וואו לגמרי כן!
דייב סדרה מדהימה שעלתה על הציפיות שלי by far
הכרתי אותו כראפר ומאוד הערכתי אותו, בן אדם אינטליגנט ויוצר בחסד והסדרה הזאת רק גרמה לי להעריך אותו יותר
לייק 1
הפלופ הבא של דיסני
דיסני לא תפסיק עד שהיא לא “תרצח” את הקלאסיקה האחרונה שעוד תשאר שלה. אינדי מצטרף לרשימה שלמה של “גיבורים” שדיסני הפכה אותם לזקנים מרירים ושבורים קתלין קנדי היא הברתומאו של עולם התרבות. מצאתי מישהו שאני לא סובל באותה מידה כמו ברתוומאו ורוסל זה ממש הפתעה.
נ.ב
מעניין מתי סוף סוף הם יגיעו לבלתי נמנע וזה לפטר את קתלין קנדי…
לייק 1
בנוגע לסרטים אהובים, אנסה לא לחזור על מה שנאמר. גם אני מאוד אוהב את נולאן, במיוחד interstellar שראיתי לפחות 4 פעמים.
סרט שכישף אותי לפני כמה שנים הוא אבודים בטוקיו (lost in translation). אני חושב שבכל טיסה מאז יצא לי לראות אותו שוב, והסאונדראק של הסרט ברשימת השמעה שלי עד היום. מזהיר שלא כולם יתחברו אליו (אישתי טוענת שכלום לא קורה שם).
ככה הבמאית מתארת את הסרט:
“a memory of something that only lasts a short time yet stays with you forever"
עוד דל"פ פוטנציאלי : הסרטים של טום קרוז - דוח מיוחד, edge of tomorrow, oblivion וכו’.
סרט שטלטל אותי בתור ילד: AI
2 לייקים
“קצה המחר” הוא אחד הסרטים הכי מפתיעים (לטובה, ברור שלטובה) שראיתי בחיי. פשוט סרט כיפי שגם אליו אני יכול לחזור שוב ושוב פעם בכמה זמן.
קודוס על האיזכור שלו פה. וגם של “AI”.
4 לייקים
אני לא מסוגל לראות אותו פעם שניה. לא בגלל שהוא חס וחלילה סרט לא טוב, אבל הוא גרם לי לשנוא את האנושות עוד יותר.
וזה עוד הגירסה המתוקנת של ספילברג…
+1!!! סרט שאף פעם לא נמאס.
אז אני מבין שאני היחיד שהתלהב מאוסטין פאוורס: מרגל עם סגנון ?
ככל שהסרט מטופש ומגוחך יותר ככה אני נהנה, או לפחות הייתי נהנה עוד כשהייתה לי היכולת להתרכז ולצפות במשהו שהוא לא כדורגל למשך 90 דקות.
כל עוד זה לא בחורים שחורים שמתלבשים כמו זקנות שמנות וכושיות אני בעניין.
כל סרטי הסופר הירו למיניהם הם הכי שנואים עליי, ופורסט גאמפ גרוע ברמות על.
טרנטינו אהבתי מאוד את קיל ביל 1 וג’אנגו.
2 לייקים
היא לא חדשה, אבל פעם ראשונה שאני רואה עמק הסיליקון ונהנה מכל פרק. סדרה פשוט מעולה. ממליץ בחום
לייק 1
הסרט האהוב על חבר טוב שלי, לכן יצא לי לראות אותו מלא פעמים. כל פעם הוא מדהים אותי מחדש.
תפנה מראש זמן לראות אותו פעמיים ברצף 
.
או במילים אחרות כל סרטי האנימציה של דיסני משנות ה90, ובראשם הרקולס.
אני קצת מפחד לראות אותו שוב. שום דבר לעולם לא ישתווה ללראות את הדבר הזה באיימקס. ויזואלית הוא בקלות הדבר הכי טוב שראיתי.
הוא נחשב לכישלון רציני ואין לי מושג למה. ראיתי אותו בקולנוע והיה כיף ממש, ואז לפני איזה שנתיים ראיתי אותו באחד מערוצי הסרטים ונהניתי ברמות.
סרט אדיר. כבר שנים שמדברים על סיקוול ואני פשוט לא מצליח להבין למה זה לא קורה.
אפרופו נולאן שעלה פה הרבה - אני קצת מאוכזב שהאביר האפל לא עלה פה אפילו פעם אחת. אחד הסרטים הכי טובים בכל הזמנים.
עוד סרטים שלא עלו פה:
הזאב מוול סטריט - 3 שעות של טירוף חושים. יש לי חבר ששונא סרטים ברמה שהוא מסוגל להירדם אחרי 10 דקות, ועדיין עף על הסרט הזה.
יצא לנו הרבה לדבר פה על הMCU, אז כמובן שאינפיניטי וור ואנדגיים לגמרי שם למעלה בטופ של הסרטים שלי. שני צדדים של מטבע שכולו שלמות.
כוכב הקופים 1968 וכוכב הקופים 2011. מאוד ממליץ על הסרט של 68 למרות שהוא לא פשוט לצפייה. יש לו קטע אדיר. אם שרדתם את 1968 אז השני מ1970 זבל טהור, אבל אפשר לראות ריקאפ שלו כדי לראות את השלישי מ1971. גם מעולה
נעלמת הוא סרט מצוין שזכור לי לטובה מתקופה שהייתי כל קבוע בקולנוע. לא ברמה של שאר הסרטים פה, אבל ממש זכור לי לטובה.
RUSH אחת החוויות הכי טובות שהיו לי, מעבר לזה שהוא סרט מעולה - ראיתי אותו באולם 4DX. חוויה.
אני יודע שמהיר ועצבני נחשבת לסדרת פח - אבל הסרט החמישי היה ממש טוב. בדיוק השלב שבו הם התחילו להיות מופרכים, אבל עוד לא התחילו להגזים.
עוד סדרה שהתחילה עם סרט לא רע, והתדרדרה ממש בסרטים 2-3 - משימה בלתי אפשרית. הרביעי פשוט סרט פנטסטי, וגם החמישי מעולה.
האשליה אחד הסרטים היותר אנדרייטדים שראיתי. מצוין מצוין מצוין מצוין מצוין.
ואם לסגור את הרשימה אז עם סרט שהוא לגמרי טראשי: פסיפיק רים - כי איך חבר שלי אמר פעם? “מה אני עוד צריך בחיים חוץ מרובוטים שחובטים אחד בשני עם בניינים?”
2 לייקים
את זה
טוב מצטרף כאן קצת מאוחר למסיבה, אבל תודה ל- @Eyal על השרשור המשובח.
די צפוי שנולאן מככב כאן, הרושם שלי תמיד היה שישראלים אוהבים אותו במיוחד.
אישית אני חייב להגיד שתמיד קצת פחות התחברתי אליו - הסרטים שלו תמיד הרגישו לי ‘נכונים’ מידיי, כאילו נכתבו בבית-ספר של ‘איך לכתוב סרט טוב’, אבל בלי, ובכן, ‘נשמה’. ברוב הסרטים שלו, חסר לי איזה משהו שיארוז את הכול ביחד (נכון לממנטו, יוקרה, אינסומניה ועוד).
עם זאת, האביר האפל הוא באמת משהו אחר. למרות שאני לא כ"כ סובל את כריסטיאן בייל כשחקן (בקצרה - לא אמין בעיניי, עבורי הדמות שלו באמריקן פסיכו היא הדמות הסבירה והמייצגת היחידה עבורו), התסריט כ"כ מדוייק ומלוטש, והביצוע של הית’ לדג’ר לתסריט כ"כ מוצלח - שהתוצאה היא פשוט קולנוע במיטבו. הייתי מכתיר אותו כסרט גיבורי-על הטוב ביותר אי פעם, אבל זה יהיה מעליב עבורו לשים אותו בקטגוריה הזאת.
ואם כבר סרטי גיבורי על - נכתב פה מספיק על כמה הז’אנר הזה כבר לעוס ומאוס, אבל אם בכל זאת, אז מבחינתי המוצלחים בקטגוריה הם חלק מהספיידרמנים (הראשון-ראשון, עם טובי מגווייר, הראשון של אנדרו גארפילד, וגם זה האחרון שעושה הומאז’ לקודמים), וחלק מהאקסמנים (בייחוד- וולברין, וההתחלה).
פעם הסרט האהוב עליי היה פייט-קלאב - מבחינתי זה היה השילוב המושלם של:
- ליהוק שחקנים - בראד פיט, שבאופן מוזר אפשר להגיד עליו שיכולות המשחק שלו הן כמעט אנדרייטד, בגלל המראה שלו ; אדוארד נורטון ; והלנה בונהם קרטר הגאונה.
- במאי - פינצ’ר, במאי לא מוערך מספיק כאן בארץ לטעמי, שאחראי להמון פרויקטים מעולים (הרשת החברתית, נעלמת, בית הקלפים) - כולל 7 חטאים שהוזכר כאן יותר מפעם אחת (למרות שאותי אישית הסרט הזה קצת אכזב, למרות קאדר שחקנים לא פחות מוצלח ממועדון קרב).
- תסריט - בועט, ביקורתי במידה, ועם טוויסט במקום.
הוא גם עמד במבחן שהוזכר כאן של ‘גרם לי לרצות לקרוא את הספר’ (בקצרה - חווייה מאוד-מאוד דומה לסרט עצמו. וזה נאמר לזכות הספר והסרט כאחד).
עם זאת, מאז ראיתי את הסרט עוד כמה פעמים, ובכל פעם האפקט הראשוני של הצפייה בסרט בגילאי העשרה מאבד מהכוח שלו.
כיום קצת קשה לי להכתיר סרט אחד כאהוב ביותר, אז במקום זה הבאתי כאן רשימה של סרטים אהובים עליי, בלי סדר מיוחד. השתדלתי שלא לחזור על סרטים שכבר הוזכרו כאן, ולהביא תמהיל מאוזן של סרטי MUST ושל סרטים פחות מוכרים, של סרטים ישנים וישנים פחות:
- הסנדק - אין צורך להרחיב.
- כמעט מפורסמים - ה’דוקו-מיוזיק’ המוצלח ביותר אי פעם, כולל כאלו של להקות אמיתיות. קייט האדסון בתפקיד חייה (לא שיש הרבה ממה לבחור…).
- ספרות זולה - זיקוק טהור ומושלם של טרנטינו. הדמויות, הדיאלוגים, המונולוגים, העלילה, קווי העלילה המקבילים שלעיתים גם נושקים, ציר הזמן הלא-ליניארי, וגם ליהוק מושלם (גם של השחקנים המוכרים וגם של אלו שפחות). עבורי, כמעט כל סרט אחר של טרנטינו הוא ניסיון חיקוי (לעיתים מוצלח, לעיתים קצת פחות) של ספרות זולה.
- המאמין - כתבתי עליו כבר בעבר - סרט מוקדם ולא כ"כ מוכר של ראיין גוסלינג, ומבחינתי הטוב ביותר שלו. ניאו-נאצי יהודי-אורתדוכסי לשעבר, בניו-יורק של סוף המיליניום הקודם. לא צריך יותר מזה. מבחינתי יותר טוב מאמריקה-איקס.
- וויל האנטינג - עוד שחקן שאף-פעם לא התחברתי אליו - מאט דיימון - אבל לצידו של רובין וויליאמס האגדי, הצליחו לייצר כימיה מדהימה.
- כמה טוב להיות פרח קיר - ההצלחה הקולנועית האמיתית של אמה ווטסון.
- מועדון ארוחת בוקר - פנינה קצת נשכחת משנות השמונים, אבל למרות ים של קלישאות (כיאה לג’ון יוז, ובמידה מסויימת הומצאו על-ידו) - עדיין רלוונטית.
- פייטר - כאן כריסטיאן בייל דווקא בתפקיד שיושב עליו בול, ויחד עם מארק וולברג עושים את סרט האגרוף המוצלח ביותר שראיתי (לצד רוקי 1, אפרופו סרטי סילבסטר סטאלון המושמץ).
- מרד הנעורים - ג’יימס דין, זה שהמציא את הגלגל של שחקנים עם אופי עצמאי.
- סנאץ’ - עוד במאי שצריך לקבל יותר הכרה לטעמי, גיא ריצ’י (אחראי בין היתר לסרטי שרלוק הולמס המוצלחים, ללוק, סטוק, ולשם קוד מ.ל.א.ך המצויין). כמו סרטים אחרים ברשימה הזו, גם כאן סנאץ’ מבחינתי הוא התמצית המוצלחת ביותר של הבמאי.
- ג’רי מגווייר - אם כבר עלה כאן טום קרוז המושמץ.
- העוקץ - האב הרוחני של אושן 11, ובכל מקרה ז’אנר סרטים חמוד.
- השתולים - הסקורסזה המוצלח ביותר (אולי לצד הזאב מוול-סטריט), עם קאדר שחקנים עשיר מספיק בשביל קריירת בימוי שלמה.
- נאמנות גבוהה - עוד אחד מהפחות מוכרים ברשימה, אבל ‘קומדיה’ חמודה וסרט דייטים מושלם (בטח יותר טוב מהקומדיות הרומנטיות המטופשות למיניהן).
- תפוס אותי אם תוכל - שוב, מהמוצלחים בז’אנר (ז’אנר הפושעים האלגנטיים והחמקמקים במקרה הזה, למי שבטעות לא מכיר את הסרט).
- רקוויאם לחלום - מתוך ז’אנר הסרטים הבועטים בבטן, ללא ספק אחד המוצלחים ביותר, וזה ששנים אח"כ אני עדיין זוכר חלקים ממנו היטב. אני צריך לצפות בו שוב בהזדמנות.
- הרומן שלי עם אנני, פשעים ועבירות קלות - המוצלחים ביותר של וודי אלן.
- אופטימיות היא שם המשחק - אולי הסרט שמבליט בצורה הטובה ביותר את היכולות של ג’ניפר לורנס ושל בראדלי קופר, ואת הכימיה ביניהם.
- בערך כל דבר של ארון סורקין.
נ.ב. הצלחתם לסקרן אותי עם ‘קצה המחר’. הלכתי לראות.
3 לייקים
סרט שהוא תענוג אדיר אבל אני לא יודע מה אהבתי יותר, את הסרט או המנגה עליה הוא מבוסס.
מחזק. בכללי אני אוהב כמעט כל סרט עם בייל, אבל מדהים איך הסרט הזה לא היה צריך הרבה בשביל להיות פשוט טוב, שלא לדבר על להיות חזק בקטגוריית הדוקו-ספורט או דרמות הספורט.
אני אצטרף למצעד הסרטים, אם כי יש מצב שאני בנאלי מידי. אציין שלא בהכרח כולם הכי טובים לדעתי, אבל הם כאלו שאני ממש אהבתי ומצאתי את עצמי רואה אותם כמה פעמים.
-
פורסט גאמפ. יהיה מה שיהיה, ולמרות ההייט פה, הסרט הזה תפס אותי בתקופה ספציפית בחיים בצבא כשהכל הלך הפוך מהציפיות שלי, והוא איכשהו נתן לי מקום של שקט.
-
500 ימים של סאמר. הסרט הטוב היחיד של זואי דשאנל, עם סאונד טרק מעולה, עריכות מצויינות, וסרט ההתמודדות עם פרידה הכי קולע שיצא לי לראות. עד היום אם אני בטעות נתקל בו, זה ישר מחזיר אותי לאקסית ששרטה אותי.
-
אמריקן פאי הראשון. מצד אחד הוא כל מה שמפגר בתיכון האמריקאי, מצד שני הוא לחלוטין הגדיר את התקופה ואת הזאנר של High school movies,או סרטי קולג’. רוב מי שאני מכיר העדיף את יחצ"ן המסיבות, או את יורו טריפ בז’אנר הזה, אבל הוא מבחינתי הרים את הז’אנר הזה באויר, אחרי סרטים שהיו אייקונים אבל לא עם מספיק תהילה כמו מועדון ארוחת הבוקר (מעולה) ופריס ביולר (אוברייטד לטעמי).
-
סופרבאד. בפעם הראשונה שראיתי אותו לא הבנתי את הקטע, אבל מצאתי את עצמי רואה אותו כמה פעמים. הרעיון היה לתת קונטרא לסרטי התיכון שנתתי קודם, כי המטרה היתה לתתלהםנפח מציאותי יותר. זה עדיין מצחיק, מגוחך ומטופש לא פחות, אבל הרעיון היה לזנוח את הנוסחא הקלאסית ולעשות את זה מפרספקטיבה של צעירים חנונים שאין להם כסף או שאין להםדירה מטורפת עם בריכה כמו סרטי אמריקן פאי.
-
AMERICAN HUSTLE: הוא לא כתוב בצורה יוצאת דופן, או ערוך באופן כזה. הסאונדטרק לחלוטין סבבה והכל, אבל הכל נע סביב המשחק המדהים שכל נתן שם. שחקנים שנוטים להיות חד מימדיים כמו ג’רמי רנר או ג’ניפר לורנס (התפקיד הכי טוב שלה איי פעם לדעתי) נתנו אחלה עבודה, אבל השיא היה מבחינתי כריסטיאן בייל, שמראה שלהיכנס לדמות זה לא רק להחליף את המבטא, או לסמוך רק על מחלקת האיפור או שינויי המשקל המוכרים שלו, אלא שינוי כל שפת הגוף השלו. לא הצלחתי להוריד ממנו את העיניים.
-
LIMITLESS: אומנם בראדלי קופר היה גםבסרט הקודם אותו הזכרתי, אבל לא היה שווה להזכיר אותו שם כמו בתפקיד הזה.התפקיד שלו מעולה, הוא מעולה והסרט מעולה.
-
RELATOS SALVAJES: לא כל יום סרט ארגנטינאי לוקח את פרס הסרט הזר הטוב ביותר. אין בו איזו אג’נדה יוצאת דופן, או מסר אחד לינארי בנאלי, מעבר למחשבה של “לאיפה הכעס יכול לקחת אותי”. הוא לא בשביל כולם, אבל רק בסיפור האחרון אתה הוא מחזיק אותך על קצות האבעות בהבנה שהכל יכול לקרות.
-
V FOR VENDETTA: אני אוהב המון סרטי קומיקס, אבל זה אחד שפשוט לוקח את כולם כשזה נוגע ללשאוב אותך לעולם שלהם. אף סרט קומיקס מעולם לא באמת גורם לך להיות בתוך המצוקה שהסרט מנסה להעביר כמו הסרט הזה. מבלי להזכיר את תקופת הסגרים.
-
קפה סוסייטי: אני סבבה עם וודי אלן, ואני ראיתי כמה פעמים את חצות בפריז, ו-ויקי כריסטינה ברצלונה, אבל רק קפה סוסייטי היה הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים שלו. אני לא יכול אפילו להגיד למה.
-
הזאב מוול סטריט וגטסבי הגדול: שני סרטי סקורסזה את דיקפריו שאני שם ביחד כי שניהם מצויינים וראיתי המון פעמים.
-
KILL BILL 1+2: יכולליפולעלהסרט בכל רגע ביום ואני אשב לראות אותו. אסתטית מדהים, קטעיפעולה מצויינים, גם סאונדטרק משחק וכ’ו. הוא וממזרים זה טרנטינו AN ITS BEST
-
הכל בכל מקום בבת אחת. לקח את המולטיוורס והצליח לבנות לולראשונה איי פעם נרטיב אמיתי,שמראה גם את האספקט העמוק של ניהליזם בתוך כל זה, ובגדול איך להתמודד איתו.
עוד ברשימה בלי פירוט:
-
MONEY BALL: מי חשב שג’ונה היל יכול להיות שחקן אמיתי?
-
THE BIG SHORT
-
VICE
-
WAR DOGS (כנ"ל על ג’ונה היל)
-
COACH CARTER
-
KICKASS (רק הראשון השני מזעזע).
-
SCOTT PILGRIM VS THE WORLD
-
CRANK (רק הראשון)
-
BULLET TRAIN
-
FOX CATCHER
-
LOSERS
-
INCEPTION
-
שמש נצחית בראש צלול
-
אלאדין (ההוא שבו וויל סמית לא קשור לג’יני בכלל)
-
פאץ’ אדאמס
-
KINGSMAN (רק הראשון)
-
PROMISING YOUNG WOMAN
-
MCU: רק אינפיניטי וור, GURDIANS 1, קפטן אמריקה 2-3
8 לייקים
אני לא חזק כמוכם על סרטים ובקושי זוכר מה הסרט האחרון שראיתי ובגלל זה קשה לי להשתתף בדיון, אבל תפסת אותי עם זה
אחד הסרטים שהכי התחברתי אליהם.
אני חושב שראיתי אותו לפחות 5 פעמים בחיי וכל פעם הרעיון והביצוע תופסים אותי חזק, אחרי הקורונה הוא בכלל נחרט לי במוח ואני חושב שזה סרט מאוד חשוב להבנה שלי של איך פרופגנדה עובדת ובכללי להבין איך משטר טוטאליטרי יכול לתפוס כל אחד מאיתנו ולגרום לכולנו לציית בלי שאנחנו קולטים בכלל.
בטופ סרטים עבורי ללא ספק
לייק 1
אנחנו צריכים לדבר על משהו פה.
לייק 1
יותר ממה שדיברנו כבר על כל הפרנצ’ייז הזה? קפטן מארוול או תור 4 חסרים לך ;)?
אני רואה שהרבה פה מזכירים שחקנים שהם אנטדרייטד. אבל יש לי שם בוהק כשאני חושב על אוברייטד וזה סמואל גקסון. נדמה שהוא פשוט לא מתאמץ (או פשוט לא מסוגל) לעשות דמות שונה. בכל סרט הוא באותו תפקיד. לא מבין איך הוא נחשב סופרסטאר. פשוט מתיש ומשעמם. גם בפלישה סודית הוא הורס לי את החוויה.
נ"ב, ראיתי ספיידרוורס וזה מאסטרפיס. אני עדיין מעכל את כל הפרטים, יכול להיות שאני אראה שוב ואז ארחיב על הסרט. אבל זה באמת סרט חוויתי בהרבה רמות גם למי לא לאוהבי הקומיקס והאנימציות. זה פשוט נראה שמשהו חדש נולד באיך עושים סרט אנימציה.
2 לייקים
איך פספסתי? סרט אגדי.
בושה וחרפה מה שהם עשו עם הסרט הזה. יש הבדל בין סדרה שרואים שבוע שבוע, לבין סרט שמגיע לקולנוע והסיקוול שלו יגיע עוד שנה-שנתיים. הוריד לי את כל ההנאה מהסרט (והייתה לא מעט עד האפילוג).
לייק 1