ראיתי היום Wicked. היה טוב, אבל לא יכולתי להתנער מההרגשה של דחיפת אג’נדות עמוק בגרון. מרגישים הסרט הזה לא נעשה בריק, אלא ברוח התקופה וזה ממש הוריד לי מההנאה של הסרט.
מה הבעיה בזה? אתה לא אמור להיות הקהל יעד של הסרט הזה…
גם היום יודעים לעשות טלויזיה, פשוט צריך לדוג סדרות טובות בים של בינוניות.
אני אוהב סדרות פשע, ולא חסר לי. טופ בוי, גנגלאנדס, בוש, בלש אמיתי, פארגו, סדרות הולנדיות על פרי, ובטח שכחתי עוד כמה.
התחלתי לראות באנשי, בינתיים לא להיט אבל סבבה.
בול. אם כי הדגש הוא על “ים”. יש אינספור אופציות כרגע, וכל יום צצות אינספור נוספות, אז הדיג נהיה קשה יותר. אבל זה לגמרי קיים.
ה-הגדרה ל"גילטי פלז’ר".
לייק 1
ראיתי באנשי. נוראי.
אבל אני לא מחובבי סדרות האקשן כך ש…
ראיתי לפני שבוע בערך את הסרט החדש של גיא ריצ’י, היחידה ללוחמה לא ג’נטלמנית.
על הנייר, אמור להיות אחלה סרט: מבוסס על סיפור היסטורי אמיתי ומוטרף, מימי מלחמת העולם השנייה המרתקת, עם בימוי של גיא ריצ’י (שאמנם לא מדובר בדיוק בגאון קולנועי, אבל בהחלט במבדר מוצלח לרוב), ועם קאסט עשיר ומוכשר, בראשותו של הנרי קאוויל בתפקיד הראשי. לכאורה, אין איפה לטעות עם מתכון כזה.
בפועל - סרט בינוני להחריד, ואכזבה גדולה.
נשים בצד רגע את אי הדיוקים ההיסטוריים המיותרים (בשונה מאלה הנצרכים כחלק מהאינטרפטציה האומנותית, שמוסיפים מימד חדש ומעניין לעלילה), ואת החלפת אחת הדמויות ההיסטוריות המרכזיות באישה (שאמורה להיות ממוצא יהודי, ובפועל לקחו שחקנית מקסיקנית לגילומה - אפרופו פוליטיקת זהויות וניכוסים תרבותיים).
הרבה מעבר לזה - התסריט רדוד וצפוי, הדיאלוגים משמימים, קלישאתיים וחסרי כל ברק, הדמויות שטוחות עוד יותר מהרגיל בסרטים של גיא ריצ’י, והסרט לוקה אפילו בפיינלים שלו, לדוגמה - צ’רצ’יל הכי יבשושי ולא אמין שראיתי בחיים שלי (ו-God knows שצ’רצ’יל זכה לאינספור ליהוקים לאורך השנים).
חשוב לי להדגיש שאני משווה את ריצ’י לעצמו משנים קודמות, ולא למאורות קולנועיים, ע"מ שההשוואה תהיה הוגנת ורלוונטית. כשאני מסתכל על סרטים כמו שם קוד מ.ל.א.ך, גם כן עם אותו קאוויל עצמו - זה פשוט לא בר השוואה בכלל. שלא לדבר על היצירות הבאמות מוצלחות של ריצ’י מתחילת הדרך, כמו סנאץ’ ולוק-סטוק.
דוגמה קטנה נוספת ויחסית איזוטרית מהסרט, אבל בעיניי מייצגת - בסוף הסרט, כשמציגים ע"פ מיטב הקלישאה את מה קרה מאוחר יותר עם הדמויות הראשיות של הסיפור - הציגו סוף טוב לכולם: התקדמות בקריירה, זכייה בעיטורים צבאיים, חתונות ועוד. בפועל, אחרי שהלכתי לוודא ולהשוות מה קרה איתם באמת (כאמור, מעניין אותי הסיפור ההיסטורי האמיתי) - אמנם התאורים בסוף הסרט היו מדוייקים, אבל מה שלא סיפרו שם זה שכמעט כולם מתו שנים ספורות אחרי זה במהלך פעולה חשאית אחרת.
בעיניי, זה מתקשר לשיח הרחב יותר שקיים בשנים האחרונות בנוגע לתעשיית הסרטים, על הרדידות הנוראית אליה הם התדרדרו (לכאורה), עם הריבוי המוגזם של סרטי גיבורי על ורימייקים, ועם אפס מקוריות יצירתית. התחושה היא כאילו כל הסרט יועד לספק תחושת feel good מהרמה הרדודה ביותר, עם אפס אמונה בצופה וביכולותיו (להבין/להכיל), ותוך שחוסכים מהצופים כל רמז של שליליות ו/או מורכבות - משל היה ילד בן 3.
עכשיו, אני מבין את החשש המצמית מתרבות הווק והפחד להיות מבוטל אם תיתן מילה לא במקום. באמת שכן (אגב השאלה של ליאור בדיון מקביל על ‘איפה תרבות הווק אשכרה פוגשת אותנו בחיים האמיתיים?’). אבל בכנות שאני לא מסוגל להבין למה זה חייב להיות מתורגם אוטומטית לשיא הרדידות בצורה כזו. גם תחת תנאים מגבילים אפשר לספר סיפור איכותי, מורכב, עמוק, שירתק אליו צופים מכל הסוגים. רבאק, אפילו בשנות הארבעים והחמישים השמרניות להרחיד, ועם תנאי העסקה נוראיים של הטאלנטים דאז (למי שמכיר את הצד האפל של הוליווד והאולפנים הגדולים של אותם השנים) - הצליחו לייצר יצירות אומנות מרהיבות שרלוונטיות עד היום. אז למה היום אי אפשר למצוא משהו שאפילו דומה לזה?
וגם אי אפשר להפיל את זה על בריחת תקציבים וכשרונות ממסך הקולנוע למסך הקטן - כאמור, במקרה הזה מדובר בסרט עתיר תקציב ועם מיטב הכשרונות שחברו לטובת יצירת הסרט, ובכל זאת מה שיצא להם מתחת לידיים זה גרבאג’ מוחלט. עצוב.
4 לייקים
גם אני צפיתי, מבין את כל מה שאתה אומר.
אני עדיין חושב שזה סרט מהנה לצפייה, כי הוא קליל, ‘‘מגניב’’, יש אקשן סביר, יש משחק טוב(ביחס למה שיש להם לעבוד איתו), אבל יחד עם זאת מסכים לגמרי שמדובר בסרט די רדוד שלרגע אין בו הרגשה שמשהו הולך להתקלקל בדרך. הכל קליל, ונפתר בשניות(למרות שמדובר במשימה סופר סופר מסובכת).
זה סרט מארבל של גיא ריצ’י.
לייק 1
אז אתה אומר שיש לך בעיה עם אייזה גונזאלס?
2 לייקים
לי אישית אין שום בעיה עם זה, פשוט מצחיקה אותי הצביעות, אחרי שהלחץ הפרוגרסיבי מזדעזע ומונע כל אפשרות לקחת שחקן לבן ממוצא אירופאי לשחק דמות שהיא היסטורית לא “לבנה” (כמו ההתקפות בזמנו כשלקחו את גל גדות לשחק את קליאופטרה. למרות ששם אפילו לשיטת המבקרים הקולניים הם עצמם טעו היסטורית, כי קליאופטרה אמנם הייתה מצרית, על-פניו, אבל בפועל הייתה ממוצא יווני בכלל (שלא כזה שונה מגל גדות המרכז אירופאית), ובכל מקרה לא קשורה בכלל למצרים הערבים של ימינו, לשם כיוונו המבקרים את הביקורת שלהם). בעיניי המדד צריך להיות איכות השחקן ומידת ההתאמה שלו לגילום הדמות (כולל התאמה חזותית, אחרי איפור וכו’), ולא המוצא האתני שלו.
מה שכן, אני חייב להגיד שזה מגוחך בעיניי, ואפילו פוגע לי בחוויית האותנטיות של הצפייה, כל פעם שאני רואה שלוקחים שחקן הודי לשחק דמות של ערבי (וזה קורה המון). אפילו אם הם לכאורה דומים פיזית (ורק לכאורה - זה ששניהם שחומים לא באמת הופך אותם לדומים), אני לא חושב שאני יכול לחשוב על שתי תרבויות יותר רחוקות אחת מהשנייה מאשר התרבות ההודית-הינדואית הסובלנית והפלורליסטית דתית, והתרבות הערבית-מוסלמית הקנאית.
דיויד לינץ נפטר בגיל 78 אני לא יעשה את עצמי מעריץ מס 1 שלו. אבל נהנתי מאוד וזה בלשון המעטה מטוין פיקס . הסידרה נתנה לי מקור של הנאה עצום בזמנו ומקום למחשבה. הסצינה של לילנד וקופר כנראה הסצינה הכי מרתקת מרגשת ועצובה שראיתי בטלויזיה.
RIP
3 לייקים
לקראת העונה החדשה, שתעלה היום, צפיתי שוב בעונה הראשונה (יש לי קטע כזה לאחרונה של צפיות חוזרות, גם ב"המקום הטוב"), ובדיוק סיימתי.
מה אני אגיד לכם…כמה שאהבתי את העונה הזו קודם, זה הוכפל ושולש בצפייה חוזרת. סדרה מעולה ומבריקה. למרות, ואולי בגלל, הקצב האיטי והמוזרות שלה. והפרק האחרון של העונה הראשונה ממשיך להיות אחד מהפרקים היותר טובים שצפיתי בהם. בכלל.
מקווה שהעונה השנייה תעמוד בציפיות.
3 לייקים
כל העונה עולה בבת אחת?
פרקים שבועיים.
2 לייקים
שזו השיטה הכי טובה. בטח לסדרה כזו.
לייק 1
לא. איכס. סדרות נועדו לצאת עונה שלמה ביום.
2 לייקים
מה זה ? אנחנו ברברים לא מתורבתים ? נשאר רק שתגיד לי שיש גם פרסומות באמצע 
2 לייקים