דימה לוקח בדיחות מילולית זה אחד מז׳אנרי ההודעות האהובים עליי.
(באהבה כמובן)
דימה לוקח בדיחות מילולית זה אחד מז׳אנרי ההודעות האהובים עליי.
(באהבה כמובן)
בסדר, מגיע לי.
אבל יש למישהו המלצה לספר מדע בדיוני משובח?
‘חולצות אדומות’ של ג’ון סקאלזי מעולה בעיניי.
פנטזיה ולא מד"ב, אבל קראת ספרים של ברנדון סנדרסון?
לגבי spin, גם אני מאוד אהבתי. ראיתי שיש לו ספרי המשך שלא תורגמו לעברית - קראת? איך הם?
לגבי סיילו - ראיתי את הסדרה ואהבתי את הרעיון. הסדרה הייתה עמוסה בקווי עלילה זניחים ולא מעניינים, בעיקר בעונה הראשונה. אחרי כן, קראתי את הספר והבנתי שכל השומן העודף הוא המצאה של הסדרה. הקטע עם מנגנון הfail safe הוא המצאה נחמדה, אבל זהו פחות או יותר.
גם פה קראתי רק את הראשון (כי רק הוא תורגם) - איך ההמשכים שלו?
הגעתי ללקרוא גם את היפריון, אחרי המלצה פה לפני כמה חודשים, “למרות שזה מד"ב…”, ואני מבין את הלמרות. בינתיים הסיפורים טובים אבל יש קטע מתיש לספרי מד"ב, אולי בעיקר לישנים כאלו, להפציץ את הקורא במונחים מומצאים ואובר פרטי מימוש של טכנולוגיות. זה רעש בעיניי. וקריאת תרגום בעברית לא מוסיפה לעסק
לא קראתי. אני לא אוהב פנטזיה. גם את שר הטבעות לא צלחתי.
דרקונים וקצת קסמים במשחקי הכס זה הגבול שלי מבחינת פנטזיות.
כמובן קראתי. לטעמי הרבה יותר חלשים ואין קשר ישיר לספר הראשון.
סיילו מצויין לאורך כל הטרילוגיה. השומן העודף עליו אתה מדבר כנראה לקחו מהספר השני. בספרים הכל מתחבר בסוף, וכל קווי העלילה שנראים לא קשורים, מתחברים .
למשל , בסוף הפרק האחרון של עונה השניה מראים לנו שיחה מוזרה במסעדה. איך זה קשור לסיילו בכלל? אז קשור, תאמין לי.
נחמד, אבל לא הייתי מכניס את הספר ב 10 הכי טובים במדע בדיוני.
אני קורא עכשיו factoring humanity של רוברט סוייר, פעם שניה אחרי הרבה שנים.
אוהב מאוד את הסופר הזה. הוא משלב מדע בדיוני לא מופרך עם דמויות אנושיות שאני יכול להתחבר אליהם. אין אצלו גיבורי סופר על, אין חלליות שמפוצצות כוכבים, רוב הספרים מתרחשים כאילו בעוד 10-20 שנה כשיש איזשהו פיתוח טכנולוגי חדש. אנשים כמונו נקלעים לסיטואציות שבן אדם נורמלי יכול להיקלע, ואיך הם מתמודדים עם זה. הדמויות מאוד אמינות ואני אוהב את זה.
בדיוק כמו הגיבורים של הספרים של אנדי וייר, רק לסוייר יש הרבה ספרים.
מעולם לא ראיתי את הסנדק 3. והרבה זמן עבר מאז ראיתי את 1 ו-2.
בסופש האחרון עשיתי מרתון הסנדק. באמת לא יאמן איך שני הסרטים הראשונים עומדים במבחן הזמן. העלילה, הטקסטים, הדמויות, המשחק. הכל ספוט און ובול בפוני.
ואז סוף סוף התחלתי את השלישי, ידעתי מראש שהוא לא אמור להיות ברמה, אבל וואו לזבל כזה לא ציפיתי. לא הצלחתי להחזיק יותר מ-45 דקות. אני רואה את אל פאצ׳ינו מנסה, אבל באמת לא ברור מה זה החרא הזה.
חבל מאוד.