אתה רוצה להגיד לי שאתה אשכרה הולך לצפות באוסקר בשידור חי?
ברצלונה של קומאן ענינה אותי יותר 
חס וחלילה
כנראה שזה עניין של טעם, אבל להזכיר את “זה ייגמר בדם” ואת “המאסטר” באותו משפט, מבחינתי זו…אמממ…בעיה.
האחד הוא מאסטרפיס קולנועי (טוב, דניאל דיי לואיס וזה), והשני פצצת שיעמום שלקח לי שבועיים לסיים.
לגביי מועמדות לאוסקר - כבר שנים שהמועמדויות השונות, וגם הזכיות, לא שוות כלום. וזה רק יילך ויחמיר החל מהשנה הבאה (אם אני זוכר נכון), כשהכללים החדשים ייכנסו. עוצמת המשמעות של הטייטל “מהבמאי/שחקן/תסריטאי שהיה מועמד לאוסקר” מעולם לא הייתה נמוכה יותר. וחבל, אבל יש לא מעט אשמים בזה.
אחד מהדברים שקשורים למה שכתבתי למעלה - לפעמים זכיות מסויימות קורות כי יש אווירה ותחושה של “טוב, חייבים לתת לו/לה כבר לזכות, למרות שלא בהכרח על הדבר הזה, אבל הגיע לו/לה לזכות על משהו אחר קודם וזה לא קרה, אז חובה עכשיו”. ראה ערך דיקפריו על “האיש שנולד מחדש”, וסקורסזה על “השתולים”.
לייק 1
תגיד לי שאתה צוחק. לא מבין איך מישהו שהוא לא סטודנט מתלהב-מדי לקולנוע יכול להנות ממופע האוננות הזה. מהגרועים של טרנטינו.
לייק 1
זה מה שקורה כשרואים סרט שנועד למסך הגדול על המסך הקטן… את רוב הסרטים אין שום בעיה לראות בבית אבל… בכל אופן כל סרט שתשעם ליד זה ייגמר בדם יחוויר.
מה זה הכללים החדשים?
יש פה בפורום בעיה רצינית עם אוננות אה? קודם שביט עכשיו פאקו… סרט על קולנוע עשוי ברמה קולנועית שלא רואים כמעט אף פעם עם הופעה מטורפת של די קפריו.
טוב, זה מ-2024, ולא מהשנה הבאה.
בכל מקרה, כדי שסרט יוכל להיות מועמד כ"סרט הטוב ביותר", הוא צריך לעמוד בשילוב של כמה קריטריונים של שילוב נשים/להט"בים/שחורים/קבוצות מיעוט אחרות.
ולגביי האוננות - זה איזשהו ביטוי חוזר עוד מימיי ספורטאנטר. זכור לי שבכל תגובה שנייה של אנשים מסויימים היה הביטוי “מצעד אוננות”.
מסכים שזה משפיע, אפילו משפיע מאוד, וגם בגלל זה אני מעדיף לראות סרטים בקולנוע (גם הרבה פעמים לבד, אגב). אבל במקרה של “המאסטר” אני רק יכול לדמיין מה הייתה התגובה שלי אם הייתי רואה אותו על המסך הגדול - איפושהו בין שינה עמוקה ללקום ולצאת מהאולם באמצע. שוב, כנראה עניין של טעם וריח.
3 לייקים
לא מסכים לגביי פרזיטים. בסרטים של טרנטינו יש טקסט, אספקטים ויזואליים ובניית רעיון או מבנה עלילה שמאוד ייחודיים לו (יצירת פנטזיה מתוך התקופות או הרגעים הגדולים ביותר), פרזיטים נע בכמה ז’אנרים בתוך הסרט עם קו עלילתי שמצד אחד הוא אחיד וקוהרנטי, אבל מצד שני מקבל גוונים שונים עם התקדמות העלילה שנותנים לנו הסתכלות מאוד יפה ואקטואלית על הפערים בדרום קוריאה. זה שבשניהם יש רגעים מאוד אלימים ברגעים לא צפויים לא הופך אותם לחיקוי אחד של השני. בשום שלב לא קיבלתי את הרושם שהבמאי מנסה להיות טרנטינו.
יצא לי לדבר עם כמה אנשים על הסרט הזה. בצפייה ראשונה בקולנוע זו הייתה חוויה ביזארית שהביאה לחצי אולם לעזוב את הקולנוע, בין אם הם הכירו את הסיפור של שרון טייט או לא, שכן לא היה ברור מה טרנטינו ניסה להשיג. בצפייה שנייה, כשהמבנה היה יותר ברור לי טיפה יותר נהניתי, אבל גם ברור לי שהבעיה הגדולה היא שהסרט לא נועד לפנות לקהל יעד רחב, אלא בעיקר מכתב אהבה ללוס אנג’לס של השנים הללו למעריצים המערבונים באשר הם. עד היום חלק מהרפרנסים לא ממש נחתו עליי. אפשר להתייחס לזה כבעיה משל עצמה, אבל מנגד זה בדיוק קהל היעד שבוחר את הסרט הטוב ביותר בהוליווד.
אגב ליאור, אם אתה אוהב את הסגנון ממליץ לך על relatos salvajes, סרט ארגנטינאי מצויין שגם לקח לפני כמה שנים את הסרט הזר הטוב ביותר.
דיקפריו נהדר, אבל זה סרט קליקה שכל מה שיש בו זה רפרנסים על רפרנסים לרפרנסים, בדיחות פנימיות של קולנוענים, התחכמויות לצורך התחכמויות ומעל הכל עלילה גרועה ומשעממת. נדב זיהה נכון, זה תרגיל בקולנוע שהקהל שלו הוא האקדמיה, ואם לא השם של טרנטינו אף אחד לא היה מתייחס אליו.
2 לייקים
האמת שבאופן אובייקטיבי זה יותר בעיה בכל הנוגע לאיכות. זה כבר לא עיניין של תקבל את השחקן הטוב ביותר עבור התסריט ללא קשר לדת, גזע מין או מגדר, אלא עכשיו אתה חייב “לדחוף” ללא תלות באיכות כדי לקבל הכרה מהאקדמיה.
לצורך העניין @Bblanko , על זה בדיוק דיברתי עד כה כשניסינו להסביר על דחיפת אג’נדות על חשבון איכות, והחלטה כזאת מצד האקדמיה היא צעד מזעזע שרק מרחיק עוד יותר בין הפרס או ההכרה למה שיכול להיות אובייקטיבית איכותי.
לייק 1
לא זיהיתי אף רפרנס ולא הבנתי אף בדיחה פנימית. נהניתי מכל פריים בסרט הזה והעלילה הייתה מרתקת.
פרסי האוסקר זה חרא אחד גדול וכל מה שהם עושים זה לדחוף אג’נדות מטומטמות מאז ומתמיד. לא חושב שזה איזשהו מדד לכמה סרט טוב או לא. (למען השם די קאפריו קיבל אוסקר על the revenat כי 9gag דרשו את זה)
פרזיטים סרט מצויין, היו זמנים בהוליוד פחות טוב אפילו מהיו זמנים במקסיקו ובטח שאחד הנפילות (מכל הסיבות שתיארתם פה) של טרנטינו לדעתי.
הסיפור עם הסרט הזוכה של די קפריו זה אחרי שנים של עשייה מטורפת שפשוט לא זכתה להוקרה. גם בגלל חוסר מזל (כמו ההפסד למקונוהי בשנה של הזאב מוול סטריט). לא הסרט הכי טוב שלו, אבל זה לא כי הוא עצמו שיחק בו רע.
הנושא של האג’נדות צורם במקרה זה במיוחד, כי אתה מייצר פה חוקים ברורים למה יקבל הכרה ומה לא. אני יודע שהאוסקר זה חרא, ותחשוב שזכייה באוסקר יכול להיות השיא עבור שחקן, במאי וכ’ו, ואתה למעשה פוגע בכל הבמאים ואתה למעשה פוגע בחזון האמנותי שלהם כשאתה לא מוקיר אותם על האיכות שלהם. בשבילי ובשבילך כצופים זה לא כזה מזיז, אבל זה לא מוריד מהמגמה ויצירת סטנדרט מאוד בעייתי ע"י האקדמיה.
לייק 1
בהחלט…אם השתמע שטענתי שלא הגיע לו אז טעות שלי, “הגיע” לו אוסקר כבר במה עובר על גילברט.
לא מסכים לגמרי, מה עדיף? שאיזה ארגון צללים קובע מאחורי הקלעים סטנדרטים שבונים אליטה מזוייפת?
(מסכים שהסטנדרטים שנקבעו הזויים ומטורללים 
ארגוני הצללים מייצרים גם את כללי האקדמיה
נדב אתה שהבעיה היא הסרטים? לך תראה מי הולך להנחות את האוסקר הקרוב. מבטיח לך סבל לא פחות מזה. בהצלחה שהיה לך! אם תשרוד את זה תחזור ותספר 
נו… זאת בדיוק הנקודה שלי. שאגב גם עונה יפה מאוד למוש, הבעיה היא לא מי מנחה את הטקס או מה הסטנדרטים שלו, אלא זה שאתם צופים בו בכלל או מייחסים לו חשיבות.
לייק 1
יש לי שאלה קצת פעורה… פעם כשהייתי רוצה לראות סרט ספציפי (עם תרגום) הייתי הולך לספריית וידאו. היום אם בא לי לראות סרט ספציפי עם תרגום ובאיכות נורמלית מה אני עושה?
מה יש לך בבית? טלוויזיה חכמה? מחשב? סטרימר?
יש לי טלויזיה טיפשה (נראה לי) שמחוברת לפרטנר טיוי ולנטפליקס. ויש לי מחשב. וסטרימר אני לא יודע זה זה אז בטח אין לי.
אולי אני אצטרף לאיזה קורס של זקנים וטכנולוגיה😁
אתה חייב תרגום?
תוריד באינטרנט.