כמו שאותי לא מפתיע שבנט הלך לממשלה עם לפיד, אחרי שאמר בפירוש (בין כל מיני דברים אחרים וסותרים) שלא יאפשר בחירות חמישיות, גם אם זה אומר לא ללכת עם ביבי. את רוב בוחריו, ושוב, מדובר במיליוני אנשים, זה הפתיע והכעיס מאד. הקלטות של ספי עובדיה לא מעניינות, ואני מרשה לעצמי להניח שמרבית מצביעי כחול לבן לא מודעים לקיומן בכלל. ״רק לא ביבי״ זו הסיבה האחת והיחידה שהצביעו למפלגה שהוא עומד בראשה כמעט כל מצביעיה (כל 20 ומשהו המנדטים שהתפיידו לאחר שנכנס לקואליציה). אתה לדעתי חוטא פה במה שאתה מאשים (לעתים בצדק) את מגונני בנט בו. זו באופן חד משמעי אחת ה-׳בגידות׳ המשמעותיות ביותר בקהל בוחרים בהיסטוריה של המדינה, והגדולה ביותר מבחינת מספרים ללא עוררין. אולי חוץ מההתנתקות, אבל זה מקרה שונה לגמרי.
נקודה שעלתה לי תוך כדי קריאה פה עכשיו: המקרים של בנט וגנץ באמת מאוד דומים במהותם - הפרה בוטה של הבטחת בחירות כדי “להציל את המדינה” - אבל אולי אחד ההבדלים המשמעותיים הוא הרווח האישי שהם גרפו? בסוף, בנט קיבל שנה של ראשות ממשלה, וגנץ קיבל סכין של ביבי בגב. זו אולי אחת הסיבות שהציבור קצת יותר סלחן כלפי גנץ, מתוך חמלה.
לגבי האובר דרמטיות של “גדול הנוכלים בפוליטיקה הישראלית” והטרלול הביביסטי של “חקירה פלילית על המבצר ברעננה” אני מניח שרובנו נסכים…
אורי, אני לא בטענות לגנץ על ההפרת בחירות בזמנו כי לא בחרתי בו והוא לא הפר הבטחה מולי, אני גם לא מתלונן על לפיד שנהנה מההפקר פה. דרך אגב, התנגדתי גם לממשלה ההיא…
אני רק מאשים את בנט וחבורת האפסים שהיתה מסביבו בבגידה.
אני מניח שבוחרי כחול לבן בזמנו יבחרו בזה ביותר גרוע… אני יודע שבנט פה רימה אותי ולכן בעיני זה מעשה הנוכלות הכי גדול בפוליטיקה הישראלית…
לגנץ סלחו לא בגלל חמלה של הציבור הישראלי או בולשיט אחר, אלא כי הוא חזר לעמדה של “רק לא ביבי” לבנט לא סלחו כי רוב הציבור שבחר בו לא אוחז בעמדת “רק לא ביבי”
שאתה אוחז בעמדת “רק לא ביבי” איך חיים לוינסון אמר אתמול?
כן סורי, פחות מאמין בהצגה של הביביסטים כמטומטמים ששכחו מהערכים שלהם כי חשוב להם רק נתניהו, או בהצגה של הרלב כמטומטמים ששכחו מהערכים שלהם כי חשוב להם רק לא נתניהו.
אמנם זה לא מדגם מייצג, אבל לפחות שלושה חברים שלי הצביעו גנץ כי חשבו שהוא הולך להמחק אחרי המהלך עם ביבי.
בדיעבד עם 8 מנדטים כל החברים התחרטו שהצביעו לו כי אם היו יודעים מראש שיעבור את אחוז החסימה אז הוא לא היה הבחירה שלהם.
אז כן, כנראה שכן הייתה פה ״חמלה״ או סוג אחר של מחשבה מוזרה שאני לא הצלחתי להבין.
אגב, שניים מהשלושה הם לא מחנה ״רק לא ביבי״. מהם דווקא למדתי את החשיבות של לאפשר לראש ממשלה שיש נגדו כתב אישום להמשיך לכהן ולהבחר (בקצרה, כי אחרת יווצר מצב שלפרקליטות יהיה כוח אבסולוטי בשאלה מי לא יכול לכהן כראש ממשלה וזה ממש לא דמוקרטי לאפשר לגוף לא נבחר כוח כזה גדול).
לייק 1
ואולי זה שהמדינה הייתה תקועה בסבב שלישי וגנץ עשה את הדבר הנכון למדינה? בתכלס יצא חצי חצי, העם קרוע, אז אפשר להסתכל לרגע על האינטרס הלאומי ולשבת ביחד. ביבי לא תקע סכין בגב של גנץ, אלא בציבור שלם. הנה, עכשיו סבב חמישי והמצב דומה.
סיכום ההבטחות הכלכליות של ביבי עד כה:
- חינוך חינם מגיל אפס לכולם
- הקפאת החזרי משכנתאות לשנה
- הקפאת מחירי הדלק לשנה
- הקפאת מחירי המים לשנה
- הקפאת הארנונה לשנה
- ביטול הרפורמה החקלאית
- תקצוב מלא לחינוך חרדי שלא מלמד ליבה
- מימון כל הטוב הזה מעודפי גביית מס (שלא קיימים) ומקרן העושר של הגז (שאסור לגעת בה, חקיקה שנתניהו העביר אגב)
כרגע זה נראה שהדר מוכתר מבינה יותר בכלכלה ממר כלכלה.
(קרדיט)
3 לייקים
אפרופו עניין גנץ, נזכרתי במשהו.
בסבב 2 כחול לבן נכנסה למו"מ עם הליכוד על הקמת ממשלה, ובזמן שנתניהו דרש גם להיות ראשון ברוטציה וגם להביא את כל הגוש, כחול לבן ביקשה מביבי והליכוד להתפשר על אחת הדרישות כדי להקים ממשלה. גם בסבב 3 אלה היו הדרישות של כחול לבן, עד שגנץ החליט לפרק את המפלגה שלו כדי להתבזות בממשלה של ביבי והחרדים.
אז למה אני מעלה את זה? כי אוריה נזכר לספר שאף אחד לא מדבר עם ביבי בהפסקה, ובאמת שכמעט התקשרתי כבר לסיירת החרם. אבל אז נזכרתי…
נזכרתי שבסבב 1 ביבי לא הסכים לחוק הגיוס שליברמן דרש, ובמקום להקים ממשלה הצביע בעד פיזור הכנסת.
נזכרתי שבסבב 2 הוא לא היה מוכן להתפשר בשום צורה כדי להקים ממשלת אחדות.
נזכרתי שבסבב 3 הוא לא העביר תקציב והפיל את הממשלה שהצד השני הקריב המון כדי שהיא תקום.
נזכרתי שבסבב 4 הוא התחנן לסמוטריץ’ להקים ממשלה עם רעם ואז התחיל בקמפיין רעל נגד הממשלה עם רעם.
נזכרתי שכבר שנים שלמעלה מחצי עם לא רוצה את ביבי, ואוריה בא מספר כמה יותר מחצי עם לא בסדר והוא זה שצריך להתפשר כדי שיפטר המשבר הפוליטי.
אבל בסדר, אולי גוש ביבי ישיג 61 ונבין שהוא צדק כשהחזיק מדינה שלמה כבת ערובה במשך 3 שנים.
לייק 1
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, “שוקלים את העניין” יותר שקרי מכל ההבטחות של ביבי.
אני בעד, זה יגמר בדיוק באותה צורה כמו שנגמר העימות מול מרדכי.
אני לא עומד בקצב, אשתדל לענות למהות הטיעונים ותעירו לי אם פספסתי משהו חשוב.
לא יודע אם על זה לא מפילים ממשלה אבל גם לאחר שגנץ יזם את החקיקה ללא תיאום עם נתניהו עדיין ניסו משני הצדדים להמשיך לעבוד ביחד כך שאתה תוקף איש קש.
בכל מה שקשור ל"הצעות מעליבות" זה בעיקר דיון שמעליב את האינטיליגנציה, כל הדרמה התחילה מכך שהיו 4 שרים בכירים בעיני עצמם (בנט, שקד, סמוטריץ’ ופרץ) שהשיגו 5 מנדטים כשמדובר בממשלה פריטטית.
אם אתה לא רוצה להיכנס להשוואות אז למה אתה נכנס?
הילדים של בנט לומדים בכפר הירוק יחד עם הילדים של גנץ ושל שקד, סביבה הומוגנית ואליטיסטית שבה דווקא הימנים הם הoutsiders. בערוץ 2 ביום בחירות יונתן גפן אמר בפריים טיים על נתניהו: ''בנימין נתניהו הוא האח הלא נכון שנשאר בחיים ". האיומים על נתניהו הם ממזמן עניין שבשיגרה. יש כאן בפורום אנשים שנעלבים מהודעות, על יאיר נתניהו עשו חרצוף בגיל 5 (!).
חלק מלהיות פוליטיקאי בכיר זה להיות חשוף למתקפות גועליות מאותו הסוג. מי שחושב אחרת אין לי דיון איתו.
לא זכרתי דגש על היבט כלכלי וכן זוכר שלא קיימתי את ההבטחה. אני לא רואה שיפור עצום, ספק אם מישהו כאן כתב על מכסי מגן יותר ממני ועם זאת בעיני זה בעיקר more of the same - מגמה שהיתה ממשיכה גם כך ואולי קיבלה דחיפה מסוימת ודי שולית.
אז הנה רשימה צנועה יותר ממה שתכננתי:
1. הפסקת החיפושים אחר הגז הטבעי ומסירתם לחיזבאללה:
כשללפיד ולאלהרר נפל האסימון שמדובר בנכס אסטרטגי משמעותי שאי אפשר להחליף בשבשבות רוח זו היתה שמחה מהולה בעצב מכיוון שהיה ברור שהם ישר ינסה לתת אותו לאויבים שלנו, אבל ניחא - זה עדיף. במידה והם לא היו יורדים מהעץ זה היה נזק יותר גרוע. הגז הטבעי זה העתיד הכלכלי של המדינה, עם כל הכבוד לאננסים במחיר זול ולרפורמה במכון התקנים (וספק אם יש כאן מישהו שכתב על מכסי מגן כמוני). ה"הסכם" עם החיזבאללה מכניס את הצרפתים, את האמריקאים ואת האיראנים לאיזורים שבחלקם לא היו בכלל במחלוקת - כולל מים טריטוריאליים. מעבר לעניין הכלכלי יש כאן עזות מצח שמרוקנת את הדמוקרטיה מתוכן - האמירה של לפיד על אופוזיציה “לא אחראית” משקפת היטב את תפיסת עולמו ולצערי גם את תפיסת העולם של רבים ממצביעיו.
2. מסמוס הועדה לבחירת שופטים:
לאחר שהימין מימין לימין, הימין הערכי והימין שילחם בבגץ כמו שנלחמים בחמאס הגיע לרגע האמת כגודל הציפייה גודל האכזבה: שקד וסער במשך שנים בנו קריירה בדיוק על הנושא הזה וברגע האמת מיסמסו את ההזדמנות.
אלכס גולד כתב על כך רבות והוא מעולם לא היה ביביסט גדול. הנה טעימה:
https://twitter.com/realadamgold/status/1462494439163707393
נכון להיום הנושא המשפטי הוא הנושא החשוב ביותר בעיני, הם אלו שהופכים את החוק לבדיחה ואת רצון העם להמלצה. אותם אנשים שהיו צריכים לאתגר את נתניהו מימין הפכו ל"מגני מערכת המשפט". הזדמנות כזאת אין בכל שנה והיא התפספסה באשמת סער ושקד.
3. תחושה של שתי מדינות נפרדות:
זה במידה מסוימת סובייקטיבי, אבל ברמה האישית זה הנושא שהכי כואב לי אישית.
ההיעדרות של בנט מירושלים (הילדים בכפר ירוק, זה רחוק) והשהות בפועל של לפיד ברמת אביב (גם ככה כל הממשלה והכתבים כבר שם) היא סמלית ובעיני היא מהווה אולי את הבעיה החמורה ביותר בטווח הארוך למדינה - התחושה שאין מכנה משותף ושזו כבר לא מדינה אחת.
לי אישית הכי כאב שלושה מקרים:
-
בראל חדריה ז"ל שפשוט הוצב בתור בשר תותחים ונפל בשם הוראות פתיחה באש הזויות. מה ששבר אותי היה השיח היפה שלו לאחר המפגש עם הקהילה החרדית במהלך המכינה הקדם צבאית.
-
פרשת הסוהרות שבמילים פחות יפות הפכו לזונות של מחבלים, הפרשה נחשפה בערוץ 20 (14 היום) ואם זה היה תלוי בלפיד הערוץ הזה היה חדל מלהתקיים. הממשלה הנוכחית לא אשמה בפרשה עצמה, אבל היא הפילה את הנסיון להקים ועדת חקירה בנושא. מי שהפיל אגב היה גנץ הממלכתי, עמר בר-לב וסגלוביץ’ והנושא פשוט ירד מסדר היום.
-
סטנדרט כפול של גנץ: בתל אביב מכניסים חיילים, בלוד לא
במהלך שומר חומות נתניהו רצה להכניס חיילים ללוד ולשאר הערים המעורבות וגנץ התנגד היות וזה לא תפקידם, דיעה שאולי אני לא שותף לה אבל אני יכול להבין אותה. לאחר הפיגוע ההוא בתל אביב גנץ בלי שום בעיה הכניס חיילים בלי שום בעיה.
מקווה שזה מספק.
לכל העקיצות לעברי אני לא יכול לענות אלא אם מישהו כאן מתכוון לשלם לי כסף על הכתיבה, אני לא צעיר מספיק בשביל לשמור על קוהרנטיות בחינם.
לילה טוב
6 לייקים
אוריה אני לא רוצה (ולא יודע) להיכנס לכל השאר, אבל להגיד שבפן הכלכלי:
זה עצימת עיניים רצינית ביותר. זה שבאופן רחב מדינת ישראל כבר עשרות עשורים עוברת טרנספורמציה (בצעדי צב לצערינו) ממדינת קומוניסטית למדינה סוציאל-קפיטליסטית (מונח קצת יותר מתאים מסוציאל-דמוקרטיה) זה נכון, אבל להתייחס למה שקרה בשנה האחרונה כצעד קטן באותה המגמה זה לא רציני.
האמת, שייתכן שזה באמת ייגמר בזה כי כמו שזה נראה מי יודע כמה מהצעדים שנעשו לא יושלמו ואולי אף יוחזרו לאחור על מזבח הדמוקרטיה, אבל אילו הצעדים יושלמו כמתוכנן או בהנחה והממשלה הייתה מקבלת את העוד קצת זמן לסיים אותם בעצמה, מדובר היה באחד מאבני הדרך המרכזיים ביותר בטרנספורמציה המדוברת, וכזו שיתייחסו אליה כצומת מרכזית כמו 2003 או 1985.
ואת זה הובילו ליברמן, פורר וקארה, לא ביבי והליכוד שהיא אחת מ-2 המפלגות המרכזיות שניסו לשים מקל בגלגלים של כל המהלך הזה, ולצערי המתמודדת הראשית לעצור את הגלגל ואולי אפילו לגלגל אותו לאחור. וזה לא רק “אננסים במחיר זול” אלא שינוי כיוון של הספינה כולה. העובדה שבציבור הרחב כיום כבר יש הבנה שמכון התקנים הוא נזק עצום (עד כדי כך שביבי מוצא לנכון פוליטית לטעון שיעביר את הרפורמה שבגדול כבר עברה כשהיה באופיזיציה), שהחקלאים הם לא קודש הקודשים ושניתן לדרוש מהמורים מצוינות ולגרום להם להבין ששביתה פוגעת במוניטין שלהם. זה שינוי שיח מהותי במדינה הקומוניסטית עדיין בעיקרה הזו, וביבי לא שייך לצד הנכון במאבק הזה.
וזה בלי שום קשר לזה שבמאבק על האיום הכי גדול על המדינה כמדינה מערבית ועשירה בטווח הארוך (ולא ביבי, זה לא איראן) ביבי באופן הכי מובהק שיש תפס את הצד הרע של ההיסטוריה. וזו אגב בעיניי הסיבה מספר אחת שאני לא יכול להצביע למפלגה מהצד שלו, וכנראה גם הסיבה שאולי בסוף למרות הכל אצביע ליברמן ולא קארה.
4 לייקים
דוד רק הערה,
זה לא נחלת ביבי והליכוד לתת מקלות בגלגלים בכל מיני חוקים כדי להפיל ממשלה - גם אם אלו חוקים שביבי והליכוד תומכים בהם עקרונית. זה די בלבול מוח לבקש מהאופוזיציה תמיכה בנושאים ממלכתיים או אוניברסליים או וואטאבר, תפקיד האופוזיציה היא להקריס את הממשלה ולטעון לכתר ואם הממשלה לא מצליחה להעביר בעצמה חוקים והיא נדרשת לאופזיציה אז הקואליציה מחורבנת ושתתפרק לאלף עזאזל.
כדי להשוות ראשי ממשלה וממשלות בכלל, תשווה מה עשו שהם כן היו בשלטון, זה המדד היחיד. לא מה עשו כשהם באופזיציה…
לא מסכים בכלל. תפקיד האופוזציה הוא כזה תחת הנחה (סבירה בדר"כ) שהאופוזיציה היא אופוזיציה ערכית לממשלה ומאמינה בתפיסת עולם אחרת. בעולם מקביל לצורך הדוגמא הקואליציה ימנית (נניח), האופוזיציה שמאלנית, והקואליציה מנסה להעביר חוקים ומהלכים שנוגדים את תפיסת העולם של האופוזיציה. או אז האופוזיציה מתפקידה להתנגד ולהפיל את הממשלה (ובצדק).
בעולם שלנו (של כן ביבי-לא ביבי) זה פשוט לא המצב, ואין הלימה בין החלוקה לקואליציה/אופוזיציה ותפיסות עולם בשום צורה. זה מוביל למצב האבסורד שלכמעט כל מהלך יש תומכים ומתנגדים בתוך הקואליצה וגם בתוך האופוזיציה. ולראות אופוזיציה שמפילה מהלכים שהולמים את תפיסת עולמה רק לשם הפלת הממשלה ותפיסת הכסא במקומה זה לחלוטין לא תפקיד האופוזיציה.
אין בעיה. מה ביבי עשה כשהיה בשלטון? בתחום המדיני אותו הדבר כמו הממשלה האחרונה. בתחום הכלכלי עשה נזק בל ישוער. בתחום ה"פנימי" (לא יודע איך לקרוא לכל הסיפור מול החרדים) הוא הוביל ויוביל אותנו לאבדון. ואני יודע שאתה חרדי ומצטער אם אתה נעלב, לא אישי. אני מכיר המון חרדים אישית ומאוד אוהב את העולם הזה והיהדות בכלל (גדלתי בבני ברק).
5 לייקים
עוד באותו עניין, זה הכל חוזר לחטא הקדמון של השיח “כן ביבי-לא ביבי”. יש אפשרות לבנות קואליציה עם תפיסת עולם פחות או יותר דומה שתוכל לתפקד נהדר. בעצם, אולי יותר נכון הייתה אפשרות, המצב הנוכחי קצת הסתבך עם האיחוד של סער וגנץ (שקרה אך ורק על בסיס הכן ביבי לא ביבי) והנסיקה של בן גביר שהתאחד עם סמוטריץ’.
אבל אם אני הולך טיפה אחורה לסבבים הקודמים, המפלגות של לפיד, ליברמן, סער, בנט, סמוטריץ’ ואפילו הליכוד (שבחציו ליברלי בחציו סוציאליסטי) יכלו די בקלות לעשות עבודה יפה. הן כולן ציוניות, יחסית ליברליות, והפערים בתחום המדיני אפסיים עד לא קיימים. בעולם שכזה אכן אופוזיציה של עסקנים (גנץ, חרדים), ערבים ושמאל כלכלי (עבודה ומרץ) הן אופיזציה אמיתית וערכית שהיה הגיון שתתנגד לבערך כל דבר שהקואליציה תעשה. חבל מאוד שזה לא קרה ולא מתאפשר בכלל בשיחה ביבי-לא-ביבי הנוכחי.
החלוקה שהצעתי למעלה היא החלוקה האמיתית בישראל של ימין (קואליציה) ושמאל (אופיזציה) וזה שהתשקורת בכלל מתייחסת לחרדים כשייכים לימין או לגנץ כאיש מרכז זה האבסורד.
3 לייקים
ובכן, בעולם שהכל נסוב סביב כן ביבי / לא ביבי (עולב של מדינה, פשוט עולב) אז אם זה הערך העליון תקין מאוד להפיל ממשלת לא ביבי מצד האפוזיציה שהיא כן ביבי. זה הערך העליון הרי…
ופה הבעיה, ששלושת רבעי מדינה נכנסה ללופ של כן ביבי לא ביבי וזה מחליא אותי. האינטרסים צריכים להיות הרבה יותר ערכיים וחשובים מהשטות של אדם כזה או אחר חזק ככל שיהיה. אין היום כמעט דיונים עניינים בין אנשים רק מכות של כן ביבי לא ביבי מבישות.
לגבי מה ביבי כן עשה או לא עשה בשלטון - אני נמנע מלבחון. אני פשוט לא מעורה בפוליטיקה (מאוד שונא את התחום ביחס לתחומי עניין אחרים בחיי) ברמה שאפתח דיון כזה. כל מה שאמרתי זה שזה בעיניי הפרמטר הנכון לבדוק תפקוד ממשלות ומפלגות, לא ביחס לשריטות ולבעיטות שהם עשו לקואליציה כשהם התייבשו באופוזיציה.
וכמו שכתבת בהודעה השניה, יכול להיות מכנה משותף רחב ביותר בכל כך הרבה תחומים שמשתנת מדינת ישראל מלאה בקקי של כן ביבי לא ביבי ומפסידה כל כך הרבה כסף וכל כך הרבה יעילות והישגיות.
ואת זה אני כותב כחרדי שאתה כל כך שונא 
3 לייקים
דן, אני לא חושב שתפקיד האופוזיציה הוא להפיל את הממשלה. זה נשמע לי מאוד מעוות.
תפקיד האופוזיציה הוא לייצג את הבוחרים שלה ע"י ייצוג בוועדות הכנסת וחקיקה פרלמנטרית שהאופוזיציה יכולה לקדם בנושאים שמוסכמים גם על הממשלה או חלקים ממנה. יש הרבה מה לעשות גם מחוץ לממשלה כמו שראינו בחקיקה הפרטית לאורך שנות קיומה של המדינה.
אני כן מצפה שבנושאים שבמחלוקת תהיה הצבעה נגד הממשלה. למשל אם יש תקציב שרעם מקבלים בו 50 מיליארד דמי השתתפות בממשלה אז הגיוני להצביע נגד ולנסות להפיל את הממשלה.
בנושאים שאין בהם משמעת קואליציונית של הסכמים מוקדמים שצריך לשמור עליהם, אני מצפה ממפלגות להצביע בהתאם למה שנכון לציבור הבוחרים שלהן.
בשנים האחרונות הכנסת התדרדרה לגועל וסחלה שאני לא זוכר כדוגמתם. אני רוצה להאמין שהאופוזיציה האחרונה התעלתה בכמות הציניות, ההרס העצמי והזלזול בבוחרים שלה, אבל כמוך גם אני לא יושב ועושה ספירת מלאי לפוליטיקאים המחורבנים שלנו.
3 לייקים
@dkaro אילו צעדים לשיטתך היו המשמעותיים ביותר בשנה האחרונה? אשמח אם תוכל להפריד בין אלו שהושלמו לבין אלו שאתה מקווה שיושלמו.
הדיעה שלי לגבי חרדים השתנתה מאוד לאחרונה מכיוון שלהבנתי ישנן שתי מגמות:
- החרדים הופכים לציונים יותר כתוצאה ממגורים באיזורי חשיפה להתנכלויות מצד ערבים על רקע אנטישמי וכתוצאה מהתערבבות (יחסית) עם האוכלוסיה באיו"ש. אולי אני צריך לבסס את התחושה הזאת אם היא שנויה במחלוקת אבל אני די משוכנע שזה אכן המצב.
- האוכלוסייה החילונית הופכת לציונית פחות כחלק ממגמה עולמית של היחלשות התפיסה הלאומית והתחזקות התפיסה הפרוגרסיבית-גלובאליסטית אשר מפרידה בין יושבי הערים המרכזיות לבין תושבי הפריפריה. זה קיים בהולנד עם מרד החקלאים שמוחים על הרגולציה בנוגע לדשן, צרפת עם האפודים הצהובים, ארה"ב עם תעשיית הפחם ועוד.
אני כבר לא בטוח אם החזון של “מדינה מערבית עשירה” יכול להחזיק לאורך זמן בחברה חילונית. כל החרדים שאני מכיר מגיעים מהפורום הזה וזה המגזר שאני הכי פחות חשוף אליו, אבל היום הסנטימנט שלי השתנה לחיוב ואני רואה בהם כאחים שלי. אני מרגיש שאיתם יש לי עתיד בעוד שאנשים מהרקע שלי יעזבו בקלות למדינה אחרת בהינתן מצב כלכלי יותר טוב.
בקונטקסט הפוליטי אני לא מאמין ביכולת של לפיד ודומיו לעשות שינויי עומק בחברה החרדית, הרטוריקה שלו כלפיהם היא אלימה ובדומה למצביעיו הוא נתפס כמנותק מכיוון שהוא גדל כל חייו בסביבה הומוגנית שבזה לדת ולמסורת. זה נכון במידה משעשעת גם לגבי האוכלוסייה הערבית בה נתניהו זוכה ליותר קולות מאשר כל יריביו מהמפלגות היהודיות.
השאלה הנצחית שלי לטענות מאותו הסוג (אם רק ביבי יפרוש):
האם נזכה לשיתוף פעולה עם הליכוד במידה ואמיר אוחנה יוביל את המפלגה? דודי אמסלם? שלמה קרעי? גלית דיסטל-אטבריאן? טלי גוטליב? משה סעדה?
במקרים כאלו היו נסיונות לנהל משא ומתן כפי שעשה שמחה רוטמן עם איילת שקד על רקע חוק יסוד ההגירה. אני לא אוהב האשמות על “פוליטיקה קטנה” מכיוון שהן הופכות כל דיון לעקר, יש שאלה של טקטיקה אל מול אסטרטגיה וזה הרקע לחילוקי הדעות (וזה גם מה שהופך פוליטיקאי לפוליטיקאי טוב או רע).
כפי שכתבתי, במצבים אחרים האופוזיציה יכולה במקרה הטוב להטריל, כמו הצעת חוק לאיסור סחר בשנהב שהיתה אמורה להביך את שרן השכל (טבעונית) כשקיים חוק אשר אוסר לייבא שנהב לארץ ואין כאן פילים בסביבה.
לפי הסקרים אין עדות לכך שמצביעי מפלגות האופוזיציה חשים שמזלזלים בהם: הליכוד והחרדים שומרים על כוחם וסמוטריץ’ כנראה יכפיל את כוחו לכל הפחות.
2 לייקים
אתה כנראה מעורב ומכיר יותר ממני, אז אשמח אם תענה לשאלה -
האם היה מצב בעבר שבו מפלגה ציונית (כלומר כל מה שימינה ממרץ - לא כולל) הצביעה נגד חוק חוק יהודה ושומרון?
אתה בוודאי יודע על מה אני מדבר, ואני באמת רוצה לדעת אם כבר היו תקדימים בהם מפלגות יהודיות ציוניות הצביעו נגד הממשלה על החוק הזה.
בעיני זה נתפס כבגידה בציבור הבוחרים ואפילו בגידה ערכית בישראל.
ברור לי שתגיד שהכל כשר בדרך להפלת הממשלה ושלא הייתה פה בגידה ואני אקבל את הטיעון הזה כי אני מקבל הרבה מאוד טיעונים גם אם שונים מהאופן בו אני חושב.
זה בדיוק העניין, ומה שמראה שכל הסיפור הזה של ‘גנץ הפר ראשון את ההסכמים ולכן הפלנו את הממשלה’ הוא קשקוש מקושקש. ברגע שהתקרב מועד הרוטציה, וביבי הבין שהפלת התקציב זאת הדרך היחידה שלו למנוע מזה מלקרות - הוא התחיל עם בניית הנראטיב של ‘גנץ הפר את ההסכמים ראשון’.
אתה מערבב פה לגמרי. מההיכרות שלי איתך אני אתן לך את הקרדיט שזה בגלל הניסיון לענות ב-1 בלילה ל-4 טוענים שונים בו-זמנית.
אני דיברתי על הצעות מעליבות לבנט ב-2013, שהשיג 12 מנדטים (ולא 5). אתה ענית לי על מה שקרה באחד מסבבי הבחירות של 2019-21.
לא יודע על כפר ירוק (קצת מוזר לי שהילדים הדתיים של בנט לומדים באותו בית ספר עם הילדים החילוניים של שקד וגנץ), אבל משפחת בנט גרה ברעננה - סוג של מעוז של הציונות הדתית. הולכים לבית הכנסת, לתנועות נוער וכו’ - יש מספיק הזדמנויות להטיל בהם רפש.
אני לא מבין למה אתה מקבל בשיוויון נפש התנהגות כזאת. גם עם נתניהו אני לא השלמתי עם ההתנהגות הזאת, והרפש שהוטל תדיר במשפחה שלו היה גועלי בעיניי. בחוגים הרלוונטיים (כלומר בימין, ולא בתקשורת כמובן), גם דובר רבות על התקדימיות שבהתנהלות הזאת אל מול נתניהו ומשפחתו.
בכל זאת, ‘לחובתם’ ייאמר שהם כן מתערבים אקטיבית בניהול המדינה (מבלי שאף-אחד בחר בהם), בניגוד למשפחת בנט כמובן (או בניגוד לאבנר לדוגמה, שבהתאמה פחות ‘חוטף’). כמובן שגם זה לא מצדיק את מה שעשו ועושים להם.
וזה ממש לא ‘כל’ פוליטיקאי בכיר. ללפיד עכשיו לדוגמה, עם כל הלעג שהוא מקבל מחלקים נרחבים בציבור, לא יורדים לחיים באותה צורה.
לדעתי חבל מאוד להשלים עם ההתנהלות הזאת ולומר ש’מי שלא יכול להתמודד עם זה לא ראוי להיות פוליטיקאי’. זה יוצר מצב שבו רק אנשים כמו נתניהו (אטום רגשית), שרה ויאיר (אין צורך להרחיב…) יכולים להיות פוליטיקאים ומשפחתם. חבל מאוד.
לגבי יתר ההודעה שלך (שלא כוונה כלפיי):
אני לא חסיד גדול של הממשלה הנוכחית, אבל מרגיז אותי כשמצביעי גוש ביבי מייפים/מכערים את המציאות לפי צורכם.
מעבר להודעות המצויינות של דוד, שענו על החלק הכלכלי, אנסה ‘לענות’ בקצרה על חלקים אחרים.
בחירת השופטים - אני מסכים לחלוטין שזה מהכשלונות הימניים המרכזיים של הממשלה הזאת. אבל זה כשלון שרשום מלא-מלא על סער, ולכן אני גם לא אצביע לו אף-פעם (הוא מצידו עשה לי חיים מאוד קלים, והתאחד עם גנץ). סער, שבחלוקה הפריטטית של הממשלה התעקש לקחת על עצמו את המשימה הימנית במשרד המשפטים (בדומה לליברמן באוצר, רק שהוא עשה זאת בהצלחה יתרה), בחר במודע שילוב ‘שיוויוני’ של 2 שמרנים-לייט ו-2 אקטיביסטים (ואף התגאה בכך!), תוך התעלמות מוחלטת מכך שיתר ההרכב הקיים במשך שנים הוא שמאל מובהק.
נותר לי רק לאחל לו שבדיוק כמו נתניהו שעשה זאת לפניו - זה יתנקם בו בהמשך, והוא יזכה לפגוש את הצד המכוער של מערכת המשפט משולחת הרסן.
לגבי ‘2 המדינות’ - ביבי הוא מנהיג מוביל של המהלך הזה, משני כיוונים מרכזיים.
אחד - התייחסות שונה בתכלית למתקפות על המרכז ועל הפריפריה. דווקא הממשלה הנוכחית עשתה שינוי סוף-סוף במגמה הזאת, ולראייה - השנה הכי שקטה בדרום מזה הרבה מאוד שנים.
שתיים - הקיטוב הזה בעם מאוד משרת את נתניהו אלקטורלית, אז הוא מעודד אותו באינספור דרכים. שיח על ‘אנחנו’ ו’הם’, אימוץ מלא של הטרמינולוגיה המסוכנת (גם אם נכונה במידה מסויימת) של אבישי בן-חיים על ‘ישראל הראשונה והשניה’, ועוד ועוד.
גם עכשיו לקראת הבחירות הקרובות, הקו הרשמי והמוביל של הקמפיין של הליכוד הוא ש’הפריפריה תצא להצביע בהמוניה, מתוך הנחה מובלעת ברורה שפריפריה==ליכודניקים/‘ימנים’/מזרחים.
והחלוקה הזאת, בעידודו ובניצוחו של ביבי (וגם של התקשורת כמובן, במודע ושלא במודע), היא זו שהביאה למצב הנוכחי שתואר כאן בהמשך, שהאידיאולגיה המובילה (והיחידה) היא כן/לא ביבי, ושבשבילה שווה להפיל את הקואליציה בכל מחיר - ככה שגם סמוטריץ’ (!) מוכן להצביע בעד איחוד משפחות פלסטיניות.
לייק 1
אני לא מצליח לדלות את הנסיבות אבל היו ח"כים מהימין שהצביעו נגד הארכת תקנות יו"ש בעבר.
תודה על הקרדיט, אכן התבלבלתי. בכנות אני לא זוכר את אותן הצעות מעליבות ב2013, אם בא לך אשמח אם תקשר - ניסיתי לחפש בעצמי אבל לא הצלחתי.
הם מאז ומתמיד היו דתיים לייט שגרים באיזורים חילוניים ונעצור כאן על מנת לשמור על פרטיותם ולכבד את המשפחה. תן לי בבקשה קרדיט גם בנושא הזה.
אתמול קולגה שלי שאוהב אותי מאוד אמר לי שמבחינתו נתניהו הוא אויב, לפני כשבוע חבר ילדות אמר לי שהוא ירצח את נתניהו לפני שהוא יעלה לשלטון. זה באמת על קצה המזלג. אני לא מקבל את הדברים האלו בשיוויון נפש, הם כואבים לי - הנה אני כותב כאן.
עם זאת כגודל המעמד גודל החשיפה וכך גם הביקורת. זה נכון לגבי כל פוליטיקאי בדמוקרטיה כלשהי ומדובר בחלק מדרישות התפקיד. פוליטיקאים צריכים להיות אנשים מסוג מסוים, זה נכון לכל נקודה בהיסטוריה של האנושות.
מה גרם לשנה השקטה בדרום?
זו בעיה מהותית מהסוג של “רופא צריך חולים” - נתניהו כמו כל פוליטיקאי מעלה סוגיה שהיא כואבת לציבור מצביעיו. אפשר לטעון גם כלפי לפיד שבלי נתניהו לא היתה לא עבודה וכו’ - זה נראה לי קצת מוזר מכיוון שהcounterfactual לא well defined.
עניין ישראל/צרפת/הולנד הראשונה והשניה מהווה תופעה גלובאלית, זה לא ספין אלא עניין במהותה של חברה מערבית בעידן הנוכחי ואם אתה לא מחבב את אבישי בן חיים אז אפשר גם להתייחס לנדב איל שכתב על כך רבות. זו לא בעיה טריוויאלית בעיני אגב.
בכל נושאי הקיטוב החוק האלמותי של “המריח הוא המסריח” בעיני תופס גם בסיטואציה הנוכחית. נתניהו ממלכתי הרבה יותר מיריביו הפוליטיים, אני גם חושב שמצביעי נתניהו הרבה יותר פלורליסטיים באופיים מהמצביעים של יריביו הפוליטיים, פשוט תדמיתם הושחרה לאורך שנים היות ואין להם נציגות בערוצי התקשורת.
2 לייקים