לא נראה שעבר במלא היקפו.
על דבר דומה לקחו אליפות מליברפול לפני כמה שנים.
2 לייקים
אני חושב שזה שער שהיה צריך להפסל.
אבל זה לא משהו שספרד צריכה להתעסק איתו אלא גרמניה. ההדחה של הגרמנים על הראש של הואר.
יש באמת שאלה אם הכדור עבר או לא? חחחח
אתה מחזיר אותי לטיעון שאולי חזרתי עליו הכי הרבה פה בפורום, אבל אומר זאת פעם נוספת:
מבחינתי, להביא את שיא היכולת שלך כקבוצה, למשחק נתון - משחק גמר/נוקאאוט כלשהו - זה חלק אינהרנטי ממדידת היכולת שלך כקבוצה במשחק ספורט תחרותי, ואני לא רואה שום סיבה למה להסתכל על זה כמשהו “בעייתי” או “מקרי”. ושוב, אחזור על ההשוואה השחוקה שלי - יש ענפי ספורט שבהם המדידה שלך כספורטאי יכולה לפול ולקום על 10 שניות בלבד.
אתה צודק שאני חולק בנקודה הזאת על לא מעט ממשתמשי הפורום, וייתכן גם עליך.
במובן הזה, צרפת ללא ספק נכשלה בגמר היורו (לא בהכרח ביורו כולו, למרות שאפשר לטעון גם את זה), שהתקיים אצלה בבית, מול נבחרת לא מאוד מרשימה, ונטולת הכוכב הגדול שלה. גריזמן, הכוכב הגדול דאז - פשוט לא הופיע לגמר, וכך גם מרבית ההתקפה הצרפתית. אבל זה באמת לא העניין.
אני גם לא יודע מאיפה הקביעה שכדורגל הוא הספורט ה’מקרי’ ביותר. נוח לנו לחשוב עליו ככה, כי יש יחסית מעט אירועים במשחק שמשפיעים ישירות על התוצאה הסופית, ולכן קל לנו יותר לנתח כל אחד מהם בנפרד ולקבוע - זה היה טעות בהגנה, זה טעות שיפוט, וכן הלאה. אבל מסביב לאירועים הבודדים האלה, יש 90 דקות של משחק - הנעת כדור, יצירת מצבים, עמידה הגנתית ומשחק לחץ - שהרבה מאוד ממנו אינו מקרי בכלל.
וגם בפועל, לפחות ברמת תוצאת המאקרו (ולא רק שם!) - אין יותר הפתעות בזהות הזוכות בכדורגל, מאשר בענפי ספורט אחרים. ובניגוד למה שאוהבים לטעון, גם לא כ"כ משנה פורמט הטורניר (כל עוד מדובר בטורניר שמעניין מישהו) - זאת יכולה להיות ליגה, נוקאאוט או וואטאבר - נדיר מאוד שהזוכה היא לא אחת מ-3-5 הפייבוריטיות המקוריות. אחוזי ההפתעות דומים מאוד לאלו של הכדורסל לדוגמה, שאני מכיר היטב (גם שם - כמעט ללא תלות בפורמט הטורניר). כנ"ל התפלגות הזכיות בין הקבוצות הדומיננטיות.
וכל זה נכון גם בכדורגל הנבחרות, למרות התמונה שניסית לצייר, של מקריות כמעט מוחלטת (עד כדי חלוקה גסה לכ-3 רמות של נבחרות). יש סיבה למה לדוגמה יש רק 7 מדינות שונות בהיסטוריה שזכו במונדיאל - מדינות כדורגל במובן העמוק של המושג, שבצורה שיטתית מספקות לעולם הכדורגל את חלק הארי של השחקנים הטובים ביותר.
אני חושב שאתה עושה כאן חיים קלים לבלגיה, ואם זאת הייתה נבחרת שהיו לך סנטימנטים מיוחדים אליה (תחשוב ברצלונה, על-אף ההבדל המובן מאליו בין כדורגל הנבחרות לקבוצות), גם אמות המידה שלך היו הופכות להיות קצת יותר נוקשות ותובעניות. בלגיה יכלה והייתה צריכה להוציא הרבה יותר ממה שעשתה לאורך העשור האחרון, מעבר לטורניר הבודד המוצלח שלהם ב-2018.
זה לא עוזר להם שהם הביאו את עצמם לרמה ממוצעת של נבחרות דרג א’. זה בדיוק העניין ב’דור זהב’ - שהוא לא יחזור. בנבחרות, בניגוד לקבוצה, להביא את עצמך לקדמת הבמה פעם אחת, לא מבטיח לך שום המשכיות. כשלמדינה קטנה ובלי מסורת כמו בלגיה, כפי שציינת, גדל דור כזה - הם חייבים לקטוף את הדיבידנדים מהר, אחרת הם יאבדו. אתה חושב שמישהו היה מדבר על דור הזהב של ספרד של 2010, אם הם היו מציגים תוצאות ‘ממוצעות’ של נבחרת-על?
6 לייקים
האמת שהצלחתי לפספס את כל הפעמים הקודמות שכתבת את זה, אז אני שמח שאנחנו מנהלים את הדיון הזה 
וזה אכן דיון, מאוד פילוסופי, על איך אנחנו רואים את הספורט. בלגיה היא בסך הכל מקרה הבוחן שלנו.
בעיניי, ענפי ספורט שבהם כל העבודה הקשה שלך על פני 4 שנים יכולה לקום וליפול על 10 שניות בלבד - הם ענפים מאוד מבאסים. אני לחלוטין מבין שאנשים רבים רואים בזה את שיא הספורט, וזה בוודאי שיא הבידור, ואני מקבל זאת ומכבד זאת. בראייה שלי, מה שאני אוהב בספורט, זו העבודה הקשה והיום יומית שהוא דורש ממך, המשמעת, להיות תחרותי כל הזמן, לבוא לכל אימון ומשחק ותחרות ואתגר - ולתת את הכי טוב שלך, תמיד. זו המשמעות של להיות ספורטאי, זו הסיבה שחינוך לספורט הוא חינוך לערכים, וזה היופי של הספורט, כפי שאני תופס אותו.
לכן גם אני מעדיף טורניר ליגה על טורניר נוק אאוט. אין ספק שטורניר נוק אאוט הוא מרגש הרבה יותר, אבל טורניר ליגה, שבהגדרה גם כולל יותר משחקים, מודד טוב יותר בעיניי את העבודה הקשה שעשית לאורך השנה, ושכל 3 ימים באת בדריכות מקסימלית ונתת הכל, כי אנחנו לא מוותרים על משחקים, אנחנו לא בוחרים משחקים.
עוד סיבה שאני מעדיף להסתכל על מספר משחקים גדול ויבש לעומת מספר משחקים קטן ומרגש (ליגה מול גביע כמו שהזכרתי קודם, או ביצועי נבחרת לאורך שנים מול טורניר/משחק בודד כמו בדיון בלגיה) היא מה שכבר ציינתי בהודעה הקודמת - האקראיות של הכדורגל. שאלת באיזה מובן הכדורגל הוא אקראי, והעלית נקודה טובה שבסופו של יום כמעט תמיד אחד הפייבוריטיות זוכה (אורוגוואי אגב מאוד נעלבו מזה שלא הכללת אותם, אם כי כנראה בצדק, בין אלופות העולם).
הכדורגל אקראי במובן שבמשחק נתון, הסיכוי של הפייבוריטית לנצח הוא הכי קטן, ביחס לענפי ספורט אחרים. לצערי אין לי בשלוף מאמר שתומך באמירה הזו, אבל זו אמירה ששמעתי לא פעם ולא פעמיים, על ידי מומחים שונים של ספורט ושל סטטיסטיקה (וגם פפ אמר את זה אז זה בטוח נכון). זה כמובן הגיוני מבחינה סטטיסטית, כשמדובר במשחק עם מספר אירועי תוצאה קטן (2-3 גולים בממוצע למשחק, לעומת כמות הסלים בכדורסל, למשל), ואז חוק המספרים הגדולים פחות מתכנס למשחק נתון (תדמיין פה עוד גסויות כמו התפלגות נורמלית מול התפלגות פואסון).
כלומר, הכדורגל הוא הענף האקראי ביותר, ברמת המשחק הנתון. זה לא אומר שברמת הטורניר השלם אנחנו מצפים שקבוצה בינונית תזכה בו, אבל זה כן אומר שהסיכוי שאחת מ-3-5 הפייבוריטיות תזכה, ולא רק אחת מ-1-2 הפייבוריטיות, הוא גדול יחסית. אף אחד לא חסין, גם אם באופן כללי החזקים עדיין מנצחים רוב הזמן.
עד פה אמירות כלליות - שאני מקווה שעניינו אותך לפחות כמו שהאמירות הכלליות שלך עניינו אותי, שזה לא מעט. אם נחזור לבלגיה, אז אכן אין לי סנטימנטים אליה, אבל זה לא באג, זה פיצ’ר. זה מאפשר לי לנתח אותה בצורה יותר קרה ורציונלית. כאוהדים עם דם חם אנחנו אוהבים לדבר במונחים של הצלחה וכישלון. כשאנחנו מנסים להסתכל מהזווית של אנשי המקצוע, מגלים שהאמת היא לרוב משהו באמצע.
ואני לא בטוח שההשוואה לספרד הוגנת כלפיהם. ספרד היא אחת מאותן מדינות כדורגל במובן העמוק של המושג, שבצורה שיטתית מספקות לעולם הכדורגל את החלק הארי של השחקנים הטובים ביותר. בלגיה אינה ספרד ואינה הולנד, מבחינה היסטורית. דור הזהב של ספרד של היורו-מונדיאל-יורו הוא arguably דור הזהב הכי גדול בהיסטוריה של כדורגל הנבחרות בעת המודרנית. כל השוואה אליו תגרום לכל דור אחר של כל מדינה להיראות רע, חוץ אולי מברזיל של פלה.
אנגליה זכו פעם אחת ב-66 ומאז לא זכו שוב מעולם. איטליה זכו ב-2006 ומאז בשני טורנירים הם הודחו בבתים ולשני טרונירים הם לא העפילו. גרמניה מאז הזכייה ב-2014 הודחו בבתים פעמיים. ואלה מדינות כדורגל גדולות הרבה יותר מבלגיה, ונבחרות שנחשבות תמיד לטופ. ברזיל הכי גדולה לא רק כי היא זכתה הכי הרבה פעמים, אלא גם כי היא היחידה שלא פספסה אף טורניר.
8 לייקים
אנדר, תגובה מאלפת שמאוד מאוד נהניתי לקרוא.
רק דבר אחד קצת צרם לי, וזה שמשתמע ממה שכתבת כאילו מי שמתכונן יותר למשחקי הנוק-אאוט ופחות מצליח בליגה אילו ספורטאים שמשקיעים פחות לאורך העונה. אני חולק על כך כי אני חושב שללא השקעה לאורך העונה השלמה, הקבוצה לא יכולה להיות במיטבה בטורנירי הנוק-אאוט.
ושים לב. ריאל, גם אם הייתה מאחורי ברצלונה ברוב העונות שבהן היא לקחה את ליגת האלופות, היא הייתה במקום השני ועם הפרש דיי קטן מהמקום הראשון. זאת תהיה טענה מאוד משונה לומר שהם לא הצליחו בליגה בעונות של האלופות שלהם רק על סמך זה שבארסה זכתה. בעונות האחרונות, גם ריאל וגם בארסה לא צברו נקודות כמו ריאל כשסיימה במקום השני באותן שנים.
מה שאני אומר זה שאמנם לזכות בטורניר ליגה זה יותר קשה ופחות אקראי - ועל זה אני מסכים איתך במידה מלאה, אבל זה לא אומר שקבוצה שמצליחה בנוק-אאוט לא השקיעה לאורך השנה והספורטאים שלה לא היו מצטיינים עם ערכי ספורט גבוהים. הם לא היו מגיעים להישג העצום הזה אם הם היו מזלזלים ולא נותנים מאמץ גבוה בכל שבוע. גם זה חלק מההכנה.
לייק 1
אם ניכנס קצת יותר לעומק להגדרת המטרות והמצב של בלגיה כנברת שווה להתייחס להסטוריה, מה קרה לפני תחילת דור הזהב (2010 תחילת זימונים של KDB, לוקאקו, עדן הארזארד מקבל קבע בהרכב, ב 2011 קורטואה כבר נכנס בין הקורות) שכללה את ליקנס (2010) ווילמוטס (2012), ואז בהמשך את רוברטו מרטינז (מ2016).
מונדיאל:
ככלל, ההסטוריה לא רעה כל כך. נבחרת שכן נוטה לעלות לשלבים הבאים, אבל לחלוטין בשנים שכונות מאז הטורניר ב 2002. הגיוני שהמטרה הראשונית תהיה עלייה למונדיאל לכל הפחות.
יורו:
גם אני הופתעתי מכמה שהסטטיסטיקה שלהם ביורו מזעזעת. מ84 היא לא עלתה בזכות עצמה, ולכבוד המילניום, היא אפילו עשתה “קטר” והודחה בשלב הבתים בטורניר אותו היא אירחה במשותף עם הולנד.
מטרה הגיונית לטעמי: עלייה ליורו.
מה קרה בגדול אצל המאמנים מאז 2010:
ליקנס הלך אחרי עוד כישלון בהעפלה ליורו, אבל עם הזימונים שלו הכין את הקרקע לווילמוטס שהוביל את הבלגים לשני רבעי גמר. מרטינז לקח אותם למקום שלישי במונדיאל, רבע גמר יורו, וכאמור שלב הבתים של המונדיאל שכבר מצביע על הדעיכה.
דעתי בהתאם לנתונים הללו, היא שבלגיה הנוכחית מאוד בולטת לעומת יתר ההסטוריה, שם יש אולי דור אחד בר השוואה שם איי שם בשנות ה 80. היא לא כזאת עקבית או שם דבר והיא בעיקר מזגזגת בין העפלה לאי העפלה בכל המסגרות, כך שעד הדור הזה מה שנחשב סיבה מוצדקת ללכת הבייתה זה אי העפלה לטורניר אירופי. מה שקורה בהמשך זה כבר סיפור אחר. עם הזמן הסטנדרט עלה בהתאם לאיכות של הדור הקיים. קווין דה בריינה הפך מריג’קט של מוריניו לקשר הכי טוב באנגליה אצל פפ, לוקאקו לפעמים עשה רושם של חלוץ על, וויטסל ופלאיני נראו כמו צמד מאיים במרכז הקישור, ובין היתר היו שחקני אגף ברמה עולמית וגם שוער בשער.
כישלון או הצלחה? לרוב האמת נמצאת איפשהו באמצע. היא לא כישלון כי סטנדרט הכישלון בבלגיה הסטורית מאוד ברור, מנגד הם לא דור שבלט הסטורית בבלגיה, והם ממשיכים רצף עוד שנים ללא תואר. אז הם לא איזו הצלחה מסחררת, בטח בהתאם לחומר השחקנים שהיה בנבחרת.
כדורגל זה כבר עיניין של דעה טיפה יותר סובייקטיבית. אני זוכר שבדקתי קצת על מרטינז כשהיה מועמד לבארסה והופתעתי לראות כמה הקריירה שלו הייתה בינונית עד ש"נפל" על בלגיה משומקום. אני לא מעריץ שלו או של הכדורגל שלו, ואני חושב שעם מאמן טוב יותר אולי היינו רואים בלגיה הרבה יותר טובה. כן אני יודע, זה כולה כדורגל נבחרות מצ’וקמק שהמאמנים לא פוגשים הרבה את השחקנים וכ’ו. בכל זאת, ההסטוריה מראה השפעה ישירה של מאמנים על הנבחרות שלהם כמו קלינסמן ששינה את פניה של גרמניה לקראת מונדיאל 2006, או דוגמא שאני יותר אוהב ויותר עדכנית- המהפך שסקאלוני עשה עם ארגנטינה שבורה מנטאלית.
שורה תחתונה- בלגיה הייתה טובה בסטנדרטים של עצמה, הסטורית היא הייתה עוד נבחרת עם פיק זמני ולא ממומש. קורה לטובות ביותר.
5 לייקים
מסכים כמובן. כתבתי את זה בעבר על ליברפול, אבל זה נכון גם למדריד - כשאתה מסיים במקום השני בליגה עם 97 נקודות ופער נקודה מהמקום הראשון, זו לא עונה רעה שלך, זו עונה מדהימה שלך. ובאופן כללי, ליגה שהוכרעה על מעט נקודות (ככלל אצבע - עד שלוש נקודות, כלומר מרחק של משחק אחד), האם היא באמת הוכרעה? האם קיבלנו הוכחה מובהקת סטטיסטית שקבוצה אחת הייתה טובה יותר מהשנייה מעל לכל ספק סביר?
ולגבי ריאל מדריד וליגת האלופות אין לי מה להגיד. אני לא חסיד גדול של “אופי” בכדורגל, או ווינרים ולוזרים ודברים כאלה. עד שזה מגיע לריאל מדריד בליגת האלופות. לא שפויים, המפעל שלהם.
3 לייקים
בהחלט דיון מעניין מאוד.
עברתי קצת על נתונים סטטיסטים מהעונות שבהן ריאל לקחה את האלופות וקבוצה אחרת לקחה אליפות.
(כן כן מאוד משעמם לי היום)
עונת 13-14
אליפות- אתלטי
מקום שני- ברצלונה
מקום שלישי (ליגת אלופות וגביע)- ריאל.
האליפות הוכרעה בהפרש של 3 נק מריאל ובארסה יחד.
אנשי ה"ליגה היא היא המדד לאיכות ויציבות" כנראה שיטענו שאתלטי הייתה הטובה ביותר בעונה הזאת.
אם מסתכלים על המספרים בכללותם המצב הוא כזה-
אתלטי מתוך 61 משחקים באותה עונה אספה 139 נקודות = 75.96% הצלחה .
ברצלונה מתוך 59 משחקים אספה 131 נקודות = 74.01% הצלחה .
ריאל מתוך 60 משחקים אספה 144 נקודות = 80% הצלחה.
עונת 15-16
אליפות וגביע- ברצלונה
מקום שני וליגת האלופות- ריאל
הפרש נקודה למובילה.
ברסה מתוך 62 משחקים אספה 143 נקודות = 76.88% הצלחה.
ריאל מתוך 52 משחקים אספה 123 נקודות = 78.85% הצלחה.
עונת 17-18
אליפות וגביע- ברצלונה
מקום שני וגביע אופא- אתלטי
מקום שלישי וליגת האלופות- ריאל.
הפרש 17 נקודות בין המובילה למקום שלישי.
ברסה מתוך 59 משחקים אספה 136 נק = 76.8%
אתלטי מתוך 59 משחקים אספה 113 נק = 66.6%
ריאל מתוך 62 משחקים אספה 131 נק = 70.4
*תוצאות נקבעו לפי 90 דקות.
מסקנות (שלי לפחות)-
הליגה לבד היא מדד לא ריאלי לקביעת מי הקבוצה “הטובה” ואפילו היציבה יותר, בשביל לבדוק את זה צריך לעבור על כל המשחקים לעונה ספציפית וגם שם המדד הוא לא לגמרי אמין כי אפשר לנבור יותר לעומק ולראות מול מי שיחקו הקבוצות ולמי הפסידו. כנל לגבי יחסים של תיקו מול הפסדים.
(כנל לגבי ליגת האלופות כמדד כמובן, למרות הטענה של אנשי *הטורניר החשוב ביותר" לגבי איכות הקבוצות שמולן מגיעים הנצחונות/הפסדים, רוצה לומר- ברצלונה יכולה לקחת אליפות בהפרש נקודה/שלוש ולהחשב “הקבוצה הטובה/יציבה יותר” אחרי שניצחו חטאפה אחת יותר מריאל בעוד בליגת האלופות ריאל ניצחה קבוצות כגון יובנטוס וסיטי).
8 לייקים
טוב אז בסופו של דבר אני שמח שחזרתי על הטיעון שלי בפעם ה-1000, כי זה עזר לפתוח פה יופי של דיון, עם הודעות מרתקות אחת-אחת
לגבי התפיסה של ספורט בכלל וספורטאים בפרט -
יש כאן שני צדדים למטבע בעיניי. מצד אחד, ללא ספק יש לי הערכה עצומה ואפילו יראת כבוד לספורטאים, בתור בני-אדם שמקדישים את עצמם בהתמדה לעבודה יומיומית לקראת המטרות שהם מציבים לעצמם, ואף מצליחים לעמוד בהן. וכפי שציינת, זהו גם הצד היותר המרכזי שאנחנו מדגישים בחינוך לספורט כערך בפני עצמו.
מצד שני, ואולי חשוב יותר אפילו - ההערכה וההשתאות שלי מספורטאי-על, נובעת קודם כל מיכולת השיא אליה הם מגיעים ואותה הם מפגינים, גם אם זה לפרקים קצרים בלבד. נכון, היה קצת מבאס לראות את זידאן משועמם וקצת מפשל מול חטאפה למיניהן. אבל תן לי כל יום רגעי גאונות שלו בחצי גמר צ’מפיונס, על-פני עקביות כיבוש מרשימה אבל קצת משמימה של כריסטיאנו בליגה (ואני מכיר את דעתך על זיזו כעל אחד האוברייטדים הגדולים. וזה בסדר, זה בסה"כ אומר שאתה עקבי ;)). וכמובן שאי אפשר לדון בנושא הזה בלי להזכיר את הדוגמה השחוקה של רונאלדיניו והיכולת העילאית אך קצרת המועד שהוא הציג בקריירה שלו כשחקן.
ומה שנכון לרמת השחקן הבודד, נכון בעיניי גם לרמת הקבוצה. מרשימה אותי מאוד היכולת של קבוצה לאסוף את עצמה ולהביא את עצמה לידי ביטוי ברגע האמת, בלי תירוצים ובלי סיפורים. אישית, נשאר לי טעם די חמוץ בעונה שבה לקחנו אליפות אבל הפסדנו את שני הקלאסיקוס. ולא (רק) בגלל היריבות. אלא כי זה אומר שלא הצלחנו להביא את עצמנו בצורה מספקת ל"רגע האמת" (למרות שאין באמת אחד כזה בטורניר ליגה).
ואכן, ייתכן בהחלט שכל זה זה עניין של פופולאריות נטו, של מה מבדר ומרתק יותר לצפייה. אבל אני גם ממש לא מזלזל באלמנט הזה. בסופו של דבר מדובר באלמנט שמאפשר לספורטאים לעסוק במה שהם אוהבים ולהרוויח עליו כסף, ושמאפשר לתעשייה הזו לגלגל כ"כ הרבה, מה שבתורו מוחזר חזרה לתעשייה ומאפשר לספורטאים להמשיך ולהגיע לפסגות שמעולם לא נראו.
נ.ב. לגבי הסנטימנטים לבלגיה - הנחתי שתשמש בזה כטיעון לטובת הניתוח שלך, זה מתבקש אפילו. אבל התכוונתי לזה מבחינת רמת ההיכרות שלך עם הנבחרת, פחות מצד החיבור הרגשי עם הנבחרת הבלגית (ולכן השימוש במילה ‘סנטימנטים’ אולי לא היה הכי מוצלח). זה נכון שגם בהיבט הזה, התעסקות קרובה מידיי עם הסובייקט עלולה לקלקל את כושר השיפוט, אבל לרוב זה רק מועיל. וזה עובד לשני הכיוונים אגב, לא רק לגרור ציפיות גבוהות מידיי.
לכן הבאתי לך כדוגמה את ברצלונה, שפרשנים בינוניים עשויים להכריז על תוצאות מסויימות שלה ככישלון מוחלט, אבל אתה עם ההיכרות המעמיקה שלך עם המצב המדויק של הקבוצה, יודע לשפוט שזה לא נכון. או אם ניקח דוגמה קיצונית יותר - מה שאחד החבר’ה הביא פה לגבי ארגנטינה, שאוהדי כדורגל חסרי מושג בטוחים בכל פעם שהיא פייבוריטית לקחת את המונדיאל, כי משחק שם מסי.
5 לייקים
מי שבועט ככה פנדל חשוב לנבחרת שלו בגביע העולם אני מוציא אותו מיד ולא נותן לו לשחק יותר בנבחרת.
ברגע שגאנה החמיצו את הפנדל המשחק נגמר, זה פשוט ריסק אותם מנטלית. יש להם PSTD לרבע גמר ב2010.
אם סוארס היה אויב האומה של גאנה אחרי היד, אז אחרי 2 הבישולים שלו במחצית הראשונה הבנאדם העאלה את עצמו בדרגה של אויב האומה.
ציינתי את דה ארסקאטה בלשים לב בסיקור של ארגוואי.
2 משחקים ראשונים לא פתח היום כן והנה ההבדל
שחקן אדיר!
ההבדל בין גאנה לאורגוואי זה גודל הביצים
לייק 1
אני באמת בבעיה פה. מצד אחד יש בי חיבה עצומה לנבחרת אורוגוואי, וספציפית לסווארז. מצד שני, אני לא יכול להתעלם מהאכבר קארמה שיש פה. גאנה לחלוטין עמדה על הרגליים האחוריות בכוח לא בשביל ניצחון שנראה אבוד במחצית הראשונה, אלא לכל הפחות לגרור את אורוגוואי איתם בתור נקמה.
חתיכת סיום לסיפור של הקריירה של סוארז שדיי רצופה במסרים וקארמות. אפשר לכתוב עליה ספר (או סדרה של ארבעה פרקים בנטפליקס או דיסני פלוס).
עוד שיעור לחיים, אל תשוו דברים כאלו עם אנשים מגאנה 
לייק 1
הדבר האחרון שהיה אפשר להגיד על גאנה זה שהיה לה ביצים.
היא ניצלה סיטואציה שהתפתחה, שיחקה על בזבוז זמן והייתה צינית.
זה בסדר זה כדורגל היא לא עשתה משהו שאף אחת אחאת לא עשתה לפני אבל היא קיבלה נקמה קרה לא בזכות ביצים
לייק 1