הפסטיבל שנהיה מזה אומנם נהיה קצת מוגזם לדעתי, ואני מכיר כמה חברי קהילה שלא שלא מתחברים למוחצנות המוגזמת של המצעד, אבל אתה באמת לא מבין מה ההבדל בין זה לבין “פסטיבל אוהבי הפיצות”?
אם יש סטטוס קוו שקיים בין הפלג החרדי דתי בנושאים מסויימים, אני חושב שצריך להיות סוג של סטטוס קוו כלשהו עבור הקהילה הגאה שהיא עובדת כמו כולם, משלמת מיסים כמו כולם וכ’ו, על אחת כמה וכמה במדינה בה יש אנשים שמאמינים בקונספטים כמו טיפולי המרה, תפיסה של המצב הזה כ"מחלה" וכ’ו.
שלא תטעו, אני לא קורא להעדפה מתקנת בעבודות, שינוי PRO NOUNS וכ’ו, אבל כן לאפשר לאנשים מקהילה הגאה לחיות פה בידיעה שהם מוכרים על ידי המדינה.
אתה בטוח שזה נעשה בממשלה האחרונה?
נדמה לי שזה נעשה עוד בתקופת ממשלות ביבי.
על כל פנים, טרלול מוחלט ולא על זה אני מדבר כשאני אומר שקשה לי אם המדינה תהיה יותר יהודית מסורתית ממה שהיא הייתה בשנים האחרונות.
שים לב, אני בכלל לא מדבר על הממשלה האחרונה כנקודת התייחסות, היא הייתה קצרה מדי בשביל שינוי אמיתי. אבל היום כשביבי הוא הסמן השמאלי-חילוני של הממשלה, וכל השאר הם יותר קיצוניים בדת ובלאומנות, אני חושש לשינויים בסטטוס-קוו.
קח דוגמא תחב״צ בשבת. יכול להיות מצב שלא רק שנלך אחורה מהרעיון לתת את ההחלטה בידי הרשויות, אלא שיאסרו על תחב״צ בשבת בחיפה - דבר שהיה מאז קום המדינה נדמה לי. יותר מזה, עוד בתקופת ביבי ״קווי לילה״ החלו לפעול בסופי שבוע בתחומי הערים רמת-גן, גבעתיים ות״א. בטוח שלא נלך שם אחורה? בטוח שלא יקומו שרים דתיים שיבקשו לאסור תחב״צ בשבת בכל המדינה? מה עם חוק המרכולים? לא יחזור לשולחן לינגוס שוב בתחת של החילונים? האם בממשלה הקרובה יהיה מספיק ייצוג חילוני בשביל להגיד ״צדיק באמונתו יחיה״ או שהאמונה שלנו החילונים לא נחשבת כי עבור הדתיים אנחנו ממילא לעולם לא נהיה צדיקים?
מה לגבי נושאים כמו גיור, כשרות, נישואין וכל שאר הדברים בהם אנחנו מוחזקים בני-ערובה בידי הרבנות? בטוח שימשיך להיות נעים לחיות פה?
בשנים הקרובות הילד שלי יגיע לחינוך הממלכתי. להגיד לך שאהבתי להיות תלמיד בבי״ס כשאני הייתי ילד? חרא! הייתי הרבה יותר אינטיליגנט מרוב המורים שלי, ואת אלו שהראו יותר אינטיליגנציה ממה שהייתה לי אני הערצתי, גם אם הם דפקו אותי או ביקשו ממני דברים שלא רציתי / התעצלתי לעשות. אני לא חושב שמערכת החינוך של היום טובה יותר או טובה פחות מכפי שהייתה לפני 30-40 שנה. עם זאת, אני הייתי מעדיף שילמדו את הבן שלי ציונות אמיתית ולא ציונות דתית. לא רוצה סממנים לאומניים קשים ולא רוצה שילמדו אותו לשנוא או לא לכבד את האחרים.
אבל עזוב. יכול להיות שאני מגזים בחששות שלי ובאמת בן-גביר לא ישנה את נוהלי פתיחה באש וישיג חסינות לשוטרים מצד אחד, ויכול להיות ששוטרים לא משתמשים בכוח שניתן להם בשביל להעצים את האגו מהצד האחר תוך כדי פגיעה באוכלוסיה חפה מפשע. אולי זה הכל סתם קונספירציות של אשכנזים ואתיופים.
מה זה מוכרים על ידי המדינה? מותר להם לירות באנשים? לא לשלם מיסים? ברור שלא, הם אנשים כאחד האדם. מה מעניין אותי ולמה שאשפוט אותו על מה שהוא עושה במיטה עם חבר/חברה/בובה/וואטאבר שמשמח אותו? למה אמור להיות קשר?
אני יושב שיש החצנה רצינית למסכנות של האנשים האלו. לבקש מהציבור להכיל גברים שמתלבשים כנקבות - אי אפשר. אפשר לחנך לסובלנות אבל אם זה לא בא לי טוב בעין אני לא מחויב לנהל איתו שיחה ולהיות חבר שלו, אבל בחיים לא אקח לו את זכויותיו כאחד האדם כן?
ברגע שחבורת הפרוגרס כופה עלינו להשתמש במינוחים שלהם - זו חציית קו אדום בעיניי. כי במדינה מתוקנת הולכים לפי הרוב, אף פעם לא יצאו כולם מרוצים.
לא, אתה לא מחוייב.
אבל שאלה אחרת, מותר לך לדפוק לו מכות כי הוא לא בא לך טוב בעין?
מותר לשוטר להתעלם מזה שדפקת לו מכות כי גם לשוטר הוא לא בא טוב בעין?
מה לגבי שירותים אחרים שהוא מבקש? מותר לא לתת לו כי הוא לא בא לנו טוב בעין?
ואם אנחנו סתם יודעים שהוא הומו ובכלל לא מתלבש אחר? אז גם מותר לנו שיבוא לנו לא טוב בעין?
ולמה בכלל שלא יבוא לנו טוב בעין זה שמישהו הומו? אתה בטוח שלילד שלא סיים את תהליך החינוך שלו לחברה אכפת מי הומו ומי לא?
חביבי, אתה ואני חונכנו לחשוש מהומוסקסואליות. א
נחנו רק משלים את עצמנו שאנחנו נאורים כי בסוף היום כל מגע שלנו עם הומוסקסואלים נרשם לנו בזיכרון בצורה אחרת ממגעים עם סטרייטים, בלי קשר לאיך אנחנו מתנהגים כלפיהם. אתה ואני זוכרים מגעים שהיו לנו עם הומואים תחת הכותרת ״החבר ההומו שהיה / יש לי״, ״ההומו ההוא שהתחיל איתי / עם חבר שלי״ וכן הלאה. אנחנו נמשיך לתת את הציון ״הומו״ גם כשאין לזה רלוונטיות למגעים ויחסי הגומלין עם אותו אדם.
ביום שהומו לא ייתפס לנו כמישהו ״מיוחד״, לא נצטרך מצעדי גאווה (אני שונא את המצעדים האלה, אגב. ממש מגעיל אותי ומיותר בעיני). בינתיים, לאוכלוסיה הזו יש על מה להלחם והלוואי שהמלחמה הזו תגיע כבר לקיצה כי עליי היא נמאסה מזמן. אבל אני גבר לבן וסטרייט. החיים שלי טובים בהרבה משל נשים לא לבנות לסביות, לא?
על מה אתה מדבר? אתה אומר שקורים דברים כאלו שנותנים מכות להומואים? בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה… אולי אני לא מכיר.
וכן, מותר לי שמישהו לא יבוא לי בעין. או בגלל שהוא הומו, או בגלל שהוא לובש שטריימל או בגלל שהוא מזכיר לי את גצה שהרס למסי מונדיאל. מותר לי, עד כדי כך פשוט.
מקווה מאד שהדיבורים הרציניים מאד על דרעי באולפן זה ספין + תכסיסי מו״מ ולא משהו שיכול להתממש. ההוכחה הסופית ביותר שהכלכלה הישראלית מעניינת את האשך השמאלי של ביבי, על אף שהוא יודע בדיוק כמה מזיקים הצעדים שדרעי יקדם. עוד נתגעגע ללפיד וכחלון, ואני אמשיך לתהות איך לעזאזל משחקי מחנאות ו/או מדיניות בטחונית שונה בצורה זניחה יכולים להצדיק את השיט הזה, אולי הצעד הכי גרוע שאפשר לנקוט בסוגיה האסטרטגית הכי חשובה לעתיד המדינה (שאשכרה יש מה לעשות כדי לשפר/להחמיר אותה).
ה-״ליברלית״ ב-״תנועה לאומית ליברלית״ הפך מזמן לשקול ל-״דמוקרטית״ ב-״הרפובליקה הדמוקרטית של צפון קוריאה״. מהצד השני, לפיד, ליברמן וגנץ מפקירים את האינטרס של הבוחרים שלהם בכך שהם מאפשרים דבר כזה במקום לנסות ולהיכנס לקואליציה (מהעבודה אין לי ציפיות). הלוואי והבוחרים עצמם היו מבינים את זה.
@Uriah - מעניין אותי (מאד) לשמוע את דעתך על הצעד הזה בראי ״הליברלים בליכוד״. בעיני זה גוף שצריך להיסגר ביום שצעד כזה מתממש (ראיתי את המכתב ה-״זועם״ שלהם לביבי וזה לא עושה עליי רושם).
מה שדי מדהים בכל הסיפור הזה של דרעי לאוצר, זה שהדבר הכי גרוע בזה שהוא ייכנס למשרד האוצר, זה אפילו לא זה שהוא אשכרה הואשם בשוחד. ממש הגדרה המילונית של ‘לתת לחתול לשמור על השמנת’. וזה מתאר במשפט אחד, את כמות הנזק הפוטנציאלי של דרעי במשרד האוצר.
אבל למען האמת, העניין הזה די הוכרע ברגע פרסום תוצאות הבחירות. הייתה לי תקווה (ועדיין יש לי תקווה קטנה כזאת) שביבי לכל הפחות ישמור על התיק החשוב הזה אצלו בליכוד ולא יפקיר אותו לחרדים, גם אם לא יאזור אומץ וימסור אותו לסמוטריץ’ הלוחמני (שגם זכאי לו, לאור תוצאות הבחירות). אבל נראה שפעם נוספת ביבי מוכיח שטובת המדינה נמצאת עמוק בסוף שיקוליו (ואני אפילו לא מדבר על המשפט).
אגב, מי שיוצאים מטומטמים פעם נוספת - זאת הציונות הדתית (המגזר, לא המפלגה). עד שסוף-סוף היה להם מנהיג פוליטי שניסה ואף הצליח חלקית לצאת מהצל של ביבי, הם מהר מאוד הענישו אותו על זה בתואנות פסאודו-ענייניות ובפועל ביביסטיות לחלוטין, רק כדי שבבחירות אחרי זה ביבי פעם נוספת לא יספור אותם וינגב איתם את הרצפה.
למי שיש ספק מה הולך לקרות, אז ככה - דרעי יקבל את האוצר, הביטחון יישאר אצל הליכוד, ו"יציעו" לסמוטריץ’ איזה משרד חינוך בינוני כזה, ויגידו לו: “מה, באמת אתה תפיל ממשלת “ימין” כדי לדאוג לעצמך לג’ובים?!”. השאלה היחידה היא האם סמוטריץ’ ימצמץ ראשון. הניסיון עם מפלגות המגזר אומר שכן.
לגבי כניסה של לפיד וגנץ לממשלה - מעבר למשחקי האגו, ומעבר לזה שלא בטוח אפילו שזה נכון דמוקרטית (משני כיוונים - זה גם בבירור לא רצון המצביעים של הצד שניצח בבחירות, וגם משאיר אופוזיציה חרוכה לגמרי) - זה פשוט לא יקרה, ולמרות שמצביעי גוש רל"ב דווקא כן רוצים בזה.
נתניהו לא מטומטם. בניגוד לבנט ושקד, הוא מבין את חשיבות הבייס, ויודע שזה ישרוף אותו סופית בגוש שהציל אותו פעם אחר פעם. אז למרות שהוא גם לא מת על הרכב הקואליציה המתגבשת, הוא מבין שזאת הברירה היחידה שלו, ומה שנותר לו זה לנסות למזער נזקים.
אבל מה שמדהים בעיניי, זה שמבחינת ביבי - דרעי במשרד האוצר, זה נזק פחות גדול מאשר סמוטריץ’ בביטחון/באוצר. ונשאלת אם כן השאלה - ‘נזק’ למי? למדינת ישראל, או לבנימין נתניהו? ושכל אחד יענה לעצמו.
לליברלים בליכוד אין מספיק כח למנף בליכוד (ולא מחוצה לו) בהכרעות כאלו. ניסו לתמוך אצלנו בגדעון סער, ראינו לאן זה הלך…
אני ליברל בליכוד ואני תומך בכל ליבי במאמצים של ראשי הקבוצה שמשקיעים אין סוף זמן ומאמץ מרצונם הטוב, יכולת התמרון שלהם קטנה מכפי שנדמה לכם. שרן השכל ואביר קארה לא משכו אחריהם חמישה מנדטים ליברלים מכיוון שזה פשוט לא נמצא בראש סדר העדיפויות של המצביע הישראלי, המצביע הליכודי ואפילו לא אצלי.
כרגע מה שחשוב זה הנושא המשפטי ואין לי צל של מושג איך לחזות את תפקודה של הממשלה הבאה, אני רק יודע שמבחינתי זה הנושא הכי יקר לליבי כרגע.
מבחינה כלכלית נראה לי שדרעי הרבה יותר פרגמטי מכפי שנהוג לחשוב, אבל אני לא באמת יודע. נחכה ונראה.
אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך - מבחינתי ההשפעה שלהם בליכוד היא 0 ואין שום הצדקה לקיומו של הגוף הזה. יותר סביר לארגן תא ליברלי במרצ/העבודה ואני באמת לא בטוח שאני מגזים.
בטווח הארוך, הדרך לקדם ליברליזם היא אחת - הסברה ליברלית.
ההתבטאות של זה אחכ בפוליטיקה, בין אם כמפלגה ליברלית ובין אם כתאים ליברלים במפלגות השונות - היא פועל יוצא של הפופולרית הציבורית של זה.
תזכרו, 1+1 = 4, אם כל ליברל יהפוך עוד אדם אחד לליברל (שחייב בתורו גם להעביר את התורה הלאה), נזכה ל-4 שנים של שמרנות תקציבית.
מעבר להסברה המבורכת יש גם מגמות בין-דוריות טבעיות ששווה לחשוב עליהם: הסוציאליזם כרעיון כבר לא נמצא בחזית עבור השמאל, לא בעולם ובוודאי לא בישראל.
מצד אחד הליברליזם הכלכלי הרבה יותר מיינסטרים היום מכיוון שגם בשמאל הנטייה היא גלובאליסטית, מצד שני הדיון עצמו התרחק מהשיח הציבורי לטובת נושאים אחרים.
בשורה התחתונה הליברלים בליכוד, הליברלים ביש-עתיד והליברלים בבל"ד (המפלגה הוקמה כקונטרה לקומוניסטים אחרי שבשארה התבאס בדוקטורט שלו על מזרח-גרמניה) היו ונשארו בשולי הדיון אם כי מסיבות אחרות.
זו נקודה שמתפספסת כאן ובתיבות התהודה האינטרנטיות האחרות שמטפחות ציפיות לא סבירות.
לא הבנתי למה אתה אומר שהיא מתפספסת… שלושת רבעי מהדיון מבכה בדיוק את הנקודה הזו.
המנטליות השלטת בפוליטיקה הישראלית על כל גוניה היתה ונותרה סמכותנית בעיקרה. במישור הכלכלי בפרט וברוב תחומי החיים. זה נכון למצביעי ליכוד, עבודה, כחל״ב וכו׳, ואולי זה עדיף על סוציאליזם במישור הרעיוני, אבל ברמת המדיניות שום דבר פה לא זז. כולל דברים שהולכים ונהיים קשים יותר להזזה.
אני חושב שוב שזה קשור למה שכתבתי ממש אחרי הבחירות, שזה נובע אולי מהנטייה של אנשים להחליט עבור אחרים מה טוב ומה נכון, וגם מילדותיות של אנשים שמרגישים צורך שמישהו יגיד להם מה נכון, אבל בעיקר מזה אנשים לא באמת מאמינים שמישהו אי פעם ישחרר אותם לגמרי - בכלל התחומים כמו שכתבת, אבל בפרט בפן הכלכלי. ולכן, מה שנותר לכולם זה לנסות ולדאוג לקבל נתח כמה שיותר גדול מהשלל הציבורי (כי אחרת בכל מקרה מישהו אחר ייקח אותו, ולמטרות פחות טובות (לשיטתם)).
אגב, זאת תופעה די נפוצה גם ברוב המערב - מדינות אירופה וכו’. בשום מקום כמעט אני לא רואה דיבור אמיתי על הפחתת מיסים משמעותית והחזרה מלאה או כמעט מלאה של ה"תקציבים" הציבוריים לידיים של הציבור עצמו. ולמרות שמדובר במדינות אינדיווידואליסטיות בהרבה מישראל. וזה לא רק מסיבות סוציאליות “אלטרואיסטיות” של דאגה לרווחה.
המקום היחידי שיש בו שיח קפיטליסטי אמיתי ו"מלא" - זה בארה"ב, וזה בגלל ההיסטוריה הייחודית שלהם, והמסורת ש(לפחות חלק מ)האמריקאים גדלו עליה, של אומה שחיה בעבר ללא מיסים מדינתיים בכלל.
זה לא לגמרי מדוייק. בהיבטים של סחר חופשי, יש לא מעט צעדי מדיניות שבכל מדינה מפותחת הם קונצנזוס די מוחלט (בטח בקרב כלכלנים), אבל בישראל נחשבות לעמדות ״פורום קהלת״.
יכול להיות שהעולם מתקדם לכיוון של קנדה, שם יש 0 פטריוטיות וכולם רוצים להיות מזוהים בעיקר לפי המוצא האתני שלהם.
אני לא חושב שזה קרב שהוכרע. עיניין הזהות והמהות מכיל הרבה מרכיבים, וזה עובר בין היתר לבמה הפוליטית. זה בולט מאוד באירופה כמו שזה בולט בארה"ב. האם יש מקום ללאומנות שמכילה בתוכה המון EXCEPTIONALISM, אל מול השאיפה לחזור לתתי קבוצות אתניות. קשה להגיד איפה זה עומד ומה מוגדר נכון יותר, או איזה קונספט ישרוד את מבחן הזמן. ההגיון אומר שהמדינות ישרדו יותר מהמקורות האתנים שמעורבים גם ככה, אבל גם עיניין המקורות האתנים ותתי הקבוצות המתפתחות הולכות לקבל משקל או הגדרה מחודשת עם השנים.
ארה"ב פתחה בחקירה על דעת עצמה על המקרה של העיתונאית. ארה"ב מעולם לא הייתה יותר עוינת כלפינו כמו השנתיים האחרונות. זה פשוט השיא של ההתחזקות של הפרו פלסטינים במפלגה הדמוקרטית.
יותר ויותר מרגיש לי שהיחסים בין המדינות בשנים הבאות יתקררו עד שלא יהיו בכלל.
ישראל חייבת להסתכל על ההתחזקות של הקבוצה הזאת בתוך המחנה הדמוקרטי בתור נזק אסטרטגי ולהתחיל לפעול. אם זה במציאת בעלות ברית חדשה וטם זה בפעולות בתוך המפלגה שם בשביל לסכל את ההתחזקות הזאת שרק תעמיק ותגדל. מה שהכי עצוב לי שגדולי התומכים והתורמים של אותם קבוצה זה יהודים שאי אפשר להגדיר אחרת חוץ מאנטישמים (אני באמת לא מצליח להבין מה הם רוצים?, שלא תהיה מדינת ישראל?, שנחזור לגלות?, אני באמת לא מבין…).
אם נחזור לנושא, דבר ראשון שהמדינה צריכה לעשות זה להודיע שהיא לא משתפת פעולה עם החקירה ושהיא לא תסכים שחיילים יישפטו על ידי אף אחד פרט למדינת ישראל. כמו שגנץ כבר הספיק להבהיר, אני מצפה גם מלפיד (שהוא עדיין מכהן כראש ממשלה) ובעצם מכל מי שרואה את עצמו כציוני.
