אם נערב גורמים בינלאומיים, להערכתי זה יכול להאיץ את הפתרון. כרגע ישנה סיטואציה בה יחסית נשמר שיווי משקל, בו יש צד אחד שנהנה וצד אחד שמצבו מחמיר. יכול להיות שכדאי לנו להישאר בסיטואציה הזו, אני בכלל לא פוסל אפשרות כזו. יתכן גם שלא, הרי לא מעט נטען שלו היינו נפתרים מתפוח האדמה הלוהט הזה אחרי 67, לא היו לנו בעיות אלה.
יש צעדים שאנחנו יכולים לעשות, שיתנו לעזתים תמריץ לשנות את מצבם ולשתף איתנו פעולה. כמובן שאין כאן ממש קשר לאידאולוגיות. הרי האידאולוגיה של ארדואן די מנוגדת לשלנו, אבל אנחנו משתפים איתו פעולה איפה שנוח לנו (ורבים איתנו איפה שלא). אין לדעת מה מערכת חינוך או בריאות או תברואה היו עושים שם. החמאס הוא האויב שלנו בדיוק כמו שהוא יכול להיות אמצעי לפתור איתו בעיות. לא רק שאני חושב שישראל צריכה לעשות צעדים בסגנון הזה מתוך פרגמתיות, אני גם בטוח שהם נעשים איפה שאפשר. הגדה המערבית היא הוכחה לכך. אני רק חושב, שזה נעשה עד גבול שלא יאלץ אותנו להגיע למומ ממשי. כי בינתיים המדיניות היא השתלטות על יותר שטחים, וזה לא מאפשר לפלשתינאים להקים מדינה ולהתחיל לחיות. כאן יש עניין אידאולוגי מובהק, כי מי שדתי ובראש סדר העדיפויות שלו נמצאים מקומות קדושים, פשוט לא חושב כמוני וגם לא יחשוב. זו אם תרצה תמצית תחושת התסכול של השמאל - הוא מצוי בהרגשה שחלק גדול מהמלחמה שהוא נלחם היא נמנעת, אבל נכפית עליו על ידי גורמים שבתכלס אין לו ממש קשר אליהם. ולא רק זה, מספרם באוכלוסייה גבוה משלו וזה לא צפוי להשתנות בקרוב. והם גם הרבה פחות דמוקרטים במקרה או שלא.
לגבי ההתנתקות, ממש לא בטוח שהיא לא הועילה למצב הבטחוני.