שוב, אתה נצמד כאן לפרטים טכניים לא כ"כ מעניינים, אבל מתעלם מהתמונה הגדולה.
כן, גנץ קידם חקיקה בלי להתייעץ עם ביבי.
כן, גנץ הפר בזה את ההסכמים הקואליציוניים.
כן, הוא עשה את זה ראשון.
ולא, זה לא היה בסדר.
אבל לא על זה מפילים ממשלה. אתה יכול לקרוא לזה לעשות שרירים, אתה יכול לקרוא לזה כיפוף ידיים, אתה יכול לקרוא לזה משבר קואליציוני או מהלך מוטעה של גנץ. אבל בסופו של דבר מדובר בעוד משבר קואליציוני, כמו 1001 משברים בחייה של קואליציה, בוודאי אחת שברירית כמו זו. משבר שפותרים ועוברים הלאה. גנץ בשום פנים לא התכוון להפיל את הממשלה על הדבר הזה, וגם ביבי יודע את זה.
וזה גם לא העניין. העניין הוא שביבי פשוט עשה פה תרגיל ענק לגנץ, שחוק ‘טיפולי ההמרה’ הוא רק תירוץ שרירותי בתרגיל הזה, ופרט שולי בו.
ביבי משך את גנץ לפרק את השותפות שלו עם לפיד, בטענה של ‘עת חירום’ ובוא נוציא את המדינה ביחד מהבוץ על-אף חילוקי הדעות, כשבעצם בשום שלב לא הייתה לו כוונה לקיים את ההסכם ולתת לגנץ להיות ראש ממשלה, וכל זה על-מנת להחזיר את גנץ לבוחר שנה אחרי זה בלי שום הישג פוליטי ועם וואחד בגידה בבוחרים שלו, ושיהיה לו בהצלחה.
הדרך שבה הוא עשה את כל זה - לא להעביר תקציב - מביאה להפלת הממשלה בהגדרה. וזה בניגוד להפרות ההסכמים שגנץ ביצע, שלא מביאות להפלת הממשלה ע"פ חוק. וגם זו עובדה, לא דעה.
וזה רק עוד תרגיל מסריח בסדרת תרגילים מסריחים שביבי עשה לקולגות שלו לאורך השנים. יש לי אינספור דוגמאות כאלה. החל מלקחת כשותפה ראשונה וראשית את מפלגת השמאל של ציפי לבני ב-2013 על 7 המנדטים שלה, ולתת לה את משרד המשפטים הבכיר והמשמעותי, ולנסות להיפטר בכל דרך מבנט שהביא הישג מצויין של 12 מנדטים, ורק אחרי שבנט כבל את עצמו ללפיד (אותו לביבי דווקא לא הייתה בעיה להכניס לממשלה, וניסה לפרק בכל דרך את החיבור בינו לבין בנט) - ביבי מציע לו הצעה מעליבה של משרד הכלכלה השולי, ואם לא ייקח אותה יספר בציבור שבנט “מפקיר את הממשלה לשמאל”. ואחרי כל זה עוד מעיז להשחיר את בנט על ברית האחים אליה נאלץ להיכנס עם לפיד, רק כדי לעשות את הדבר המובן מאליו ולהיכנס לממשלת ה"ימין" של ביבי.
אז אחרי זה אל תספרו סיפורים על ‘ביבי הימני’ ועל ה’חרם’ שעושים על ביבי המסכן. הוא הרוויח ביושר את חוסר האמון המופגן לו הוא זוכה.
לגבי הרפש שהוטח בבנט השנה (מופנה גם למה שדובי כתב):
א. זה באמת היה בכמויות חריגות. אני לא רוצה להיכנס להשוואות של התמסכנות, ואני מודע לחלוטין כמובן לכמויות הרפש שביבי ספג לאורך השנים - הרבה מאוד ממנו לא ראוי ולא מוצדק בכלל (להזכירכם, אני ממחנה הימין בסופו של דבר). אבל מכתבי איומים על המשפחה ועל הילדים, קריאות ‘בוגד’ לילדים בבית הספר, קריאות נאצה בזמן טקס ביום הכי ממלכתי ו’מקודש’ בציבוריות הישראלית - כל אלה דברים שגם ביבי לא עבר. ואני בטוח שיש לא מעט משפחות שכולות שלא נמנות על אוהדיו של ביבי, בלשון המעטה.
ובניגוד לביבי - מטבע הדברים, לבנט גם לא היה את ה’גב’ של ה-30+ מנדטים שהצביעו לו, וילכו איתו באש ובמים. אני מאמין שבנט הרגיש פשוט לבד ברוב המוחלט של הזמן.
ב. ניחוש שלי - זה גם קשור מאוד לאשתו ולמשפחה. גילת זאת לא שרה, לטוב ולרע. גילת לא התחתנה עם ראש ממשלה, ומעבר לכל כאב הראש המשפחתי הרגיל שמתלווה לתפקיד, היא נאלצה לעבור באמת זוועות מיוחדות.
ג. מעבר לניתוחים הפסיכולוגיים בגרוש, מדובר גם בחישוב פוליטי מושכל. למה לו להיות רשום על התקדים המביך של ראש ממשלה הראשון שהמפלגה שלו נמחקת בבחירות שלאחר מכן? הוא ילך, ינוח ויירגע קצת, יעשה קצת לביתו, ויחזור כשדעת הקהל תירגע אף היא - אולי אפילו אחרי עוד 2-3 סבבי בחירות, בתור ה’מושיע’ שיוציא את העגלה התקועה בבוץ.
ד. נכון לעכשיו, הוא באמת לא פוליטיקאי (ולא ראש ממשלה) יותר, אז יכול להיות שאתה צודק בסופו של דבר שזה לא בשבילו.