ברור לי, הוא סתם צורח דיקטטורה בלי קשר לעובדות. המערכת רקובה, אז דווקא שמפרקים אותה ויבנו מחדש מערכת בלמים טובה יותר, שנהוגה בשאר מדינות דמוקרטיות, בלי קשר לנתניהו או ללפיד, מפחידים אותם עם פחד על סוף דיקטטורה.
ככה נראת דיקטטורה. ככה נראה מונופול של השלטון.
אבל שימשיכו לבכות ולנסות להפחיד תל אביבים אהבלים. בנוגע למרד שהם מנסים לעורר, הם או טיפשים או תמימים אם הם חושבים שאנחנו באמת מאמינים להם שהם אומרים שזה לא יהיה אלים. זאת בושה לפוליטיקה הישראלית.
כשתסיימו עם אנשי הקש שלכם, מוזמנים לתייג אותי.
אתה יכול לענות לו על השאלה. איזה מדינה יש לשופטים סמכויות כמו במדינה פה. אתה יודע מה מצחיק? אתה כותב טורקיה תבדוק שם מי מינה את השופטים שם. יש לי הרגשה שצפויה לך הפתעה שם. ובקשר להונגריה או פולין? לא יודע לא גר בפולין או בהונגריה אבל העובדה שבהונגריה אורבן נבחר כבר פעם שניה ברציפות מראה לי שהוא לא כל נורא כמו שהתקשורת פה מספרת עליו. כאילו יש מצב שרוב אזרחי הונגריה די מרוצים מהבחור.
אז שכתבתי, יש לי ביקורת רבה על מערכת המשפט ואני רוצה לראות לא מעט רפורמות. מה אני לא רוצה - את כל הכוח אצל הפוליטיקאים המושחתים שדואגים רק לעצמם פעם אחר פעם.
לפי הרפורמה של לוין, תהיה אפשרות ריאלית לחברי הממשלה לבטל את הבחירות במדינת ישראל, ואתה עיוור מכעס על בתי המשפט בחרת להתעלם מזה בכל פעם שהעליתי את זה פה.
אם אתם מתנהלים כמו הסוסיוס הזקנים של ברצלונה וביבי מתנהל כמו ברתומיאו - אל תתפלא אם המדינה שלנו תסיים באותו מקום שברצלונה סיימה בו.
אין שום אפשרות אמיתית לבטל את הבחירות. אתה אחרי זה נעלב שאני כותב שאתה כותב מתוך דפי מסרים.
ותן לי לחדש עבורך , דמקורטיות נפלו בעולם גם שהיו בתי משפט שם. אם רוב הציבור לא היה מעוניין בדמוקרטיה לא תהיה דמוקרטיה. מלחמת האזרחים האחרונה בעולם פרצה כי בארה"ב בית המשפט שם בין היתר רצה לשמור על העבדות. סתם אנקדוטה קטנה.
גם לוין לא רוצה את כל הכח לעצמו, הוא אפילו מאפשר עדיין לשופטים לבטל חוקים(רוב מיוחס) וזה טעות דרך אגב.
אין לי בעיה שתפחיד את עצמך ותחיה בפאניקה ארבע שנים, זה זכותך הדמוקרטית. אבל אל תיקח אחרים איתך.
אנחנו כבר מתנהלים כמו ברצלונה של ברתומאו. להזכירך ברתומאו הוא שמרן והוא שמר על הסוסיוס הזקנים (אליטה של ברצלונה) אותו דבר בג"ץ אצלנו…
כמדומני, גם לפני המחטף של המהפכה החוקתית של ברק בזמן ממשלת מעבר, הימין ולא השמאל לא ביטלו את הבחירות.
אני מאוד מתרגש שאנשים אומרים לי “אני רוצה שינוי ואני גם לא אוהב את השיטה אבל בוא נמתין” בנתיים הנשיאה חיות יושבת בתוך הרכב שדן באיחוד משפחות של הפלשתינים aka זכות השיבה aka השמדה של מדינה יהודית במזרח התיכון. אבל בוא נחכה עוד כמה שנים, למתי? ומה כבר יכול לקרות? שאל את תושבי מדינת דרום תל אביב ואת אימא שלי מה כבר יכול לקרות…
נ.ב אתה עדיין לא ענית לשביט על השאלה…
דרך אגב אתם רוצים לבקר את הממשלה איפה שיש לכם קייס גם?
אני ישים פה תמונה
https://twitter.com/tachbura/status/1613061604488232965
רגב, בין היתר היא, תיתן לכם הרבה חומר להתלונן עליו, שיכול גם להביא לכם ישמור השם, עוד מנדטים בבחירות הבאות. אבל אתם תתמקדו בדיוק בתחום שיש בו רוב מוחלט בימין שצריך לעשות בו רפרומה.
בניגוד למצב כיום (בתמונה למעלה) או למצב אותו מציע לוין (משרת אמון של השר) - אין שום סיבה שלא להכניס את השר לועדה הממנה במקום המשנה ליועמש / הנציג של איגוד המשפטנים.
מצד אחד לתת לשר אפשרות וטו (באמצעות הקול שלו ושל המנכל) שלא ינחיתו עליו יועץ משפטי שהוא לא רוצה, ומצד שני לא לתת להם לעשות מה שהם רוצים, כי רוב הפוליטיקאים חבורה של מושחתים שמשיגים ג’ובים לחברים שלהם.
בנוסף, חייבת להיות אפשרות כלשהי להחליף את היועץ המשפטי אם הוא מפריע לעבודת השר. כדי לוודא שזה לא נעשה בצורה אוטומטית רק כדי להחליף, אז אפשר להציב חסמים על ההחלפה - הראשון הוא שהחלפה כזאת תעשה רק אחת לקנדציה, והשני הוא שהחלפת יועץ משפטי תתרחש לכל הפחות לאחר כמה חודשים מכניסת השר החדש לתפקיד.
אם לוין באמת היה רוצה לתקן ולשפר - הוא היה מוצא רוב גדול בציבור. אבל זה לא מעניין אותו. הוא פוליטיקאי. ככזה מה שמעניין אותו זה כוח, כבוד וכסף. אפשר היה לחשוב שהאידיוטים שסגרו אותם בבתים מבלי אפשרות לצאת מהם, יבינו שכוח לפוליטיקאים זה רע. אנשים אינטליגנטים פה טוענים בדיון שהפוליטיקאים לא ישתמשו בכוח הזה לרעה. אה טוב.
אני יתן דוגמה נגדית. משרד התרבות ממן סרטים שבין היתר מציגים אותנו בתור מדינת אפרטייד. אני מאתגר אותכם למצוא סרט שמציג את ישראל באור חיובי ומקבל מימון.
שהשר רוצה לעשות את הדבר הנכון ולהפסיק את השגעון הזה, מגיע היועץ ואומר לו “זה לא חוקי”.
למה? כי אז בג"ץ יכנס ואז יכניס את עקרון הסבירות שלו ויסנדל את השר.
אנחנו המדינה היחידה שמשום מה נדרשת לממן סרטי תעמולה של החמאס בתקציב של משלם המיסים הישראלי.
זה קרה שרגב היתה שרה.
יועץ צריך לייצג את השר ואת עמדת הממשלה. אם זה לא חוקי שבית משפט יתערב. (רק אם זה לא חוקי ולא בקטע שבית משפט מחליט שזה לא “סביר”)
ישנה עוד נקודה שאתם מפספסים
זה לא רק מהי הרפורמה, אלא ההקשר והנפשות הפועלות. לדוגמה: פיצול תפקיד היועמ"ש כך שיהיה בישראל תובע כללי - הגיוני על פניו ולפי יודעי דבר בתחום. לעשות זאת ואז לבחור בובה כדי שיורה על בחינה מחדש של תיק נתניהו ואז זיכויו המוחלט כמובן - פולין והונגריה.
https://twitter.com/IL_police/status/1612475662102659072
זה נראה למישהו כיוון בריא הדבר הזה?
הבעיה בכל התאוריה שלך שגם שהרפורמה תתקבל והחוק יעבור וכל השינוים יכנסו לתוקף, המשפט של ביבי אמור להסתיים. הרכב השופטים הנוכחי לא ישתנה, בכל מקרה, האויר מכתבי האישום די מתרוקן. עדי התביעה שהופכים להיות עדים עוינים רק מתגברים. המשפט שלו רק מחייב בעיני חקיקה של “חוק צרפתי” במדינת ישראל.
בכל מקרה, אתמול צפיתי פעם שלישית בסדרה “צל של אמת” זוהי הסידרה שגרמה לי באופן אישי לקחת את red pill בכל מה שקשור לכל מערכת המשפט המושחתת של מדינת ישראל, מהמשטרה דרך הפרקליטות עד בתי המשפט (והתקשורת). אין לנו פה לא צדק ולא שופטים. לפרק הכל ולהרכיב מחדש.
תקראו את המהדורה של ישראל היום אתמול, הם כבר עכשיו מכינים את התירוצים לכישלון שלהם, כי הם יודעים שזדורוב יצא זכאי מחמת הספק (במקרה הטוב מבחינתם, אני חושב שצריך לנקות אותו מכל אשמה)
בעולם צודק יותר, אחרי הזיכוי שלו צריכה היתה לקום ועדת חקירה וכל מי שהיה מעורב בהפללה שלו היה צריך להיות במעמד של “חשוד” ולהיחקר תחת אזהרה.
בשעה טובה ומוצלחת סיימתי את הספר של ביבי, על (כמעט) 600 עמודיו.
ממליץ עליו בחום לכל חובב מדינאות שאינו שונא שנאה מעוורת את האיש.
הספר מעניין מאוד. הוא נותן לנו הצצה אמיתית לתפיסת עולמו של נתניהו, כשהוא מציג משנה מדינית סדורה ועקבית יחסית. הוא גם מספר את סיפור חייו, ומתייחס קצת לפוליטיקה ולכלכלה, אבל בעיניי מדובר בראש ובראשונה בספר שעניינו מדינאות ודיפלומטיה.
אפשר לאהוב את נתניהו ואפשר לשנוא אותו, אבל בעיניי אין חולק (או לא צריך להיות חולק) על כך שמדובר באדם מבריק בצורה יוצאת דופן, שהקדיש ומקדיש את חייו לביטחון ישראל.
באשר לסגנון הכתיבה, האם נתניהו כתב בעצמו את הספר? אין לי מושג. מה שאני כן יכול להגיד - אני מאמין שהאדם שכותב את נאומיו של נתניהו והאדם שכתב את הספר, אחד הם. האם זה נתניהו עצמו? קטונתי. אבל סגנון הכתיבה מזכיר ללא ספק את סגנונו הרטורי של נתניהו, וקשה לי לחשוב על דרך טובה יותר להגיד שהספר קריא מאוד.
יש בספר גם חסרונות. חסרונותיו של נתניהו. מדובר בנרקיסיסט חולה שליטה. המציאות בספר מוצגת מנקודת מבטו של נתניהו, ללא שמץ של ניסיון לאובייקטיביות. בפרט היחס לתקשורת וליריבים פוליטיים הוא כזה שמציג אותם כשהזויים שרודפים אותו ללא סיבה מתקבלת על הדעת. לשמחתי, ההתייחסות אליהם אינה תופסת נפח משמעותי מהטקסט.
באשר לבחירה לפרסם אוטוביוגרפיה ולא ביוגרפיה - אני חושב שמדובר בבחירה ראויה. זכותו של אדם להציג את סיפורו במילותיו שלו. או לפרסם לעצמו “כתב הגנה”, אם אתם מעדיפים. באשר לבחירה לעשות זאת טרם הפרישה מהחיים הציבוריים - אז אני אקח פה הימור ואגיד - לדעתי, כאשר נתניהו התחיל לכתוב את הספר, הוא האמין שהקריירה הפוליטית שלו גמורה. על פי אינדיקציות רבות (שאינן מתוארות בספר, כמובן), היינו קרובים מאוד לחתימה שלו על עסקת טיעון, שהייתה חותמת את הקריירה (המפוארת) שלו.
פרשנות אפשרית אחרת - סיכוי טוב שהבנאדם יהיה ראש ממשלה עד יומו האחרון בחיים. לא תהיה לו הזדמנות נוספת להקדיש זמן רב כל כך לכתיבה.
זהו, זה הסיכום שלי. תחת ההסתייגויות הנכונות - אחלה של ספר.
מגיגול קצר ראיתי שיש עוד שתי ביוגרפיות (בן כספית, מזל מועלם), ככה שכנראה שבהחלט יש מקום גם לאוטוביוגרפיה.
האמת שהתלבטתי הרבה האם לקרוא (עברתי עליו בראשי פרקים, אני מניח שמתישהו אקרא את כולו).
מחד, אני נופל בדיוק בקטגוריה שתיארת יפה (מתעניין בתחום, מתרשם מנתניהו האדם והדמות - המון ביקורת עליו מצד אחד, אבל לא מתעב אותו ממש מצד שני).
מאידך, אני לא מקבל את הניתוח שלך לגבי ההקשר בו הספר נכתב ויצא לאור, ולדעתי הוא מבוסס על wishful thinking יותר מהכול (בכל זאת, אף-אחד לא רוצה לחשוב שהוא קרא הרגע 600 עמודים של תעמולה פוליטית…). אני לא חושב שביבי חשב שהוא גמור פוליטית בשום שלב, ובפרט כשהוא כתב את הספר, ובוודאי שמועד הוצאת הספר לא היה מקרי. זה יהיה זלזול בנתניהו (וביועציו) לחשוב כך, וההיפך המוחלט מכל מה שראינו ממנו לאורך הקריירה הארוכה שלו.
לכן, כמו בכל צעד ושעל בקריירה הציבורית של ביבי - כל דבר שנאמר ונכתב בספר, צריך להיקרא תוך שימת לב מדוקדקת לשלל המשמעויות והאופנים בהם הדברים משמשים אותו: בפוליטיקה המקומית, בפוליטיקה הפנים-מפלגתית, בפוליטיקה הבינלאומית - ועד האופן שבו ייזכר בדברי הימים של המדינה. דווקא מתוך ניתוח כזה, על-אף הקושי המובנה (והמייאש לעיתים) בקבלת אמירה חד-משמעית - ניתן לקבל תמונה אמיתית על גדולתו של המדינאי-פוליטיקאי בנימין נתניהו, שידע לשחק את המשחק הרב-משמעי ורב-שכבתי הזה טוב מכולם.
ולסיום - ניתוח מקיף ומעניין (אם כי ארוך במיוחד) של הספר, ושל השקפת העולם הייחודית העולה ממנו, על רקע של בנימין נתניהו האדם ומשפחתו (אביו ואחיו):
אני התייחסתי באופן כללי להחלטה לפרסם אוטוביוגרפיה לפני סיום הקריירה, לא ספציפית להחלטה לפרסם אותה רגע לפני הבחירות. ממילא, אני לא חושב שביבי מסוגל או מעוניין לפרסם אוטוביוגרפיה שלא תציג אותו באור מושלם, גם אילו היה מפרסם אותה 7 שנים אחרי הפרישה. רוצה לומר - ברור לי שהטקסט שאני קורא אינו אובייקטיבי ואינו מתיימר להיות אובייקטיבי. אתה אומר תעמולה פוליטית, וזה אולי נכון, אבל מסופקני האם הספר היה נראה אחרת (ובפרט, פחות תעמולתי) אילו היה מתפרסם אחרי הבחירות.
(בלת"ק)
פסקת ההתגברות - האם זה חורבן הדמוקרטיה?
אני לא מאוד בעד ואני לא מאוד נגד הרפורמה המשפטית של לוין.
אני כן מאוד נגד הקריאות ההזויות של השמאל + תקשורת + שופטים (!) על חורבן הדמוקרטיה.
למיטב הבנתי המעטה בתחום, לא מדובר על החלטות הזויות או כאלה שפוגעות בזכויות אדם.
אם אתייחס רגע לרפורמה עצמה - אני מניח שעיקר הדיון הוא על פסקת ההתגברות.
השמאל אומר שהכנסת (שזה תכלס הממשלה) מקבלת כוח על חשבון בית המשפט, ושזה לא תקין בהיבט של איזון בין 3 הרשויות.
אני אומר - לא נכון, זה כוח שלא צריך להיות לבית המשפט, לתפיסתי (וכוח שבית המשפט לקח לעצמו על דעת עצמו בניגוד לחוק, מה שמכונה “המהפכה החוקתית של אהרון ברק”).
ואפרט:
לתפיסתי, תפקיד הכנסת לחוקק, תפקיד הממשלה לבצע על פי החקיקה, ותפקיד בית המשפט לשפוט על פי החקיקה.
כלומר, עיקר תפקידו של בית המשפט הוא לאכוף את החוקים של הכנסת, לא להתערב בחקיקה בכנסת.
אני כן מסכים שאם קרה והכנסת חוקקה חוק לא ראוי מוסרית, חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו - דבר שלא סביר שיקרה, דרך אגב - אז אפשר היה לחשוב על מנגנון בטיחות כלשהו של המדינה למנוע זאת.
ולכן ההצעה של לוין - שאם בגץ פוסל חוק פה אחד (כלומר כל 15 השופטים מתנגדים לו), אז הכנסת לא יכולה להתגבר עליו - נראית לי פתרון יפה.
אומרים המשפטנים, שבפסיקה נדיר שיש הסכמה פה אחד, ולכן בפועל הדרישה הזו מסרסת את היכולת של בגץ לפסול חוקים.
אני אומר - מצוין! זה לא באג, זה פיצ’ר. בגץ לא אמור לפסול חוקים. רק במקרי הקיצון של הקיצון של הקיצון, שלא מדובר בפרשנות, אלא ברור לכל בר דעת שמדובר בחוק פסול מוסרית - רק במקרים האלה אני רוצה שבגץ יפסול את החוק. והתרגום של “ברור לכל בר דעת” הוא בדיוק הסכמה פה אחד.
לגבי תרחישי סוף הדמוקרטיה סטייל “ביטול בחירות” או “אסור לג’ינג’ים להצביע”:
א. ייפסל פה אחד.
ב. אם הגענו למצב שהכנסת בעד זה, מי מבטיח שלא נגיע גם למצב שבגץ בעד זה?
ג. אם הגענו למצב שהכנסת בעד זה, אז יש לנו בעיות הרבה יותר עמוקות כחברה וכמדינה, מאשר פסקת ההתגברות.
אם יש לך במדינה רוב בציבור שתומך בחקיקה פשיסטית על אמת, אז אתה גמור כמדינה, נקודה.
זה לא יקרה בישראל, ואם זה יקרה - אז הלך עלינו, ולא בגלל פסקת ההתגברות.
לסיום, צפייה מומלצת:
אני לא עוקב אחר המתרחש כי זה לא בריא אבל במצב בו אין הפרדת רשויות והרשות המחוקקת כפופה לחלוטין לרשות המבצעת, החלשת הרשות השופטת היא סכנה לדמוקרטיה.
אני חשבתי שכבר נגמרה הדמוקרטיה כשעבר חוק הלאום…
השמאל הישראלי - תצוגה בלתי נגמרת של טנטרומים אחרי הפסדים, זעקות “זאב זאב”, סגידה למוסדות, אכילת ספינים בכפית והיסטריה ילדותית. אבל מעל הכל - התעסקות בטפל ובתפל במקום בחשבון נפש ובצעדים שאשכרה יעשו הבדל לטובתו.
הרפורמה הזו לא תהיה מה שהשמאל מפחד שהיא תהיה ולא מה שהימין מקווה שהיא תהיה. שינוי מינורי במסגרת מאבק כוח בין שתי חונטות רקובות, רק שהאחת קרטל והשניה מורכבת מנבחרי ציבור.
מאחל תיקו רב נפגעים עם יתרון קל ליריב לוין (כי עניינית אני מסכים עם כל מילה של @Ender). דמוקרטיה תמשיך להיות פה, וגם זעקות מתמשכות על סיומה הממשמש ובא, עכשיו עכשיו, הפעם סופי עם הקובץ.
עד לפני שנה עקבתי… משהו השתנה ברשות המבצעת או המחוקקת? הפרידו בינהן ולא שמעתי?
מתנצל, קראתי השופטת במקום המחוקקת
אני לגמרי מסכים שהכנסת משועבדת לממשלה ושזה רחוק מלהיות אופטימלי. אבל:
