אני לא חושב לשניה שאני יכול לשפוט את מה שהם מרגישים אבל את ההתנהלות שלהם אני יכול לשפוט כי היא נוגעת לכולנו ולא רק אליהם.
בושה שהם מתנהגים ככה. הם פוגעים במאמץ להחזיר עוד חטופים. הם חושבים שמגיע להם איזשהו יחס מיוחד כי חטפו אותם והם טועים בגדול. דורשים כל מיני דברים כאילו הם אלה שמנהלים את המדינה כרגע אם אני ביבי אני לא נפגש איתם יותר. ממנה אחראי שייתן להם עידכונים וזהו.
באמת שכמעט נשבר לי הפלאפון ביידים כשקראתי את זה.
חתיכת מטומטמת חסרת בושה (אני מוכן לקבל שאולי היא טראומטית ואכולת עצב וזה הכל באשמת מי שפרסם דברים שצריכים להשאר בחדרי חדרים) אבל להגיד כאלה דברים? כמה סתום אפשר להיות? חיילים, ילדים מסכנים נתנו את החיים שלהם כדי להציל אתכם. אנשים שיקיריהם נרצחו צריכים לראות את הרוצחים חוגגים את השחרור שלהם ברחובות כדי שיחזירו אותך ואת הילדים שלך הביתה. פשוט גועל נפש.
קצת ענווה לא תזיק להם ל"משפחות החטופים".
*סורי אם אני אגרסיבי מידי… התבשר לנו היום שחבר משפחה, בן בית אצל אחותי ובחור כל כך טוב בן 20 סהכ נהרג היום בעזה. אין לי כל כך סבלנות למשחקים המטומטמים של אנשים.
מכירים כרטיס אדי? אני מוציא כרטיס חדש, כרטיס אידי (ע"ש אידי אמין) כל מי שחתום על כרטיס אידי מודיע למדינה שהוא לא מוכן שישחררו תמורתו מחבלים עם דם על הידיים.
אני אהיה הראשון שחותם.
א. לא מבין על איזה ‘שיעור בציונות’ אתה מדבר. טענת טענות, ופירקתי אותן אחת-אחת.
אמרת שמספרי המתים עצומים (‘עצום’ זה מושג יחסי) - הראיתי למה הם לא, בקנה המידה הרלוונטי.
אמרת שמדובר ב’קורבנות’ - הסברתי למה הם לא קורבנות, ולמה הם לגמרי שותפים ואחראים לגורלם.
אמרת שמתהפכת לך הבטן - הסברתי למה לי לא מתהפכת הבטן, ולמה אני לא חושב שלאף אדם חפץ חיים לא אמורה להתהפך.
ב. בן כבר סתר יפה את הטענה של ‘1000 הרוגים ביום’. ובכל מקרה - כשליש מתוך אותם “1000” הם מחבלים, וכאמור - גם 1000 ביום זה לא הרבה, באופן יחסי לסיטואציה (מלחמה עצימה באויב שמסתתר מאחורי אזרחים). והחלק היחסי של הילדים מכלל המתים הוא גדול, פשוט מאוד כי בעזה יש 50% ילדים. א"ב של הסתברות.
ג. שיטחנו שכונות אחרי שנתנו להם שבועיים להתפנות דרומה + מסדרון הומניטרי כל יום. כל זה במחיר בטוח של ביטול אלמנט ההפתעה (כלומר - סיכון כוחותינו + סיוע לאויב לברוח, להתארגן ולהסתתר), וככל הנראה גם במחיר של הזזת החטופים למקום אחר. מה לעזאזל אתה רוצה שנעשה יותר מזה?
ד. התקשורת הישראלית גם לא באמת מראה זוועות שקורות בצד שלנו, אז אתה מצפה שהיא תראה של הצד השני? שתביא ‘סיפורים אישיים’ ותמונות של לוויות של ילדים עזתים שקוברים את ההורים שלהם? מה בדיוק זה אמור לשרת?
ה. גם אמא של גלנט לא חושבת ש"סינוואר תכף יוצא החוצה עם הידיים למעלה". הציבור הישראלי אולי לא גאון גדול, אבל לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאם עוד לא כבשנו חצי רצועה, כשעברו כבר חודשיים של לחימה - אז אנחנו יותר קרובים להתחלה של זה מאשר לסוף.
והמספרים של הצד השני ידועים היטב - כ-16 אלף הרוגים, למעלה ממיליון עקורים מביתם, מחסור במים, מזון ואנרגיה. כל המידע הזה מדובר וגלוי לכל. אבל אתה לא רוצה שהציבור הישראלי רק יידע את כל זה, אתה מעוניין (משום מה) שגם ירגיש את זה. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה:
ו. הכי חשוב - באמת שאני לא מצליח להבין איזה דיון אינטילגנטי ברומו של עולם, אתה מצפה שייצא מזה שאזרחים ישראלים יראו על המסך שלהם עזתים מתים כל יום. לחץ (מיותר) נוסף על מקבלי ההחלטות? הבנה טובה יותר של הסנטימנט המערבי המקולקל?
מי שצריך לדסקס לעומק במצב בעזה - מכיר ועושה זאת. ראש הממשלה, הקבינט, ראשי מערכת הביטחון, והשותפים האסטרטגיים שלנו - יודעים היטב את המצב, ודנים על-כך דיונים ענייניים ואינטנסיבי.
התקשורת הכניסה לציבור מספיק רעש אמוציונאלי פושע לוורידים, סביב כל נושא החטופים. אין שום צורך לזהם את הדיון הציבורי גם בתמונות אמוציונאליות של נזקי אזרחי האויב, שמשרתות בראש ובראשונה את החמאס.
התקשורת הישראלית על גבול העבריינית.
הפסטיבל התקשורתי סביב החטופים פוגע אנושות במאמצים המבצעיים, ואי אפשר לנהל מלחמה בצורה כזו. ברור שכל בן אדם במדינת ישראל יזדהה עם הכאב. אם ילד שלי היה חטוף והייתי מנהל את המדינה, הייתי נותן לחמאס את המפתחות למדינה במו ידיי. אבל לכן אני לא מנהל את המדינה, ומצפה שמי שכן יעשה זאת בהגיון ולא באימפולסיביות. כל הרעש שהתקשורת יוצרת פוגע ביכולת של מנהיגים במדינה דמוקרטית, שחייבים להתחשב בדעת הקהל, לפעול בצורה שקולה. להבדיל ממשפחות החטופים, שבאמת אי אפשר לשפוט כאמור, התקשורת עושה הכל ביודעין ובזדון. עבריינים.
קשה לכם עם זה שהתקשורת הישראלית (בהכללה) תומכת בשחרור החטופים כמטרה הראשונה של המלחמה. מישהו במקרה ראה סקר שמראה שהציבור הישראלי לא שותף לזה? זה באמת מסקרן אותי ואני לא יודע את התשובה.
אני מתלבט אם אני מתבייש להגיד את זה או לא אבל עם כל ריאיון שאני שומע של מישהו ממשפחות החטופים, אני מפתח קצת יותר וקצת יותר איבה כלפיהם.
מדובר בקבוצה של אנשים שבטוחה שהיא פריווילגית אך ורק מכיוון שהם קורבנות (נשמע מוכר?), מזלזלת בהקרבה של עשרות אלפי אנשים שסיכנו את חייהם בשבילם, ובטוחה שזכותה לנהל את המדינה והמלחמה.
הפגישות של משפחות החטופים עם הקבינט הן טעות והגיע הזמן שמישהו יעמיד אותם במקומם. הכאב (הברור) שלהם הוא לא כרטיס פריווילג.
הדרך היחידה לעצור את הטרללת הזו היא באמצעות התקשורת, אבל התקשורת לחלוטין מגויסת לנראטיב הזה.
זו שאלה מעולה, שכמובן שאין לי תשובה עליה (מוזר שאין בכלל סקרים על זה), אבל אני כן יודע להגיד שכמעט כל אדם פרטי שאני מדבר איתו, ולא בהכרח שומע דרך התקשורת, לחלוטין נמצא בצד שמתנגד לעמדת משפחות החטופים.
כמובן שייתכן שהמעגל שלי אינו מייצג, אבל זה המקסימום שאני יודע לעשות.
יש משהו מאוד מעצבן בהתקרבנות ובהיסטריה. גם בסיטואציות קשוחות אני מעדיף שאנשים יגיבו בקור רוח. אבל האנשים האלה נחטפו מביתם באוזלת יד מטורפת של המדינה. הפגישות עם הקבינט הן לא הטעות. הטעות היא שהמנהיגים בקבינט לא מעזים להגיד את שעל ליבם כי הם במשחק הישרדות פוליטי וכי הם איבדו את הזכות להגיד משהו.
תראה. הדיעה שלי היא שצריך להיות גבול שאותו הציבור לא יכול לעבור בנוגע לקבלת החלטות.
זה בדיוק כמו ביבי עם הממשלה הזדונית שלו והמהפיכה המשפטית, הם אמרו ״ניצחנו בבחירות ברוב מוחץ אז מותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים״. במציאות הם ניהסו להשליט פה דיקטטורה וזה לא משהו שהם קיבלו עבורו מנדט מהציבור. וגם אם היו מקבלים מנדט מהציבור, אני חושב שחוקתית ורעיונית הם צריכים להגן על הדמוקרטיה ולא להרוס אותה.
הציבור לא צריך להחליט מי יהיה ראש המוסד, אילו פעולות חשאיות מעבר לים המדינה תעשה או לא תעשה. הציבור הישראלי לא צריך להחליט אילו פעולות מוניטריות יעשה הנגיד בשביל לשמור את כלכלת ישראל יציבה.
בכנות, זה לא מעניין מה הסקרים אומרים על הלך הרוח בציבור בנושא הזה, הציבור לא מנהל את המלחמה וטוב שכך. הקבינט הביטחוני וראשי צה״ל אמנם נתפסו עם המכנסיים למטה ב 7/10, אבל לקח להם 24 שעות להרים את המכנסיים ורק את הזין להשאיר בחוץ בשביל שיהיה נוח לזיין טוב טוב את העזתים וחמאס.
עם כל ההכנות שלהם היינו צריכים לראות מאות ואלפי הרוגים לצד שלנו אחרי חודשיים של לחימה. אנחנו מדברים על בסביבות 100 (קצת פחות למען האמת) מאז תחילת התמרון הקרקעי. צה״ל עושה עבודה מדהימה במלחמה הזו, וטוב שהציבור לא מכתיב לו מה לעשות אלא יש אנשי מקצוע שעושים את העבודה שלהם.
וזה בערך העניין עם דמוקרטיה - היא לא מאפשרת לציבור לקבוע מה יקרה אלא לבחור מי ימנה את אנשי המקצוע.
אגב, מגיע לנו כל הזין בתחת שאנחנו מקבלים פה כאזרחים אחרי 15 שנות שלטון ביבי. הוא, אתם זוכרים, האיש שממנה עבורינו את אנשי המקצוע אחרי שבחרנו בו.
על כל פנים, קצת נסחפתי. בלי להביע שום דיעה על נושא החטופים אני אומר בצורה ברורה - לא צריך סקרים על מה שציבור חושב כי זה לא באחריות הציבור.
כמו שכתבתי אתמול, אם יגידו לציבור שהמחיר של להחזיר אותם עכשיו זה הפסקת הלחימה נסיגת כוחות אחורה ושיחרור המוני של מחבלים (כולל אנסי הנוחבה) אין לי ספק ש90 אחוז יהיו נגד.
בגלל זה יש את רונן צור והשטיפת שכל בתקשורת שמבצעים בנו, שהם אומרים “להחזיר את כולם עכשיו ובכל מחיר” רובם לא יגידו את מה שכתבתי למעלה. הכל זה עבודה של רונן צור.
כשמדברים על עמדת הציבור צריך רק להבין מה שואלים. אין אף בן אדם במדינה שמתנגד להחזיר חטופים. ההתנגדות נובעת מהמחיר שצריך לשלם. מי שבעד להחזיר חטופים פשוט מתעלם מהמחיר, לא “מוכן לשלם אותו”, כי אף אחד לא מוכן לשלם כזה מחיר שוב.
העמדה הזו בלתי נתפסת בעיניי בהתחשב בכך שיחיא סינוואר האחראי הראשי לטבח שוחרר בעסקת חטופים.
שאלת הסקר צריכה להיות האם אתה מוכן להציל 100 איש ובכך להרוג עוד אלפיים. מי שעונה כן ואינו בן משפחה של אחד מה-100, שיהיה לו לבריאות.
כאבא לשני ילדים אני עוד לא יצאתי מההלם ומהחרדה שיש ילדים בשבי חמאס. אני לא צריך אף תשקורת בשביל לרצות את כולם פה בחזרה עכשיו.
יש לי קטע כזה מוזר שאני בן-אדם מציאותי. אני חושב שרוב האוכלוסיה לא כל כך מציאותית. גם אתם לא, דרך אגב, חלקכם עדיין מאמינים שישראל לא עושה דברים רק כי אתם לא רואים אותם קורים ברגע.
במציאות הרבה מהדברים שקורים הם תהליכים. לא כל התהליכים מבשילים, לא כל התהליכים קורים בזמן קצר, לא כל התהליכים יכולים להשיג את המטרות שלהם.
מציאות.
צריך להבין את זה ולראות מה עושים. אני מבין מציאות ולכן עם כל כמה שמתהפכת לי הבטן מהמחשבה על השבויים, אני מבין שצריך לעבוד פה עם שכל. אבל באמת שלא צריך תקשורת בשביל לזעזע אותי. אני לא זוכר שאי-פעם בחיים שלי ספרתי בשמחה הרוגים בעזה. ולא, לא מספיק לי ואני רוצה עוד ועוד ועוד הרוגים מהצד שלהם. אני לא פוליטיקאי ולכן מותר לי להגיד מה שאני חושב. ומה שאני חושב זה שאני רוצה שהעזתים יזכרו את ה 7/10/2023 כיום הנורא ביותר בתולדותיהם.
מה אני רוצה? אני רוצה ש״בטעות״ לקראת סוף המלחמה יפלו כמה פצצות לתוך ריכוזים של פליטים. ״בטעות״, הטייס לא כיוון נכון, התותחן לא ראה מאחורי הגבעה, המפקד ששלח את הנ״צ לא ידע. שאיזה ש״ג ישלם את המחיר בהצגה לציבור (וישוחרר יום אחרי שייכנס לכלא מאובטח ללא ידיעת הציבור), אבל שהעזתים יספרו מספר כל כך גדול של הרוגים… שהם לעולם לא ישכחו את התאריך הזה. לעולם.
אני לא חושב שצריך להגזים. בכל מקרה זו אוכלוסיה שהופקרה מזה שנים ואיבדה נתח גדול מעצמה ב7.10. אני לא מאשים אותם שהם כועסים ומרים, ואני לא הייתי בחיים רוצה להיות במקומם. כפי שמשה אמר, מי שממנף אג’נדה מתוך זה הוא נבלה.
למי אתה משווה? אני מקווה שאני מבין לא נכון.
זה נושא מורכב, הם לא מבקשים לחנות בחניית נכים בתל אביב או אפילו ביקשו הטבות או קצבאות מהמדינה, זאת הדרך הקלה ביותר להשתיק אותם אחרי הפאדיחה הכי גדולה מקום המדינה.
אני רוצה שנמשיך עם המלחמה כמו כל אחד אחר פה, אבל אני שיש משפחות שנמצאות בסיוט וחיות מתקוות שמסתמכות על כלום. אני לא יודע איזה בן אדם הייתי אם היו חוטפים את בני בן החצי שנה. זו לא התמכרות לרגשות, אלא הזדהות כנה עם מצבם. גם כל זה ככלל היה יכול להיות מנוהל טוב יותר על ידי הממשלה מהשבוע הראשון למלחמה.
על רקע התקשורת הביזיונית שלנו, ועל רקע הדיון הקצר שהחל כאן, גם אני שאלתי את עצמי מה הציבור הישראלי באמת חושב. לא כי הציבור אמור לקבל בעצמו את ההחלטה, סתם כדי להבין את הלך הרוח הציבורי הכללי. לטעמי זה מאוד חשוב במדינה דמוקרטית, בטח בסוגיה קיומית כל-כך. הבעיה היא שהמקום היחידי שעשוי להתקיים בו דיון ציבורי שכזה - התקשורת - הוא המקום שחוטא כל-כך לתפקידו, ושבחיים לא יאפשר שיח פתוח שכזה. כיום, כל מי שמעז לומר שהוא לא מוכן לעסקת שבויים בכל מחיר - ישר מושחר כחמאסניק לכל דבר ועניין, שרוצה במות החטופים.
וזאת הבעיה המסורתית המרכזית עם התקשורת שלנו, שקיבלה בגינה את הכינוי ‘מהנדסת תודעה’. מי שצופה בערוצי התקשורת המרכזיים, עלול לקבל בטעות את הרושם שכל עם ישראל בעד הטרללת שאנחנו רואים בנוגע לחטופים, ושאם יש כאלה שבטעות חושבים אחרת - הם בוודאות קיצוניים ומטורללים. אבל כפי שאפשר להתרשם כבר מחלקת האלוהים הקטנה שלנו כאן בפורום - זה בוודאות לא נכון.
אבל אם נחזור שנייה פרקטית לנושא החטופים - הבעיה הגדולה באמת מתעוררת, כששומעים את כל הבכירים לשעבר שמדברים. אותם אלה שהיו אחראים בדיוק על קבלת ההחלטות מסוג זה עד לא מזמן, אבל מצד שני הם אינם פוליטיקאים מכהנים, ולכן יכולים להתבטא בחופשיות ולהגיד מה שהם באמת חושבים.
וכשאני שומע בזה אחר זה את הריאיונות של שאול מופז, תמיר פרדו, אהוד ברק, אהוד אולמרט, נועם תיבון, ועוד ועוד - טוענים בפה מלא שישראל חייבת לעשות הכול, פשוט הכול, כדי לשחרר את החטופים - כולל שחרור של כל המחבלים והרוצחים שאצלנו בכלא - ושאנחנו כמדינה “כבר נדע להסתדר עם זה” - אני מבין עד כמה הבעיה עמוקה.
כשאני רואה את דני יתום אומר בטימטומו דברים כאלה:
בלי להבין בכלל את הכשל הלוגי הבסיסי שלו, שאם אנחנו מכריזים ש’ישראל מוכנה לשחרר את כולם תמורת כולם’, אז ברור ש’סינוואר יסתובב בתחושה שהוא מכתיב את התנאים’ - אז גורלנו רע ומר, שאלה הם האנשים שמנהלים את חיינו, שלא הפיקו שום לקח מה-7.10 ומעסקת שליט.
ומבלי להוריד כהוא זה מאשמתו הישירה של נתניהו למצב שאנחנו נמצאים בו, אבל כפי שכבר אמרנו יותר מפעם אחת - אם מישהו חושב שירידת ביבי מהבימה תפתור את המצב, אז הוא לא הבין כלום.
לא בהכרח… מבחינתי יש 2 מטרות (ואני שניה מתעלם מהשאלה האם מטרה אחת עוזרת או מפריעה למטרה שנייה):
שחרור חטופים
מיטוט חמאס
מבחינתי זה סדר העדיפויות. לא ברמת הבחירה בין 2 המטרות אלא ברמת הטיימינג. קודם חטופים אחר כך חמאס. קודם איום ממשי שמתקיים מול העיניים שלנו ואחר כך איום עתידי שיתרחש.
הרבה פה התנגדו להסכם שחרור הקודם מחשש שלאחריו הלחימה תיפסק. היא לא נפסקה והצלחנו להחזיר יותר ממאה בני אדם.
אני ריאלי. ישראל לא תמוטט שום דבר. המחבלים שישוחררו יחזרו לרצוח, אם לא בחמאס אז בשקר כלשהו אחר. אם היינו משחררים אותם ודופקים להם כדור בראש יום למחרת אף אחד לא היה מתנגד. אני פשוט מסתכל על כל התקדימים ולא רואה סיבה לחשוב שמשהו יהיה שונה הפעם.
