בכמט הוא בחור מבריק וגם אח יקר, אבל אני לא מסכים איתו כאן (ולא רק כאן).
הציוץ שלו יוצא מנקודת הנחה שה-7.10 ומה שקרה מאז הוא רק “עוד סבב” בעזה, למרות שזה בפירוש לא ככה, או לפחות היה חייב להיראות אחרת. אני לא מקבל לרגע את ההנחה שלא ניתן למגר לחלוטין ארגון טרור בינוני, שמתוחם לתא שטח קטנטן של כמה עשרות קמ"ר. אפשר לגמד את זה תחת ‘משאלות לב’ (ואז בעצם אף-פעם אין שום תקווה לשינוי, לא מימין ולא משמאל), אבל בפועל נעשו אינספור טעויות מאז ה-7.10:
האבסורד הנורא והתקדימי של סיפוק סיוע הומניטרי ישירות לאויב בו אתה נלחם, מה שמאפשר לו גם אורך רוח וגם המשך ביסוס שלטונו ומשילותו (כולל גיוס של פעילים חדשים), בניגוד מוחלט לעצם מטרת המלחמה
הכניסה המדורגת והאיטית לרצועה, במקום כיבוש מהיר ויעיל - ובפרט השארת עורק החיים של ציר פידלפי מופקר ופרוץ במשך חודשים ארוכים
השיטה הבזיונית ושעלתה בדמים רבים של כיבוש שטח ויציאה ממנו, לטובת ‘פשיטות’ מחודשות
הסירוב המתמיד של הרמטכ"ל בגיבוי שר הביטחון הקודם להקים ממשל צבאי זמני ברצועה, מה שמותיר ואקום בו חמאס יכול להמשיך ולפרוח
הסיבה היחידה ששנה ומשהו אחרי התחושה היא של דינמיקה צפויה וידועה מראש, היא שילוב של דרג מדיני כושל יחד עם דרג צבאי בכיר כושל לא פחות (ועם לחץ חיצוני של ‘ידידה’ נאיבית על גבול העוינת), שהרגילו ונירמלו אותנו למציאות הזאת כאילו מדובר בגזירת גורל, ולא בסדרת החלטות ובחירות כושלות.
בהשאלה מת’רד אחר - בדיוק כמו שאף-אחד לא ישכנע אותי שהסגל הנוכחי של ריאל מחוייב להיראות כפי שהוא נראה, ולהפסיד לבארסה בצורה שהוא מובס על-ידה בכל פעם - כך גם אף-אחד לא ישכנע אותי שהמחדל המתמשך (מזה 20 שנה לפחות) שנקרא רצועת עזה, הוא מחוייב המציאות.
אני רוצה להתייחס לזה רגע.
עם כל הכבוד לצבא, ואני בהחלט מודע שזה לא בדיוק גוף שאומר ‘כן המפקד’ ומבצע אחד לאחד מה שמטילים עליו ללא הבעת הסתייגות כלשהי, האשמה היא אח ורק על הדרג המדיני. אי אפשר לבוא בטענות לצבא (ויש לי הרבה) אם הוא לא מקבל את המשימה הנכונה. עם כל הכבוד.
השאלה היותר מעניינת, לדעתי, היא מדוע מה שאפילו פה בפורום אמרנו ויותר מפעם אחת - תכאיב להם היכן שכואב להם - שטח, אסירים וכו’ - מדוע זה לא מבוצע. לגיטימציה איננה התשובה כיוון שיום אחרי השביעי לאוקטובר אף אחד לא היה בא אלינו בטעות אם היינו מגלחים איזו רצועת ביטחון יפה ומשתלטים על פילדלפי. אין לי שום דרך להתחמק מהמחשבה שביבי מבין את זה מצויין, הרבה יותר טוב ממני, ובכל זאת לא מבצע זאת (ומעשה מדיני עוקב).
צירפת כאן את הקטעים של בן גוריון (הודעה מצויינת) מהם ניתן ללמוד לא מעט. חלק מהמשבר הוא משבר מנהיגותי. אין לי ספק שמצבנו יכול להשתפר פלאים במידה וישתנה המנהיג לאחד כזה שישנה תפיסה. הדיפולט של תפיסת העולם שלי הוא שהכוחות מסביב חזקים והמנהיג לא משחק בואקום, אבל העובדה שלא נעשה משהו שהוא יחסית מובן מאליו אחרי השביעי לאוקטובר מביא אותי למסקנה שזה עד כדי כך פשוט: המנהיג הנוכחי הוא לא האיש, אבל מישהו עם קצת חזון ואומץ יכול להוביל אותנו למקום שבו נסתכל אחורה ולא נבין איך סבלנו את כל זה.
נכון, חמאס זה לא מדינה ואי אפשר לנצח אותם כמו שמנצחים מדינה. לראיה מה שהיה בצפון. חמאס הוא כמו איזה ילד שמחליט לעצבן אותך באירוע משפחתי. מצד אחד אתה לא באמת יכול לגרום לו להפסיק אם הוא בעמוק על המעשה, מצד שני ישנו גבול לכמות ה’נזק’ שהוא יכול לעשות לך. אני הראשון להסכים שהאתגר בלגבור על חמאס הוא שונה. מצד שני לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות, שגם אחרי האסון הגדול הזה אנחנו לא פועלים כנגזר מכל הגיון בריא. לא קונה את זה שאי אפשר. מאה אחוז הדרג המדיני. לא מאשים את הצבא בכלום בעניין הזה.
“מכריחים”, כפי שראינו אינספור פעמים בהיסטוריה הקצרה של מדינתנו הקטנה, היא עניין פלואידי (אפרופו בן-גוריון שהוזכר בהודעה שמתחתך). אם אנחנו מספיק מאמינים ומתעקשים על נקודה מסויימת, אז גם “קווים אדומים” הופכים לפחות אדומים פתאום. ע"ע הכניסה לרפיח, ועוד.
בהקשר הזה, אגב, למה אתם חושבים שפתאום חמאס נלחץ להסכים לעסקה עכשיו, אחרי חודשים ארוכים שהוא זה שסירב לכל עסקה ע"פ כל הפרסומים (כולל לעסקה שצפויה להיחתם)? אולי כי הוא מבין שתחת טראמפ פתאום הדברים ייראו אחרת - בפרט בנושא הסיוע ההומינטרי? ואם אכן זהו המצב (וכפי שאני רואה את הדברים, זה אכן כך) - אז למה אנחנו אלה שנלחצים כ"כ להסכים לעסקה כעת, בתנאים גרועים ביותר עבורנו - שחרור אלפי מחבלים (כולל רבי מרצחים), ויתור ונסיגה מכמעט כל הישגי הלחימה, השארת חמאס על הרגליים, וכל זה תמורת שחרור חלקי ביותר של חטופים?
א. אל תטעה, למשך הלחימה וכמות ההרוגים יש המון השפעה, גם על התוצאה הסופית - ההסכם שישראל מוכנה לו, בגלל לחץ ציבורי של עם שחוק ומרוצץ מהזמן הארוך וההרוגים הרבים; תפיסת המלחמה בתודעה הקולקטיבית, של שני הצדדים (חצי מה"יוקרה" של מלחמת ששת הימים מגיעה מהעובדה שהיא… הסתיימה ב-6 ימים);
ב. אני לא מסכים שלא משפיע על התוצאה הסופית. כיבוש מהיר, חסימת פילדלפי ושהייה בשטח החל משלב מוקדם של הלחימה, משמעותם שנה ומשהו שחמאס נחנק תחת כף רגלו של צה"ל, במקום שיהיה לו בכל פעם ‘כיסים’ אליהם הוא יכול לברוח ולנשום אוויר, ואפילו למשול. זה משפיע מאוד על איך המלחמה מסתיימת.
ג. גם אם לא הייתה לגורמים האלה השפעה ישירה על התוצאה הסופית, צריך להסתכל על כל הכשלים וההחלטות כמכלול ולא על כל אחד בנפרד, שכן יש להם השפעות הדדיות.
אני לא חושב שהייתה לאף ממשל אמריקאי שום בעיה עם זה, בייחוד אם היו מדגישים כל הזמן שאין לנו שום כוונה להישאר שם לאורך זמן, אלא זהו רק מצב זמני עד שיבשילו התנאים להנהגה פלסטינית אחרת (תראה את (חוסר) התגובה לכיבושים שלנו בסוריה, לדוגמה, עם נימוקים דומים ועם הרבה פחות הצדקה מוסרית לכאורה מאשר עזה ב-8.10.23). זה אפילו מתבקש - כשכובשים שטח במלחמה, מקימים שם שלטון צבאי (זמני, לכל הפחות). בדיוק כפי שעשתה אוקראינה בשטחים שכבשה מרוסיה, מיד עם תפיסתם.
לכל מי שמכיר קצת היסטוריה צבאית ובטחונית של מדינת ישראל, יודע שהדרג הצבאי הוא זה שמושך ומוביל את הדרג המדיני אל עבר הפעולות הבטחוניות שאותן הוא חושב לנכון להוציא לפועל. וזה נכון לשני הכיוונים - גם לכיוון האקטיבי והניצי, של פעולות התקפיות, וגם לכיוון הפסיבי והניצי, של הימנעות מהן. זה היה נכון ביציאה לששת הימים, שהדרג הצבאי שכנע (בכוח כמעט) את לוי אשכול לצאת למבצע מוקד ולמלחמת מנע; זה היה נכון בימי אוסלו העליזים, עם דרג צבאי שהתחפש לדרג פוליטי לכל דבר ועניין, או גם מאוחר יותר - במדיניות ה"הכלה" הידועה לשמצה; וזה היה נכון אפילו לאחרונה, בחיסול של נסראללה, שע"פ כל הפרסומים הלוי הוא זה שדחף להוציא אותו לפועל, על-אף התנגדויות פנימיות עזות בתוך הקבינט.
והדחיפה הזאת לכיוון מסויים לא חייבת להיות ישירה ובוטה, היא יכולה להגיע במגוון אופנים. זה יכול להגיע בצורה ישירה, של רמטכ"ל שאומר לקבינט “נכון לעשות כך וכך” או “נכון להימנע מכך וכך”; זה יכול להגיע בצורה מרומזת, של “בעת הזאת מיצינו את האופצייה הצבאית, ואנחנו בשלים וערוכים לעסקה, ונדע להתמודד עם השלכותיה”; וזה יכול להגיע בצורה עקיפה, של הצגת מספר חלופות לקבינט (שכולן תוכננו ע"י הצבא כמובן, בהתאם לתפיסותיו), שנאלץ לבחור מביניהן תוך אשליית בחירה.
אני לא חושב שכל זה פוטר ולו לרגע אחד הדרג המדיני מהאחריות שלו, שהיה חייב לאתגר ולהקשות על הדרג הצבאי גם בניגוד לרצונו - בדיוק כפי שעשה לדוגמה שטייניץ עם מציאת הכור הסורי. אבל זה בהחלט מטיל אחריות כבדה ואשמה גדולה גם על הדרג הצבאי. לומר “אלה בסה"כ ההנחיות שקיבלתי” (בייחוד כשע"פ כל הפרסומים זה לא נכון, ובהחלט יש הנחיות של הדרג המדיני שהרמטכ"ל התנגד להם בכל תוקף), שקול מבחינתי לטענות המקבילות של הדרג המדיני ש"הדרג הצבאי הוליך אותי שולל". לשני הגורמים יש אחריות ואשמה ישירות לאופן שבו התנהלה המלחמה הזאת. כל דבר אחר זה ספינים של גלגול אשמה הדדיים.
בריק הוא ההגדרה לנביא זעם / הילד שצעק זאב זאב / שעון מקולקל שצודק פעמיים ביום / התמנון ש"חזה" את תוצאות המונדיאל. you name it.
עשה קופה בגלל שצדק בתחזית שחור אחת מבין אינספור תחזיות שלו (וגם בה לא באופן מדוייק), בזמן שצועק על כל העולם ואשתו, לרוב בלי הצדקה. בריק זה חומר לאופירה וברקו, לא לוועדת חקירה ממלכתית רצינית.
מה הוא בדיוק טעה? בסופו של דבר, הוא צדק. גם לגבי שיטת הפשיטות.
וזה שהוא מגזים לפעמים זה מראה על זהירות בריאה.
תבדוק מה הולך לך עכשיו בעזה, דומה מאוד למה שהוא הזהיר בהתחלה. אפילו יוסי יהושע כבר אמר שהצבא פישל בפשיטות על בית חאנון…
ותבדוק מה הוא הזהיר לפני המלחמה. הוא דיבר על זה שיבשו את צבא הסדיר לא הכינו אותו למלחמה ולא הכינו את העורף ועוד. צדק בכל מילה.
נכון שאחרי המלחמה הוא הקצין ואולי הפריז אבל בגדול אפילו פה הוא צדק לא מעט.
ושוב בקשר לועדת חקירה, ממלכתית לא תקום. זה לא נתון לדיון . בריק זה סתם אופציה כי הוא יחשב אמין גם בעיני השמאל כי הוא “ירד” על ביבי. אפשר לשים מישהו אחר אם יש לך שם שעולה בראש.
אבל חייב להקים סוג של ועדת חקירה. זה בעיני מחדל נוסף. שלא קמה עד היום.
אף אחד לא טוען שמה שכתבת הוא לא נכון, רמזתי שאני מכיר בכך שהצבא הוא ‘דעתן’ בלשון המעטה. אבל הצבא היה צריך לקבל הנחיה אחרת, כל השאר רעש. גם אם הוא הביע את דעתו. באירוע קצה שכזה החלטות הן עניין מנהיגותי. מנהיגות היא משהו שמישהו לוקח על עצמו. ראש ממשלה הוא נבחר ולא מצופה ממנו להיגרר, בטח לא בסיטואציות כאלה. הדברים מקבלים משנה תוקף במציאות שבה הדרג המדיני לא בדיוק שקוף לגבי האנד גיים שלו. זה לא שהצבא יודע לאן חותרים ומנסה לעשות את שלו כדי להגיע אל היעד. אף אחד לא יודע מה עושים ואז הצבא עושה את מה שהוא יודע שזה להציע פתרונות במסגרת מה שהוא רגיל.
מדובר במנהיגות גרועה, מפה הכל מתחיל ונגמר.
לגבי בריק, ברור שיש אלמנט על סף הקומי בדמות שלו. אבל הוא צודק בדבר אחד שמקרין על השאר: צה’'ל הוא ארגון לא רציני ולא מקצועי מספיק. ראינו את זה בשביעי לאוקטובר. היעילות והמשמעת הכי בסיסיים הם לא ברמה ומה שמציל אותנו הוא העובדה שאנחנו אפילו לא נלחמים נגד צבאות, בטח שלא מערביים.
הוא טעה בזה שתרחיש האימים שלו היה בצפון בכלל (לא חכמה, זה היה סוד ידוע) ולא בדרום, ככה שסביר מאוד שגם אם הוא זה שהיה מופקד על קבלת ההחלטות, המחדל בדרום היה מתרחש במשמרת שלו באותו האופן.
הוא טעה בזה שתרחיש האימים שלו בצפון התבדה לחלוטין, גם התרחיש “המעודכן” שנתן אחרי פרוץ המלחמה, כשהיה ידוע שחיזבאללה כבר לא יוכלו להפתיע אותנו מאפס תוך כדי הלחימה.
הוא טעה לחלוטין בזה שהצבא הסדיר, העורף וגם המילואים לא היו ערוכים למלחמה. אני לא מבין מאיפה אתה מביא אחרת. צבא היבשה (וגם שאר הזרועות) התמודד בהצלחה יתרה עם כל המשימות שהוטלו עליו במהלך הלחימה, תוך שיפור גם ביחס להערכות של הצבא עצמו לגבי ההישגים הצפויים. לך תשווה את מהלך המלחמה הנוכחי, עם מהלך המלחמה של לבנון השנייה - אחרי ייבוש אמיתי של צבא היבשה, מבית היוצר של דן חלוץ. לא בר השוואה בכלל.
והוא טעה בזה שההצעה החלופית שלו לבניין הכוח שנעשה בצה"ל, היא הצעה של מאות מיליארדי שקלים (כל האוגדות הסדירות והמילואים הנוספות שרצה להחזיק, וציודן בטנקים, תחמושת וכו’). זה לא רציני. בביקורת על הצבא הוא צריך להראות איפה הצבא טעה בתעדוף הפנימי שלו, משאבי ואחר, לא להמציא רעיונות מתקציב שאף-אחד לא היה מביא לו.
אני כמובן מסכים איתך שצריך להקים ועדת חקירה, בהקדם. אבל בריק (ודומיו) הוא בפירוש לא האדם לעמוד בראשה. מדובר בסה"כ בעוד פופוליסט.
כפי שכתבתי בהודעה הקודמת - זה לא ‘הביע את דעתו’, והוא לא סתם ‘מציע פתרונות במסגרת מה שהוא רגיל’. אתה סתם מיתמם כאן. זאת כמעט הכתבה של דרכי פעולה, ולך תריב עם הרמטכ"ל שלך תוך כדי מלחמה (ראינו לאן כמעט הובילו פיטורים של שר ביטחון, חבר באותה מפלגה).
בהחלט מדובר במנהיגות גרועה, אבל המנהיגות הזאת כוללת גם את זו הצבאית. אני לא מבין למה לנסות לנקות אותה.
לגבי הסייפא על בריק - ייתכן בהחלט שצה"ל לא מספיק מקצועי, אבל הלחימה נגד ארגונים לא צבאיים לא הופכת אותה לקלה יותר, ולא מוכיחה את הנקודה שלך. להיפך. תראה לדוגמה את הקשיים של ארה"ב, ארגון רציני וחדור משמעת ללא ספק, בלחימה מהסוג הזה.
הסכם שמסתיים ביציאה מכלל שטח הרצועה זה הסכם כניעה כמיטב המסורת של המדינה הזו.
הטענה שהניצחון הוא בהחלפת חמאס עם ממשל אחר, זה בעיקר אשליות שנכווינו מהם עשרות פעמים.
הדבר היחיד שמשאיר לי טיפה אופטימיות(והגיון במה שקורה) זה שטראמפ רואה בהסכם הזה קרדיט שהוא בונה אצל הצדדים במזה’'ת כדי לבצע מהלכים הרבה הרבה יותר גדולים. הסכם שלום עם לבנון, ‘‘נורמילזציה’’ עם הסעודים.
ובנוסף, מנוף לחץ כבד על אבו מאזן ועל גורמי השפעה ברצועה.
כולם קיבלו את הפסקת האש שלהם, ישראל ספגה את ההפסד שלה. אחר-כך יגיע הזמן שטראמפ ידרוש לממש את הקרדיט שלו.
המנהיגות הצבאית לא מעניינת. מהי ההנחיה שהם קיבלו? ‘להכין תמרון כדי לפרק את תשתיות החמאס’ או משהו בסגנון? עם מטרות כאלו - אלו התוצאות. אם הדיון הוא סמנטי, האם יש להם אשם תורם כי הם לא התלהבו בלשון המעטה לכבוש את עזה - אז יאללה, קיבלת. אני פשוט טוען שזה לא מעניין. הצבא צריך לקבל הנחיה ברורה, ואחרי השביעי לאוקטובר יש לך את כל הלגיטימציה בעולם לבקש את זה ממנו. הכל פה ספינים שמשרתים את ביבי, תמיד איכשהו קובלים לו את הידיים. לדעתי הוא וקודם כל הוא לא רצה בזה. לצבא היה אולי פחד מבצעי. נגיד.
בריק - הנקודה שלי, ואני אגזים בשביל הרטוריקה, היא שהצבא הוא צבא סמי-מקצועי בו לחייליו, בראש ובראשונה הקרביים, אין משמעת בשיט. זה אומר שהחיילות הבסיסית של אנשים שצריכים להגן על המולדת נשחקת מאד והם מתחילים לכסת"ח כל נוהל שזז בידיעת המפקדים שלהם והמפקדים של המפקדים שלהם. אי אפשר להצליח ככה. האם זו חזות הכל ובגלל זה נכשלנו? לא רק. אבל האם יש ממש בטענה שחלק מהמוצבים שלנו, למשל בצפון, זה גבעת חלפון ושרמת משמעת ותרבות כסת"ח כזו פוגעת בארגון - לגמרי כן.
נסיגה מרוב רצועת עזה תמורת שיחרור 33 חטופים כל שבוע 3 חטופים מספר מחבלים שישחררו הוא 960 ל1650 העקורים יחזרו לצפון הרצועה בפיקוח עלאק קטארי מצרי.
בהתחלה ישוחררו החיים ואחכ המתים
כל השאר יהפכו לסטטוס של רון ארדים.
למעשה המלחמה הסתיימה. חמאס נתן לביבי צימוק בזה שהוא עדיין יוכל להגייד לבייס שבאופן רישמי ה"מלחמה לא הסתיימה". אבל אחרי שמיליון עקורים יחזרו לצפון בואו ספרו לי שוב איך אפשר לחדש את הלחימה אז…
זה החותם הסופי להתנהלות של הממשלה הכי גרועה איי פעם. אין ניצחון, אין החזרה של כל החטופים, גירעון כלכלי, עירעור יחסים ברמה הבינלאומית, קרע ופילוג בעם ועוד לא סיימנו עם ההפיכה המשפטית.
מאוד מערבי מצידך. לספור הישגים שעושים נעים לאגו ולא מעניינים בשיט את הצד השני. מצידם הם ניצחו, ומה שהם למדו זה שצריך לעשות עוד שבעה באוקטובר ברגע הראשון שאפשר. אז עזה תיחרב קצת, אבל הם ירצחו עוד אנשים, יאנסו עוד נשים ,יחטפו עוד אזרחים, ישחררו עוד מחבלים והכי חשוב - ימשיכו לשלוט ברצועה ביום שאחרי.
ביידן חשף את הבלוף, גם אחרי 42 הימים של הפסקת האש - אסור יהיה לישראל לחדש את הלחימה, כל עוד יש מו"מ על השלב השני של העסקה. חושבים שנראה חשבון נפש של כל שאותם אלה שצעקו עסקה בכל מחיר כשהם יגלו שחמאס מושך את המו"מ על השלב השני לנצח והם קברו במו ידיהם את החטופים? אני מהמר שלא.
כמו שנדב אמר, זה לא פוטר את הממשלה הגרועה ביותר בכל הזמנים. יצאנו למלחמה של שנה וחצי, רק כדי לחזור ממנה עם הזנב בין הרגליים. לא ממש אכפת לי מה טראמפ מציע לביבי בחדרי חדרים - מאחל לשניהם שימותו מחר בבוקר מ-COVID2.0.
באירופה של שנות ה-40 הנאצים דרשו ממנהיגי הקהילות היהודיות להגיש רשימות ל"גירוש" ובכך לערוך בפועל סלקציה בין מתים לחיים. הרבה ביקורת הושמעה לאורך השנים על היודנראט שצייתנותם ברוב המקרים הקלה את מלאכת ההשמדה על הנאצים, ולא מעט גם על מקרים רבים בהם עשירים הושמטו מהרשימות ועניים נשלחו בהמוניהם (לא שזה עזר בסופו של דבר). לא מאוד רלוונטי האם יש מקום להאשים את היודנראט או לא, אך הם לפחות תמיד היו תחת איום מוות מידי מצד הנאצים.
עכשיו לא רק שאין איום מיידי על מקבלי ההחלטות, כל העוצמה הצבאית נמצאת אצל היהודים. ואף על פי כן נמצא היודנראט שהחליט על ה-33 שישוחררו וגזר מוות על כל השאר. האם מישהו יתפלא אם כל בעלי האזרחות האמריקאית ישוחררו? או שכל החיילים הגברים ישארו בשבי? או שהשם אברה מנגיסטו לא מוזכר בשום שלב? אולי הפעם לא הכסף קובע, אבל כל מי שישאר שם הוא סוג ב’.
80 שנה אחרי שהקימו את המדינה הזו תחת השבועה של לעולם לא עוד, טבחו בנו כמו אז, ואנחנו מאפשרים לחבורת קופים טרוריסטים לאלץ אותנו לקבל שוב את בחירתה של סופי. לאף אחד אין רשות או סמכות מוסרית לקבל את הבחירה הזו. 33 עדיף מכלום זה לא טיעון, כי מספר שהוא פחות מכולם לא צריך להיות אפשרות שמונחת על השולחן בכלל. הסכם כניעה או לא - אם נכנעתם לפחות בשביל כולם.
את זה אני לא מצליח להבין ואף אחד לא מסביר לי את זה.
איך זה בכלל מקובל על מישהו?? הם דורשים 1000+ מחבלים ולא מוכנים לתת יותר מ33 חטופים?? באיזה עולם חמאס נמצא בעמדת כוח!? איך מסכימים לדבר כזה? איך מתרצים את זה? איך הם לא מבינים שזה רק יחזק את חמאס ואת נרטיב ה"הקרבה"?
מי בכלל יאמין לאיומי ישראל עכשיו? הרי זה ברור שישראל תישבר בסוף, ומה זה בשבילם עשרות אלפי המתים שהוקרבו?? הם בגן עדן כי הם שהידים, ועדיין יש 300 מיליון מסביב לישראל.
האמת שעד עכשיו מהפרסומים לא ברור האם מפתחות השחרור (30/50) תלויים באיזשהו אופן במצב הנשימה של החטופים המשוחררים. ממה שאני קורא אני מקבל מסרים סותרים. זה אגב לא מעודד אותי כי אני מניח שהיה אינטרס ברור להנהגה שלנו לפרסם את זה אם מפתחות השחרור היו עבור חיים בלבד.
לא מסכים בכלל. גם הנאצים “גייסו” עד הרגע האחרון חיילים, זה לא מנע מהם להיכנע בסופו של דבר. וגם שם אף אחד לא ניסה להרוג את הנאצים עד האחרון מביניהם.
כן, יש קושי מסוים בהתנהלות מול ארגון כמו חמאס מאשר ארגון מדינתי, וברור שהעובדה שחמאס לא מרגיש אחריות כלפי העם שלו לא באמת מאפשר לו להיכנע. במובן הזה, אני מקבל את זה לגמרי שניצחון מוחלט זו משימה מסובכת יותר מאשר הניצחון המוחלט על הנאצים.
מצד שני, יש לך גם יתרונות שלא היו בהכרח לבעלות הברית, וזה כמובן יחסי הכח. אתה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר חזק מחמאס, וזה ממש לא היה המצב במלחמת העולם השנייה, לפחות לא ברובה.
אני לגמרי חושב שניתן היה להשיג ניצחון מוחלט, זה פשוט לא היה אפשרי במסגרת האסטרטגיה הצבאית/מדינית שנבחרה (מלחמה איטית, ללא כיבוש שטח, שיטת הפשיטות, והסיוע ההומניטרי). במילים אחרות, ישראל ניהלה קמפיין של anti terrorism ולא קמפיין של מלחמה, והתוצאות היו בהתאם.
אין לי ספק שאם היה מצור מלא אמיתי על עזה, תוך כדי כיבוש שטח במטרה להישאר ולשלוט בו, ולבצע את הכל כמה שיותר מהר (גם במחיר של כמות הרוגים גבוהה יותר בטווח הקצר) - אזי המלחמה הייתה נגמרת בשלב מוקדם הרבה יותר, עם הרבה פחות הרוגים לשני הצדדים. בניצחון מוחלט. ואגב, ייתכן מאוד שעם פחות חטופים חיים ביד (וזה לגמרי בספק), אבל אני לא מתבייש להגיד שהחטופים בעיניי מעולם לא היו צריכים להיות מטרה מרכזית של המלחמה.
לגבי הדיון על חלוקת האחריות, יש אחריות לצבא, ויש אחריות למדינה. האחריות של הצבא היא על גיבוש האסטרטגיה של הפשיטות, שהיא אסטרטגיה כל-כך מטומטמת (ואפשר וצריך להגיד שהצבענו על זה כאן בזמן אמת, זו לא חוכמה בדיעבד) וכל-כך מפגרת, שמבחינתי זה פשוט בלתי נסלח. גלנט, הלוי, וכל מה שהוביל את הדבר הזה הם אנשים שאני נאלץ כיום לבוז להם בכל עמקי נשמתי.
מהצד המדיני - הממשלה שלנו לא עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות על מנת לתמוך במעשה הצבאי, והוא להסיר כמה שאפשר את הלחץ הבינלאומי, לאפשר מצור אמיתי ללא סיוע הומניטרי, ובעיקר הדבר הכי חשוב - להביא אלטרנטיבה מדינית שהיא חשובה ביותר לתמיכה בניצחון המוחלט. כל זה לא קרה, וזו האחריות המרכזית של הממשלה בעיניי. כן, יש גם אחריות על עצם הפיקוח על הצבא שנכשל בלזהות שהמעשה הצבאי מנוהל גרוע, אבל זו אחריות, בעיניי, מופחתת.
אם ישאלו אותי מי יותר אשם, אני כנראה אגיד שצה"ל. בסוף, עם אסטרטגיה צבאית הגיונית היינו מנצחים את המלחמה גם בלי התמיכה המדינית הרצויה. להפך, זה לא המצב.