אתה צודק לגבי השנים הראשונות. בגלל זה אני אוהב אותו. בשנה שנתיים האחרונות וזה כל אוהד אתלטי יגיד לך, אתלטי השקיעה הרבה כסף ולא מעט ברכש. הם לא ולנסיה או סביליה. אתלטי השנה הציפיות שלהם וזה עוד לפני הקריסה של ריאל וברצלונה היתה להתחרות על אליפות. ובטח לא להילחם על פאקינג מקום 4 עם חטאפה.
מעניין אותי לבדוק מספר נקודות של אתלטי שנה שעברה בשלב הזה לשנה, מישהו מכיר אתר טוב שאפשר לעשות השואות בניקוד של כל שנה? ובכל שלב של השנה.
פה דרך אגב אתה מחזק אותי בדעה שהליגה הספרדית נחלשה. הדבר המעודד שלפי דעתי, הפרימיר ליג זה אובריטד מטורף. ולדעתי שאר הליגות באירופה לא יותר טובות באופן קיצוני.
הליגה הגרמנית למשל באיירן יכולה להתחיל את הליגה משהו כמו איזה 6 או שמונה נקודות הפרש ואז להגיע לחצי ולרוץ חלק לאליפות. באיטליה אומנם יובה מקום שני, אבל אני חושב שבלי הקורונה אין ספק מי תיקח שם את האליפות. את צרפת אני בכלל לא סופר.
לאתלטיקו בשנה שעברה היו 56 נקודות אחרי 27 משחקים. כמו שיש לריאל עכשיו.
לא הבנתי איך הציטוט שלי מחזק את הטענה שהליגה נחלשה. אני טוען בדיוק להיפך - הליגה נשארה חזקה כמו שהייתה, רק בארסה וריאל נחלשו. הליגה הספרדית היא עדיין מקום 1-2 באירופה יחד עם הליגה האנגלית.
המדד של צבירת נקודות ממוצע מגביעי אירופה הוא מדד אובייקטיבי שמתפרס על כל הקבוצות המשתתפות במפעל. אני לא מכיר משהו יותר טוב בשביל להשוות ליגות.
אם עונה כל כך חלשה של צמד המוליכות, ההפרש בין מקום שני לשלישי הוא כמעט 10 נקודות. ואין שום סוס שלישי. זה מראה לך על התחרות בליגה.
דרך אגב, גם במישור האירופאי, אני מאמין שליברפול תעבור את אתלטי. סיטי יש יתרון קל. ונאפולי , אם אין קהל בקאמפ נואו, לדעתי זה במקרה הטוב 50 50 אולי אפילו יתרון קל בשבילה.
אתה נראה לי מתבלבל בין ליגה חלשה לבין ליגה תחרותית.
בליגה הספרדית יש פער עצום בין בארסה\ריאל לבין מקום 3. אבל זה לא אומר שמקום 3 היא קבוצה חלשה.
ליגה אנגלית - שנה שעברה היה פער עצום בין מקום 1-2 לבין מקום 3, השנה זה עוד פחות תחרותי. אבל היא לא ליגה חלשה.
ואם קבוצה מליגה X מנצחת קבוצה מליגה Y, זה לא אומר כלום. למשל PSG מסוגלת לנצח כל קבוצה. בארסה יכלה בנס גם לעבור את ליברפול. היה חסר גול אחד. ריאל ביכולת חלשה לקחה 3 צ’מפיונס (הם קוראים לזה “תחת” שם)
צריך לקחת עשרות משחקים של הרבה קבוצות כדי לקבוע, וזה מה שהמקדם של אופ"א עושה.
אתלטיקו זה כמו דוד מול 2 גוליאתים.
כמעט תמיד אחד מהם ימאך את דוד. גם אם הוא לא בדיוק בכושר.
פעם ב 100 שנה דוד מנצח, ואז מספרים על זה אלפי שנים איזה גיבור הוא היה.
אני משועמם מהקורונה ועשיתי חקר שמשווה בין מאזן הבית של ריאל ובארסה בעשור כריסטיאנו רונאלדו קרי 2009/10 עד 2017/18. התמקדתי במשחקי הליגה. את המאזן בקלאסיקוס אתם מכירים היטב - ריאל ניצחה פעמיים בקאמפ נואו ומנגד הפסידה שש פעמים. בכל מקרה, מזמין אתכם להיכנס ולהיווכח בנתונים האלה. אני חושב שהעשור הנוכחי היה העשור הכי טוב של קבוצת בית איי פעם (טוב, כמעט כמו הכדורגל של שנות ה-60 וכאלה). אגלה לכם חלק מהמספרים: בארסה עם שמונה הפסדי בית בלבד, רק בשישה משחקים לא כבשה בפרק הזמן הזה, שלוש עונות ללא אף הפסד. גדלתי על המיתוס של ריאל והברנבאו, קבוצת בית בלי מנוצחת, כך היה בערך עם דל בוסקה בין 2000 ו-2003 (שני הפסדי ליגה בלבד, פעמיים מאיורקה)…
בקיצור: צללתי למעמקי הארכיון ובדקתי את כל המספרים עם זווית קלה עם על ליגת האלופות וגביע המלך - וחזרתי עם תשובות.מה הפער בין השתיים? כנסו וגלו.. אולי יעניין אתכם גם.
רונאלדיניו הגדול “חוגג” יום הולדת 40 בכלא בפרגוואי. אני חושב שברמה המקצועית כבר אמרנו הכל - סגנון המשחק הייחודי, החיוך, העובדה שבזמן שהוא היה גדול - הוא היה הכי גדול, הוא שינה את בארסה ברמה ההיסטורית והשאיר תשתית גדולה למסי. האמת שקראתי דיווח שמסי שוקל לשחרר אותו מהכלא בערבות כלומר לשלם את סכום העתק של ארבעה מיליון היורו וזה היה יכול להיות מרגש, הקשר ביניהם היה מיוחד, אבל אולי טוב שזה לא קרה. מילא שרונאלדיניו היה לא מקצוען וסיים את הקריירה האמיתית שלו קצת אחרי גיל 30, אולי זו המחלה של כל הברזילאים (פתאום רונאלדו הפציע והשמן נראה לידו כמו צדיק ואחד שסבל מחוסר מזל), מילא רוביניו שלא עמד בציפיות, אדריאנו נכנע למות אביו בערך. אבל רונאלדיניו אם לא יעצור את השטויות שלו - הוא יגמור כמו מראדונה במקרה הטוב וימות במקרה הרע. חבל. המילה “מודאג” גדולה מדי, בטח במצב הקורונה, אבל חבל לי עליו.
רונאלדו בחר את השער הגדול בקריירה שלו. בזמן שנגיף הקורונה השבית לחלוטין את הכדורגל העולמי, הרשתות החברתיות הפכו למעין מקום בידורי חדש. לאחרונה ראינו שחקנים רבים מבצעים את אתגר נייר הטואלט או קפיצה על חבל ומאתגרים אחד את השני. כעת דייגו מראדונה, האגדי בחר בחר באתגר חדש. הוא בחר את השער הגדול בקריירה שלו – זה שכבש נגד אנגליה במונדיאל 1986 כשחלף על פני כל ההגנה, והטיל משימה דומה על רונאלדו. עבור מי שחורר רשתות בכל מקום על הגלובוס וכבש למעלה מ-400 שערים בסך הכל - מדובר במשימה קשה במיוחד.
לשמחתם של אוהדי ברצלונה, רונאלדו בחר בשער מעונתו היחידה בבלאוגרנה. בעונת 1996-97 הוא כבש 47 שערים ב-49 משחקים במה שנחשבת עד היום לעונתו הגדולה בקריירה. רונאלדו העלה סטורי עם וידאו של השער אותו כבש במשחק החוץ נגד קומפוסטלה, כשחילץ את הכדור עוד בחצי שלו ובתום דריבל ענק עבר חמישה שחקנים וכבש בסטייל. מאמנו דאז, בובי רובסון ז"ל תהה האם זה השער היפה בהיסטוריה של הכדורגל.
רונאלדו לא עצר כאן והחליט לאתגר שלוש אגדות נוספות של הכדורגל הברזילאי: פלה שזכה שלוש פעמים בגביע העולם וכבש למעלה מאלף שערים בקריירה, זיקו וגם ניימאר.
טוב חבר’ה אני עוד הייתי ילד, כל מה שראיתי מרונאלדו בעונה ההיא זה רק בדיעבד. מהירות, דריבל, פיניש, טכניקה עילאית, חלוץ שלא היה בכדורגל, אולי רק הנרי בחלקים מסוימים התקרב אליו. אמנם רק עונה אחת אצלכם ובלי אליפות - אבל עדיף על כלום. וזו אולי העונה היחידה בקריירה שלו שלא נפצע…
כל מי שחשב שברסה לא תודח השנה משום טורניר עקב הקורונה, אז ברסה הודחה מטורניר הפיפא עקב סירוב לשחק פיפא ולא פרו.
קונאמי (פרו אבולושן) היא אחת הספונסרים של ברסה, ועקב כך ברסה וסרג’י רוברטו נמנעו מלהשתתף בטורניר פיפא.
הנה בדיחה טובה.
Pelé (former Brazil): “As things stand today, CR7 is the best player in the world, although you can’t forget about Messi. I think Cristiano is more consistent and Messi isn’t a goal scorer.”
מפחיד לחשוב מה קורה למוח ברזילאי ממוצע שאיבד מצלילותו. אם היה יושב בשקט וחוסך מהעולם את פניני החכמה שלו מפעם לפעם, אולי אנשים היו פחות מודעים ל"גאונות" שלו…
