למרות שמדובר באזרח שחצה בעצמו ומיוזמתו את הגבול לעזה (הוא והישאם א-סייד), ככה שאני אישית לא הייתי משלם תמורתו גם מחבל אחד שעלול לרצוח ישראלים (גם אם מדובר באנשים עם הפרעות נפשיות - בסוף יש גבול לאחריות שלנו כמדינה), דווקא פורסם ששניהם כן ברשימות של ה-33 הראשונים, והולכים להשתחרר בסוף שלב א’ של העסקה.
אגב, רוצים לדעת את ההוכחה הכי גדולה למחדל של העסקה הזאת, ולכך שאנחנו אלו שלחוצים עד הסוף לקיר אחרי שנה ומשהו של לחימה, במקום שחמאס ירגישו כך? רק תסתכלו על מפתחות חילופי ה"שבויים". מ-3 מחבלים עבור כל חטוף בעסקה הראשונה, ל-30-50 מחבלים עכשיו, גם תמורת אזרחים, ואפילו תמורת גופות ככל הנראה. אפילו כש"מנקים" את עצם המתנה הגדולה שאנחנו נותנים לחמאס, של סיום המלחמה, אנחנו נשארים עם תנאים נוראיים עבורנו.
כמו שמשה כתב לפניי - בעולם מתוקן אתה כמובן צודק, אבל בעולם שלנו, של פוליטיקאים פחדנים שחוששים מלקבל החלטות אמיצות ועוד יותר מפחדים מלעמוד מאחוריהן אל מול הציבור - זה לא המצב. בעולם כזה, הדרך שלהם להתמודד עם הפחד הכפול שלהם היא להפריח לתקשורת כל מיני ספינים שקריים ו"עיזים", רק כדי אחרי זה לסתור אותם בתוקף, ועל הדרך לזכות נקודות פוליטיות קלות וזולות אצל הבייס. ביבי אשף של הדבר הזה. זה (חלק מ)הסיבה שקשה כל-כך לקבל אינפורמציה אמיתית מגופי התקשורת כיום.
סבבה, דוד, אבל זה לא בוצע. כבר היינו בדיון הזה מזמן, למשל כאן:
זה אותו דיון שתמיד חוזר לשתי נקודות:
מה שהיינו צריכים לעשות בהתחלה
פתרון יותר שורשי יקח יותר זמן, יעלה ביותר הרוגים ויצור לישראל בעיה הומניטרית גדולה ולכן יש ספק מסויים בהיתכנות שלו (@Paco-Pavon ציין את זה לפני כמה הודעות)
מה שלא עשו מבחינת כיבוש מלא-מלא כבר כנראה לא יעשו. השאלה מה עושים עכשיו. אין צורך לחזור על טיעונים, רק אומר שאני לא שותף לטענה של אפס הישגים או משמעות ללחימה עד כה, חזרה לנקודת האפס וכו’. נצטרך לחיות וללמוד איך הסיפור הזה של מציאות סטייל פוסט חומת מגן יראו.
בקשר להודעה שלך על חלוקת אחריות - ‘שיטת הפשיטות’ וכו’ אלה המצאות שנולדו אחרי שהוחלט לא לטפל ברצועה טיפול יותר עמוק, כמו שאתה מציע. סדר הדברים הזה חשוב. קודם מחליטים לצאת ל’תמרון’ שתכליתו לא ברורה עד הסוף ואז כדי לשמר הישגים לא ברורים ממציאים שיטה לא ברורה. פה האחריות היא של הדרג המדיני.
בסדר, אני הגבתי שוב כי אתה כתבת שוב שבלתי אפשרי כיום לנצח כמו הניצחון במלחמת העולם השנייה. אני לא חושב שזה נכון, אני חושב שזה נכון רק במסגרת האסטרטגיה השגויה בה בחרנו.
אני מסכים עם שאר ההודעה שלך. נכון לעכשיו ובהינתן הנקודה אליה הגענו, אני מניח שאם אני ראש הממשלה אני נאלץ להסכים לעסקה המסתמנת, אבל אני דואג להבהיר דקה אחרי שהיא מאושרת סופית סופית סופית שכל הסכמה על חלק ב’ של העסקה תלויה בהחלפת החמאס בשלטון מקובל על ישראל ועצירת/גירוש/הריגת כלל ההנהגה שלו בעזה (לא נשאר יותר מדי). בלי זה, לא תהיה הסכמה על סיום המלחמה הסופי וממילא העסקה לא תמשיך לפרק ב’ שלה.
כרגע, נדמה לי שזה הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות נכון לרגע זה.
כמובן, שאם אכן חוזרים למלחמה זה חייב להיות תחת אסטרטגיה אחרת. כרגע אני מרגיש שחיילים ממש ממש סתם נהרגים.
מה שמדהים שכרגיל כל מערכת הצבאית והמודיעין בדעה אחת ואין אפילו מישהו שמנסה להציג דעה אחרת. שם
אבל זה בסדר העיקר ציקו תמיר וינטר ובריק מחוץ למערכת הביטחון והצבא. חס וחלילה היו אנשים כמוהם בצמרת עוד היו מציעים דרך שונה…
אני שומע מהם אותם קלישאות שהם סיפרו לפני השביעי באוקטובר “מערכת הביטחון תדע להתמודד עם המחבלים שיתשחררו” והמשפט הכי מצמרר “חמאס יש אינטרס לקיים את ההסכם”
אחד לאחד מה שאמרו לפני השביעי באוקטובר על חמאס… ואף עיתונאי במינסטרים חוץ מבודדים, מלבד יוסי יהושע, לא שואל שאלות.
מי שמינה את הרצי הלוי לרמטכל היה בני גנץ, במסגרת ממשלת מעבר במהלך חריג שאושר על ידי היועמשית. נכון, ביבי אישר את המינוי לאחר שנבחר ועדיין, נראה לי שקצת מוגזם לטעון שהכל בגלל ההתנהלות בליכוד.
בצבא מאז ותמיד מפילים הכל על הש.ג, לא סתם זו נהייתה קלישאה. זה היה ככה עוד הרבה לפני ביבי. לביבי ולליכוד יש מספיק מגרעות ודברים שהם אשמים בהם, לא צריך להאשים אותם גם בדפקטים של גופים אחרים, יש מספיק אשמה לכולם לצערנו.
ממש לא רלוונטי מי מינה את הרצי הלוי. אחרי הכשלון הקולוסאלי שקרה כאן כולם היו צריכים לקחת אחריות וללכת הביתה. מאחר והדרג הפוליטי נאחז בכסא הדרג הצבאי מתמהמה מאוד בחקר הכשלון ובלקיחת האחריות.
שלטון הליכוד השחית כל חלקה במדינה. מפאי על סטרואידים ובלי בושה. בגלל זה קרה ה7.10 ובגלל זה שום דבר לא השתנה.
אני מאוד קפדן בענייני מס אבל שני שליש מהלקוחות שלי מאוד מאוד היו רוצים שלא ארשום להם קבלות. העלמת מס בישראל פופולרית מאוד. מעניין איך זה ביחס למדינות אחרות.
בספרד רוב החברה שלמדתי איתם אמרו שהם עובדים בשחור, בהמון מדינות מערב אירופאיות משתמשים במקלטי מס, על דרום אמריקה אני בכלל לא אתחיל לדבר. לא יודע אם זו הדוגמא הכי טובה ליאור.
אני כן יכול לדבר על אתיקה וכבוד הדדי שלא קיים במדינה שלנו ונוטים לבלבל אותו עם כנות (“אני כזה, אני מדבר דוגרי, לא מתיפיף”). נהיינו מדינה שכל התנהלות חייבים לעגן בחוזה במעורבות עו"ד. זה מבחינתי חטא עצום ששייך לתרבות שלנו במדינה.
דוגמא, קולגה שלי שהוא גם פיזיו וגם מגיש עזרה ראשונה. הוא נקלע לסיטואציה בה הוא חוזה בתאונת דרכים. הוא כמובן יודע שאסור למשוך אדם לחוד בתוך רכב מחשש לפגיעה עצבית שיכולה להיות נילווית מפעולה כזאת, מה שהוא כן רצה לעשות זה לשחרר לחץ ע"י הזזת חפץ כבד מגפה של אותו נפגע. מה קרה אז? עובר אורח צעק אליו מרחוק “אל תיגע בו הוא יכול לתבוע אותך”.
מעניין האם כולם חושבים שזה סבבה להשאיר אדם בסיכון רק מהחשש שמא יחטוף תביעה.