אנקדוטות ושאר ירקות הגירסה הברסאית

news

#42

הודעת הפרישה הרשמית של רונאלדיניו באינסטגרם שלו::

"תודה רבה אלוהים שלי, אלוהים, על החיים האלה שנתת לי, המשפחה, החברים והמקצוע הראשון שכה אהבתי. אחרי שלושה עשורים שכולם הוקדשו לכדורגל - אני משחרר את החלום הגדול ביותר שלי. זה מה שאהבתי מהרגע שהייתי ילד ו-20 שנה שיחקתי באופן תחרותי. חייתי בעוצמה רבה, חייתי את החלום הזה של כל ילד - כל נסיעה לאימון, כל נסיעה למשחק חוץ, נצחונות, הפסדים, האווירה בחדר ההלבשה, הדרך הקצרה והמרגשת מהמנהרה עד לעלייה לכר הדשא, הנעליים שהחלפתי, הכדורים ששמרתי, התארים בהם זכיתי, הקבוצות שבהן שיחקתי והשחקנים שהערצתי והיו השותפים שלי למסע הזה. הכל היה מדהים!

“אתם מכירים אוצי, ידוע שאני ביישן ואין לי הרגל לדבר הרבה, אבל הפעם אני חייב לומר בכל ליבי עד כמה אני אסיר תודה ומודה לכולם על העזרה - מנהלים, מאמנים, שחקנים, אנשי המועדון, נהגי האוטובוס, השופטים, העיתונאים. אני אסיר תודה, בנינו את הסיפור הזה ביחד, בלעדיכם זה לא היה אפשרי”. בהמשך רונאלדיניו דיבר על הצעד הבא - “בחודש מרץ אפרסם הודעת פרידה גדולה ואודיע מה יקרה. תודה לכולם על ההשראה ועל הנצחונות, זכיתי לעשות את מה שאני אוהב וזכיתי בחברים רבים. תודה לכל האוהדים על המסרים והאהבה, שולח חיבוק גדול, נהנתי מכל רגע”.

לכל אוהדי בארסה ורונאלדיניו, ממליץ להשיג איכשהו את העיתון של ‘ישראל היום’ מחמישי, דור הופמן סיכם בצורה יפה את הקריירה שלו - ‘הצגה בשחקן’, עם שלל תמונות. הנה הכתבה מהאתר::


#43

המועדון הודיע בצורה רישמית על העזיבה של מסצ’ראנו. מחר טקס פרידה עם השחקנים. יום חמישי פרידה מהקהל.
אחד מהשחקנים ששבה את הלב שלי ואני מאמין גם של כולנו במחויבות, לחימה והמקצעונות שלו למען המועדון. כל תואר שזכינו בשנים יחד איתו, הוא היה חלק נכבד ממנו.

תודה רבה מסצ’ראנו.

נ.ב ראיון נהדר של סיד לואו עם מסצ’ראנו.


#44

מסצ’ראנו נפרד היום מבארסה סופית אחרי שבע וחצי שנים נהדרות(334 משחקים ושער אחד והמון תארים) כשהוא יוצא להרפתקאה חדשה וכנראה אחרונה בקריירה שלו. בארסה תמיד ידעה להיפרד מהשחקנים שלה עם המון סטייל וקסם והיום הקבוצה אירגנה לו אירוע מיוחד. “אתה יודע שאתה חבר קרוב שלי ואני הולך מאוד להתגעגע אלייך. זה יהיה מוזר להגיע לחדר ההלבשה ולהתכונן למשחקים ולא לראות אותך יושב לידי אבל לפחות נמשיך לשתף פעולה גם בנבחרת. תודה רבה על הכל ובהצלחה בהמשך, שולח חיבוק גדול”, אלה דבריו של מסי שכתב לו ברשתות החברתיות. בבארסה אמרו שהוא היה דוגמא ומופת לכולם. המועדון הכין וידאו מיוחד ומרגש למסצ’ראנו עם הרגעים הגדולים ודיברי פרידה של השחקנים ובין היתר היו שם גם שתי אגדות עבר - קרלס פויול הקפטן ואריק אבידאל. ‘כל זר שבא לבארסה צריך לשאוף להתנהג ולנצח כמוך’, אמר צ’אבי. לואיס סוארס אמר - ‘קיבלת אותי נהדר כשהגעתי’. בוסקטס - ‘אנחנו נמשיך לעקוב אחרייך’. התגובות המלאות - בכתבה במארקה.

אני אישית לא אהבתי את ההסבה של מסצ’ראנו מאחד הקשרים האחוריים הטובים בעולם אז לעמדת הבלם, חסרה לו קצת המהירות לטעמי בטח עם השנים ולעתים היה נוטה לעשות שטויות, אבל הוא ווינר ענק ושחקן שהשאיר את הלב על המגרש, קשה שלא להעריך אותו.


#46

קצת קשה לי למצוא מילים להגיד על מסצ’ה. מה יש לעזאזל לכתוב? הכל שם, על המגרש. המכוער, היפה, הפחות טוב, היותר טוב. הפאשלות, ההצלות, הלחימה, הפאולים המסוכנים, התאקלים המתוזמנים. הכל שם, אין דבר מוסתר. מה שאני הכי אוהב במסצ’ה ובכלל בבני אדם זה שקיפות-מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל.

מסצ’ה עבורי הוא סמל למקצוען, הארגנטינאי הכי אהוב עלי בכל הזמנים (מדיח את איימאר ומסי), שחקן שבמשך 7 וחצי שנים הערצתי הערצה עיוורת, בעיקר כשלא היה טוב. התמוגגתי מכל תיקול, והערצתי אותו יותר כשהראה שהוא אנושי וגם יכול לפשל.

הוא הגיע אלינו אחרי שעשה שביתה בליברפול. הוא רצה תארים הוא אמר. זה היה מובן לי, אבל לא ידעתי למה לצפות. ציפיתי לשחקן ספסל לגיטימי, קצת יהרוס אותו כי הוא היה הקש"א הכי טוב בעולם, אבל כאוהד לא היה אכפת לי. לא ציפיתי שהוא יהפך לסמל של מקצוענות, שיעבור הסבה לתפקיד שהוא לא מכיר ויעשה אותו על הצד הטוב ביותר-כ"כ טוב שהמועדון הכי טוב בעולם זכה הרבה בזכותו בכל התארים האלה. מסצ’ה עוזב כמו גדולים אחרים-מרצונו הפרטי, כשהוא יודע שהוא יכול לסמוך על מי שנמצא.

לצערי, מסצ’ה לא יזכה להניף גביע עם ארגנטינה, אבל אני שמח שזכיתי לראות אותו מניף גביעים עם בארסה. והמון. בטונות. שתי גביעי אירופה, 4 אליפויות, 4 גביעי מלך, 2 גביעי עולם למועדונים, וכו’ וכו’. מעבר לכל, הוא זכה להערכה שבשום קבוצה אחרת הוא לא היה זוכה לה לדעתי. מה לעזאזל אפשר לא לאהוב בו? פפ הגן עליו בחירוף נפש. כשמסצ’ה הגיע על תקן הקש"א הטוב בעולם רק שמענו ממנו פרגונים לילד בשם בוסקטס. הוא העריך וכיבד כל שחקן על המגרש, כל יריב שנגדו (בתנאי שהוא כיבד אותו), כל אוהד שצופה בו וכל שניה שהיה על המגרש.

מתקל בחסד עליון, לוחם. זה מה שאני אזכור ממנו. הזר האהוב עלי אי פעם בברסה. תודה חפסיטו, היית מושלם. גם ברגעים הפחות טובים, כי אם ליפול ולהתרסק-זה רק עם שחקנים כמוך. אני אחכה לראות אותך ברוסיה.


#47

למרות העזיבה, אני עוד לא נפרד ממסצ’ה. בין אם ארגנטינה יעשו היסטוריה או לא, אפרד ממסצ’ה והקריירה המקצוענית שלו רק אחרי רוסיה. לפחות מבחינתי, מסצ’ראנו הוא קודם כל הבוס בקישור של ארגנטינה, לפני שהוא בלם רוטציה בברצלונה.

Nos vemos en Rusia el Jefecito


#48

השער השני של מסי זה השער ה-4000 בקאמפ נואו, מסי אחראי ל413 מהם. (כבש או בישל,) תנו לזה לשקוע אצלכם טיפה…


#49

#50

תשמע זה הזוי המספר הזה…

אחראי ל10% מהשערים של בארסה בקאמפ נואו?


#51

הוא קיים 60 שנה, מסי משחק בו בערך 12 שנים ז"א כ20% ממשך קיומו. גם אם לא לוקחים בחשבון שהעשור האחרון בליגה היה פורה במיוחד בקרב 2 הגדולות, המספר סביר, הגיוני שמסי אחראי ל40-50% מהשערים של ברצלונה.


#52

לא התכוונתי שזה הזוי סטטיסטית אלא קונספטואלית


#53

זה גם הזוי סטטיסטית. זו סטטיסטיקה נורמלית רק אם מסי נחשב נורמלי. אני בספק אם רוני, גיגס וסקולס יחד אחראים ל-10 אחוז מהשערים שנכבשו באולד טראפורד מאז מלחמת העולם השנייה, למרות שכולם שיחקו יותר מ-10 שנים במועדון וכבשו ובישלו לא מעט.


#54

ברצלונה שברה שיא- 74 משחקים, כמעט שנתיים (החל מפברואר 16) שלא נשרק פנדל לחובתה.
בזמן הזה נשרקו בליגה 219 פנדלים, מתוכם 32 לטובת ברצלונה ואפס לחובתה.


#55

דאולפאו זוכה בתואר איש המשחק בניצחון הענק של ווטפורד 4-1 על צ’לסי. הבלוז אמנם שיחקו בעשרה שחקנים כבר מהדקה ה-30 אחרי הרחקה מטופשת של בקאיוקו (בקאיוקו טיפש, לא השופט), אבל הזארד השווה בדקה ה-80 לפני שווטפורד כבשה שלישייה בפחות מעשר דקות.
ההישגים של דאולפאו במשחק היו סחיטת הפנדל שהוביל לשער הראשון של ווטפורד, וכיבוש השער השלישי שסגר את העניינים אחרי ריצה של כ-60 מטר.
בכלל, דאולפאו היה השחקן המסוכן ביותר על המגרש. לחץ מצויין את ההגנה של צ’לסי, והיה פעיל מאוד מבחינה התקפית. קראתי לו פדרו הצהוב לאורך כל המשחק אבל לא מן הנמנע שמדובר בשחקן טוב יותר.


#56

אני מקווה שצ׳לסי לא מרדימה אותנו.
אותי מאוד מפחיד המצב הזה שהקבוצה היריבה מסריחה את הדשא בליגה ואז באירופה מראה את הפוטנציאל.
היתה לי אותה תחושה לגבי ריאל אם הייתי אוהד פריז.

מקווה שהשחקנים לא שאננים


#57

סביר בהחלט שקונטה יפוטר מחר, ואם לא מחר אז בשבוע הבא. קבוצה שמחליפה מאמן זה תמיד גרוע כי אי אפשר לדעת למה לצפות ממנה.


#58

את מי הם יביאו במקומו? אני יכול לחשוב רק על אנצלוטי. בארסה תמיד יורקת דם מול קבוצה שמאמן אותה מאמן “טקטי”. אני מאוד רוצה שיפטרו אותו, הוא מאמן יותר מידי טוב בשבילם. גרנט פנוי.

היכולת הרעה של צלסי זה לא רק ברכה, אלא גם קללה, היכולת הזו תבריח את הזארד לריאל מדריד.


#59

מה זאת אומרת את מי? חוס הידינק כמובן :smile:


#60

בדיוק מי שחשבתי. כאילו אבראמוביץ׳ שומר אותו בפריזר למצבי חירום. השאלה היא אם זה אשכרה יקרה, ואם זה יקרה זה לא טוב. להידניק יש יכולת להוציא את המקסימום ממה שיש.


#61

דווקא יש דיבור על לואיס אנריקה. לא יודע אם זה טוב (טקטיקן חלש) או לא (מוטיבטור ומכיר את בארסה), אבל זה בהחלט יהיה מעניין אם כן.


#62

כן, טקטיקן חלש שאחוזי ההצלחה שלו הם 76%, יותר מפפ. טקטיקן חלש שמנצח את היריב הכי גדול שלו בליגה (צ’ולו) נוקאאוט של 4-0 בעונה הראשונה בברסה, 3-1 בעונה השניה (את’ עברה אותנו ברבע באלופות עם ניצחון 3-2 בסיכום הכללי. ניצחון ראשון לצ’ולו על אנריקה) ובעונה השלישית 2-0 כשבעוד שחקני משחקים יצא שיויון. כלומר הוא במאזן 9-1 על צ’ולו. הפסיד לו פעם אחת.

גם מול פפ אם ניקח מאמן בכיר הוא לא אמור להתבייש-חצי גמר ליגת האלופות הפסד וניצחון, מאזן של 5-3 בשערים. אחרי זה פפ עבר לסיטי-גם שם ניצחון והפסד, אותה תוצאה של 5-3 בסיכום הכללי.
גם אם אני הולך בקבוצה נטו ולא מאמן ספציפי, את ריאל מדריד היריבה הכי גדולה לוצ’ו במאזן חיובי, 3-2 במאזן הכללי עם תוצאת תיקו אחת.

כל זה כמובן עם כל התארים שהוא לקח. טקטיקן חלש אני לא בטוח שהיה מגיע למאזנים האלה. אבל אני מחכה שתצעק “מסי מסי מסי” כי ההיגיון שלך מאוד פשוט-כשברסה טובה זה מסי וכשברסה לא זה המאמן.

הבעיה של לוצ’ו זה לא אם הוא מבין כדורגל או לא, כי כדורגל הוא מבין וגם אם השיטה לא לטעמך כי אתה עדיין חיי בעולם של פפ בעידן ברסה בלי לשים לב שגם אותו פפ השתנה בשביל להמשיך להצליח, הוא חייב להבין כדורגל בשביל להגיע לתארים האלה ולהישגים האלה בטח לאורך זמן. הבעיה שלו היא אותה בעיה שהייתה לו ברומא למשל-הוא לא מוכן לקבל “מרדנים” וכשאלה שמערערים את סמכותו. בקיצור-אין לו עצבים. הוא לא פסיכולוג, הוא לא יודע להתהלך בין הטיפות. הוא לא יודע איך להגיע לכל השחקנים בסגל שלו. הוא לא הצליח ברומא כי הוא נכשל עם בעל הבית (טוטי), והוא גם כמעט הצליח לחרבן את זה עם מסי וניימאר שבסוף “נכנעו” וקיבלו את מרותו. הוא לא הצליח לגדל ילד אחד בצורה נורמלית חוץ מסרג’י רוברטו. כל שחקן שטיפה עשה לו פרצופים הוא בעט בו מכל המדרגות-בין אם זה דאולופאו עם התדמית, ובין אם זה גרימאלדו שהספיקה שיחה אחת עם משפחתו בשביל שלוצ’ו יחליט למחוק אותו. אם לוצ’ו יכשל זה לא בגלל שהוא לא טקטיקן, אלא בגלל שלא הצליח לגרום לשחקנים כמו הזארד, שהוא האקס פקטור בקבוצה כמו צ’לסי, לשחק עבורו. הוא יהיה חייב לרכוש את אמון חדר ההלבשה, ואני בספק אם העקשנות שלא תצליח בכל חדר הלבשה.

אצלינו, דווקא בגלל שלוצ’ו הוא סמל ברסאי ענק והשחקנים הוותיקים כיבדו אותו (איניסטה, צ’אבי, פיקה, בוסקטס) גם מסי שהוא סה"כ ילד טוב ולא דיקטטור סטייל לברון ג’יימס או טוטי כמו שמנסים לצייר אותו, הוריד את הראש וניסה את הדרך שלו. וזה עבד.