נשמע שגם בניגוד לאיראן או לבנון בהן אין מנהיג אופוזיציה חזק, בוונצואלה יש את מאצ’דה הפרו אמריקאית. יכול להיות שהעברת המשטר תהיה חלקה יותר ממה שחשבתי, כי מאצ’דה מסתבר מאוד פופולארית והושתקה הרבה זמן ע”י המשטר.
אני יכול לקחת את הטיעונים שלו ובשינויים קלים להסביר למה צריך לפלוש לישראל ולעצור את ביבי שהוא כביכול פושע מלחמה במעשיו ומפר זכויות אדם הכי בסיסיות של עם אחר. אם הסינים היו עושים דבר כזה סתם כי בא להם או צריך להסיט את הדיון מטייוואן אז כולנו היינו בהלם.
זו מלחמה על כסף וכמובן שפעולה כזו מתוכננת הרבה זמן מראש. לטראמפ יש בחירות אמצע בסוף השנה. אני מהמר על עוד מבצע דומה עד אז.
בסוף הכל מתנקז תמיד לנקודה שמשה העלה:
בדיוק כך. לצערנו להיות המבוגר האחראי זה יותר קשה. התמורה לזה היא:
- מבפנים אתה שומר על חברה וסטנדרט יותר גבוהה ולא נראה כמו האוייבים שלך
- לאורך זמן, אם אתה אמין, אז תוכל לשמור על הדבר הזה שנקרא סדר עולמי
אני לא נאיבי. ברור שמאחורי הקלעים מלוכלך ואתה לא תמיד רוצה לדעת איך מכינים לך את האוכל, כמו שאומרים. שלפעמים יש לזה תוצאות מגוכחות כמו איראן נשיאת מועצת זכויות האדם. למרות זאת, הצביעות והאבסורד, שיהיו קיימים תמיד במערכת בגודל הזה, לא מצדיקים את ה’יאללה בלאגן’. אם נעלה קומה אחת למעלה אז העולם כרגע לא יציב מסיבות אמיתיות שדורשות עיצוב מחדש של הסדר, וכנראה שנצטרך להיות עדים לתקופת עיצוב שזה בטרם נשיג סדר עולמי 2.0
שר המודיעין הבריטי לשעבר העלה ציוץ בפרסית בו הוא טוען שרבים מבכירי המשטר האיראני יוצרים כעת קשר עם סוכנויות ביון מערביות וחולקים מידע על מנת להציל את עצמם ביום שאחרי המשטר.
נשמע מפתה מאד - לגייס כמה מקורות ולהשמיד להם את מערך הטילים הבליסטים
לייק 1
אתה צודק כמובן, זו הבעייתיות במהלך והצד השני של המטבע. לזה כבר התייחסתי בהודעה הראשונה שלי בנושא.
ובכל זאת, הפילוסופיה הליברלית המסודרת מאפשרת להשכין שלום בין אמונה בזכויות אדם וחירות לבין המהלך הזה של טראמפ, בצורה שלא מתכנסת עם האנלוגיה שלך לגבי ביבי. פשוט, כי לאמת יש משמעות בפילוסופיה מסודרת, ולא הכל זה נראטיב (זה כבר מתחבר גם ללינק ששמתי למעלה של דריה, פוסט מעולה בעיניי). אין סתירה בין המאבק הלאומי הישראלי הציוני הכולל של ישראל נגד הטרור הפלסטיני ובין פילוסופיה ליברלית. יש גם סיבה טובה מאוד למה בגדול הימין יותר בעד ישראל והשמאל יותר נגד.
לייק 1
אני בעיקרון איתך. הצגת את שני הצדדים של המטבע ומצאת בהם הגיון. נוסף על כך, הלב שלי נמצא עם הימין בסוגיה הזו, כשאני רואה בדיוק איזה עיתונאים נגד המהלך ומה היה להם להגיד על ישראל במהלך המלחמה. או זה שיש ונצואלנים שחוגגים ברחובות ונגעלים מכל הטהרנים האלה. מזכיר במשהו עזתים שמתישהו אפילו להם נמאס מהשמאל שנגד הפסקת האש של טראמפ רק כי היא לא מושלמת. במחיר המשך של הסבל שלהם בלבד, כמובן, לא של השמאלנים מהמערב.
הבעיה עם ה׳אמת׳ היא שאין אמת אחת. רואים את זה מצויין במלחמה של פוטין נגד אוקראינה: מבחינתו המערב הפר הסכמים וממשיך לחנוק אותו ולכן יש לו לגיטימציה למלחמה. העובדה שה׳אמת׳ נמצאת במקום המוסרי הטוב * היא לא טריוויאלית מבחינה היסטורית וכמו שעניתי בתגובה למה שמשה כתב - מה שמאפשר את זה הוא התנהגות יותר ׳ביידנית׳ של ארצות הברית, ופחות ׳טראמפית׳. למשל, העובדה שהיא ידעה אחרי מלחמת העולם השנייה לתת הקלות במכסים ליפן כדי שתצטרף למשפחת הדמוקרטיות גם אם היא מפסידה מזה קצת כסף. וכן, זה בא עם רשות לעשות דברים לא פיירים שלאף אחד אין רשות לעשות מפעם לפעם. ברור שלא הכל מושלם. שנוהלו מלחמות מיותרות וכו׳. אבל הכל עניין של מידה. עם כל השמחה על נפילת מדורו - אם מה שמעניין אותך זה שמירת הסדר העולמי הישן אז קצת קשה להצדיק מהלך כזה.
כמו כל דבר בהיסטוריה - השאלה היא האם הסדר הישן לא סוסטיינבילי ולכן קיבלנו את טראמפ, או שמא טראמפ מפר את הסדר העולמי הישן מתוקף אישיותו ומהלכיו. כנראה שעלייתה של סין, שקיעת אירופה והעובדה שאמריקה כבר לא יכולה להרשות לעצמה לממן את כל העולם עושים את שלהם.
קשה מאד לשפוט כי העתיד מלא בחוסר וודאות: האם הסדר הישן הוא טוב לנו ואז זה מהלך גרוע, או שהוא גם ככה הולך להשתנות דרמטית ועדיף להקדים את המאוחר. החשש הוא שמתישהו האפקט הזה יפעל נגדנו: לא מעצמה של מאות מיליונים עם שני אוקיינוסים מצדדיה, אלא מדינה קטנה בסביבה עויינת.
- כוכבית: אפשר להתווכח גם אם אמריקה זה בהכרח טוב מסין ואם המערב הוא טוב יותר מדיקטטורות המזרח התיכון - אבל אני מניח שאפשר להתחיל את הדיון מהנקודה ההגיונית הזו, כי אחרת באמת שאין שום דרך להגיע להסכמה כלשהי על משהו. כאן זה הסטנדרט לשמחתי, אבל צריך לציין זאת כי לצערי זו כבר לא האמת המוחלטת במערב.
לייק 1
אני מסכים כמובן עם רוב ההודעה, למעט חלק אחד חשוב מאוד שלדעתי הוא שגוי מן היסוד:
בוודאי שיש אמת, והגישה של “אין אמת והכל נראטיבים” היא אבן היסוד של התערערות המערב בעשוריים האחרונים והולדת הווק והפרוגרס.
האמת הן העובדות, המציאות. ישראל או הרגה 70 אלף עזתים או 680 אלף עזתיים. הייתה כוונה מדינית להשמיד את העזתיים כגזע או לא, המדיניות של מדורו תמכה ועודדה בהפצת סמים בארה”ב או לא, פוטין פלש לאוקראיינה כי הוא חשש מנאט”ו או כי הוא אימפריאליסט.
שים לב לדוגמאות האחרונות - אנחנו אולי לא יודעים את התשובה, אבל האמת קיימת. זה לא נתון לפרשנות.
הפרשנות זה הנראטיב והסיפור שאנחנו בונים מסביב לאמת (או חוסר הידיעה שלה), והוא כמובן יהיה תלוי באמת (או השקר), וההגדרות. רוצה לומר, כדי לטעון שישראל מבצעת ג’נוסייד בעזה, אתה חייב לוותר על אחד מהשלוש: האמת, ההגדרות, או הפרשנות. אתה לא יכול להחזיק בכל השלוש (כולל ההגדרה המקובלת לג’נוסייד) ולטעון שישראל עושה את זה. מכאן החשיבות העצומה של האמת האובייקטיבית, לא הכל סובייקטיבי.
בדוגמא שלך של פוטין, אני לא צריך להתנגד ל”אמת” שלו כדי להתנגד לו, כל מה שאני צריך זה להתנגד לערכים (שייך לעולם ההגדרות) שלו. ייתכן בהחלט שהאמת בשטח סותרת את עולם הערכים שלו (נניח והוא רואה ערך ברוסיה גדולה ואוקראיינה חלשה) ושאין שם שום בעיה מוסרית או סתירה בתפיסת העולם שלו. או אז אנחנו נאבק בו על ערכים, ונטען שלפי הערכים שלנו המלחמה שלו איננה מוצדקת. אני לא צריך להתווכח על העובדות או על הפרשנות. וזו אבחנה מאוד מאוד חשובה.
הבעיה העיקרית עם התפוררות המערב זה אבדן הערכים, ואבדן האמת. כשאין לך את אלו, אתה מוצא את עצמך מצדד בחמינאי, קטאר ומדורו, ולא בישראל וארה”ב. ואם תפיסת העולם הזו תתפשט המערב יקרוס, אין בכלל שאלה. והעולם כולו יפסיד מזה.
2 לייקים
אין בעיה, אז תחליף אמת ב׳נראטיב׳, כמובן, זו הכוונה.
רוסיה זו דוגמה טובה, כי מצד אחד אתה רוצה להיות עם הטובים, אבל מצד שני אם אתה כנה לגמרי - אז זו דוגמה בה הטובים לא פעלו בהגינות מלאה (מה שכמובן לא אומר שהצד השני עשה כן…) וישנם טיעונים טובים באמת לרעת הצד הטוב.
או ישראל, מה שבסוף מתנקז לטיעון של ׳ליהודים יש זכות על הארץ, לערבים יש מספיק מדינות׳. לא שזה לא טיעון נכון לדעתי, אבל גם זה נראטיב שאפשר לראות בו יותר מצד אחד.
אנחנו בצד של אוקראינה ובצד של ישראל כי זה הצד הטוב מבחינתנו, לא בא לנו להיות עם חמינאי, קטאר ומדורו באותה דעה. אם הצד שלנו, המערב, יתנהג בבהירות מוסרית (גם אם זה מעט טהרני מדי פעם), אז יהיה קל יותר לעמוד מאחורי הצד הנכון גם במקרים יותר מעומעמים, כשאפשר לראות שני צדדים ושניהם קצת צודקים. אם נתחיל לשחק מלוכלך כמו היריב אז באמת לא תיהיה אמת וכל נראטיב יתקבל. אתה רואה את זה בפוליטיקה הארצית אצלנו. מזמן אין אמת. מה אם פתאום סין תצליח מאד ותיהיה במצב הכלכלי הטוב בעולם, הכי חזקה וכו׳. אם המערב לא ישמור על עצמו עד אז, היא תפורר אותו בקלות. אולי ההבדל בינך לביני (תקן אותי אם אני טועה), וזה בעצם מה שאני מתכוון לטעון בהודעה הזו, היא שלהחזיק את עצמך מלפלוש לונצואלה זה גם כן חלק מאותם ערכים. פירטתי בהודעה קודמת למה זה יותר מורכב מרק שחור לבן ולמה בעצמי עוד לא החלטתי מה דעתי, אבל זו הטענה
סתם בשביל השעשוע:
ונצואלנים במדריד:
אירים ב׳מערב׳:
Message from Dublin is clear. USA out of Venezuela 
זה לא נכון. אני לא זקוק להצדקה היסטורית של התנועה הציונית כדי לתמוך בקיום מדינת ישראל כיום כמדינה יהודית (ומכאן לתמוך במאבקה במאבק הפלסטיני שהוא מאבק ביטול הקיום הזה) בדיוק כפי שאינני נדרש להצדקת הכיבוש האירופאי את אמריקה מידי הילידים כדי להצדיק את קיום ארה”ב כיום.
לגבי החלק השני של ההודעה - אני מסכים שלהחזיק את עצמי ומלפלוש לונצואלה זה חלק מאותם ערכים, ומשם פתחתי בכלל את ההודעה הראשונה שלי של הדיון הזה. לפעמים סט הערכים שלך יכול לכלול מסקנות הפוכות (פשוט כי כל תמיד כל הערכים מתיישבים אחד עם השני), ואז השאלה היא תמיד שאלה של באלאנס.
מה שאני לא מסכים איתו, זה לגבי הרישא של החלק הזה. אני לא צריך להסכים עם המערב במאבק מול רוסיה רק כי אנחנו חלק מהמערב, לדעתי זה חלק מאותה תפיסה קלוקלת של איבוד הערכים. כל מה שאני צריך לעשות זה לשאול את עצמי מדוע רוסיה עושה את מה שהיא עושה (שוב, משולש האמת, הגדרות ופרשנות), ולהבין האם אני מקבל את כל שלושת חלקי המשולש. כל עוד אני לא מקבל אחד מהם, אני יכול להתנגד למעשיה בשל אי המחלוקת על הקודקוד הזה במשולש בלי לשחק בכלל במשחק הפוזוטיביזם שאתה רומז אליו. זה בכלל לא משנה האם אנחנו מושלמים או לא, והאם לחלק מהטענות הרוסיות (קודקודים אחרים במשולש) יש אחיזה במציאות.
מארקה על תאונת דרכים בה נהרג שופט בישראל
אין לי מושג אם השופט הזה באמת היה קשור לתיקי ביבי או לא, אבל זה לא העניין. הם בנו שם תאוריית קונספירציה על סמך כלום. ואז בתגובות אנשים כבר בטוחים שזאת אמת.
דומה מאוד לאירועים שקוראים בארה”ב, סין, אירן ועוד הרבה מקומות. אין לאף אחד מושג , אבל כולם קוראים את הכתבות מהסוג הזה, ובטוחים שזאת האמת ונעשה חקר עיתונאי רציני.
בגלל שאנחנו ישראלים, אנחנו יכולים לגחך. אבל זאת מארקה, אז בספרד בטוחים שביבי הורה לרצוח את השופט.
לייק 1
אם אני לא טועה זה שופט שמונה על ידי לוין, לא?!
לייק 1
אני לא יודע איך המחאה באירן תסתים, אבל תרשו לי להגיד שאני מצדיע להם. הם גיבורים אמיתים.
למה אתה מצדיע להם?
מצב כלכלי על הפנים, אז יוצאים לרחובות. קרה בהרבה מקומות.
לא היינו שומעים על זה לו הממשל לא היה אויב שלנו. אחרת היינו שומעים על זה כמו ששמענו על המהומות באקוודור או נפאל.
כי שם יציאה להפגנה עלולה להסתיים בעונש מוות.
ובנפאל ואקוודור זה כבר הסתיים, ואנשים נהרגו.
מה כל כך שונה?
אני בדרך כלל פחות מתעסק בענייני כלכלה, אבל כאן בערך מ-25:00 עד 1:05:00 משה פייגלין בטייק מרתק על האינסטרים הכלכליים בגאופוליטיקה האמריקאית, ההסתמכות הישראלית על הדולר וזה שבכל העולם יש זהב רק אצלנו אין.
מתאים גם למתנגדי נתניהו.
וואו, ההערכות העדכניות מדברות על בין 12 אלף ל-20(!!!) אלף הרוגים באיראן עד עכשיו. זה סיפור שלא דמיינתי מעולם שיקרה. הקטע הוא שבאיראן תוך 3-4 ימים נרצחו בערך שליש מכמות האזרחים ההרוגים בכל המלחמה בת השנתיים בעזה, והעולם באופן יחסי שותק לגמרי. וזה לא הרוגים במהלך מלחמה, כן? זה הרוגים כחלק מדיכוי הפגנות.
בגדול, אני מודה שאני כבר לא חושב בכלל על האינטרסים שלנו. בא לי שכריז מלחמת חורמה נגד המשטר הזה בכל הכח רק מטעמים של אשכרה להציל את העם המסכן שם.
טראמפ ממתין, וכנראה מסיבות טובות של הכנת הכוחות (בכל זאת, זה לא משהו שעושים תוך יום-יומיים). אבל הזמן הזה יקר מאוד, מאוד מאוד. במחיר דמים הזוי, באובדן של האנשים שיכול להוביל את ההפיכה מבפנים, באיבוד מומנטום והשגת שליטה של המשטר שלא הייתה קיימת לפני כמה ימים. אני פחות מבין בדרישות הלוגיסיטיות הנדרשות (אני מניח שבעיקר בהגנה ופחות בהתקפה), אבל היה עדיף שהתקיפות על המשטר היו קורות כבר בסוף שבוע שעבר. אנחנו באיחור מטורף, והוא יכול לעלות באיבוד גם של ההזדמנות להפלת המשטר וגם בחיי אדם של עשרות אלפים נרצחים איראנים. השעון מטקטק, וחייבים לפעול כבר.
לייק 1
כמה נקודות להביא בחשבון:
- יש לו דרך להפיל את המשטר בסבירות כמעט ודאית בלי שהוא מסכן חיילים אמריקאים?
- נניח ויורים על ישראל, האם הממשל יכול להרשות לעצמו עוד כמה ימים של מיירטים? לפי דיווחים הלך לאמריקאים כרבע מהמלאי בזמן שקצב ההתאוששות, אחרי שהואץ, הוא פחות מעשרים בשנה (thaad)
- האם התערבות חיצונית בוטה לא תרחיק חלק מהאיראנים מההפיכה? להפך?
- בהנחה שהכוונה היא לא לעשות עיראק, איך מחמשים את הכוחות שנגד המשטר ועושים שהסחורה תגיע ליעדה?
מסכים שזו טרגדיה נוראית
אני מפחד שזה הולך להיות כמו הפייק אולטימטום של אובמה לאסד בזמנו.
טראמפ ידבר גבוה גבוה ומאחורי הקלעים קטאר תכנס לתווך ויפקירו את העם האיראני.
הלואי שאני טועה.
הממשל האיראני בעצמו מודה שיש אלפי הרוגים. זה מזעזע.
לאף-אחד אין דרך כזו, מצד שני - אתה לא מפסיד (כמעט) כלום מלנסות.
א. צריך להיזהר מאוד מדיווחים מהסוג הזה. מלאי מיירטים וקצב הייצור שלהם הוא מהנתונים הבטחוניים היותר רגישים ומסווגים של מדינה, בטח כשמדובר על שכבת ההגנה העיקרית של המעצמה הגדולה בעולם, כנגד האיומים הבלסיטיים הישירים שמופנים כנגדה.
ב. בפרט, מההיכרות שלי עם העולמות האלה - המספרים האלה נשמעים לי מופרכים לגמרי עבור תעשייה בטחונית בסדר גודל של זו של ארה”ב.
ג. במקביל לקיטון במלאי המיירטים של ארה”ב (יהיא אשר יהא גודלו של הקיטון הזה), איראן איבדה לפחות מחצית ממלאי הטילים שלה, והחצי האיכותי יותר ככל הנראה (מה שמשמעותי במיוחד בתעשייה עם בקרת איכות נמוכה כ”כ כמו התעשייה הבטחונית האיראנית).
ד. בהינתן שההתקפה האמריקאית (אם וכאשר) תעשה את שלה - לממשל האיסלמיסטי באיראן יהיה קשה מאוד מאוד להוציא לפועל שיגור רחב, מתוזמן ואפקטיבי במקביל לכך שהוא נלחם על חייו. מה גם שגם אנחנו הישראלים לא נשב בחיבוק ידיים בזמן הזה, מן הסתם.
ה. עם כל הכבוד הראוי, בהינתן שארה”ב מחליטה ללכת על מהלך כזה - ישראל היא לא פקטור ולא הסיפור המרכזי כאן, וכמה טילים שעשויים ליפול פה הם לגמרי בגבולות הנזק האגבי הנסבל מבחינת האמריקאים. זה היה נכון במלחמת המפרץ הראשונה, כשסדאם חוסיין שיגר טילים על ישראל (מחוסרת ההגנות, כזכור) וארה”ב אסרה על ישראל להגיב, וזה נכון גם היום.
בשלב הזה, אחרי שבוע-שבועיים מדממים במיוחד - התשובה היא לא.
כל אחד ואחד באיראן כבר החליט ויודע בדיוק איפה הוא עומד ביחס למשטר ובאיזה צד הוא נמצא, בלי קשר למה אומרים ועושים אחרים שמחוץ למדינה. עכשיו רק נשארה העובדה שהמתנגדים משוועים לעזרה שתגיע, ולא משנה מאיפה. את הכסף הם יספרו בסוף.
שאלת השאלות. האמריקאים נכשלו במשימה הזאת בעיראק כפי שציינת, וכנ”ל באפגניסטן (ובכל מקום שבו הם ניסו בגדול), ואנחנו לא מצליחים לעשות את זה אפילו אצלנו בחצר האחורית הקטנטנה של עזה. אני לא חושב שיש מי שיש לו מתכון מנצח לבעיה הזאת, בטח ובטח במזרח התיכון האלרגי כ”כ לדמוקרטיה.
התקווה העיקרית שלי במקרה הזה נעוצה בעבר הליברלי בהרבה מהממוצע (גם אם רחוק מאוד ממושלם), של העם האיראני.
*******
לסיום, ארשה לעצמי לצטט את עצמי מלפני חצי שנה:
עוד מוקדם לקבוע לאן בדיוק הדברים יילכו, ונבואה ניתנה לשוטים וכו’ וכו’, אבל הדברים בהחלט נראים כהולכים בכיוון הנכון (מלבד עשרות אלפי הקורבנות האומללים, כמובן).
7 לייקים
מסכים עם התוספות/תיקונים/חידודים שציינת, קצת חלוק על ה׳אתה לא מפסיד (כמעט) כלום מלנסות׳. לטעמי אלו פעולות שאתה יודע היכן הן מתחילות אבל לא איך ומתי מסתיימות by nature. המחיר של לנסות יכול להיות החל מכישלון מביך, דרך קצת יותר מדי נפגעים אמריקאים, איראנים יורים על קטאר ומסבכים את הסיטואציה וכמובן תרחישי הבוץ הידועים לכל. לדוגמה: המשטר שומר לעצמו חלק מהכוח בתצורה כלשהי, ועכשיו לך תילחם במיליציות וצבאות במדינה בגודל כזה.
לגבי האם הם יצליחו לשגר ובאיזה היקף - בטוח שהם יפגעו, בטוח שאנחנו מתכוננים כמו גם הם. עדיין יש כאן יותר מדי נעלמים מכדי שאני באמת אחשוב שאני יודע משהו. ישנו סיכוי כלשהו שב׳יום הדין׳ נשאר להם מלאי מכובד שהם יכולים לשגר. לא שאני חושב שזה ישמיד את מדינת ישראל, אבל כמה בסיסים, כמה רחובות, כמה סורוקות - בראש של האמא שלי - לא נעים. בסוף איראן היא מדינה ענקית שלא פשוט לכסות את כולה.
קיצר - הכל נמצא בפרטים: תסביר איזו פעולה אתה עושה אם אתה טראמפ. אפרופו טראמפ: ונצואלה, איראן, גרינלנד - בחירת המדינות האלה איננה מקרית. אם הוא עושה 2 מתוך 3 פלוס איזה ניצחון כלשהו בגזרת ישראל - הוא יכול לבוא חזק מאד לבחירות האמצע כמו שהוא מתכנן.
מסכים שנראה שהרכבת של נפילת המשטר כבר יצאה מהתחנה, גם אם זה לא יקרה השנה או בשנה הבאה. לכן חשובה עוד יותר שאלת כדאיות ההתערבות (שם בצד את שאלת המוסריות והאיראנים שנטבחים).