אני… מה?
תן לי להבין, קוטיניו בתור קשר זה איום ונורא, אבל גריזמן בתור קשר זה בסדר? שאני יבין שאני קורא את זה נכון. טוב , יכל להיות יותר גרוע,:
“ברצלונה קיבלה דיוחים שגריזמן יכול לשחק בתור שוער ולכן ברצלונה שוקלת בחיוב למכור את אנדר טר שטגן”
רק מראה איזו אמינות יש לחשבון הזה.
קרלס פויול מספר: סירב פעמיים לריאל מדריד: "זה קרה בהתחלה שנה לאחר שהם הביאו את לואיס פיגו (2001/02) וגם בעונת 2004/05 אז חוזה אנטוניו קמאצ’ו מונה למאמן והוא רצה לצרף אותי ואת רונאלדיניו. אבל סירבתי כי הייתי מחובר לברצלונה שהיא מבחינתי הקבוצה הטובה בעולם והשתוקקתי לזכות איתה בתואר. בסיום אותה עונה זכה הקפטן באליפות ראשונה בקריירה במה שפתח את דור ההצלחות…
אמנם הוא קיבל הצעה מקבוצה יותר גדולה, אבל הוא כבר היה בקבוצה שהיא לא סלטה וכאלה, וכנראה שההצעה הכספית לא הייתה מספיק גבוה כדי לשכנע אותו לעזוב את הבית, ותוסיף לזה שהוא כבר היה בחוזה מקצועני ארוך טווח בניגוד לסימונס הילד שאם לא היה עובר היה יכול להפסיד המון כסף.
גם מקצועית הסיכוי שלו להיכנס להרכב של אותה ריאל היה נמוך מהסיכוי שלו להחליף את אחד מההולנדים הבינוניים של ברצלונה.
אני לא אומר שאין שחקנים נאמנים לסמל, אני רק טוען שזה בערבון מוגבל, אם ריאל היו נותנים לו חוזה הגבוה ב-50% מהחוזה הנוכחי שלו בברצלונה הוא היה עובר.
תקח את עצמך כדוגמא, אתה האוהד הכי שרוף של ברצלונה, אם אני מציע לך מיליון יורו לעבור לאהוד את ריאל מדריד אתה לא תחליף קבוצה ? אני יודע שתמורת 100,000 יורו אני הופך לאוהד הכי שרוף של ברצלונה והיונייטד()
זה בדיוק סלע המחלוקת בינינו, לדעתי הציעו לפויול ובטח לרונאלדיניו שכר גבוה בהרבה ממה שהם קיבלו, לא 10-15% כמו שאתה חושב, והם עדיין לא קיבלו את ההצעה.
אם היית מציע לי מיליון יורו לשחק בברצלונה או 5 לשחק בריאל הייתי בוחר בברצלונה, למה? ככה. אני מניח שמדובר בשוני בהסתכלות על החיים…
אם אתה באמת מאמין בזה אז הדיון שלנו הגיע למבוי סתום.
אני מאמין שאם זה היה 1 מיליון בברצלונה ו 1.1 מיליון בריאל שהיית בוחר בריאל, אבל אני כן מאמין לך שככה אתה באמת חושב עכשיו, כשהכסף יהיה מונח על השולחן תחשוב אחרת.
אתה יוצא מנקודת הנחה שכסף זה הכל בחיים (או לפחות השיקול המרכזי בכל מעבר לקבוצה או בהקבלה אל האדם הפשוט - קבלה לעבודה חדשה), אני טוען שיש שיקולים שהם מעבר לכסף, ויותר מזה בספורט מקצועני יש גם אלמנט של נאמנות, שוב, ממש לא לכל אחד ובאמת שרק ליחידי סגולה, אבל הם קיימים והם נשארים בקבוצה בעיקר בגלל נאמנות ולא רק בגלל שלא הציעו להם את ה15% יותר.
כסף זה לא הכל בחיים, לא הייתי מוכן לקבל מיליארד דולר ולוותר על הבריאות שלי לדוגמא, לא הייתי מוותר על אהבת חיי תמורת שום סכום.
אבל קבוצת כדורגל ? תזמין אותי למנת פלאפל(משהו טוב לא החרא שמגישים באיקיאה, והרבה חריף) פלוס שתייה ואני אהיה אוהד ברצלונה יחד איתך למשך 90 דקות.
חבורה של 22 גברים רודפים אחרי כדור, אבל אני מכור אין מה לעשות…
גם אני, למרות שאני מנסה לא להראות זאת יותר מדי
אין סיכוי, זה קשקוש. אין אף שחקן כדורגל שהיה דוחה הצעה גדולה פי 5 מאף קבוצה אחרת. לא קרה ולא יקרה לעולם. גם פויול וראול היו מחליפים צד בלי לחשוב פעמיים.
כסף זה לא הכל בחיים, אבל גם לא קבוצת כדורגל. ועובדתית כסף חשוב יותר לכל שחקני הכדורגל, והם לא שונים מאיתנו.
לא מסכים.
ג’ף באזוס (אמאזון) מקבל הצעה לעבור לגוגל תמורת הגדלת ההון שלו מ120 מליארד ל140 מליארד. הוא עובר?
שמעו זה שונה כשאתם משווים אדם שנהיה סמל, שיש לו בנוסף לכסף כם אלפי אנשים שמכירים את שמו ומעריצים אותו, לבן ילד בן 16 שפשוט מציעים לו חוזה טוב בהרבה (כלכלית ומקצועית).
כן גם פויול ודם ראול כנראה שהיו עוברים. ואני בוודאות שגם.
אגב, לקחת דוגמה מקרה פרטי זה פשוט לא נכון. עם כל הכבוד לפויול, הוא לא מקרה מייצג של מחלקת הנוער שלכם, ויסלחו לי כל הרומטיקנים. באקדמיות השונות של ברסה היו אלפי שחקנים, כמה מהם נהיו “פויולים”? לא הרבה בכלל.
אפילו בייל סירב לעבור לסין תמורת משכורת גדולה יותר, כי הוא רוצה להנות ולהוכיח שהקריירה שלו לא נגמרה.
גם פויול, גם ראול, גם מסי ורבים אחרים מוכנים לוותר על תוספת משכורת. גם אני.
כשמציעים לך לעבור תמורת 20% תוספת, אתה חושב הרבה אם זה שווה. כשמציעים פי 5, אתה לא חושב הרבה.
אני אעדיף להיות רומנטיקן ואכתוב בפה מלא: ראול לא היה עובר לברצלונה וגם לא קרלס פויול לריאל מדריד גם בשכר גבוה פי 5. אולי היו עוברים לקבוצה אחרת נניח מנצ’סטר יונייטד, אבל לא מעבר כזה שהיה שובר את לב האוהדים. הלאה:
גם שאר הראיון של קרלס פויול היה כיף גדול: לא הייתי במשמרת בערב ספורט1 אז ‘וואלה ספורט’ הקדימו אותנו אבל בכל מקרה אני חושב שיש כותרת חזקה יותר - “דמיינו את פיקה נשיא, צ’אבי מאמן ואותי מנהל מקצועי”. עוד בראיון: פויול מספר שהזכייה הראשונה בצ’מפיונס עם בארסה הייתה התואר הכי גדול ומיוחד, יותר מהזכייה במונדיאל בספרד, סיפר על חגיגת השער בברנבאו בקלאסיקו ההיסטורי.
דבר אחרון: דניאל אלבס חתם בסאו פאולו וחזר הביתה לברזיל, אני חייב לומר שהתבאסתי, לא היה אכפת לי אפילו אם היה יחזור לברצלונה לעונה אחת על אף שמדובר בחיזוק משמעותי עבורה, כי זה סיפור מרגש. לא מבין למה לא הצטרף לליגה האנגלית אותה טרם חווה, זה לא סוד שגווארדיולה רצה אותו. אלבס אחד השחקנים שהכי התבאסתי שלא שיחק בריאל מדריד אף פעם והוא האכיל אותנו מרורים בלי הפסקה. החוצפה, הביטחון, המאנייקיות וכמובן היכולת. רוברטו קרלוס שינה את תפקיד המגן בסוף שנות ה-90 ותחילת העשור הקודם, וגם כך דני אלבס שהיה ממשיך דרכו [אם כי אם אתם שואלים אותי - רוברטו קרלוס היה טוב יותר הגנתית]. הוא פשוט היה שחקן קישור ולא רק במספר הבישולים.
קרלוס פויול הבוגר לא. קרלוס פויול חביב האוהדים לא. קרלוס פויול בן ה16? כנראה שכן. זו דעתי לפחות.
כל הדיון גם נובע בעקבות מעבר ספציפי. סימונס בניגוד לפויול צריך להתחרות על דקות מול מסי, סוארז, גריזמן, דמבלה, מאלקום, וקוטיניו. תחרות מעט יותר קשה משהייתה לפויול. מעט.
מה ההבדל בין 10 מיליארד לבין 120 מיליארד לבין 140 מיליארד ?
ולמה באזוס לא מוכר את אלקסה ומכשירי בית חכם מבית אמאזון כאן ?
אם אתה שואל אותי - אין הבדל. ברגע שבן אדם מרגיש סיפוק עם כמות הכסף שיש לו, אני מאמין שהוא יכול להחליט אם להשאר בקבוצה שלו או לעבור לקבוצה שמשלמת יותר.
כן, בפירוש, אני גם מאמין שככל שיש לך יותר אתה רוצה עוד, אבל מאמין כמו שרשמתי בפסקה הקודמת, שברגע שבן אדם חש סיפוק , יש סבירות גבוהה שעוד כסף זה לא מה שייעשה לו את זה.
מפה כריעת הברך לפויול וראול האגדיים.