יש סרט רוסי שנקרא תיבה רוסית וצולם בשוט אחד. יש שם פאק מטורף - 2 דקות לסיום אחד הניצבים דופק מבט היישר למצלמה ושובר את הקיר הרביעי. לא יכלו לצלם את הסרט מחדש והוא יצא ככה.
אני משוכנע שבמקור זה לא צולם ככה ומורכב מכמה שוטים שונים.
אחר כך תופרים את זה בעריכה בעזרת AI לקבל את המראה של שוט אחד .
אין לי שום הוכחה, אבל אני יודע שהטכנולוגיה כבר בשלה.
אבל העיקר התוצאה.
את 1917 עשו בכמה שוטים וחיברו בלי שרואים
לפי היוצרים עצמם - צולם כשוט אחד.
מדהים כמה מכשולים וקושי היו צריכים להתגבר במקום פשוט להשתמש בטכנולוגיה קיימת ולחבר כמה טייקים לסרט מחובר. כולל מצלמה מיוחדת שמחוברת לרחפן אבל גם מצלמת כתף רגילה.
מזכיר לי את המקרה שבזמן מירוץ לחלל האמריקאים השקיעו מיליונים כדי לפתח עט שיכולה לכתוב בחלל. הרי עט כדורית רגילה לא יכולה לכתוב כשאין כח משיכה.
רוסים השתמשו בעפרון.
ראיתי 2 פרקים. סדרה באמת מצוינת.
מה שאני באמת אוהב בסדרה בזאת זה את האיכות של הכתיבה והמשחק המצוין של כולם.
אין פה אפקטים, אין פה לוקיישנים מיוחדים, שום השקעה יוצאת דופן, נטו משחק מעולה ותסריט ברמה גבוהה.
זה מרגיש שהדברים הבסיסיים האלה נעלמו לגמרי מהקולנוע/טלוויזיה מאז שמשחקי הכס הגיעו עם הדרקונים ומארוול עם הפיצוצים והאפקטים.
מסכים, והפרק השלישי הוא השיא של מה שכתבת. 90% ממנו זה רק 2 אנשים יושבים בחדר ומדברים, וזה פשוט עובד. ועובד מעולה.
מבין מה אתה אומר, ומסכים בעיקרון עם הרעיון מאחורי זה. אבל לא עם ה"נעלמו לגמרי". יש המון דוגמאות קיימות לסדרות מעולות גם כיום, עם יותר ועם פחות אפקטים, בהן אפשר עדיין למצוא איכות ברמות גבוהות ביותר. הן לא בהכרח בולטות יותר, כי האחרות וה"מפורסמות" יותר לפעמים מסתירות אותן (זה כבר נושא אחר, כל עניין ההצפה של התכנים היום ואיך שהציבור הרחב מכתיר כל תוכן חדש ככישלון מוחלט או כדבר הכי טוב אי פעם, ואז שוכח מהסדרה לגמרי יום אחר כך וכו’), אבל הן שם.
לצלם 60 דקות של שוט אחד בבית ספר עם מאות ניצבים זה הרבה יותר מסובך מכל דבר.
בעקבות הסדרה ראיתי גם את boiling point וגם את this is england הישן יותר. שני סרטים מצוינים ובאמת שחקן נפלא, איך פספסתי אותו בפיקי בליינדרס.
מניח שלא בכוונה קצת הקצנתי, אכן יש סדרות וסרטים מצוינים, מרגיש לי שהם נבלעים ונעלמים מתחת לרדאר בין כל ההפקות הסופר יוקרתיות שמוציאות את הכסף על כמה שיותר אפקטים.
אין ספק, פה הכוונה לא הייתה להשקעה של ההפקה מבחינת איכות והעבודה הקשה שלהם, התכוונתי להשקעה שנועדה להוציא לצופה את העיניים ולצבוע את המסך בכמה שיותר צבעים כדי לגרות אותו יותר ולגרור איזשהו ״וואו״ ויזואלי - למרות שכמו שכבר דיברו על זה כאן, הone shot לגמרי מוציא וואו ויזואלי.
עכשיו סיימתי את הסדרה.
לא חושב שמדובר בהאשמות כלפי הטכנולוגיות. ילד עם התקפות זעם שמסתגר בחדר זה לא משהו שנולד בעידן האינסטדרם. גם לפני 30 שנה ילד כזה יכל לקחת סכין ולדקור מישהו. לא בגלל אינסטגרם אלא בגלל שצחקו עליו בבית הספר או שהרביצו לו או שסיפרו עליו סיפורים. לא צריך מחשב בשביל זה, הילד לא שולט בעצבים ולא טופל.
סיפור עצוב, עשוי טוב, שחקנים נהדרים כולם, צילום מיוחד ויפה, סדרה מצוינת.
נכון ולא נכון. לפני 30 שנה ילד שהיו צוחקים עליו והיה חווה בריונות בבית ספר, היה יכול לחזור הביתה ולהתנתק, להירגע, להתאושש, ו"לאגור כוחות" לקראת שידור חוזר ביום הלימודים הבא. בטח בסופ"שים ובחופשים.
היום ההתנתקות כמעט ולא אפשרית. גם בבית הבריונות ממשיכה, בגלל הטלפונים והרשתות החברתיות. יש משפט בסדרה, בפרק הרביעי, שההורים אומרים משהו בסגנון “הוא היה בחדר שלו, סגור. חשבנו שהוא מוגן”. זה נכון שהוא מראש ילד מועד לפורענות, אבל כיום יותר קל לגרום לאחד כזה לחצות את הקווים, גם במקומות בהם הוא אמור להיות מוגן.
סיימנו ממש באותו זמן.
מתחבר לכך שהאשמה היא לא על אינסטגרם וטכנולוגיה, אני חושב שבכללי אין פה האשמות, אלא פשוט סיפור שלם שמורכב מהמון משתנים.
ילד שגדל בבית שבו האבא לא היה נוכח רגשית, קיבל תדמית שלילית של מה זה ״להיות גבר״, לצד פורנו, אינסטגרם, בריונות וכל השאר, וכמובן ילד שפשוט לא יודע מה הוא מרגיש ומה לעשות עם זה.
ממש באחד הקטעים האחרונים הם מדברים על הבת והאבא שואל את האמא ״איך יצאה לנו אחת כזו?״ והיא אומרת לו ״בדיוק כמו שיצא לנו אחד כמוהו״…
קשה להצביע על אשם מרכזי, מלבד הילד כמובן, וגם הילד בעיקר מסכן וסבוך בתוך המון הקשרים סביבתיים.
מסכים עם איל שהטכנולוגיה מאוד משפיעה בכך שהילד סופג 24/7 ואין לו איך לברוח מזה.
בול.
אחד הדברים שהכי אהבתי בסדרה הזו זה שהיא לא חד משמעית. אין אשם אחד ספציפי (לא ברצח עצמו, כמובן, אלא במה שהוביל לו), אין אירוע טראומתי גדול בעבר שהוביל לזה, אין אבא/אמא מתעללים, אין הזנחה בבית, ואין בריונות שחצתה גבולות מעבר ל"רגיל". זה פשוט סיפור על ילד שבשבילו זה היה יותר מדי, בגלל צירוף של מיליון ואחת נסיבות, בניגוד למזל ילד אחר (הבן של הבלש, או אפילו 2 החברים) שחווה אותו דבר ואצלו זה לא קרה (ואפילו במקרה של הבן של באסקום הבית היה פחות “חם”, ועל הנייר הוא היה יותר מועד לפורענות).
אגב, דבר אחר שממש עשה לי את הסדרה, זה שלא נגררו לקליפהאנגרים ולתעלומות “מי עשה את זה?” בכוח. החל מהפרק הראשון הכל היה על השולחן מבחינת תעלומת הרצח, ואז עברו להתמקד בהשפעות והגורמים שלו על המעגלים השונים מסביב.
הסדרה היא מדהימה אבל הסיפור עצמו הוא חור שחור. ילד בן 14 לא רוצח אאוט אוף דה בלו. זה לא מספיק שמישהי עשתה לב סגול באינסטה ושאבא לא אומר אני אוהב אותך כדי להפוך ילד לרוצח. זה לא מציאותי בכלל.
אם מישהו הבין את הפואנטה של סיום הלוטוס הלבן, אני פתוח להסברים.
אין הצדקה למה שהלך שם. סגירת קצוות רעה מאוד וכתיבה מאוד עצלה. מזכיר את העונה הראשונה הרעה שהייתה עם ערימת בילד אפ ואפס פואנטה.
בהסתכלות טיפה יותר רחבה, הסיבה שקוראים לסדרה הלוטוס הלבן ולמעשה זה השם של כל הריזורטים הוא שהפרח עצמו צומח על פני בוץ ומים עכורים. המהות פה היא שהריזורטים המוגזמים הללו צומחים על גבם של כל הדברים המחורבנים שיש בכל מדינה פר נושא שעולה בכל עונה. בעונה הראשונה בהוואי זה היה סביב שבטיות וקולוניאליזם, העונה השניה בסיציליה הייתה סביב מעמד הביניים, זנות וזוגיות העונה השלישית נגעה בנקודות הקיצון של רוחניות המשמעות אל מול גשמיות וחומריות.
תמיד נראה שברוב הסיפורים הרע מנצח ואנחנו רואים איך אנשים פשוט ממשיכים להגשים את הנרטיב ולהמשיך “לתחזק את הרפש” עליו הלוטוס הלבן צומח. השאלה צריכה להיות לא מי מת, אלא מי מפסיק לקחת חלק בתחזוק הזה.
לחובבי ז’אנר ה’פרסי האוסקר הם עסק מגוחך ולא משקפים שום-דבר’:
אין מספיק
בעולם.
(למתקשים - תנסו לחשוב מה זה אומר על איך חברי האקדמיה הנכבדים הצביעו עד עכשיו).
נ.ב. @titi_camara - יש מצב אתה גם חבר אקדמיה במקרה?
אני תן לי תקציר בן 2 דקות וכבר מוכן להצביע.
אחד המצביעים הודה בראיון השנה שהוא לא ראה בכלל את Dune 2 כי הוא ארוך מדי או משהו כזה. כל הטקס הזה הוא חתיכת ביזיון.