אבל אין שום צורך בספקולציות - יש תשובה מפורשת לשאלה הזאת.
איפה האזרחות הירדנית של כל הפלסטינים שחיו תחת שלטון ירדן ביו"ש בין 48 ל-67?
איפה האזרחות המצרית של כל הפלסטינים שחיו תחת שלטון מצרים בעזה בין 48 ל-67?
אור צודק במיליון אחוז. אם הפלסטינים היו תחת שלטון ערבי אחר, זה לא היה מעניין אף-אחד בעולם - כנראה שכולל אותם עצמם אפילו. וזה לא משנה בכלל מה היה המעמד שהיה או לא היה להם תחת אותו שלטון.
ואגב, זה גם מענה לטענה הנוספת שהעלית כאן -
‘מדינה’ או לא ‘מדינה’, זה לא מעניין אותם בכלל. גם כאן מדובר במושג מודרני מערבי, שלא רלוונטי בכלל לתרבות ולעולם המושגים בסביבה שבה אנחנו נמצאים. ל"סורים" הייתה מדינה, כמו גם ל"עיראקים" ול"אפגנים". זה לא הפריע לדעאש, ג’באת אל-נוסרא, לטאליבאן ועוד - לטבוח, לאנוס ולכבוש, מתוך ניסיון לייצר “מדינה” חדשה.
מה שיש כאן בסופו של יום זה חמולות ושבטים, שנאבקות ביניהן על הכוח והשליטה. זה הכול. וזה בדיוק מה שהיה קורה גם בשטח שלנו, אם לא היינו כאן. יש חמולות משכם וחמולות מחברון וחמולות מג’נין וכמובן שגם חמול מעזה, מחאן-יונס, מרפיח ועוד. כל אחת מהן עשויה לרצות את השלטון, ולעשות מה שהיא צריכה לעשות כדי לנסות להשיג את זה - בדיוק כמו שחמאס עשו לפתאח בעזה ב-2006, וכמו שפתאח היו עושים לחמאס אם היו מסוגלים.
שום “מדינה” שניתן להם לא הייתה פותרת את הסיפור הזה. בעיקר שבמקרה שלנו, אנחנו אפילו לא סתם עוד חמולה או שבט - אלא עם של כופרים חזירים שכל הסביבה מאוחדת בכך שחייבים להעיף מכאן בהקדם.
הטעות הגדולה שלנו הייתה שלא גירשנו כמו שצריך את האוכלוסיה שהייתה בשטח הזה, כמו שה"שמאלנים" מהקיבוצים השכילו לעשות טוב בהרבה ב-48, לפני שהשתלטו בחדווה על הבתים הערביים המפוארים בעין-כרם, טלביה, ושיח מוניס, ועל האדמות של בית ג’יברין, דימרה, וכפר לאם.
ושוב - אין שום צורך ללכת לספקולציות.
זה בדיוק מה שהציעו לנו ב-47, למרות שלא מדובר בישראל ההיסטורית, ולא במרכז הכובד של היישוב היהודי עד ראשית המאה ה-20 - ובכל זאת לקחנו את ההזדמנות בשתי ידיים (על-אף הכאב שבקבלת ההצעה).
וזה בדיוק כל ההבדל.
