האסטרטגית אלו המפלגות החרדיות. להעיף אותם מההגה כמה שיותר מהר וכמעט בכל מחיר.
לגמרי. זו הרגשה נפלאה לדעת שהצד השני מבין את זה ולכן בוחר להשתין לי על הפנים במקום איזושהי אמפתיה מסויימת. בכל זאת, שיוויון בנטל והאליטה התורמת הקודמת וכו’
אנחנו בגדול מתחננים על חיינו, אין לי אשליות. יש לנו קלף חזק מאד בדמות כוח כלכלי ההשתתפות בצבא שלישראל אין ממש פריבילגיה לוותר עליו. לקלף הזה אין הרבה משמעות במציאות הפוליטית הנוכחית, אבל זה רק במגרש הפוליטי. במגרש של המציאות, כביכול אמורים להגיד ‘אוקיי, אין להם כוח פוליטי, אבל כמותית הם בכל זאת אחוז ניכר והם משרתים אז ראוי להתחשב גם בהם קצת כיוון שהסיכון (דן בן דוד ושות’) בלתי נסבל’. הטרגדיה היא שאתה עומד מול מי שכבר הוכיח שלא אכפת לו.
אתה זה שכתב פעם שזה לא יהיה אירוע נטישה גדול אלא שסתם נהפוך למדינה גרועה לחיות בה מבחינה כלכלית. אני חושב שיש חלק גדול מאד בצד השני שמבין את זה כמוך אבל יש לו עדיפויות אחרות.
ויתרתי. אתה חושב שאני מוצא בשניים האלה משהו מיוחד? על פני יאיר לפיד אני חושב שאני אפילו מעדיף את מיכה גודמן (טוב, לא באמת)
אין סימטריה כזו. השמאל מרכז מצביע לכל מי שיש לו סיכוי. אם כבר הפוך - הבעיה שלו היא שהוא לא מסוגל לעמוד מאחורי מנהיג יותר מרבע שעה
לגמרי, טרגדיה. אפרופו שינויים בעקבות מאורעות השנה האחרונה - אני לחלוטין מייחס לזה יותר חשיבות מבעבר, ועם זאת - מאמין יותר ביכולת של זה להשתנות top down (ואני כמעט לא מאמין בתהליכים בכיוון הזה). זאת בניגוד לספק הגדול שלי באשר ליכולת של זה להשתנות מהשטח, כפי שאתה מיחל.
לעומת זאת אני שואב האופטימיות מכך שאני שומע יותר ויותר חילונים שתופסים את עצמם כקבוצת אינטרס סוף-סוף, כמו גם משינוי הגישה שציינתי שאני חושב שמתרחש אצל הסרוגים ובאזורי החיוג שלהם. היתר יכול לבוא בהמשך / ישנה פחות כשהשמאל-מרכז ירגיש שהמקום הזה משתפר.
אני מדבר על השינוי ביחס. המון מה-״עוינות״ היא שטחית למדי, הבוז של הצדדים לאורח החיים האחד של השני מתודלק יותר מ-״אנחנו נגד הם״ ומגביר את הווליום של הכל. הרבה תגובות נגד של הצדדים האחד לשני. הכוונה שלי ב-top down היא שברגע שמישהו מהפוליטיקאים ״יחצה את הרוביקון״ זה עשוי להשפיע על השטח הרבה יותר משנדמה. יש כאן פוטנציאל ללולאות פידבק חיוביות משמעותיות.
הספק שלי, לגבי כלכלה ובכלל, הוא לגבי היכולת להוביל שינויי מדיניות דרסטיים מבלי ש-״הבשילו הלבבות״ לכך בציבור עוד לפני. אבל בישראל הנוכחית אני חושב שיש לנו הרבה עניין עם ״אוויר חם״ ומרחק קטן בהרבה מהנדמה בבחינת מדיניות פרקטית. התלהטות הרוחות מובילה לרטוריקה הולכת ומקצינה וגם להרבה ״דווקא״ והתבצרות (כמובן שגם משמאל). מודה שקשה לי ליישב את זה עם העובדה שממשלת בנט לא שברה את הפרדיגמה, אבל אולי עוד ניסיון או שניים וזה יישבר. כמובן שגם הזזת ביבי תשחרר את אותו הפקק.
לרוב אני רחוק מאוד מגישת “זה הכול ביבי”, אבל במקרה הזה אני חושש לצערי שזו המציאות.
היו מספיק ניסיונות של חציית גשרים מבלוק לבלוק, מבלי שאף-אחד מהם הצליח לקרב בין הגושים כהוא זה. זה ממש לא רק בנט, למרות שמן הסתם מדובר בניסיון המפורסם והגרנדיוזי ביותר. ליברמן, אלקין, סער (בשני הכיוונים), גנץ שהוזכר כאן, אפילו סמוטריץ’ שהעז לעמוד על הערכים שלו ומנע “ממשלת ימין” שמתבססת על מנדטים של רע"ם - כולם מיד תוייגו כבוגדים, כי העמידו בסכנה את שלטונו האבסולוטי של המלך. “ליברמן הוא חלק מגוש השמאל” הידוע לשמצה והאבסורדי להחריד.
לאף-אחד אין את הכוח להזיז ולשנות את דעתם של אנשים ביחס לצד השני. לאף-אחד, מלבד אחד.
במקרה הזה, היחיד שיש לו יכולת אמיתית לשנות באמת את המצב ולקרב בין שני הגושים, הוא גם היחיד שיש לו רק מה להרוויח מהמצב הקיים ולכן גם לא יעשה את זה בחיים.
קודם גנץ בחור טוב שאני חושב שהוא גם בעל כונות טובות, אחרי שגרמתי להחמיא לו אני יתחיל להמטיר אש:
יש הרבה סיבות לוטו שלי עליו, הוא למל"ם נראה שמנסה תמיד להלך בין הטיפות, חסר כריזמה ולא ותמיד היה בינוני אבל בגדול, אם ביבי הוא אחראי מס 1 לטבח של השביעי באוקטובר אז גנץ במקום השני, לא היה שום הבדל בינהם בקונספציה שחמאס מורתע וניהול הסבבים מולם, לא היה שום הבדל בגישה של הכנסת פועלים וכסף לחמאס בעזה. שום הבדל אולי חוץ מהמניע …
אני גם שוב רוצה להזכיר שגנץ היה רמטכ"ל שר ביטחון בממשלה של ביבי ואחרי זה של בנט ולפיד (שלושה ראשי ממשלה שונים) כך שהוא היה שותף פעיל למחדל אז הוא האלטרנטיבה?
אני לא רואה שום סיבה שגנץ ראוי לשמש בתור ראש מממשלה פה. או באיזה תפקיד בכיר אחר.
אני גם זוכר לו את מדחת יוסף, אני גם זוכר שהייתי בטנק אחרי הקפצה וחיכנו שעות לאישור והסיבה היחידה שלא הוקפצנו ויצאנו לדרך בתרגולת שהיתה מוכנה מראש, זה בין היתר הוא שהיה מפקד אוגדה יהודה ושומרון אז. (אהוד ברק והרמטכל אז היו יותר אשמים …)
הוא, בעיקרון, נחשב לצפרדע שכל הציבור יודע לבלוע. זה בעצם הפיצ’ר שלו - ‘ביטחוניסט’, חילוני, סבבה עם חרדים, סבבה עם הימין. באמת שנדמה היה לי שזה נסבל (יש הודעה טובה של @Aviad על זה שבמצב בו אנחנו נמצאים הנסבל הזה עדיף על הטירוף הנוכחי). אני תוהה - את מי אתה כן מוכן לקבל? ושוב - שים לב שכל מה שהשמאל אומר, בגדול, זה רק לא ביבי. אנשים שלאורך ההיסטוריה הוצגו כמשוגעים - החל משרון לפני הבחירות בהן ניצח את ברק לראשונה, בנט, ליברמן, אלקין, סער - השמאל קיבל את כולם. יקבל גם את ארדן, ברקת, ישראל כץ (שפעם אחת יהיה שם איזה מזרחי למען השם). איכשהו נדמה לי שאם אני חושב על כל ה’שמות הגדולים’ בשמאל (אני, למשל, חושב שלאפרת רייטן יש פוטנציאל, אבל אין כרגע היתכנות להובלה ולכן צריך לעסוק במי שריאלי) - על רובם יש לימין בטן מלאה. בנט, ליברמן - בוגדים. יאיר גולן - אני לא מדבר. יאיר לפיד - חס וחלילה. גנץ - גם לא. מי כן משה.
הכשלון הגדול (מאד) של הימין לאחר ה-7.10 הוא שאין דמות חדשה שמאגפת את ביבי מימין, שם קוד יוסי כהן (למרות שהוא ספציפית נראה לי דמות סופר-אפלה, אבל זה דיון אחר). השמאל-מרכז נכשל באותה המידה, בינתיים לפחות, בלייצר דמויות חדשות ופופולריות. אולי כשהבחירות הבאות יתקרבו נראה עוד כמה כאלה צצים, אבל כרגע הפיגורות הבולטות שמתחממות על הקווים הן דמויות ותיקות ושרופות אצל ה-swing votes, ככל שיש כאלה. גם מי שאולי ייכנסו יהיו כנראה מעולמות ״אחים לנשק״ ודומיהם ולא איזו דמות פרגמטית נוסח מה שגנץ היה במקור, נניח (אפשר להתווכח גם על זה, בסופו של דבר הטיקט היחידי שלו היה ״רק לא ביבי״, כמובן כשיקוף המחנה שעמד בראשו בגאון). אולי בכ״ז איזה גנרל יותר ״נייטרלי״ תפיסתית יצוץ.
השמאל נכשל בלייצר דמות משלו הן כי ביבי הוא דמות ענקית והן כי הוא בוחר במי שיכול לנצח (המטרה היא לשכנע את סער להצטרף, לא את העבודה ומרצ), ואז מתחיל קמפיין ל’הצבעה אסטרטגית’ וחוזר חלילה. מיעוט. יכול לבוא מישהו כריזמטי מאד בתור איזה ברבור שחור…
בכל מקרה, במבחן העובדות צד אחד נכון יותר לוותר אבל מואשם בחרמות.
אני בטח לא שולל את ליברמן. ראשית, הוא הוכיח את עצמו כשר אוצר. שנית, עם כל זה שהוא מידי פעם נוטה לבולשיט של ‘נכריע אותם’ סטייל אליהו יוסיאן - מדובר באדם מעשי ופוליטיקאי טוב שיכול לבצע. נראה לי שיש לו הרבה שכל ישר. יש בו פן מושחת עם זאת.