כשיש מי שמאמין שם שזה למטרה מסויימת והם שאהידים התשובה היא שלא אכפת להם והם מעדיפים את המוות על החיים אם זה למען מטרה מסויימת.
מזכיר בגדול את הדיון על גרמניה לפני עליית הנאציזם. האם הרוב רצו באמת להשמיד יהודים? התשובה לפי חלק מהסקירות היא שלא, רק מספיק שהיו אנשים שבאמת רצו וכולם עמדו מנגד. המצב פה יותר חמור כי נראה שהרוב תומכים בפעולות של ה 7/10 האם אני מרגיש ערב בצורה כלשהי למיעוט שלא רצה בזה? בכנות לא.
לא כולם טרוריסטים, אבל המון מהם משתפי פעולה. לא יודע כמה מהעדויות הללו מהוות את הרוב, אבל חלקם רצו שנמות בלי לרצות לשלם מחיר כלשהו עבור זה. זה לא מייצר אצלי סימפתיה מיוחדת.
המציאות היא שיש 2.5 מיליון איש בעזה? הדבר הנכון לעשות זה להכניס לשם את הצבא וגם להוציא משם את הרשות. כל מקום בו לא נהיה תתחיל התחמשות מחדש. עזה הייתה מקום עם אוטונומיה מוחלטת לפלסטינים והתוצאה לא הייתה גורדי שחקים ונמלים, אלא עלוקות שבונות בסיסים תת קרקעיים. זה שהממשלה רעה לא אומרת שיש פרטנר. האחד לא תלוי בשני במקרה זה.
אגב @Ganjo, העיניין של “תמונת ניצחון” הוא לא לחגוג ולעשות קידוש בכיכר פלסטין, זו העובדה שהאנשים שחיו בעוטף ובדרום הארץ ירגישו בטוחים בבתיהם. עם ההסכם שמשה דיבר עליו זה רחוק מהמציאות.
מה ההבדל בין זה לבין לוחמים שמתים על הגנת הארץ? אלו שמוסרים את חייהם בקרב, אתה חושב שהם לא עושים את זה עם תחושת שליחות?
גם אצלי לא, אבל כל עוד אנחנו לא מבינים את הצד השני ולא חושבים עליהם באופן מורכב אלא רק מורידים אותם לדרגת מפלצות מטומטמות וצמאות דם, אין לנו סיכוי לנצח או לסיים את הסיפור.
אנחנו לא צריכים אמפטיה פה, אנחנו צריכם להבין אותם ולהכנס למוח שלהם ולראות מה מניע אותם.
הכי קל להגיד שכולם רוצים לרצוח את כל היהודים. אבל זה כל כך שטוח שאין לך שום סיכוי לסגור מולם עיסקה בתנאים שטובים לך. פשוט כי אתה בכלל לא יודע מה הם רוצים בלי שהם ידחפו לך את זה לגרון.
זו שאלה טובה, אין לי מושג מה מיטב המוחות מתכננים לנו. אני יכול לשאול אותך את אותה שאלה מהכיוון השני - לאיזה יעד אתה מתכוון להגיע עם המשך הלחימה? ונניח שכבשנו את עזה - מתישהו נצטרך לעזוב ואז זה יהיה תחת דיל כלשהו. לא יודע - שילוב של רצועת ביטחון, יכולת תגובה של צהל, הנהגה וכו’. לא באמת מבין בזה.
צריך, לדעתי, לשקול כמה דברים:
האויב האמיתי זה איראן, מניח שזה כבר ברור כשמש
המלחמה נגד איראן היא לא אירוע חד פעמי ולא חד זירתי. יהיו עוד סבבים, לא נגמור עם כל הבעיות בפעם אחת
אנחנו יודעים שמלחמה בצפון תקרה בסבירות גבוהה בשנים הקרובות. אנחנו גם יודעים שלחיזבאללה יש מנהרות לא פחות מלחמאס. צריך להגיע חזקים לעימות כזה
האירוע של סעודיה מיירטת טיל איראני שנורה על ישראל משטחה אולי משמעותי יותר מכל חיסול ונזק צבאי שנעשה
תפקידנו כ’מעצמה אזורית’ היא לרתום את בעלות בריתנו למשימה. למשל, היחסים הטובים עם אזרבייג’ן שמציקים מאד לאיראן
אנחנו חייבים את ארה"ב לצידנו, בלעדיה יש לנו טילים לעשרה ימים. בתקשורת קצת נוטים להמעיט בערך מאזן הכוח הזה, כאילו הם רק לוחשים על אוזננו בלי סיי אמיתי. זה לא ככה.
לגבי העימות הנוכחי, יש לי רק נבואה אחת: בסיומו הימין יטען שלא גמרנו עם הבעיה כיוון שלא נעשה שימוש במספיק כוח.
הקצב ירד דרמטית כמו קצב ההרוגים בצד השני. זה כנראה אומר משהו
לגבי הכשל החשיבתי שציינת - כמובן מסכים - אבל מה’צד השני’ אפשר לציין עוד אחד: אנשים לא מוכנים להשלים עם בעיה שאין לה פתרון. העובדה היא שלא משנה מה ישראל תעשה, בהינתן סביבה גיאופוליטית כזו ועוינות מטורפת שכזו אין פתרון מוחלט, בטח לא כרגע, היא משהו שמתקשים להשלים איתו. השמאל רוצה ‘הסדר’, ואז אם הוא מופר אז הוא ‘הזוי’ ו’איך לא ראינו’. הימין תמיד רוצה עוד יותר כוח, כי זה מה שיפתור את הבעיה.
ויש את 15 השנים האחרונות שהן לא שמאל ולא ימין. הם בן כלאיים של הסדר שקרי שלא חשוף לציבור (העברת פרוטקשן לחמאס בתמורה לשקט משקר) ושל נסיון לבנות כוח טכנולוגי צבאי שייתר כוח צבאי בשר ודם.
דווקא השלימו יפה עם זה ב-15 השנים האחרונות… הם פשוט גילו שזה לא פיתרון להגיד שאין פיתרון.
אוף טופיק אבל קראתי אותו לפני כמעט עשור… נדיר מאד שאני מסיים ספרים שלמים בשנים האחרונות. בעיקר בחופשות ארוכות (שגם זה נהיה נדיר). אודיובוקס זה פתרון טוב, אבל זה יוצר מצב שבהגדרה אני צורך רק עיון. כל ספר עלילתי נשמע מגוחך לגמרי.
אולי הנקודה הכי חשובה בכל הנקודות הנכונות שציינת!
זו בדיוק הסיבה לכך שנתניהו מתחיל לטפטף בהצהרות על הפסקת התלות והגדלת התעשיות הבטחוניות כאנטי-תזה לפרדיגמת ה"צבא קטן וחכם".
האמריקנים בתקופה המודרנית מדהימים בהשמדה ומזעזעים בבנייה: בין אם נסתכל על אפגניסטן (טאליבן) ובין אם נסתכל על עיראק (איראן). יש להם אובססיה חולנית לבנות ישות ליברלית-דמוקרטית בסביבה פראית על מנת להוכיח משהו על טבע האדם הגלובאלי שבינו לבין המזרח התיכון יש קשר הפוך כשאין הבדל מהותי בין הרפובליקנים לבין הדמוקרטים במהות.
את שיגעון הגדלות שלהם אפשר לנטרל אך ורק אם נצא משיגעון הקטנות שלנו ונכין את עצמנו מנטלית וציבורית לתפיסה אנטי-פרובנציאלית.
זו נקודה חשובה ונכונה לא פחות!
השיח על פיתרון הוא שיח ריק, התפיסה צריכה בסביבה עוינת להיות מוכתבת לפי בקרת נזקים ושוב - אין הבדל מהותי בין השמאל לבין הימין. דווקא הפרגמטיות והנכונות לחשוב על העתיד היא זו שהובילה להקמת המדינה המדהימה הזאת והיסטורית זה הניצחון המהותי של השמאל ההיסטורי (מפא"י לדורותיה) על פני הימין - לא בהכרח מבחינה מוסרית אלא מבחינת היכולת להוציא רעיון אל הפועל.
כביביסט עם רקע סוציולוגי מפאיניקי - זו הביקורת הכי מהותית שלי על הימין: המנטליות במהותה היא של אוהד ביציע ולא של מאמן.
תוכנית ההתנתקות היתה הפיתרון שאליו דחף הממשל הרפובליקני-האמריקאי, 15 השנים האחרונות היו בקרת נזקים שנכשלה.
זה לא אומר בהכרח שהפיתרון עדיף על פני בקרת הנזקים כי יכול להיות גרוע.
אי אפשר להימנע מחשיבה counterfactualית באותו הקשר מכל תפיסה פוליטית שלא תהיה, אבל בעיני ה7.10 על כל המשמעויות שבו עדיין משקף תסריט הרבה פחות גרוע אסטרטגית מהקמה של מדינה פלסטינית עם לגיטימציה לצבא, שדה תעופה וכו’.
audible זה החיים אבל גם בספרי עיון הקשב לא עובד באותה הרמה, יש גם אפליקציה טובה בשם Listening למי שרוצה “לקרוא” מאמרים בשמיעה.
הדרך הכי נכונה בעיני לפרק ספרים עיון מורכבים זה bookclub.
צהל שאף להפוך לצבא קטן וחכם אבל בפועל הוא הפך לצבא קטן וטכנולוגי. החמאס למד את הטכנולוגיה ולמד מה נקודת החולשה של הטכנולוגיה ובאמצעים מאוד דלים עשה לנו בית ספר. הוא עשה את זה בלי ארטילריה מתוחכמת, בלי כלי רכב צבאיים, בלי מטוסים מסוקים אניות מלחמה וצוללות, בלי חילות ובלי חיילים איכותיים.
בקרת נזקים אתה בכל מקרה חייב לעשות. עם או בלי פיתרון.
זה קצת אוף טופיק - וגם ממש רק הרגשה שלי בלי ידע אמיתי - אבל אנחנו יהודים, טובים בטכנולוגיה ולא הכי פיזיים (בתכלס מי שבאמת בנויים טוב גופנית להיות חיילים אלו הדרוזים). לתחושתי אנחנו מוצלחים הרבה יותר בשיריון מאשר בחי"ר. יותר לאלתר ולחשוב מהר ופחות משמעת וחיילות. מצד אחד צריך ללמוד איפה להשתפר ומצד שני לחשוב איך מנצלים את היתרונות כדי לגבור על האויב.
אז בקונטקסט של המלחמה הנוכחית - השאלה היא מה ההישג שאפשר להוציא. את הקלישאות של למוטט את החמאס ואז לגמור עם חיזבאללה (יש שמגדילים לעשות וחושבים שאפשר תוך כדי) - שמענו מספיק. מטרות המלחמה הוגדרו כהשבת החטופים, סילוק החמאס והחזרת הביטחון.
ליאור תשחרר 7000 מחבלים נוספים ותחליף ממשלה לממשלת החלומות שלך ושוב יהיה לך שבעה באוקטובר הדור הבא ש1200 נרצחים יחשב מספר קטן לעומתו…
עצוב שצריך להזכיר את זה לאנשים פה במדינה. כן אני האיש הרע עכשיו, זה מה שאמרו לאנשים כמונו אחרי הביזיון כמעט הכי גדול של ביבי בתור ראש ממשלה וזה עיסקת שליט. גם אז לא היה פופלארי להגיד את זה. היום אין אף איש שפוי לא יגיד שהעיסקה ההיא לא עלתה לנו באלפי נרצחים… . יותר מזה, כל אלו שתוקפים את ביבי תוקפים אותו שהוא שיחרר את סינואר בעיסקה ההיא אבל עכשיו רוצים לשחרר 7000 סינואר וגם אז שהוא ישחרר יתקפו אותו על זה.
זה לא תקשורת חופשית , זה צפון קוריאה של השמאל.
מה שטראגי עצוב ומעצבן פה, שכל פעם שעשינו איזה סוג של עיסקת מחבלים תמורת חטופים. זה תמיד אבל תמיד עלה לנו באלפי הרוגים עיסקת גיבריל הובילה לאינתיפדה הראשונה שליט אתם יודעים כבר למה הובילה אבל תמיד אנחנו נחזור לאותו דבר. אין לי ספק שבסופו של דבר ביבי יתקפל גם פה.
אם חמאס היה רוצה 7000 מחבלים תמורת כולם לדעתי הוא היה מקבל אותם, לא היום אלא עוד אתמול אבל הוא רואה את התקשורת ואת הפולטיקאים ואת רונן צור והוא מבין שאין לו לאין למה למהר. את שלו הוא יקבל בסוף . עכשיו רק נשאר למקסם הישגים מבחינתו.
אבל תמשיכו לצעוק “עכשיו”
אבל כמו שהתחלתי לכתוב, פשוט תגידו את האמת. בלי לקשקש כמו מה שאיזנקוט למשל אמר אתמול על “לחשוב מחוץ לקופסה” או דברים כאלו. פשוט תגידו את האמת.
לחתום על הסכם כניעה מול חמאס
לשחרר את כולם
ולתת חסינות לרוצחים הכי גדולים של יהודים מאז היטלר.
בטח עם תחושת שליחות, אבל אף אחד לא פוקד עליהם להתחבא מאחורי נשים וילדים, לרוץ לרצוח תינוקות או לאנוס נשים. זה שהאחד הורג והשני הורג לא אומר שאין קונטקסט. עזוב אפילו את כמות האנשים במדינה שלא מוכנים להתגייס לקרבי או בכלל מסיבות מצפוניות. אי אפשר לדמות בינינו כי השיח בכלל לא על אותה סקאלה.
רוצה שנפרק את זה יותר? אין בעיה:
יש מי שלא רוצה אותנו פה על רקע דתי שורשי, ושתמיד היינו מבחינתם מקור הרע בעולם, ועלינו למות או לשלם להם מס עד ש"נמות מבושה".
יש מי שטוען שאנחנו כובשים ואין לנו קשר לאדמה הזאת, מבחינתם להגיד שיש שתי מדינות לשני עמים זה בעייתי כי אז זה אומר שהם צריכים להכיר במדינת ישראל. אלו אותם אנשים שהתרעמו מזה שירושלים היא בירת ישראל אחרי הנאום של טראמפ בעיניין. אם תשאל את הח"כ לשעבר זועבי שתי מדינות לשני עמים צריך להיות מוגדר כמדינה אחת מוסלמית, והשנייה כל אזרחיה כי מדינה יהודית במהות שלה היא גזענית.
יש מי שחושב שמגיע להם עוד מישראל כמערכת ואנחנו חייבים להם משהו ושאנחנו מקפחים אותם ולא נותנים להם אפשרויות מעצם הקיום שלנו פה. או כמו שאמרה לי בקולגה הערבייה שלי מטירה “בגלל הכיבוש לא נותנים לנשים בעיר שלנו ללכת ללמוד”.
יש כאלו שבעיקר רוצים לשרוד ושתהיה להם עבודה. הם חנוקים גם ככה מהחמאס וההתנהלות שלהם עכשיו מונעת מהם הכנסה והמשפחה שלהם נשארת בלי כלום.
כנראה שיש עוד קטגוריות, אני לא פוסל. מי שידע טוב ממני להסביר את הנרטיב הם כמובן @sari.23.11 ורביע. אני רק מדבר מהיכרות וסיפורים של אנשים שעבדו איתי, ובגדול רובם מאוד מבדילים את המצב שלהם למצב והמיינדסט של מי שברצועה.
אתה מוזמן לנסות לנהל מו"מ עם טרוריסטים, אל תתפלא שלרוב מנסים לא להגיע להבנות מולם.
כתבת לא מעט נקודות, רובן על עצמך (עצמנו). מה הם חושבים עלינו, מה הם לא אוהבים בנו, מה הם היו רוצים לעשות לנו.
אתה יודע למה מזיינים אותנו טוב טוב בכל עימות למרות שמבחינה צבאית זה לא כוחות ותמיד ידינו על העליונה? זה פשוט. הצד השני יודע מה כואב לנו, מה מניע אותנו, מה חשוב לנו ועל מה לא נוותר. הצד השני מכיר אותנו.
אנחנו לא מכירים אותם מספיק טוב. לא יודעים מה מפעיל אותם, לא יודעים מה ישבור אותם, על מה הם לא יוותרו?
כולם יודעים. קח שבויים לישראל ואתה חזק בעניינים.
יש אמירות שאם תיקח לערבים שטח הם ישברו. אני לא רואה את זה קורה.
בהקשר ישיר לדיון האחרון פה, משתף פוסט שנתקלתי בו בימים האחרונים למקרה ויחדש למישהו:
תובנות קצרות שעלו מתוך השטח והממצאים בלחימה שלנו בחאן יונס (לא תובנות מבצעיות שעליהן אינני כותב, אלא גיאוגרפיות והיסטוריות). אני בכוונה לא לוקח את ההגיונות הללו למסקנה סופית, אלא מנסה לתת קצת שטח, קצת נתונים, והקורא הנבון יקח זאת לאן שהוא רוצה.
תסתכלו על המפה שבתמונה. מפה שנמצאת בכל כיתה בבית ספר וברבים מהבתים בחאן יונס. מפת ארץ ישראל. כולה. בלי הבדל בין יהודה ושומרון ורצועת עזה לבין שאר הארץ. זאת השאיפה שלהם. לא כסף, לא עוד רצועת התיישבות קטנה. הכל. לכאורה אין כאן חידוש. אבל כדאי להפנים עוד משהו. אותה מפה בדיוק נמצאת גם בכל בית ערבי וכל בית ספר ביהודה ושומרון. בציבוריות הישראלית- גבולות 67 הם נושא מחלוקת עיקרי. אבל בציבור הערבי ביהודה שומרון ועזה אין שום משמעות לגבולות 67. זה לא הדיון אצלם. הם תמיד ב 48. מבחינתם שם היה הגירוש הגדול והם רוצים לחזור להכל. בלעדינו. אצלנו רושמים ספרים ודיונים על מלכוד 67 כאילו זו שנת האפס ולא מבינים שזה דיון פנים ישראלי. מבחינת ערביי שכם וחאן יונס אין שום הבדל בין אלון מורה לתל אביב ואשקלון. תושבי תל אביב יושבים על אדמות הכפר שייח מוניס ותושבי אשקלון על אדמות העיירה מג’דל. אגב, תרגמנו את השמות במפה שאני מחזיק. אין שם ולו שם של יישוב יהודי אחד. לא פתח תקווה לא נתניה ולא עפולה. הם רוצים למחוק את הכל. על זה מתחנך כל ילד בעזה וביהודה ושומרון מגיל אפס.
עכשיו תסתכלו על מפת מדינת ישראל העברית שיש לכם בבית. תהיתם פעם איך זה שבגליל ובמשולש יש המון כפרים ערביים ואילו בכל הקו שמראשון לציון ודרומה אין ולו כפר ערבי אחד עד הנגב? זה לא במקרה. ערביי מישור החוף שמדרום ליפו ברחו וגורשו במבצעים של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות. לאן הם גורשו? לעזה. רוב תושבי הרצועה הם צאצאי פליטי 48. האדמות שהם מתגעגעים אליהם הם אדמות מישור החוף. אותו דבר על מחנות הפליטים של יהודה ושומרון שגורשו מהשרון ומעמק יזרעאל. שוב, נא לשנן: המחלוקת הערבית לא סופרת את גבולות 67. גם כשאהוד ברק הציע ליאסר עראפת 97% מגבולות 67 זה לא עניין אותו. זה תמיד גבולות 48. זה תמיד ארץ ישראל כולה.
יש דבר אחד שמופיע בכל בית בעזה הרבה יותר ממפת ארץ ישראל השלמה. משהו שנמצא בכל בית לפחות שלוש ארבע פעמים: תמונה של מסגד אל אקצה. אני מודה שנדהמתי עד כמה הסמל הזה חזק אצלם (הם קוראים לכל מתחם המסגדים אל אקצא, גם לכיפת הכסף וגם לכיפת הזהב). נכנסנו לעשרות בתים בחאן יונס ואין בית שאין בו תמונה גדולה של מסגד אל אקצה. ולא רק תמונות. כל מחברת ממותגת באל אקצה. מזכרות עם הסמל של אל אקצה. גם במפה שאתם רואים אותי מחזיק יש את אל אקצה. זה הימם אותי. הם יודעים כל כך טוב עבור מה הם נלחמים. ממש לא רק אדמות ושטח. הם נלחמים על ירושלים, על הר הבית. אנחנו רוצים לספר לעצמנו שזה לא סכסכוך דתי ולנסות לשים אותו בקונוטציות מערביות של שטח, כסף, כבוד. אבל אתם מוזמנים לבקר איתי בבתים בחאן יונס ולהבין שהם יודעים טוב טוב עבור מה הם נלחמים. ירושלים והר הבית. לא פחות.
חאן יונס עיר יפהיפה. בלי גרם של ציניות. רוב מוחלט של שטח העיר, כ 70 אחוזים, נמצאת בשטחים פתוחים ומרווחים, עם בתים יפים בתוך חולות זהובים, מטעי זיתים ותמרים בכל מקום וים תכול שניבט באופק הקרוב. אחרי שנרגעו הקרבות אצלנו ונכנסנו לבית עם נוף, אמרתי לחברה שבעידן אחר חד משמעית הייתי לוקח פה כמה לילות של אייר בי אנד בי. נוף חצי מצרי חצי סיני, עם חומוס פול נהדר וים מטריף באופק. גן עדן. ואז אתה שואל את עצמך, איך, איך למען השם הפכתם את גן העדן הזה לגיהנם עלי אדמות. הכל הציעו לכם כדי שתהיה פה עיר יפהיפה ומשגשגת במקום בו הים התיכון הופך למדבר חולות קסום. כל תקציב בעולם היה זורם אליכם, ותראו את המחראה שעשיתם מהמקום הזה.
בכללי, האורינטציה המצרית ניכרת פה מאוד. גם באוכל- אין פה בית בלי כמויות בלתי נתפסות של פול, המאכל הלאומי המצרי (ובכך זה שונה מאוד מיו"ש). גם בנוף, גם באדריכלות וקצת בניב המקומי. התרבות המצרית נוכחת פה מאוד.
כמעט אין בית שהיינו בו שלא מצאנו בו נשק, מטענים, אפודים, חומר של החמאס או הג’יהאד, או חומר צבאי אחר. כמעט כל בית הוא חלק מהמערך הצבאי. אנחנו משלים את עצמנו שיש איזה גוף שבא מהחלל שקוראים לו “חמאס” והוא השתלט על תושבי עזה התמימים. ההיפך הוא הנכון. חמאס צמח מקרבה של עזה. חלק אולי לא תומכים בחמאס כארגון, אלא בג’יאהד האיסלאמי או ארגון אחר, אבל המהות אותה מהות והשאיפה אותה שאיפה. לא חייזרים אלימים השתלטו על תושבי עזה. תושבי עזה הם אלו שמהם נוצרו ונולדו אותם חייזרים מרושעים.
כדי לא לסיים בדרעק אומר רק שהופתעתי מרמה גבוהה של ידיעת הארץ במפה שאני מחזיק. שימו לב שמצויר שם ממש ים מצפון לים סוף, בלב הערבה. מה קורה פה? מישהו יודע לומר מהו הים הזה? (תושבי הערבה הדרומית מכירים אותו היטב!) בין הפותרים נכונה תוגרל קופסת שימורים של פול מצרי. מאבות המזון שלנו בחודש האחרון.
מטרת העל הנוכחית של חמאס: הפסקת הלחימה.
הפעולה הראשונה שהם עושים לאחר נסיגת כוחות צה"ל מאזורים ברצועה: שיגור רקטות משם על מנת להזכיר לנו לא להפסיק את המלחמה ולחזור לשטח.
חבורה של מפגרים, הדבר הכי חכם שהם יכולים לעשות כרגע זה לא לירות אף רקטה יותר במלחמה הזו.