זה לא כזה מעניין עכשיו, וזאת הייתה דוגמה אחת מיני רבות של היחס והתרגילים שקיבלו הקולגות של ביבי ממנו לאורך השנים. אם תרצה תוכל לקרוא עליה לדוגמה פה.
אישית זאת דוגמה שקרובה לליבי, בתור מי שהיה אז מצביע בפעם ראשונה, שלא הבין למה ביבי מתעכב כ"כ לסגור עם ראש לשכתו לשעבר ועם מי שהכי קרוב לו אידיאולוגית, אבל ממהר לסגור עם לבני מהשמאל. בדיעבד למדתי שביבי לא באמת אוהב את הימין האידיאולוגי, שיותר נוח לו עם מרכז-שמאל (כל עוד הוא ראש הממשלה כמובן) והחרדים, ושבכל זאת יש אמת בצהוב של התקשורת על שרה.
אבל כאמור - ביבי דאג לזה שלא חסרות דוגמאות כאלה ברוך השם.
שוב - רעננה לא באמת חילונית כולה, וגם אם ברמת החינוך הם בבתי ספר חילוניים (חריג מאוד, גם לייטים הולכים לבתי ספר דתיים), יש מספיק מסגרות בחיים הדתיים לפגוש בהן דתיים.
אבל זה באמת לא מאוד מעניין.
סבבה, אז אני אשמח אם לא תקבל אותם בשיוויון נפש וב’ככה זה’, גם כשזה מופנה נגד מישהו מהצד הפוליטי ‘השני’.
מובן לי לחלוטין שצריך להיות עם עור של פיל כדי להיות פוליטיקאי, אבל גם יש גבול. מה שבנט (וביבי) עברו חוצה את הגבול הזה, ולא צריך לתת לו לעבור לסדר היום.
ובשיא הרצינות - הייתי מדווח על חבר הילדות שלך, או לפחות מדבר איתו על זה. להגיד שהוא ירצח מועמד לראשות הממשלה (או בכלל שירצח מישהו), זה שיח מסוכן ביותר.
מענה התקפי משמעותי על כל בלון/עפיפון/התגרות, שבעבר ביבי היה מבליג עליה בקלילות.
בוודאי שפילוג וקיטוב הם לא ‘המצאה’ של הפוליטיקאים, אלא מציאות קיימת. השאלה מה עושים איתה - האם מבליטים ומקצינים אותה, לשימושים פוליטיים ואחרים, או שמעמעמים אותה ומנסים אפילו לטפל בה, רחמנא ליצלן. ביבי חד-משמעית נמצא בקבוצה הראשונה.
אני מעדיף כל יום את אבישי בן-חיים על-פני נדב אייל, שלא תטעה. וכמו שגם כתבתי בהודעה הקודמת - הוא גם לא טועה בעיניי. זאת גם הציפייה ממנו כ(סוג של) אקדמאי. אבל שוב, השאלה מה עושים עם זה. הציפייה שלי מהפוליטיקאים הבכירים לנסות לטפל בזה, לא להשתמש בכך בציניות.
שנים שמלינים על המגזריות והסקטוראליות של המפלגות החרדיות (או ההסתדרות והחלקאים, אם תרצה), ולעזאזל המדינה. והנה אתה מודה שראש המפלגה הגדולה ביותר דואג ומבליט במוצהר את הסקטור שלו על חשבון האחרים, ואין לך שום בעיה עם זה.
לגבי ‘נתניהו הממלכתי’ - הרשה לי לגחך.
