בימינו סמואל ג’קסון משחק דמות שהיא סמואל ג’קסון. הוא הרוויח את זה ע"י זה שהוא בנה קריירת משחק מרשימה ומגוונת. הכל התחיל בsnakes on the plain.
הייתי אומר כיום יותר סולדאאוט מאוברייטד…
אם אתה מתכוון ל-אול יו ניד איז קיל מ2004 אז אני נעלב בשם סאקוראזקה פה.
אחת המנגות הטובות מול סרט של טום קרוז שאני לא יכול להסתכל עליו.
לחברים שלא קראו זה כמו הסרטים של הארי פוטר/שר הטבעות לעומת הספרים… רק עם טום קרוז 
מבין את הטענה שלך אבל אם נשפוט את ספיידרוורס באופן פרטני אני לא יכול להסכים. זה טענה נכונה אם היה מריחות בסרט (כמו השיעמומון חולית, פראייר מי שיילך לראות את ההמשך) אבל בספיידרוורס אין שום רבע הרגשה של מריחה. מה האפשרות השנייה לראות 4 וחצי שעות פלוס מינוס סרט? בלתי אפשרי, בטח שאתה מבין שקהל היעד העיקרי זה ילדים ובני נוער שבקושי מחזיקים שעה וחצי בשיעור מבלי לאבד עניין. חוץ מיזה שלחכות שנה בשביל החלק השני זה לא זמן כל כך ארוך לדעתי (אבל זה סובייקטיבי לחלוטין).
ובלאנקו, מצטער, אבל לא כל כך הבנתי את המונח סולדאאוט בהקשר (אשמח להסבר). ואף פעם לא ראיתי ממנו שום גיוון במשחק, ובאמת שאני מנסה להיזכר גם בהופעות הקטנות שלו.
אני חושב שהוא מתכון שהוא לוקח כל תפקיד אפשרי שמציעים לו . ברוס ויליס למשל גמר את הקרירה בתור שחקן כזה.
גם נגד חולית וגם נגד סמואל ל גקסון האלוהי זה כאילו שמישהו פה מנסה להכריז עלי מלחמה 
מפחד לשאול מה הדבר הבא…
אתה גם אוהד בארסה, מלכתחילה הטעם שלך לא היה משהו. ותודה על ההסבר, לא חשבתי על זה, אבל וואלה יש משהו בזה.
טוב, ראיתי בבינג’ את כל העונה הראשונה של הלוטוס הלבן, ואני כרגע כועס כי זה זמן שאף אחד לא יחזיר לי.
איך לעזאזל היא מדורגת כל כך גבוה? מורגש שזו הפקה של hbo ומהרבה בחינות זה איכותי, יש בה ערימה של סימבוליזם וביקורת חברתית אבל הסדרה הזאת היא ההגדרה ל underwhelming ובינוניות עם עטיפה יפה של hbo.
למה ככה? אני אהבתי.
בין הסדרות היחידות שגם אני וגם אישתי ראינו ביחד ושנינו נהנינו.
לא יצירת מופת, אבל אחלה סדרה קלילה.
הקלאסיקה הבאה של דיסני שהולכת לקבל גרסת לייב-אקשן - במבי.
https://www.israelhayom.co.il/culture/films/article/14273316
הייתם חושבים שהבדיחה הזאת כבר תימאס מתישהו, אבל זאת פשוט טובה מידיי:
תגידו לא יגמר להם החומרים מתישהוא?
על טעם ועל ריח כמובן…
Hbo מתאפיינים לרוב בסדרות עם ערימה של בילד אפ, טקסט מתוחכם (או מתחכם) אוהבים להתייחס ללא מעט מסרים בין השורות, אנאלוגיות וסימבוליזם עם שאיפה להגיע לאיזה רגע בו כל הבילד אפ מתנקז לאיזה pay off רציני. כמו לראות קבוצת כדורגל שמניעה כדור עד שזה בא לידי ביטוי לגול.
בסדרה הזאת הגול לא באמת מגיע, וכשזה לא קורה כל הבילד אפ מתפרש כסתם פלצנות, כמו גם שבמקום שהקצב מתגבר ככל שמגיעים לפואנטה, בהיעדר אותה פואנטה זה מסתכם ב pacing מאוד עייף שהוביל בגדול לכלום.
אולי זו הציפייה שלי מכל ההמלצות והדירוגים הגבוהים, אבל הסדרה הייתה לחלוטין underwhelming מבחינתי.
אם כבר סדרות, מישהו ראה מניפסט? אני סגור על מה אני מרגיש עם הסיום הזה.
טוב, מיצינו? יופי. תודה רבה באמת.
אז הנה, סיבוב שני (שנובע גם מכמה דיונים שעלו פה) -
אילו סרטים וסדרות (כן כן, עוד מדיה) לדעתכם יותר מידי אוברייטד? כאלו שלא הבנתם האם אתם מפספסים משהו שבגללו כולם טוענים שהסדרה/סרט הזה נחשב כל כך כל כך טוב/כיפי/איכותי/זכור/אהוב.
לא בהכרח שאתם חושבים שהם גרועים (למרות שאם כן - גם סבבה), אלא שכשצפיתם בהם, שאלתם את עצמכם “זהו? על זה כל הרעש?”.
כרגיל - אם בא לכם גם להסביר למה, בכלל מעולה.
יאללה, בהצלחה.
שובר שורות!!!
הייתי מכניס לכאן גם את שר הטבעות, אבל שם אני עוד איכשהו יכול להבין למה אנשים אהבו את זה, גם אם אני אישית חושב שההייפ מוגזם לגמרי (קצת כמו משחקי הכס אגב).
בשובר שורות אני אשכרה מרגיש שיש כאן איזו מתיחה, ואף-אחד לא סיפר לי. מבחינתי זה כמו המונה ליזה - אם לא הייתי שומע עליה כ"כ הרבה, לא הייתי מסתכל עליה פעמיים. ובוודאי שלא הייתי שורד יותר מפרק אחד של הדבר הזה, ואני לא מצליח להבין מה גרם לאנשים אחרים כן להמשיך הלאה.
הייתי מנסה להסביר, אבל בסוף זה טעם וריח.
בשבילי זה משחקי הכס. חוץ מהפקה מטורפת (כי HBO) לא הבנתי את ההיפ.
הייתי מוסיף גם את 24, נמלטים ובאנשי - שעות שלא יחזרו לי לעולם ועדיין אנשים נשבעים שאלו סדרות איכות.
מופע שנות ה-70 - מה הקטע ולמה זה מצחיק אנשים.
המתים המהלכים - התחיל סבבה והידרדר מאוד מהר לדרמה מתישה, לא ברור מבחינתי איך יש לזה ככ הרבה עונות וספין אופים.
נמלטים חוץ מהעונה הראשונה. בד"כ לסידרה לוקח יותר זמן להדרדר …
מתים מהלכים כל העונות שאחרי שניגן הגיע. למרות שהשחקן שמשחק אותו עשה את זה נהדר.
חברים, לא הבנתי איך הדבר הזה התחרה אז בסיינפלד כסיטקום הכי טוב.
וכל סרט שהוא מעל 90 דקות.
חוץ מהלוטוס הלבן עליו פירטתי קודם, בפינת הסרטים ישנה פנינת אכזבה יוצאת מגדר הרגיל: “moonlight”. ערימה של חרא שעל פניו יצא שחקן טוב כמו מהרשלה עלי, מצד שני, מדובר על הניצול הכי ציני שראיתי איי פעם על מיעוטים ומה שהם חווים. עצם הזכייה שלו היה הצעד הראשון בהבנה של עד כמה הוליווד מנותקת ומאוהבת בעיקר באג’נדה של עצמה.
יש גם סרט שכנראה ראיתי מאוחר מידי: כלבי אשמורת. שנים שמעתי עליו ולקחת המון זמן עד שראיתי אותו. כשכבר ראיתי אותו הבנתי למה עשו ממנו עיניין בזמנו, אבל הוא לא שרד את מבחן הזמן. גם בבילון הוא אכזבה ענקית ביחס לקאסט, וגם היו זמנים בהוליווד, אותו אפילו ניסיתי לראות כמה פעמים כדי לבדוק מה אני מפספס. לא בהכרח סרט רע, אבל לחלוטין לא מבין את ההתלהבות ממנו.
דווקא בתור אוהד ריאל הייתי מצפה ממך להעריך יותר את הדקות שאחרי ה-90
מקפיץ שוב את ההודעה הזו שלי על היו זמנים בהוליווד, בחיי שהסרט הזה היה מרדים, בלתי מהנה ומריח מיהירות ואוננות ״אומנותית״, כל כך הרבה insider references שפשוט לא נשאר מקום לעלילה, דמויות מעניינות או שימוש מוצלח בדמויות שאמורות להיות זהב לכל כותב (פאקינג צ׳ארלס מנסון).
באותו נושא - interstellar. חוץ מהמנגינה היפהפיה (אולי פיסת פס הקול הגדולה בתולדות הקולנוע) ו-ויז׳ואלז מטורפים לחלוטין, ה-״פיזיקה״ שם נוטה יותר מדי לכיוון בילבולי המוח והעלילה שבלונית לחלוטין.
חבר’ה מה יהיה??
מה זו הנחמדות הזו? איפה “מה??? למה אתה מזלזל בסרט הזה? הוא הסרט הכי טוב בעולם!!”? מה עם “תקשיב, זו סדרה מטומטמת וכל מי שרואה אותה ביביסט/שמאלן/אנטי פייזר”??
