יש סרט אמריקאי שאתה כן אוהב ליאור?
blasphemy
יש סרט אמריקאי שאתה כן אוהב ליאור?
blasphemy
מוזר עלילתית, לא כספית. כבר צולם, נערך, ועכשיו אולי גם מרושטס (מלשון רישוטס). הקרנות המבחן לא מסמנות דברים טובים על הסרט הזה, אז כנראה וורנר/דיסקברי/די סי פשוט רוצים להוציא את זה, להרוויח על זה כמה ומה שרק אפשר ולהגיד יפה שלום.
ברור. אני מניח שרוב הסרטים שאני אוהב הם אמריקאים… פשוט לא אוהב קיטש
מזכיר קצת את הסיפור של DARK PHEONIX לפני המכירה לדיסני.
שמע, אני בטוח שלא מעט מהחיבה לסרטים הללו היא בעיקר בגלל נוסטלגיה, ושהם אולי התאימו מאוד לתקופה,זה מאוד בולט ב PACING שלהם לרוב. בכללי, טרנטינו מחובר יותר מידי לז’אנר אחד וביותר מידי מקרים זה קשור רק לבועה של LA והוליווד, אבל אני לא חושב שאפשר לקחת ממנו את ההצלחות עם ממזרים, ספרות זולה ואפילו ג’אנגו. על היתר אני לגמרי מבין את הביקורת.
מנגד, פורסט גאמפ הוא על זמני בעיניי. לנצח הסרט האהוב עליי. העברת מסר ומשחק בין ז’אנרים שמצליח לספר סיפור בצורה מעולה. הוא אולי קיטשי, ובמידת מה נדוש, אבל הוא היה מי שהתחיל את הכל. כל הסרטים הקיטשים והנדושים מרגישים לרוב כמו חיקוי לא טוב של פורסט גאמפ.
מה הסרט האהוב עלייך ליאור? באמת סיקרנת אותי.
נראה לי שהסרט האהוב עליי (קשה מאוד…) הוא There will be blood
קטע…“זה ייגמר בדם” מבחינתי הוא אחד הסרטים הכי טובים שראיתי, אבל הוא לא קרוב ללהיות אחד הסרטים האהובים עליי. גם לא בטופ 30, ולמעלה מזה.
אבל זה אפשרות לפתיחה של דיון מעניין, לדעתי -
מה הסרטים הכי אהובים עליכם?
לא משנה אם זה טופ 3, 5, או 20. אבל הדגש הוא שאלו לא בהכרח הסרטים הכי טובים שראיתם, אלא הכי אהובים/משפיעים/מרגשים/שיצאתם מהם בתחושת “משהו בי השתנה” שלכם.
כמובן שאם למישהו מתחשק להסביר גם למה, אז…מעולה.
מחקתי את התגובה לנדב כי בסוף זה עניין של טעם וריח. אבל מעניין אותי מה כל כך טוב בפורסט גאמפ? מה אני מפספס פה? זה רק אני וליאור או שיש עוד כמה כמונו…
ככה בשלוף… הנסיכה מונונוקי.
הסרט הראשון של מיאזאקי שראיתי. יש לו תרומה גדולה לעובדה שלמדתי אנימציה וקולנוע
בהמשך עם הכרות עמוקה יותר של הבמאי למדתי שיש לו דרך מיוחדת להסתכל (פיזית) על העולם מבחינת תנועה ופרטים וזה בהחלט השפיע על איך שאני מסתכל על הסביבה שלי.
@mos56 בלי להעליב אף אחד… פורסט גאמפ זה אחד הסרטים המשעממים שראיתי ונדיר שאני מצליח לסיים סרט עם טום הנקס.
בשליפה:
Matrix 1
Batman 2
Brave Heart
The Patriot
Aliens
Predator
Twelve Angry Men
Jurassic Park 1
Lord of the Rings Trilogy Extended edition
Money ball
Saving Private Ryan
Good Will Hunting
MAd MAx
Grand Torino
Million Dollar Baby
Trouble with the curve
Your Name (Anime)
Dragon Ball Super Broly
Wallace and Gromit
WallE
How to Train your Dragon
Inside Out
Up
Coraline
Tarantino
Armagedon
Independance Day
King Arthur 2004
הסרט שנגע בי הכי הרבה זה כנראה everything is illuminated
זה סרט על שואה מזווית קצת אחרת. הרגשתי שאני יכול להיות שם במקום הגיבור הראשי או כמה גיבורים משניים.
סרטי מדע בדיוני הכי טובים שראיתי - שליחות קטלנית 1 ו 2 ,מאטריקס 1, גברים בשחור 1-3.
גברים בשחור ראיתי גם עם הילדות כשהיו בנות 10-12 כזה, צחקנו כולנו בקול.
קומדיות אני לא מתחבר להומור אמריקאי , הכי אהבתי trainspotting ו 51st state
רעיון מגניב.
אני חושב ששני הסרטים האהובים עליי הם התחלה (השתלה), שהוא הסרט היחיד אי פעם שראיתי אותו פעמיים ברצף, והשני הוא יוקרה.
ובכללי מת על הסרטים של נולאן, על השחקנים שהוא מלהק ועל בניית העלילה בכל הסרטים שלו (חוץ מהאחרון שעוד לא ראיתי.)
(את פורסט גאמפ ראיתי כשהייתי צעיר ועוד לא הכרתי כל כך את האירועים שהוא מרפרר אליהם, אבל עדיין זה הרגיש סרט ממש טוב ומהנה.)
אני לא היה מקורי במיוחד או יוצא דופן בסרטים שאני אוהב ולא אכפת לי. אבל יש סרט שהוא אולי לא הכי אהוב או הכי טוב שצפיתי בו אבל הוא הכי מיוחד בעיני זה רמבו 1.
מי שלא ראה עוד עלול להתלבלבל עם הסרטים שיצאו אחריו. אבל זה כל כך היה שונה מהם…
בגדול , פשוט הסרט מדבר על נושא שלא דיברו עליו מספיק בחברה האמריקאית וזה היחס הארור שהם נתנו לאלו ששרדו את ויטנאם וחזרו שבורים לארה"ב רק לגלות ששתי המחנות הפוליטים “שונאים” אותם. בלי לעשות ספוילר. הספר הבנתי אפילו יותר טוב מהסרט והסרט היה כמעט מושלם. הסצינה בסוף הסרט שברה את ליבי.
בכלל ותרדו עלי כמה שתרצו, שסילבסטר סטאלון רוצה לשחק הוא יודע לעשות את זה בצורה מופלאה.
The great Gatsby תפס אותי ממש במקרה בתקופה של אהבה נכזבת, אבל כזאת אמיתית, שבועטת ומרסקת, שגם הרבה שנים אחרי עדיין מצליחה ליצור קווץ’ בלב כשאני נזכר. צפיתי בו 3-4 פעמים מאז ותמיד נותר עם אותן תחושות עמוקות גם על החיים עצמם, לא רק ספציפית מה שזה מזכיר לי.
מעבר לכך וממש על קצה המזלג: משחק עוצמתי (ולטעמי לא מספיק מדובר) של דיקפריו בסרט הזה, סיפור שמועבר מעולה דרך העיניים דווקא של הדמות המשנית, ותפאורה ססגונית שמצליחה להעביר לצופים את חיי העשירים באמריקה של שנות ה-20 במאה הקודמת.
גם אני הזכרתי אותו איפשהו למעלה .
סרט מעולה שאין לו שום קשר למה שעשו מסדרת הסרטים אחר כך.
קראתי גם את הספר . כדאי לך לקרוא, הוא לא ארוך, ואפילו עוד יותר חודרני.
אני לא אוהב את דיקפריו, ולא אהבתי את גטסבי .
אבל יש סרט בשם שאטר איילנד ששם גם אני התפעלתי מהמשחק שלו. זה מותחן פסיכולוגי עם טוויסט ענק באמצע.
טוב, בגדול זה מתרכז אצלי בכמה “ראשיים”, וכמה נספחים.
בטופ של הטופ של הטופ, נמצא “המופע של טרומן”. למה? ככה. מתישהו עוד אכתוב עליו, אם אצליח, אבל הוא שם. ותמיד יהיה.
יחד איתו “מלך האריות”. המקורי, ברור שהמקורי. גם (ואולי רק?) בגלל שזה הסרט הראשון שראיתי בקולנוע, ויכול להיות שאני מוטה בגלל העובדה הזו, אבל אני ביקשתי “סרטים אהובים”, ולא “סרטים אהובים מסיבה אובייקטיבית”, אז בעיה שלי שאלו החוקים. מבחינתי הוא ביי פאר הסרט הכי טוב של דיסני, וסרט שאני יכול לחזור אליו שוב ושוב ושוב.
השלישי הוא “המטריקס” (מז"א “איזה?”? יצא רק אחד). זה ה-סרט שעונה לקריטריון “החיים שלי התחלקו ללפני הצפייה, ואחריה”. פילוסופית, ויזואלית, מנטלית. מה שתרצו. זה סרט שגם היום, 24 שנים אחרי, אני יכול לדבר עליו בלי סוף.
כל השאר? משהו כמו (ולא בהכרח בסדר הזה) -
טרילוגיית שר הטבעות (המורחבת, וכן - זה מבחינתי נחשב סרט אחד).
דו"ח מיוחד.
7 חטאים.
סליפרס.
יוקרה.
ממנטו.
12 קופים.
סנאץ’.
ממזרים חסרי כבוד.
החשוד המיידי.
ג’וקר.
הכל בכל מקום בבת אחת.
בטוח יש עוד (להציל את טוראי ראיין? מיסטיק ריבר? היסטוריה של אלימות? הנוסע?), אבל אם הם לא עולים לי לראש בשליפה - אולי הם בעצם לא צריכים להיות פה.
כן אבל בשני יש את הסצינה הזו:
רמבו 2 3 זה סרטי פופקרן נטו אבל צריך גם סרטים כאלו בחיים.
בקשר לספר כן אני חייב לקרוא אותו. הבנתי שהספר מספר יותר בפירוט את המניעים של השריף להתנהגות שלו כלפי רמבו ובספר בניגוד לסרט הוא לא מתואר סתם בתור asshole אלא כדמות יותר מורכבת, שהיא גם קורבן של הנסיבות במידה מסוימת, שזה בעיני הטעות היחידה בסרט.
דרך אגב תודה רבה! @Eyal אתה נכס אמיתי לפורום שלנו. בחיי שהיה צריך מזמן לעשות את זה. אתה גם אוהד את הקבוצה הנכונה שזה בונוס :-).
יש כבר רעיון לדיון המשך, אחרי שהנוכחי ימצה את עצמו.
אז אני ימשיך , יש הרבה סרטים שאהבתי ובאמת שאי אפשר לשים את כולם בהודעה אחת. רובם נכתבו כבר פה מעלי אז אין טעם להרחיב עליהם.
אבל אני רוצה לכתוב פה משהו שלאחרונה דובר עליו רבות פה בפורום פה, וזה “דמות נשית חזקה” בניגוד לחבורת הנוכלים שכותבת היום את התוכן בנטפליס אמזון או דיסני. “דמות נשית חזקה” לא מאיימת עלי או על איזשהוא צופה סרטים ממוצע. ויותר מזה, שזה נכתב טוב ובצורה אמינה זה מעולה. אני יתן דוגמא פה לשתי דמויות נשיות שלדעתי הם בקלאסיקה והם הטופ של הטופ, יש בהם כמה דברים מאוד דומים ואני מתקשה לבחור איזה מהן יותר אהבתי או נהנתי ממנה יותר,
הדמות הראשונה ואם תצמידו אותי לקיר עם אקדח, אני יאלץ להודות שאני אוהב אותה הכי. וזוהי שרה קונור (לינדה המילטון) בשליחות קטלנית 1+2 הדמות השניה זה ריפלי מהנוסע השמיני, סיגורני וויבר אחת מהשחקניות האהובות עלי בכל הזמנים (מי שבחר בתרגום העיברי לשם לסרט הזה צריך לזרוק אותו לגלות)
שתי הדמויות נכתבו בצורה מופלאה עם character progression בצורה נכונה. שתי הדמויות היו גם badass שבסופו של דבר לא דפקו חשבון לאף אחד והיו גם לדעתי באמת פורצות דרך של דמויות נשיות בסרטי פעולה. אבל למה קל כל כך להתחבר איתם? כי לא נכתבו בצורה מתנשאת הם לא היו “שונאי גברים” הם “הזיעו” בשביל לקבל כבוד . ופאקינג שהם הרגו את הדמות הרעה (סלחו לי שאני לא כותב את זה בצורה ספרותית) הבנת שהם הגיעו לזה בזכות עצמם וללא שום “plot armor” המממ ריי פלפטין אני מדבר בעיקר עליך אותו דבר גלדיראל של אמזון.
עכשיו תשוו את לדמויות הנשיות שנכתבות היום ותגידו לי מי פה באמת היתה פורצת דרך. ריי פלפטין מדיסני סטאר וורס מול ריפלי או שרה קונור? מי מהם באמת מגיע כבוד והערכה?
אני גם יכול לכתוב טונות של מילים על שליחות קטלנית או alian 1 2 קלאסיקות . אבל זה ממש כבר מובן מאליו.
ושתי הפרניסאז האלו נטבחו ע"י הוליוד של ימינו. השם יקום דמם.
הייתי צריך לגבות על זה כסף…
It wasn’t the only film to see a poor audience response over the weekend. Disney’s animation rut continued with the release of “Elemental,” which is expected to have the second-lowest opening of any wide-released Pixar film in the studio’s history. Estimates peg the film’s debut at $29.5 million, just higher than the $29.1 million “Toy Story,” Pixar’s first-ever theatrical release, which
הסדרה החדשה של The Weeknd שנקראת The Icon, בכיכובו לצד הבת של ג׳וני דפ. ההשקה של הסדרה והכמות באז שהיא עוררה גרמה לי לצפות שאולי זה באמת סדרה מושקעת (בכול זאת הפקה של hbo), ואני גם חייב להוסיף שאני כן אוהב את המוסיקה שלו וכול אלבום שלו הוא באמת יצירה מעולה עם המון מחשבה וסיפור אחד מאחורי כול אלבום.
זה הדבר הכי גרוע שיצא לי לצפות בו בחיי, אחרי 15 דקות אחרי סבל מוחלט פשוט לא יכלתי יותר והייתי חייב לכבות את המסך. כאילו מישהו אמר, למה לא להפוך את טיקטוק לסדרה?
הביקורות גם בהתאם, ורק בתחילת הסדרה מופיעים כמות בלתי ניתנת לספירה של דמויות שכול אחת מהם מרגישה כמו חלק בצ׳ק ליסט שהתסריטאי קיבל בשביל שהסדרה תהיה כן politically correct. תחסכו לעצמכם את הסבל שכרוך בצפיה. אומנם ביקורת קצת רדיקלית אבל זה באמת הדבר הכי רע שיצא לי לצפות בו בחיי.
הכי עצוב שהסדרה הזאת היא כן סוג של הייפ לדור היותר צעיר וזה הדוגמא שהם מקבלים (לא שהתוכן שהם מקבלים ברשתות הוא יותר טוב).
מצד שני כן סיימתי לפני שבוע את העונה השלישית של Dave, סדרה על הראפר הסאטירי lil dicky, שאמורה להיות די שטוחה, התבררה כאחת הסדרות היותר טובות שיצא לי לראות, מצחיקה, קלילה, מאוד עמוקה מצולמת וכתובה מעולה והעונה השלישית ממש מצוינת עם פרק סיום גאוני. מומלץ מאוד!