(בלת"ק)
פסקת ההתגברות - האם זה חורבן הדמוקרטיה?
אני לא מאוד בעד ואני לא מאוד נגד הרפורמה המשפטית של לוין.
אני כן מאוד נגד הקריאות ההזויות של השמאל + תקשורת + שופטים (!) על חורבן הדמוקרטיה.
למיטב הבנתי המעטה בתחום, לא מדובר על החלטות הזויות או כאלה שפוגעות בזכויות אדם.
אם אתייחס רגע לרפורמה עצמה - אני מניח שעיקר הדיון הוא על פסקת ההתגברות.
השמאל אומר שהכנסת (שזה תכלס הממשלה) מקבלת כוח על חשבון בית המשפט, ושזה לא תקין בהיבט של איזון בין 3 הרשויות.
אני אומר - לא נכון, זה כוח שלא צריך להיות לבית המשפט, לתפיסתי (וכוח שבית המשפט לקח לעצמו על דעת עצמו בניגוד לחוק, מה שמכונה “המהפכה החוקתית של אהרון ברק”).
ואפרט:
לתפיסתי, תפקיד הכנסת לחוקק, תפקיד הממשלה לבצע על פי החקיקה, ותפקיד בית המשפט לשפוט על פי החקיקה.
כלומר, עיקר תפקידו של בית המשפט הוא לאכוף את החוקים של הכנסת, לא להתערב בחקיקה בכנסת.
אני כן מסכים שאם קרה והכנסת חוקקה חוק לא ראוי מוסרית, חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו - דבר שלא סביר שיקרה, דרך אגב - אז אפשר היה לחשוב על מנגנון בטיחות כלשהו של המדינה למנוע זאת.
ולכן ההצעה של לוין - שאם בגץ פוסל חוק פה אחד (כלומר כל 15 השופטים מתנגדים לו), אז הכנסת לא יכולה להתגבר עליו - נראית לי פתרון יפה.
אומרים המשפטנים, שבפסיקה נדיר שיש הסכמה פה אחד, ולכן בפועל הדרישה הזו מסרסת את היכולת של בגץ לפסול חוקים.
אני אומר - מצוין! זה לא באג, זה פיצ’ר. בגץ לא אמור לפסול חוקים. רק במקרי הקיצון של הקיצון של הקיצון, שלא מדובר בפרשנות, אלא ברור לכל בר דעת שמדובר בחוק פסול מוסרית - רק במקרים האלה אני רוצה שבגץ יפסול את החוק. והתרגום של “ברור לכל בר דעת” הוא בדיוק הסכמה פה אחד.
לגבי תרחישי סוף הדמוקרטיה סטייל “ביטול בחירות” או “אסור לג’ינג’ים להצביע”:
א. ייפסל פה אחד.
ב. אם הגענו למצב שהכנסת בעד זה, מי מבטיח שלא נגיע גם למצב שבגץ בעד זה?
ג. אם הגענו למצב שהכנסת בעד זה, אז יש לנו בעיות הרבה יותר עמוקות כחברה וכמדינה, מאשר פסקת ההתגברות.
אם יש לך במדינה רוב בציבור שתומך בחקיקה פשיסטית על אמת, אז אתה גמור כמדינה, נקודה.
זה לא יקרה בישראל, ואם זה יקרה - אז הלך עלינו, ולא בגלל פסקת ההתגברות.
לסיום, צפייה מומלצת: