האמת היא שכל אדם שאני מכיר שהיה בקבע/מילואים בעשור האחרון אומר אותו דבר - זה לא טוב מספיק, וזה לא מפתיע בעליל. נתנו לשומנים להצטבר במקומות הכי פחות מועילים, ייבשו את המקומות שדווקא היה חשוב לחזק (טנקים למשל), שכנעו עצמם (בחסות הדרג המדיני כמובן) שעידן המלחמות הגדולות נגמר ונותר לנו להתעסק במותרות כמו רווחת החיילים ודברים בסגנון. הצבא שלנו שקע עמוק בבינוניות אחרי עשורים בלי מלחמות בצבאות אחרים והתכוננות אמיתית למלחמה, ועם הרבה עבודת שיטור, שחיתות ושובע (ואולי בכלל תמיד היה בינוני למדי, פשוט עדיף בהרבה על הצבאות הזוועתיים של שכנותינו).
זו דוגמא מאלפת למה אני מתכוון כשאני אומר שהשאלה צריכה להיות מנוסחת נכון. עם כל הכבוד, בנוסח של הסקר שהצגת גם אני תומך בעסקת שחרור חטופים. זו פשוט לא השאלה המעניינת. אגב, זה שיש עדיין כמעט 50% שמתנגדים לכל עסקה תמורת שחרור מחבלים מאוד מאוד מאוד מחזק את כל מה שאני מנסה להגיד.
זו לא “הטיה”, זו פשוט שאלה אחרת לגמרי והיא לא רלוונטית לדיון הציבורי שצריך להתנהל כרגע. או יותר נכון, לדיון שאני די בטוח שאין מה לנהל כי יש קונצנזוס מלא עליו בקרב העם, רק ששכחו לעדכן בכך את משפחות החטופים ועוד כל מיני ראשי צבא לשעברים הזויים למיניהם שמזכירים לי שוב ושוב שיש סיבה טובה שמה שקרה לנו קרה לנו.
אני לא מבין איך הנקודות הללו סותרות את זה שהיעדים שהצבתי הם ריאליים.
גם וגם. הייתה אמונה בהתחלה שגם אם טיהור השטח ייקח שנים, לפחות את הסיפור של החטופים ובכירי החמאס נגמור בשלב הרבה יותר מהר. אני לא מומחה צבאי גדול וייתכן בהחלט שאני מדבר שטויות, אבל אני לא חושב שמישהו חשב שאחרי 3 וחצי חודשים של מלחמה נשלוט בפועל על בערך חצי מעזה בלבד.
אגב, זה נראה שביומיים האחרונים משהו התעורר שם ומישהו נזכר בצמרת הצבאית/מדינית שאין לנו את כל הזמן שבעולם. יש תחושה שנכנסים לימים קריטיים.
לייק 1
אורי באמת זה מביך. “האם אתה מוכן לעיסקה עם ויתורים כואבים תמורת שיחורור חטופים” זה נראה כאילו עורך הסקר מנסה לזלזל בנו.
אני גם מוכן לשיחרור של הרבה מאוד מחבלים כבדים תמורת החטופים. נו אז אני בעד העיסקה?
השאלות בסקר הזה צריכות להיות כזו:
"האם תמורת שיחרור חטופים חיים או מתים אתה מוכן
א. סיום מוחלט של המלחמה והחזרה של כל הכוחות הצבא לקוים שלפני שביעי באוקטובר
ב. שיחרור כל המחבלים מהכלא הישראלי כולל מחבלי הנוחבה של השביעי באוקטובר ואז לתת את המספר 7000 מחבלים
ג מתן חסינות עם ערבויות בינלאומיות לארגון חמאס לא לחדש לחימה או לעצור מחדש את המחבלים וחסינות מוחלטת למנהיגי חמאס בעזה כולל דיף וסינואר וחמאס בחול.
אני מבטיח לך שרוב גדול היה מצביע נגד .
זה כל מה שאני מנסה להסביר לכם, כל מי שבעד ההסכם הכניעה והתבוסתנות הזו יודע מראש שהציבור יתנגד אז בגלל זה הם משקרים וגונבים דעת. הסקר הזה הוא דוגמה טובה לטקטיקה הזו.
אני יחזור וישים את זה כדי שנבין מה הם התנאים של העיסקה הזו
2 לייקים
אני מצטער, אבל זה פשוט לא נכון.
יש לי הרבה מאוד ביקורת על הצבא, במגוון תחומים - אובר-פוליטיזציה, פחדנות מבצעית, מדיניות מכילה ביחס לאויבים, כניסה לשיקולים מדיניים-פוליטיים שלא צריכים להיות מעניינם של הגנרלים - אבל מרבית הביקורת שמוצגת כאן היא לא עניינית ולא נכונה.
קודם כל, והכי חשוב - אין הרבה “שומנים” בצבא, בוודאי ביחס לפעם. התנאים בצבא רק הולכים ונהיה גרועים יותר עם הזמן (בוודאי ביחס למה שקורה בחוץ) - הפנסיות התקציביות שבוטלו, דירוג מחקר ושאר העלאות שכר, תנאים נלווים, קורסי “צ’ופר” ופינוקים, פחות אירועי ראווה וגם תקנות ‘צבא צנוע’ שנכנסו - בדיוק בגלל הביקורת והעין הציבורית שמסתכלת הרבה יותר חזק על מה שקורה.
תקציב הביטחון (הריאלי, ביחס לתמ"ג ולתקציב המדינה) ירד דרסטית לאורך השנים. ואני לא מדבר רק על ביחס לשנות השבעים, כשהיה איום קיומי תמידי על המדינה. אני מדבר אפילו ביחס ללפני 15 שנה - עמוק בתוך שנות האלפיים. אותה ביקורת ציבורית שדיברתי עליה קודם, לצד תחושה (מוצדקת ברובה, כנראה) שהאיום הקיומי סר מעלינו - הביאו לסדרי עדיפויות חדשים במדינה, ולמציאות שכבר לא מוכנים שתקציב הביטחון ייקח נתח גדול כל-כך מתקציב המדינה.
גרף לדוגמה, שלא כולל את הקיטון (היחסי) הנוסף מ-5 השנים האחרונות (ביחד עם גרף נחמד להשוואה ביחס למדינות אחרות):
כתוצאה מכך, צהל ומערכת הביטחון נדרשים כל הזמן לתעדף בין הצרכים השונים, שכולם חשובים. וכאן אכן נכנסים שיקולים של מה ריאלי שיקרה, ומה פחות ריאלי. ומה לעשות, שהדרג המדיני עצמו רומז בצורה בוטה לצבא כבר 40 שנה, שתמרון קרקעי משמעותי לא יקרה בשום מחיר - ורק תרחיש אפוקליפטי מוחלט הביא את הדרג המדיני להשתמש סוף-סוף בכלי הסופר-משמעותי הזה (וגם אז יש כאלה שמעוניינים לקפל אותו אחרי בקושי 3 חודשים).
מכיוון שכך, עדיף לחזק את הכוח האווירי ואת הזרוע המודיעינית - שלהם יש תפקיד בכל תרחיש שלא יהיה. ובהתאמה, גם הירידה בכמות הטנקים נובעת מכך, אבל גם מהאופי הגרילי של האויבים שלנו, שטנק עלול להיות ברווז במטווח לפיגועי הנ"ט שלו.
סימפטום נוסף של הקיטון הזה בתקציב הביטחון, הוא התלות הגבוהה בדולר סיוע האמריקאי - תלות שיש לה שני פנים, כפי שנוכחנו לראות במלחמה. היעדר משאבים ומקורות תקציביים אחרים הביא את המערכת הביטחונית (בעידוד הדרג המדיני, כמובן) לחפש פתרונות “יצירתיים” אחרים, והיא מצאה אותם בין היתר בחיבוק הדוב של הדוד סם.
בצבא קיימת בינוניות, אין ספק. אבל המוגבלות הצבאית משקפת קודם כל ולפני הכול את סדרי העדיפויות במדינה, כפי שנקבעו על-ידי כל נציגי הציבור בעשרות השנים האחרונות.
וכן - זה הרבה מאוד ביבי, אבל לא רק ביבי. מי שחושב שממשלה אחרת הייתה פועלת מהותית אחרת, לאור הלך הרוח הציבורי ב-15 שנה האחרונות - שיבושם לו.
לייק 1
החלק האחרון שאני לא מסכים איתך וזה נוגע לאוברפוליטיזציה שיש גם בצבא אבל גם בשב"כ והמוסד, יחד עם הלך הרוח של חלוקת ג’ובים לתקופת הפנסיה המוקדמת מהשירות.
האשימו לא מעט את ההערכות של הצבא ושירותי הביטחוןסביב אותה קונספציה. תמיד שידרו כביכול שאין סכנה וחמאס מורתע למרות כמה וכמה סבבים בשנים האחרונות. ככל שהעניקו בתחקירים הלכו וראו שהחיילים בשטח או בתפקידי הקצה במודיעין מדווחים, אבל הדרג הפיקודי ממסמס. יותר מזה, צימצמו משמעותית צוותים מודיעיניים בכיסוי הרצועה, כל כשככל שהמחדלים צפים מתחילים להבין איך האירוע הזה התפספס, רק שלא מצליחים להבין למה כל זה קרה באופן מוסדי (ע"ע בכירים לא מקשיבים לחיילים והתרעות, יחד עם צמצום כיסוי ברצועה), ומה האינטרס שזה יקרה.
רוב האנשים מוכנים להאמין שיש לחמאס עזרה מבפנים בכל האירועים הללו, אני טוען שבגלל תרבות הג’ובים והפוליטיזציה בשירותי הביטחון היה לכולם אינטרס לשדר שהכל שקט ברצועה כדי שדברים ימשיכו כרגיל. זה אולי גם עם אופי ספקולטיבי משהו, אבל אני שומע יותר סיפורים על אנשים ממערכת הביטחון ועל זה שפתאום מאנשים שכל המהות שלהם הייתה לפעול בשקט מתחילים יותר ויותר להיות “אבי דיכטר הבא” ולעבור להיות פוליטיקאי או בג’וב מפרגן כשתגמר העבודה וללא פנסיה תקציבית בגלל ההסכמים החדשים.
ציינתי שומנים במקומות שלא צריך. כוח אדם מיותר במקומות לא מועילים ומעט מדי כוח אדם במקומות מועילים. בינוניות כללית. ביזבוז משאבים עצום (כספיים ואחרים, בעיקר כוח אדם). אתה למעשה מתאר את זה בדיוק בפסקאות האחרונות.
מתנצל אבל זה דמגוגי למדי. אין שום סיבה למדוד ככה את המגמות בתקציב (ועוד לכנות את זה ״ריאלי״). תקציב הבטחון גדל באופן עקבי מאד, ריאלית (כלומר ביחס לאינפלציה), תחת כל ממשלה מאז ראשית המדינה. מה הרציונל מאחורי תקנון לגודל המשק או ליתר התקציבים? האם כאשר יש אנשים עשירים יותר נדרש בטחון טוב יותר? האם כאשר מוציאים יותר על חינוך צריך להוציא יותר גם על ביטחון כדי ״לפצות״? זה הרי קשקוש. תפקידו של הצבא להיות יעיל עם המשאבים שסופקו לו. לקחת פה את קצב הגידול והשוואת אותה לקצב גידול אחר שלא אמור להיות פרופורציונלי. זה אולי ״גדל לא מהר מספיק״ (חולק עליך) אבל בוודאי שלא קטן ואפילו לא בסטגנציה. זה מזכיר לי דיונים על ״ייבוש״ תקציב החינוך או הבריאות (שגם הם גדלים ריאלית בעקביות תחת כל ממשלה, אבל אם גוזרים מספיק פעמים אפשר למצוא מגמה שלילית). הדבר היחיד שאפשר אולי לקחת בחשבון זה קצב גידול האוכלוסיה.
בכל מקרה - תקציב הבטחון יגדל משמעותית יותר בשנים הקרובות וזה ברור. אין בזה כל סתירה לעובדה שהצבא מאד (מאד) לא יעיל, סגר פלוגות שיריון ולא העלה שכר של קצינים זוטרים יחסית במקום לקצץ בתקני נגדים וקצינים ותיקים יותר (כי זה נוח יותר), עומד על הרגליים האחוריות בכל דיון תקציבי ומתנגד בעקביות לייעול. שלא לדבר על כל השערוריה עם תוספות הרמטכ״ל של גנץ.
2 לייקים
כתבתי לך שתמצא בזה הטיות, אני שואל אותך האם אתה חושב שקיימת מגמה. לדעתי כן.
דוד, משה.
אם שואלים אותי אז אני לא הייתי מבצע עסקת חטופים בתנאים האלה, וגם לא הייתי מפסיק את הלחימה עד להישג. אבל זה בעולם שלי. אני מנסה בדיון הזה לשלב את מה שאני רואה:
- ‘מתישהו נגיע לשלב שזה החטופים או השגת יעדים מבצעיים’ - למעשה אנחנו שם מהיום הראשון של הלחימה, ובחרנו בחטופים. הכוחות שלנו נוקטים זהירות רבה. מחשש שהחטופים מוחזקים במקומות בהם שוהים פעילי חמאס. זה אומר שהבחירה שאתם מדברים שלא צריכה להיעשות כבר נעשתה ועכשיו זה שאלה של מחיר. אם אנחנו סבורים שיעדי המלחמה הם מעל החטופים אז הדבר הרציונלי לעשות הוא לא להתחשב בחטופים מהיום הראשון.
- מלחמה בחמאס - ברור לחלוטין שהשלל העיקרי זה להתעמת עם עניין המנהרות. ‘טיהור השטח’ שאתה מציין הוא בעיקר טיהור בתים מאמצעי לחימה, מתחמי שיגור, מחרטות. גם מחבלים, אבל השלל העיקרי נמצא למטה. נראה שצה"ל לא מסוגל להתמודד עם הדבר הזה, לפחות נכון לעכשיו. או שהוא מסוגל אבל יש חשש להימצאות חטופים - ואז אחזיר אתכם לנקודה 1.
- צפון - המצב שם קטסטרופלי כל כך כשברור שהסלמה נוספת של המצב שם היא מנוף של האויב למה שקורה בעזה. עד עכשיו אנחנו מפסידים ומעדיפים להימנע מעימות. על סמך זה - אתם סומכים לגמרי על צה"ל שידע להתנהל במקרה של מלחמה בשתי חזיתות? אני לא בטוח שאני כן
- הנהגה - היכולת לנהל מלחמה ארוכה וכואבת תלויה גם במצב ההנהגה. אם גנץ פורש, יהיה לביבי קשה מאד לנהל לחימה בממשלה שתישאר לו. מחאות נרחבות נגדו יחלו והכאוס עשוי להתחדש
- אשראי מהאמריקאים - לא יודע איפה זה עומד באמת, נראה לי שקצת קשה להעריך. כנראה שהמגמה היא שהוא מטבעו אוזל עם הזמן
- עמימות - העמימות עליה אנחנו שומרים לא עושה טוב ליכולת של הציבור להסתכל קדימה וליישר קו עם התוכנית
לכן אני מהמר שמה שאתם מציעים בתיאוריה ומה שיקרה במציאות זה לא אותו הדבר
הצבא הוא ארגון בינוני וכשאתה מבקש טופס כלשהו בשלישות ועונים לך שהפקידה היחידה מתוך 8 שיכולה לתת לך אותו נמצאת בקורס ותחזור ראשון הבא אתה מבין את זה. יש לו יתרונות אחרים, כמו חיילים שנלחמים על הבית, מוטיבציית שיא ועוד הרבה. אבל כארגון? עזוב…
לא אני לא. מה שתיארתי זה חוסר במשאבים במקומות הנדרשים. זה יכול לנבוע מתקציב מספק שמבוזבז על דברים לא נצרכים ולא במקומות הנצרכים (=מה שאתה טוען), אבל זה יכול לנבוע סתם מתקצוב חסר ולא מספק (=מה שאני טוען).
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה, והמרכזית:
בפשטות, כן. ממספר סיבות:
א. בתור מדינה עשירה יותר ומפותחת יותר, הציפיות שלך משתנות. גם ברמת האזרח, וגם ברמת החייל. איומים קיומיים ומלחמות הכול בכול נוסח מלחמת העצמאות או אפילו ששת הימים - לא באים יותר בחשבון, וגם הסבילות לאובדן חיי חיילים ירדה מאוד מאוד. תראה עכשיו את הלך הרוח סביב הלחימה בחלקים גדולים מהמדינה, לאחר שאיבדנו פחות מ-250 חיילים בלחימה עצמה (שכל אחד מהם קדוש ועולם ומלואו, כמובן). מישהו יכול לדמיין לעצמו מלחמה שבה אנחנו מאבדים אלפי חיילים, כפי שהיה כאן בעשרות השנים הראשונות של המדינה?
ביטחון מהסוג הזה, הוא הרבה הרבה יותר יקר - מענה כמעט הרמטי לכל איום, ציוד מלא ויקר לכל חייל וחייל, טנקים ומיגון יקרים במיוחד, כולל מערכות הגנה מתקדמות.
ב. בתור מדינה עשירה ומתקדמת גם הציפיות שלנו מהכוח והעוצמה המדיניים-בטחוניים שלנו משתנות. ולכן, על-אף שאת האויבים שלנו היה אפשר לנצח גם בכלים פשוטים, ישנים וזולים בהרבה (מטוסים, טנקים וכו’), על-מנת לממש את הציפייה שלנו להיות מעין מעצמה איזורית - אנחנו חייבים להצטייד בציוד המתקדם ביותר, על-מנת להבטיח את הפער האיכותי האסטרטגי שלנו על השכנות הרלוונטיות (סעודיה, טורקיה, מצרים, איראן, אמירויות). ושימור פער כזה הוא עסק יקר.
ג. מדינה עשירה יותר היא גם מדינה יקרה יותר, ולכן הכול יקר יותר - בפרט עבור מערכת גדולה במיוחד ש"מעסיקה" מאות אלפי אנשים. החל מאוכל, אחזקה, ועד ארנונה על אלפי נכסי הנדל"ן שמערכת הביטחון אחראית עליהם. לכאורה הצמדת התקציב למדד והשוואה לאינפלצייה אמורה לפתור את הבעיה הזאת, אבל זה לא תמיד ליניארי. ובנוסף:
ד. השווית את תקציב הביטחון לאינפלציה “סתם” (האמת שלא ממש הבאת נתונים, אלא טענת בפשטות שתקציב הביטחון תמיד גדל ריאלית, מבלי לספק הוכחות מספריות. אשמח לראות את הנתונים בפועל). אבל עבור הצרכים הייחודיים של מערכת בטחונית, המדד הרגיל של המחירים לצרכן הוא לא נכון ולא מדוייק, בין היתר בגלל נקודות שהעליתי קודם. המחיר של מטוס או של טנק, לדוגמה, טיפס הרבה יותר מהר מאשר קצב האינפלציה, ולקנות דגמים ישנים זה לא באמת אפשרי (אף-אחד כבר לא מייצר, אין חלקי חילוף זמינים ועוד).
ה. מעבר לנ"ל, במדינה עשירה התחרות על כוח-אדם (בייחוד כוח-אדם איכותי, זה שמונע בינוניות) - היא הרבה יותר יקרה. אתה צריך להתחרות עם התנאים שמציעים בחוץ, לפחות למראית עין, אחרת אין לך סיכוי. אגב, בהמשך לשיח הבינוניות, וכוח האדם הצעיר והזוטר שגם אתה הודית שלא מקבל מספיק כיום בצבא - כבר כמה שנים טובות שהצבא נכשל בתחום הזה, על-אף הניסיונות (היקרים, כאמור) לטפל בתחום. ושוב, זה נובע ממחסור אמיתי בתקציב, ופחות מתעדוף לא נכון.
ו. דווקא הנקודה שהעלית לגבי גידול האוכלוסיה, היא פחות משמעותית. בגלל אחוז הגיוס היורד, לצד המגמות הדמוגרפיות שהביאו לכך שהאוכלוסיות שגדלות הכי מהר כמעט ולא מתגייסות - גודל הצבא לא השתנה יותר מידיי ב-20 שנה האחרונות. אבל בגדול אתה צודק, גם זה אמור להביא לגידול בתקציב הביטחון שמוצמד לא רק למדד אלא גם לקצ הגידול.
לסיכום - מדינה עשירה יותר משמעותה תקציב ביטחון גדול יותר, ולא רק ביחס ישיר לקצב האינפלציה. כמובן שלא נדרש לחזור לימים בהם תקציב הביטחון היווה עשרות אחוזים מתקציב המדינה, אבל גם המגמה של ה-15 שנה האחרונות, בהם היה הלך רוח ציבורי שביטחון זאת בעיה של העבר ולכן אפשר לקצץ בו באופן משמעותי - היא מגמה שגויה.
לגבי אופן השימוש בתקציב והתעדוף בתוך הצבא ומערכת הביטחון - זה הרבה יותר מורכב ממה שאתה מתאר. מן הסתם המערכת לא חפה מטעויות, אבל יש כן מגמות, ולא כל דבר הוא כמו שהוא נראה ממבט ראשון.
גם דברים שנחשבים כשגויים באופן מוחלט ע"י גורמים רבים מחוץ לצבא, כמו הגדלות הרמטכ"ל או פיטור כוח-אדם ותיק ולא יעיל, הם לא כל-כך פשוטים. יש כאן מוסכמות שרצו במשך שנים, חלקן באופן פורמלי וחלקן לא, ולוקח זמן לשנות אותם (אם בכלל). בסוף, איש קבע צעיר שרואה שמבטלים הטבות באופן שיטתי, ישקול שלוש פעמים את המשך דרכו במערכת שלא רק שלא משווה את התנאים לשוק הפרטי, אלא אפילו לא יודעת לקיים את מה שהיא עצמה הבטיחה (שוב, פורמלית או רק כ"נוהג").
גילוי נאות: אני עצמי שירתתי בקבע כמה שנים, ובסוף החלטתי לעזוב - במידה רבה בגלל הסיבות האלה. התחושה הייתה שכל הזמן “פותחים עלינו עין” (אמנם חשוב כשמדובר בכספי ציבור, אבל לרוב הביקורת לא עניינית ולא מוצדקת), והביקורת הציבורית המתמדת הביאה לכך שכל הזמן נגסו עוד ועוד בתנאים שלנו (הלא מדהימים מלכתחילה), ואפילו הביטחון התעסוקתי הוא כבר לא מה שהיה (מודל הקבע החדש, לפיו אתה עלול להיות מפוטר בגיל 35-37 - גיל מורכב לחיפוש עבודה ללא ניסיון מקצועי אזרחי).
העדפתי לעבור למגזר הפרטי, שם אני יכול להרוויח הרבה יותר, ובעיקר בלי שאף אחד יפתח עליי עין. וכמוני יש עוד המונים - גם חברים רבים שאני מכיר אישית, וגם במספרים הרשמיים של צה"ל.
אנשים יכולים לטעון שככה זה צריך להיות ושזאת בעיה שלנו, ושאם לא בא לנו להיות חשופים לביקורת ציבורית אז שלא נשרת במגזר הציבורי. אבל בסוף זה בדיוק מה שמבריח אנשים איכותיים מהמגזר הציבורי (בכל הצניעות המתבקשת, כמובן). שליחות וציונות זה אחלה וזה טוב, אבל בסוף אנחנו גם רוצים להתפרנס ברווחה ובכבוד (בייחוד במדינה יקרה כמו שלנו). כמאמר הקלישאה - It takes money to make money. זה גם “לוקח” כסף “לעשות” ולשמר כוח-אדם איכותי.
הדבר היחידי שאני לא מבין זה למה אתה חושב שאני לא מסכים איתך 
כתבתי בפירוש על הביקורת שלי על אובר-פוליטיזציה בצבא, ודיברתי בין היתר בדיוק על הדברים האלה.
לייק 1
כי אתה מנתק את השנים של נתניהו מזה. אפשר להתווכח אם היא הייתה קורית בכל מקרה בלי קשר לביבי, אני טוען שכהרגלו בקודש הוא ניסה להקיף את עצמו ביס מנים גם בפורומים רגישים יותר כמו קבינטים ביטחוניים עם מינוף תרבות הג’ובים על ראשי השבכ והמוסד. דיכטר ויוסי הם דוגמאות לכך
דיכטר זה מינוי של שרון לא?
מדברים הרבה על השומנים של הצבא, אבל אתעקש ואכתוב שזו הבעיה הפחות מדאיגה. יותר מדאיגה הבינוניות של הארגון. וכן, חלק מזה זו העובדה שאין דרך להשאיר במערכת אנשים מוכשרים שיעזרו לבנות תרבות ארגונית מתאימה. גם, אבל לא רק.
מה יותר מפריע לכם, שיש כמה אוכלי חינם באיזה בסיס בדרום או שלא הייתה תוכנית לכיבוש עזה ואחרי השביעי לאוקטובר היה צריך לעשות ריסט ולשבת לכתוב מחדש הכל?
תכנס לכל תקציב שנתי נתון, לסעיף הוצאות הבטחון, ואני מוכן לחתום שהוא גדל יותר מהר מקצב האינפלציה באותה שנה, אולי פרט לשנות ההיפר אינפלציה בשנות ה-80 ועוד חופן קטן של מקרים.
כל יתר הנימוקים (הבאמת מעניינים) שהבאת הם בעיני לא רלוונטיים - לכל שוק יש את הייחודיות שלו, וחלק מהדברים שאתה מתאר בכלל לא רלוונטיים. גם ירקות ופירות או לפטופים של היום איכותיים וטובים בהרבה בשלל מדדים מאלו של לפני 50 שנה, ואין להשיג את הדגמים הקודמים. לגבי עמידה בקצב מול אוייבים וכו׳ - תשווה הוצאות בטחוניות לאויביך, ותראה שאולי (אולי) חוץ מאיראן הפער לא ממש קטן. וזה עוד במדינות שמקדישות נתח הולך וגדל מהתוצר המדשדש שלהן על הוצאות בטחוניות.
לגבי תחרות מול השוק הפרטי - אלו בדיוק סוג הדברים שלא משתפרים ״סתם״ משפיכת כסף עם מבנה התמריצים הקיים. תקביל את זה למורים למתמטיקה שיכולים להיות בהייטק. ברור שהבעיה בקצה היא השכר, וברור שאם תכפיל את תקציב החינוך בלי רפורמות מבניות - לא תפתור שום דבר (וספק גדול אם משהו מזה יגיע למורים המתחילים).
גידול אוכלוסיה משמעותי בהיבט של הוצאה לנפש, נשמע סביר סה״כ שעולה יותר לספק בטחון לכמות גדולה יותר של אנשים (ואני מנחש שגם ההוצאה לנפש גדלה).
אלו היבטים שונים של אותה הבעיה בדיוק בעיני. ניהול משאבים חובבני הוא חלק מאיבוד כיוון כללי ובינוניות שהתפשטה בכל הארגון.
(מתנצל על התשובה התמציתית יחסית ובלי מקורות @EJB, מקווה להצליח להשלים בימים הקרובים).
מקבל. הבעיה היא שהדיון הציבורי הוא תמיד לכיוון השומנים. זה הדיון שקל לצבא לנצח בו/למסמס אותו. הרי מי באמת ירצה להתעמת עם כמה קצינים בכירים שהקדישו את החיים שלהם לביטחון ישראל ומקבלים עוד כמה שקלים בחודש. ולמי אכפת אם יש איזה חוסר יעילות פה ושם. ווואלה - הם מסכנים את החיים שלהם או יכלו לעשות מלא כסף בהייטק. וזה מוערך, באמת. קשה יותר לנהל דיון על המהות עצמה.
לגמרי, בדיוק כמו המורים או הרופאים או יו ניים איט. ברור שהאנשים on the ground הם הרבה פעמים מצוינים וערכיים ומקריבים המון עבור עבודה סופר מסוכנת וכפויית טובה. ברור גם שזה לא כולם, וברור שלוועד/קצונה בכירה יש אינטרס שידברו אך ורק על האנשים האלה. אני חושב שהצבא צריך במקביל לשאוף להשיג יותר תקציב וגם להבין איך הוא הגיע לכזה שפל מקצועי ברמת התוצאה (ויש כזה גם אם חושבים, ואני בהחלט חושב, שהיה גם כשל מדיני-אסטרטגי עצום). אם הוא לא מסוגל לעשות את זה - ובהחלט יש כאן ניגוד לא פשוט - מישהו אחר צריך לעשות את זה בשמו. חוסר בכסף הוא לא תשובה לשאלה הזו, מתנצל.
לייק 1
לא ניתקתי את ביבי, רק טענתי שזה לא קשור רק בביבי, ושהקונספציה היא הלך רוח כללי בקרב מקבלי ההחלטות, שלצערי לא פש גם אחרי ה-7.10.
למען הסר ספק - אני חושב שביבי הוא האחראי המרכזי למדיניות הבטחונית המכילה והרופסת שהביאה אותנו לאירועי שבת השחורה, בתור ראש הממשלה ב-15 השנה האחרונות, שגם התגאה לא אחת במדיניות ה"שקולה" שלו (לפחות עד ה-6.10). אבל כפי שאמרנו לא אחת - יידרש ניקוי אורוות רציני של גורמים בכירים אחרים רבים מלבד ביבי, על-מנת למנוע הישנות של מדיניות דומה בעתיד.
על מינויים וקידומים שנובעים מפוליטיזציה בתוך הצבא קצת קשה להאשים את ביבי - הוא לא זה שממנה ולא יכול לגעת בהם. ייתכן שמנטליות היסמנים חילחלה גם כלפי מטה, אבל הצבא בפירוש מקדם כבר שנים מדיניות דומה של “הרגעה”, “הכלה” ואי-אתגור המערכת ברעיונות שמחוץ לשטאנץ - בדיוק כפי שהוא זה שדוחף כיום למעבר ל"שלב ג" הפחות עצים בלחימה (ובעצם לנסיגה מדורגת מהרצועה הלכה למעשה), להכנסת פועלים פלסטינים משטחי הרשות, וכפי שהם “נעלבים” בכל פעם שמישהו מעז לאתגר אותם או לשאול שאלות קשות. עם כל האחריות והאשמה של ביבי, לא צריך להוריד מהביקורת לו ראויה מערכת הביטחון.
השוויתי, ומכאן הטענה שלי:
[הגרף לקוח מכאן]
טורקיה גם-כן עברה אותנו בהרבה עם תקציב שנתי של מעל ל-25 מיליארד דולר, איחוד האמירויות אף היא נמצאת מעלינו עם מעל ל-20 מילארד, וגם מצרים לא רחוקה מאחור עם סביב ה-9 מיליארד הוצאה שנתית. הגרף אמנם לא כולל את הסיוע הבטחוני שאנחנו מקבלים מארצות הברית, אך גם איתו התמונה לא משתנה מהותית (כ-3 מילארד דולר בשנה).
בשורה התחתונה - המתחרות הישירות שלנו על מעמד המעצמה האיזורית מוציאות יותר מאיתנו על ביטחון, חלקן באופן משמעותי ביותר. אמנם לחלקן יש פער איכותי לסגור עליו, אבל הן מצמצמות אותו במהירות. ולראייה - במדד העוצמה שפורסם לא מזמן, הידרדרנו במורד הדירוג עד למקום ה-17, תוך שמצרים (15), איראן (14) וטורקיה (9) משאירות אותנו מאחור.
*אגב, מהגרף שהבאתי כאן אפשר לקבל תשובה גם למה ששאלנו קודם - ההוצאה השנתית הריאלית (הגרף מכוייל לפי קצב האינפלציה) בישראל אכן עלתה במתינות במרבית השנים, עד לכדי גידול של כ-50% על-פני 20 שנה, אך בהחלט יש שנים בהן היא ירדה ממש. מאז 2014 אנחנו נמצאים בסטגנציה עד כדי ירידה של ממש.
לגבי טענת ה"לא סתם לשפוך עוד כסף" - בוודאי. אני לא טוען שצריך לעשות זאת סתם. תוספת תקציבית, לדוגמה עבור שימור כוח אדם איכותי, בהחלט נדרשת להיות מלווה בשינוי מהותי של מערכת התמריצים - שינויים שהמערכת לא פעם מתקשה עד כדי מסרבת לעשות, באופן שמרני ועיקש (לכולם ברור שלוחמים שטוחנים ושמסכנים את נפשם צריכים לקבל יותר, אבל למה שסייבריסט צעיר שעובד בנחת במשרד במרכז, ירוויח משמעותית יותר מקצין אחזקה שסוגר כל השבוע בבסיס שכוח-אל? לך תסביר לבכיר בומר שאת המתכנת בן ה-22 לא מעניינים ערכי שיוויון סוציאליים, בזמן שהוא יכול להרוויח פי 4 בחוץ. אבל גם ההבנה הזאת משתנה אט-אט, גם ברמת ההחלטות בשטח).
עם זאת, זה לא משנה את העובדה שעדיין חסר כסף - מכל הסיבות שהזכרתי לעיל. אגב, המצב במערכת החינוך אכן דומה. למרות שנדרש שינוי מהותי באופן התמרוץ של מורים - עדיין חסר כסף במערכת באופן אבסולוטי, על-מנת להביא לשינוי משמעותי בתוצאות. כל זה נובע מסיבה מרכזית אחת, ואליה רמזתה בעקיפין בסוף דבריך - הגידול באוכלוסיה לא משתקף כנדרש בצמיחה. יש לנו עוד ועוד ילדים לחנך, אזרחים להגן עליהם, לרפא, ולבנות עבורם כבישים, גשרים ורכבות - אבל חלק גדול מהם לא תורם מספיק למאמץ (הכלכלי) הכולל על-מנת לכסות על העלויות שלהם.
ביבי, במקום לפתור את הבעיה מהשורש ע"י בניית תמריצים מתאימים לאוכולוסיות הייעודיות - ניסה (והצליח חלקית) להסתיר את זה לאורך שנים - בעיקר באמצעות ענף הייטק חזק וצומח במיוחד (מה שיצר בעיות אחרות כאמור, כשלכוח האדם האיכותי נוצר אפיק עדיף משמעותית מהמגזר הציבורי), ובין היתר גם ע"י כרסום הדרגתי בתקציב היחסי של מערכת הביטחון (יחסי לתוצר ולתקציב המדינה הכולל, כאמור) - מה שהתפוצץ לו (ולכולנו…) בגדול בסופו-של-דבר.
עד שלא נפתור באופן אמיתי את הבעיה של אוכלוסיות הולכות וגדלות שלא תורמות מספיק לתוצר - לא נוכל לפתור את הבעיות התקציביות (האמיתיות) של המערכות הציבוריות (אגב, עם הפערים ההולכים וגדלים - לא רחוק היום שגם למקצועות הרפואה יהיה קשה להביא כוח אדם איכותי, ושמערכת הבריאות החזקה שלנו תיפול לבינוניות של יתר המגזר הציבורי).
הדרך לעשות זאת - שהגורמים היצרניים ישלבו ידיים סוף-סוף סביב הנושא הזה, במקום להתעסק בשטויות אחרות. בתפילה אינשאללה שאחרי המלחמה נדע לעשות זאת.
2 לייקים
@EJB אני לא זוכר שנתקלתי אפילו פעם אחת בניתוח כלכלי של התקציבים הציבוריים שלנו שטוען שהבעיות במערכת הציבורית (ואני שם כרגע בצד את השאלה אם זו מערכת הביטחון, חינוך או בריאות) נובעות מבעיות תקציב ולא מבעיות תמריצים.
לשפוך עוד כסף לא יפתור כלום, ואני לא חושב שיש סיבה מיוחדת לחשוב שצה"ל יוצא דופן בעניין הזה.
נכון. אני כן מניח עם זאת שתעשיית הרעל של נתניהו מקדמת צנזורה עצמית משמעותית. גם בצבא.
@dkaro אתה ציינת פה את בריק
כאן הוא מתייחס, בין השאר, למוכנות למלחמה בצפון, איך צהל ‘מגייס’ כסף וכמה הוא לא משתמש בו בחוכמה. בהמשך לדיון כאן ולדיון הקודם לגבי מה אנחנו מסוגלים ומה לא.
זה פשוט לא נכון.
דו"חות של ה-OECD (ולא רק הם) אומרים זאת פעם אחר פעם, והעיתונים הכלכליים במדינה ממהרים להדהד את הדו"חות האלה בכל פעם מחדש.
ישראל נמצאת במקום ה-24 מתוך 38 בהוצאה על חינוך פר תלמיד מתוך מדינות ה-OECD (ומתחת לממוצע הכללי),
במקום ה-26 מתוך 38 בהוצאה על בריאות פר אזרח מתוך מדינות ה-OECD (ומתחת לממוצע הכללי),
ולצורך העניין איפשהו באמצע בהוצאה על תחבורה ותשתיות פר אזרח מתוך מדינות ה-OECD - וגם זה אחרי בוסט משמעותי של השנים האחרונות, כשהבינו את חומרת המצב (בוסט שלא מספיק כדי לגשר על פערים של שנים).
וכל זה בזמן שישראל היא אחת המדינות היקרות ביותר בעולם.
לגבי ביטחון קצת קשה להשוות את ישראל למדינות אחרות ב-OECD בגלל אופי האיום הבטחוני השונה בתכלית, אבל לשם כך הבאתי את הנתונים ואת ההשוואות שבהודעות הקודמות.
שוב, גידול בתקציב צריך לבוא לצד תהליכי התייעלות ושינויים באופן התמרוץ. אבל זה לא סותר את זה שמה שטענתי הוא בפירוש נכון. המערכות הציבוריות שלנו בתהליכי התדרדרות מתקדמים, בגלל צמיחה שלא תואמת את קצת הגידול - מה שמביא להוצאות ממשלתיות לא מספקות. אם לא נשנה באופן מהיר ומשמעותי את הפריון - קרי, את כמות הכסף שכל אזרח מכניס לקופת המדינה - אנחנו צפויים לשירותים ציבוריים בסטנדרט של מדינה מתפתחת.
תקציב החינוך גדל מאד ב 15 השנים האחרונות, לא נראה שמשתנה משהו. המנגנון שותה את רוב הכסף עם קשית. צריך למדוד תוצאות ולא רק השקעה.