סדרה זה לא, אבל לונדון את קירשנבאום יורדת מהמרקע. תודה על היותכם אחד הדברים היחידים שאפשר לראות בטלויזיה
לייק 1
אם במקרה לא צפית עדיין ריי דונובן סדרה מעולה עם קצב סביר למיטב זכרוני. העונה הרביעיית כבר ממש איטית וקצת מתעסקת בשטויות ולכן שם הפסקתי לצפות אבל 2 העונות הראשונות מעולות וגם השלישית לא רעה. אולי המשחק קצת יפריע לך(כמה דמויות משוחקות די מוזר) אבל בגדול זו סדרה שכיף לראות. לפי הסדרות שרשמת שאהבת נראה שיש לנו טעם דומה אז ממליץ לך לנסות.
גם משחקי הכס אם לא ראית איכשהו לא דורכת במקום יותר מדי(אם כי זה יותר מבחינת התפתחות עלילה מאשר אקשן וקרבות), ואם אתה אוהב פשע ישראלי הבורר אחת הסדרות היותר טובות בזאנר.
ראיתי אתמול את “שליחות קטלנית” (The Terminator), ולא יכולתי שלא לסיים אותו באכזבה. מדובר בעוד סרט ישן שנחשב יחסית קלאסיקה, כזה שניגשתי אליו בציפייה של סתימת חורים מענגת וסיימתי עם כאבי שיניים. לא ממש מצליח להבין על מה יש לו שם כזה גדול: סיפור פשטני ומשעמם, קלישאות לאורך כל הסרט, דמויות שטוחות ושום התפתחות מעניינת.
בכלל, אני חושב שהקולנוע של היום טוב בהרבה ממה שהיה בעבר. לא מעט סרטי קלאסיקה ישנים היום לא היו גורמים למבקרים לעשות אפילו פיפס.
זה סרט של שווארצנגר, לא חושב שגם בזמן אמת הוא נחשב לאיזה פריצת דרך מבחינה אומנותית. זה האבא והאמא של “מהיר ועצבני” למיניהם והוא קלאסיקה בנישה של סרטי אקשן-חרא. זה לא היצ’קוק ולא קופולה, ואין ספק שסרטים מהסוג שלו מתיישנים רע מאד. זה נכון (להבדיל) גם לכל סרטי מלחמת הכוכבים המקוריים שנראים איום ונורא היום, בעיקר כי הם נשענים במידה רבה על אפקטים ועל תכונות שהמון סרטים שהגיעו אחריהם חיקו עם ליטוש טוב יותר.
לגבי הפסקה השניה - קשה לי להכריע. הסטנדרט הכללי בתעשייה עלה חד משמעית, וגם כמות הסרטים שיוצאת היא אסטרונומית ביחס לתקופה של לפני 20-30 שנה ואפילו פחות. בקיצור - יותר תחרות. מצד שני, יש כאן את אותה התופעה כמו במוזיקה בגדול - ברגע שמספיק יצירות תפסו מקום בתור “קלאסיקות” של “דור המייסדים” במספיק ז’אנרים שונים, קשה מאד ליצור משהו שיזכה למעמד כזה, גם אם הוא מעולה.
אני כן חושב שאין פה כלל אצבע כפי שאתה מציע. יש קלאסיקות אמיתיות שהן ישנות מ-Terminator, והן נהדרות גם היום (בעיני כמובן).
לייק 1
טרמינטור2 נחשב קלאסיקה, הראשון בינוני.
זה לא עומד בסטנדרטים האומנותיים של האביר האפל וסרטים דומים בימינו, אבל ביחס לז’אנר של אקשן פשוט, נניח מהיר ועצבני, זה כמה רמות מעל בעיניי.
חשוב לי להדגיש שאני לא מדבר על אפקטים וטכנולוגיה. מן הסתם ששם סרטים ישנים “נופלים” ביחס לסרטים של היום… אני מדבר על כל הדברים שבאמת הופכים סרט לטוב, כמו תסריט, עלילה, מתח, הפתעות, דמויות מורכבות וכו’. בכל האספקטים האלה מדובר בסרט חלש מאוד, ואני מעדיף את מהיר ועצבני שלפחות במובנים מסוימים הרבה יותר “כיפי”. גם האקשן עצמו בשליחות קטלנית די משעמם.
מן הסתם… אבל אני חושב שבאופן ממוצע הרמה אחרת לגמרי, וזה גם הגיוני באיזשהו מקום. למרות כל חובבי הנוסטלגיה, בסופו של דבר האנושות מתקדמת בכמעט כל תחום, אין סיבה שבקולנוע זה יהיה אחרת.
אז לראות את 2? כבר חשבתי לעצמי שבטח זה יהיה בזבוז זמן…
אגב, אם כבר מדברים על סרטים ישנים טובים באמת, ראיתי לפני כחודשיים את Witness for the Prosecution מ-1957, אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בשנים האחרונות. מומלץ מאוד.
Sunderland 'Til I Die
סיפור העונה שעברה של סנדרלנד, אחרי שירדה לצ׳מפיונשיפ. ראיתי כמה פרקים ובינתיים אחלה, למרות שחסרים קצת רגעים מחדר ההלבשה לפני אחרי ובזמן המשחק. מצד שני, בניגוד לסדרה על הסיטי, יש תחושה שזה יכול להיות כל מועדון כדורגל קרוב למקום מגוריכם - מה שהופך את הסיפור למעניין יותר לדעתי.
לייק 1
כן. כמו שהוא ציין 2 הוא הקלאסי באמת. בנוסף קשה לשפוט סרטים כאלה בסטנדרט של היום, צריך להתחשב בפריצות שהם עשו ביחס לזמן שהם יצאו… הדוגמא של מלחמת הכוכבים היא מצויינת (למרות שלא דיברת על אפקטים זה תופס כם לתחומים אחרים) אם נתייחס לסרט הראשון בסטנדרט של היום אז הוא כלום ושום דבר אבל בזמנו אם היית רואה אותו היית נופל מהרגליים כמו שאומרים…
ניסיתי… סדרה טובה, אבל ספציפית בתקופה הזו אני מעדיף סדרות פחות בז׳אנר הזה (דם, רצח, יחסי מין, אימפולסיביות וכו’). בגלל זה גם ויתרתי על דקסטר
מקפיץ כי הייתי חייב להגיב…
אני צפיתי בשליחות קטלנית בגיל צעיר יחסית וזה היה עוד לפני שנחשפתי לכל התאוריות של חזרה בזמן וכו’ ביחד עם המשחק המטורף של שוורצנגר זה מבחינתי אחד הסרטים הטובים ביותר בהן צפיתי, יתכן שאתה צפית לאחר שהכרת את כל התאוריות הללו ומבחינתך לא היה שום חידוש.
מישהו צפה בהיו זמנים בהוליווד ויכול לתת לי חוות דעת?
אתמול שלושה חברים שלי ראו אותו, הם כולם הסכימו פה אחד על זה שהסרט קצת משעמם, ארוך מידי וסתמי.
הם גם הוסיפו שכדאי לי לראות אותו אבל לא בקולנוע…
אני הייתי אמור לראות אותו היום אבל התבטל לי. בכל מקרה אני אלך לצפות בו באותה גישה שצפיתי בדג’אנגו למשל, מתוך הבנה שטרנטינו הוא כבר במאי שונה שמתעסק יותר בגימיקים ואסטתיקה מאשר בתוכן, ואז רמת הצפיות שלי תואמת לרב (הסרט 8 השנואים או איך שלא נקרא בעברית היה משעמם ומיותר לדעתי) את מה שעל המסך.
סרט משעמם, ארוך מידי, עם דמויות ועלילות מיותרות וללא שום פואנטה.
אפשר לוותר. אולי בכלל כדאי.
בגדול, או שתאהב אותו או שתשנא אותו.
קודם כל, אם לא אהבת את הסרטים האחרים של טרנטינו אין לך מה לחפש כאן. המשחק של דיקפריו ובראד פיט מעולה, כמו כן רוב הכתיבה, הצילום והדיאלוגים. הקצב מאוד איטי, ויש סצנות מעט סתמיות כמו ברוב הסרטים מהסגנון.
סה"כ, מבחינה אובייקטיבית, לא מדובר במאסטרפיס, אבל אני מאוד התחברתי ונהנתי. התקשר לי בול לטיול בהליווד.
לייק 1
חייב להוציא את זה איפשהו-
התחלתי לאחרונה לראות את הסדרה “איך פגשתי את אמא שלך” בפעם הראשונה, לא יודע אם זה פער בבזמנים או כל דבר אחר אבל אני לא מצליח להבין איך יש לסרדה הזאת 9 עונות.
עזבו את העובדה שהיא לא מצחיקה רב הזמן, הדמויות שם עשויות כל כך גרוע. בעיקר טד שהוא הדמות המרכזית בסיפור, הוא עלוב, לא מצחיק, חבר חרא ומטרידן סדרתי (גם אם לא כמו ברני). היה זכור לי שהיה איזשהו הייפ סביבה לפני תקופה ואני חשבתי שבטח הסדרה היא נסיון עלוב לחקות את “חברים” (שלא פחות עלובה אבל לפחות מצחיקה לפעמים) .
מסתבר לי שצדקתי ומעבר…
סורי הייתי חייב לפרוק.
לייק 1
מבחינתי כאחד שמאוד אוהב את חברים, איך פגשתי את אמא טובה בהרבה. הרבה בדיחות שמבינים רק כשעוקבים.
ואתה חייב להתחשב בתקופה, מה שהם עושים אולי השתכלל עם השנים אבל בזמנו היה גאוני.
אני חושב שזה נכון לרוב הסדרות, לפחות לגבי הקומדיות הסתמיות ולגבי הסדרות דרמה שלא נמצאות הטופ של הטופ, הן מתי ישנות והן טובות רק ביחס לתקופה.
ניסית מתישהו לראו סרטים ישנים? התפוז המכני? הניצוץ? אנע עארף. אף אחד מהם לא היה נחשב היום סרט טוב ומה שהיה מקובל כמשחק טוב באותה תקופה כבר השתנה. זה ממש ברור בקומדיות על איך ההומור השתנה.
ולגבי מטרידן, בחייאת אתה רציני? ברור שמה שקורה בסדרה לא יהיה פוליטיקאי קורקט, נסה לעשות קומדיה פוליטיקאי קורקט, א י מבטיח לך שאני לא אצפה בה.
אני דווקא ממש אוהב את הסדרה, וגם אני לא ראיתי אותה בזמן שלה. יותר מפעם אחת. לפני כמה חודשים כשנפרדתי מהבחורה האחרונה שיצאתי איתה, הייתי צריך סדרה קלילה אז החלטתי לרוץ על הסדרה שוב, ונהניתי ברמות. די הזוי מבחינתי שמישהו שנהנה מפרנדס לא נהנה מאיך פגשתי.
אגב, בעידן של המי טו הדמות של ברני לא עוברת מסך לשנייה אפילו. איזה מזל.
לא מטרידן בקטע מיני ופוליטקלי קורקט אלא בקטע מטריד פשוט, הוא דביק, תלותי, מנסה יותר מידי ודוחף יותר מידי. בכלל הוא בחור “דושי” באובר אול.
שלא תבין לא נכון, אני לא סובל את הדמות של טד וגם לא את רובין. אבל האחרות הן דמויות כל כך טובות שהסדרה ממש כיפית לי.
הבדיחות הן לא רק טיפשיות אלא שנונות, ובכללי הרבה אזכורים לפרקים שונים בסדרה
מה שתיארת כרגע הוא בערך 95% מהסיקטומים, כולל פרינדס וכל הסדרות האהובות(על סיינפלד אני לא רוצה לדבר כי אף פעם לא ראיתי ברציפות). HIMYM דווקא זכורה לי לטובה, למרות שצפיתי בה בפעם האחרונה באופן רציף לפני כמה שנים טובות. הבדיחות בה למיטב זכרוני הם קצת יותר מהפיפי-קקי הרגיל בתחום ובדרך כלל היו מורכבות מסיטואציות קצת יותר מתקדמות מ״אני לא מאמינה! רוס כזה חנון! רייצ׳ל כזו סתומה!״
לפעמים אני פותח את ערוץ הקומדיה ביס ומנסה לצפות באחד הסיטקומים שם(״בייבי דדי״, ״תכנית אבא״, או כל תכנית גנרית אחרת בהובלת שחקן בינוני שנמצא הרבה אחרי השיא) ואני סוגר את הטלוויזיה אחרי שתי דקות. תת רמה טהור, cringe-fest ומלא בבדיחות נדושות. זה מה יש
אם אתה מחפש סדרה קלילה וטובה,אני יכול להמליץ על המשרד שאני צופה בה בשבועיים האחרונים, בינתיים זה מעולה.
גם ברוקלין 99 חמודה אבל די מטופשת, אם כי מודעת לעצמה. לפחות בכמה עונות הראשונות.